הביקורת הייתה נדיבה ובצדק כלפי דרור משעני שספרו "תיק נעדר" ,הוא מלאכת מחשבת בספרות הצפופה של ג'אנר מלוטש, שאינו מתיר מקום לחובבים. את עיקר ההצלחה תלו המבקרים בבחירתו בחוקר משטרה, הפועל במסגרת אורבאנית מוגדרת ומוכרת ואם אפשר לומר בנאלית לכאורה: חולון. בנאלית לכאורה, כי הקורא אינו מצפה שבין החצרות הרחובות והקיוסקים צפרדעי האשפה ובית הספר המקומי בחולון יצליח הסופר להביא את הביטוי החריף ביותר של הרוע, האלימות השתוקה בתוך המשפחה.
הספר בנוי לתלפיות והמתח הנבנה בו עונה לדרישות הקורא המזדהה עם האותנטיות של האירועים המוכרים לו ממהדורות החדשות הטלוויזיונית ומקריאת היומונים ,לכאורה עוד אירוע של צעיר הבורח מביתו והמשטרה עוסקת בחיפושים שגרתיים אחריו ויחד עם זאת הופך את מה שהיה יכול להישאר דיווח עיתונאי ממדור הפלילים לעלילה מרתקת .הספר מתועד בעיקר משתי זווית ראיה ,האחת של השוטר החוקר הממונה על תיק החקירה, היודעת עליות ומורדות ובעיקר מתסכלת את החוקר ,ומזווית הראיה של דמות נוספת של מורה, סופר מתוסכל ,החי בבניין ממנו נעדר הנער .הקורא יודע מה חולף בראשו של החוקר ורואה את זירת ההתרחשויות בפנורמה הנפרשת על ידו ומזווית שונה אך חשובה לא פחות באמצעות תודעתו של המורה- הסופר שהוא גם שכנו של הנעדר.
ברצוני להעלות את ההנחה על פיה יצירתו של דרור משעני שואבת מהבאר העמוקה של ספרות הז'אנר ,והייתי שלא כמו מבקרים אחרים שמצאו דמיון ליצירותיה של אגתה כריסטי או לסדרה הטלוויזיונית "חוק וסדר" ממקד את ההשוואה עם יוצר גדול אחר: ג'ורג סימנון.
תעלה אולי התמיהה כיצד אפשר להעלות על זירה אחת רב אומן שמאות ספריו נמכרו במיליוני עותקים ותורגמו לעשרות שפות ,סופר מהפורים מאה העשרים ,לסופר ישראלי שזהו ספר ביכורים שלו?
משקל כבד נגד משקל זבוב…
הייתי מתחיל אולי במה שנראה טריוויאלי והוא ביקורו של השוטר אבי אברהם גיבורו של משעני, בבריסל לרגל כנס שוטרים בעיני, בחירת בלגיה מכל המקומות בעולם כאתר ההתרחשות של מפגש השוטרים והסיור ברחובותיה הוא מחווה של משעני לסימנון, הסופר יליד בלגיה שלא מעט מעלילות ספריו התרחשו בבלגיה ורחובות בריסל שמשו למדרך רגלי גיבורי ספריו. [האיש הקטן מארחנגלסק, תורגם לעברית יהושע קנז הוצאת עם עובד].
אבל אולי הקדמתי את המאוחר. יצירתו של ז'ורז' סימנון היא קורפוס ענק המתפרש על עשרות שנות כתיבה החל מהרבע הראשון של המאה העשרים ועד לרבע האחרון שלה. הסופר שנולד בליאז' בלגיה ,עזב בגיל צעיר את ארצו והיגר לפריז ,בה החל לכתוב עבור עיתונים והיה למעשה בתחילת דרכו "עט להשכיר" מה שהוא כינה "כתיבה מסחרית " כלומר כתיבה המיועדת למדור מסוים בעיתון, או להבעת עמדה מסוימת . הצלחתו וההספק הגדול שלו הביא אותו במהרה לעמדה שיכול היה לזנוח את הכתיבה ה"מסחרית " ולכתוב ספרים כרצונו ללא שיהיה כפוף לכללים של עורך עיתון או של מזמין יצירה.
דמותו הססגונית ויכולתו של סימנון להשתלב בחיי החברה התוססים של פריז של בין שתי המלחמות רק סייעו לצעיר לטפס ולהפוך לאחד הסופרים הפופולאריים בעולם הפרנקופוני ולאחר מכן בכל העולם
הקורפוס העצום של יצירתו מתחלק בעיקר לשני חלקים תמאטיים אבל ההבחנה אינה תמאטית בלבד אלא גם צורנית ,כפי שהגדיר הוא עצמו את יצירתו בראיון עימו בשנת 1955:
"את הספרים שהגיבור שלהם היא הדמות של המפקח מגרה אני משרטט כמו צייר המשרטט סקיצה להנאת החברים ,ואילו שאר הספרים שגיבורם אינו מגרה אני מצייר והציור הוא בצבעים ויש בו עומק" [תרגום חופשי שלי א.ג.]
המפקח מגרה ,הוא הדמות הידועה ממאה ושלושה ספרים שהתפרסמו בתדירות גבוהה על ידי סימנון הפורה במשך עשרות שנים . הבלש הפריזאי שמשרדו במטה המשטרה על שפת הסיין סמוך לגשר המחבר את העיר עם האיל דה לה סיטה. ביתו נמצא בשדרה האפרורית רישר לה נואר ברובע ה 11 המאוכלס באנשי המעמד הבינוני הנמוך [בעת כתיבת ספריו]. כל הופעתו החיצונית (מעילו המהוהה מקטרתו ומגבעתו ( הם נתוני מסגרת שאינם משתנים לאורך כל הספרים . גם אין התפתחות או דעיכה בכישוריו כחוקר- בלש והקורא יודע למה לצפות מהתנהגותו ,כל שמשתנה היא העלילה.
דרור משעני מקים דמות של חוקר משטרה ,כביכול דמות עממית שטוחה הן בדיבורה והן בלבושה-שוטר חוקר מחולון הגר בדירת שיכון סטנדרטית שמזכיר למרות הבדלי המקום והמנטאליות את המפקח מגרה שמאפייניו החיצוניים ושפתו הוגדרו בפשטות בספרי סימנון.. בלש אפור שתפקידו במשטרה אינו משתנה הוא אינו מקודם בדרגה למרות הצלחותיו בעשרות עלילות אותן הוא מפענח, והוא ממשיך לעסוק בחקירות שטח . בחייו הפרטיים הוא אינו עוזב את דירתו הצנועה ,חי עם אותה בת זוג ומשתמש בתחבורה ציבורית [ רכבות מוניות] . שפתו של מגרה פשוטה עממית ונטולת כל קישוט או התחכמות ,בניגוד ליכולתו לפתור תעלומות, כפי ששפתו של אבי אברהם נטולת מטאפורות אבל גם נטולת קלישאות.
באותו ראיון ארוך שנתן מגרה בשנת 1955 ב"תקופה האמריקאית " שלו ,הוא מסביר שלפני כתיבת כל אחד מספריו הוא מרכז שמות הדמויות מתוך ספר טלפונים ומצטייד במפה בה תתרחש העלילה ,אזור השיטוט של המפקח במהלך הספר .הגיאוגרפיה של סימנון ואיזור צייד האדם שלו לעולם אינם ערטילאיים ,הוא מעוגן במפה ריאלית של מקום ההתרחשויות, רובן של העלילות מתרחשות בפריז ובחלקן הוא נשלח למורת רוחו אל ערים אחרות בצרפת ולפעמים אף לחו"ל [מגרה בניו יורק, 1946]
המאפיין את עלילות מגרה הוא בעיקר הראיה החודרת של הבלש את הדמות של מבצע הפשע ,שבדרך כלל אינו שייך למלייה העברייני ,אלא חלק מהציבור "הנורמטיבי "[ביטוי שלדעתי היה שנוא עליו].מגרה הוא האיש היודע שביצוע פשע היא חולשה אנושית,די רווחת , ושמלבד לפגיעתה הרעה בקרבן היא תבוא לידי ביטוי אצל מבצע הפשע עצמו. מצבו הנפשי לאחר ביצוע הפשע לעולם לא יחזור לסדר הישן, מתקיים שינוי במצב הצבירה של הרגשות אצל מבצע הפשע ,שבהכרח יסייע לחוקר לצוד אותו.
גם משעני בחר בדמות המרכזית של שוטר ולא בלש פרטי. כאמור רוב העלילות של מגרה הינן התחקות אחרי מעשי פשע במבוצעים שלא על ידי עבריינים או גנגסטרים אלא על ידי " אנשי יום יום" כפי שבחר לעשות גם משעני*.
משעני מכיר היטב את קודמו הגדול סימנון והוא גם כותב ומנתח את מאפייני גיבורו של סימנון באחרית הדבר שכתב לספר "התלוי מסן פולן " בו הוא מצטט את שנכתב על הדמות: "דמותו הבינונית של מגרה כבלש –עובד מדינה,נשוי, רחוק מהגאונות שניחנו בו קודמיו". למשעני כמו לסימנון אין צורך בתפאורה ,די במכונית ישנה ברחובות המרכזיים של חולון כדי ליצור מתח והעלילה נארגת בבניין עירוני בחולון כפי שעלילות מגרה נארגות בבתי הדירות הצפופים של פריז.
*"האחים ריקו" ספר פשע של סימנון העלילה מתרחשת בקרב כנופיית עבריינים, קיים סרט "נואר" מצוין על פיו. הוצאת ספרי מסתורין 1961 תרגום אריה חשביה. ציור העטיפה מ.אריה.
בנוסף ל"ספרי המפקח מגרה" קיים קורפוס נוסף של ספרים שכתב סימנון [ידוע על 110 ספרים כאלה] בהם הגיבור אינו הבלש המפקח המפורסם אלא בדרך כלל איש "מן השורה", אדם שמקומו בסדר החברתי מקובע : יש לו מקום עבודה משפחה חברים קשרי תרבות וכיוצ"ב. בספרים הללו ממקד סימנון בדרך כלל בעבריין כציר מרכזי ולא בבלש החוקר.
שינוי פתאומי במצב שנראה לכאורה סטאטי ,ושמעולם איננו כזה באמת ,במצבו החברתי של דמות שולית ,אפורה ,תאונה ,עימות קיצוני, הופך אותה לפתע לדמות המרכזית המעורבת בביצוע פשע שלא היה עולה על דעתה לפני כן . תודעתו של מבצע הפשע הינה הכר הפורה בספרים הללו ,סערת הרגשות ,הידרדרות בחוסן העצבים ,רגשי אשם וחוסר יכולת של מבצע הפשע שעד לאותו רגע היה כאמור חלק מהמערכת השגרתית ,מביא אותו בדרך כלל למעוד ולהגיע לידיו של החוק המסמל שוב חזרה לנורמאליות לסדר החברתי [מכתב לשופט ,מותה של בל בתרגומו של יהושע קנז הוצאת עם עובד] .בספרו של משעני חווה את המצב הזה המורה השכן.
בסגנון כתיבתו של סימנון אין התייפייפות. הוא מוותר על תארי הפועל והשם במופגן ,הכול כביכול רזה, אבל ה"רזון" הוא כמעט שירה, היכולת להפיק ממשפטים פשוטים את תמצית ההוויה של הפשע ,את תודעת העבריין, היא גולת הכותרת של הסופר שהצליח יותר כנראה מכל סופר אחר במאה העשרים לרתק מיליוני קוראים. לספריו אין "סוף –טוב" או לקח מוסרי ,רחוק מכך ,הספרים גורמים לקורא להרגיש את דלילות המציאות את חוסר היכולת לתקשורת גם בין קרובים, ואת אוזלת היד של אדם ברגע שטראומת פשע מבוצעת על ידו. כך גם הדמויות בספרו של משעני השתיקה של הורי הנעדר, הכיסוי על הפשע הנורא ,אינם מביאים לחרטה ובוודאי לא ל"סוף טוב". מגרה לא שאף מעולם לכתוב רומן אחד רב דמויות, כמו בלזק הוא התייחס למכלול יצירותיו כפסיפס אנושי אחד גדול.
המאפיינים המודגשים שבחר בהם משעני עבור השוטר אבי אברהם, מסמנים עלילות נוספות שבמרכזן דמותו של החוקר מתחנת חולון שנכונו לנו. אבי אברהם ימשיך לעשן אותן סיגריות טיים ולבקר בדירת הוריו המשמימה כפי שהמפקח מגרה המשיך לשאוף עשן ממקטרת ולאכול באותה דירה עם אשתו.
שגרת היומיום של החוקרים מובאת היטב על ידי שני הסופרים:
"גברת מגרה נאנחה אבל לא אמרה דבר כשבעלה יצא החוצה בשעה שבע בבוקר אחרי שגמע באחת את הקפה ,שהיה ללא שהייתה מודעת לכך חם מידי."[תרגום חופשי מתוך "סבלנותו של מגרה" א.ג. ]
ואצל משעני: "אימו אם לא יצאה להליכה ,יושבת אל שולחן האוכל במטבח ומדברת בטלפון"
כבר הזכרתי את התלהבות המבקרים מהבחירה בגיאוגרפיה ריאלית ולא במפה מדומיינת על ידי משעני, בדיוק כפי שנהג תמיד סימנון, בחנויות הספרים בפריז אפשר למצוא ספרים העוסקים במיקומי ההתרחשויות של עלילות המפקח מגרה.
"מפה ענקית של פאריז הייתה מצוירת על קיר שלפניו ,ונורות קטנות היינו את תחנת המשטרה…." [שבעה צלבים קטנים בתוך פנקס בתרגומו של אביטל ענבר]
דרור משעני בחר במצע מצוין למותחן וכתב ספר טוב בכל המובנים שאינו נופל מספר של סימנון.