יתוש באוזן
"אני חושב משמע אני קיים"
אבי גולדברג
הרבה לפני ההכרזה הרשמית על קבורת הקביעה הנושנה הזו של רנה דקארט, כבר לא התייחסו אליה ברצינות ,אלא שמפאת המוניטין שצברה , המשיכו להתהדר בה, ביחוד החמיא החלק בהגדרה המזהה את הסובייקט, האני, עם מחשבה ולא עם כף רגל גדולה למשל.
המציאות על גילוייה המפתיעים, כמו למשל בסניף משרד הפנים בהרצליה, מביאה בכנפיה בשורה חדשה להגדרת הזהות שלנו. סרתי למשרד בכדי לקבל תעודת פטירה של אימי המנוחה. בכדי לקבל את התעודה הייתי צריך לזהות עצמי כבנה. הצהרה בעלמא שאני בנה של המנוחה לא הספיקה, ונדרשתי להציג תעודת זהות.
אלא שכאן כבר נכנסתי לעולם הגדרות זהות שנבנו בנבכי המחשבים שפעם חשבנו שהם טיפשים והיום אנו יודעים שהם עריצים.
"תעודת הזהות שלך אינה בתוקף" כך הפקידה שמעבר למגן הפרספקס השקוף
"טוב" השבתי, "הרי בתעודת הזהות אין תאריך תפוגה ".
"לא חשוב המחשב לא יוציא תעודת פטירה, רק לבן, ואתה צריך להוכיח שאתה בן, ואין לך תעודה בתוקף שתוכיח שאתה בנה של המנוחה".
"אני חושב...." התחלתי לומר לה אבל היא קטעה אותי
" דקרט חושב, אתה חושב, מה אתם חושבים לעצמכם? למשרד הפנים צריך תעודה בתוקף וביומטרית".
"טוב" נכנעתי.
"אז נוציא לך תעודה חדשה, רק תענה על כמה שאלות"
התפלאתי ,חידון ממשלתי ללא הכנה מראש לקשיש שזכרונו ממילא הפך כבר לספוג.
" מה שם הנעורים של החותנת שלך?"
"מה תאריך לידה העברי של הנכד הצעיר שלך?"
ככול שהמשיכה עלה ערפל סמיך מול עיני ,זעה קרה כיסתה את מצחי וזו שלצידי השיבה במקומי על השאלות וחילצה אותי מהמיצר בהשיבה על השאלות.
לשמחתי הושבה לי זהותי בצורת תעודה מחומר פלסטי עמיד למים.
נשמתי לרווחה.
רנה דקארט ,מסתפק בכך שאני חושב
גם קונילמל גיבור המחזה של גולדפאדן חש בסחרחורת כשזהותו נגנבה או עורערה על ידי כפיל שלקח ממנו את שמו, התחפש בדמותו, והוא כבר השתכנע כי איננו הוא "מסתבר שהוא אמנם קונילמל. ואני? אני איני אלא …אני".
"מי אני מה אני " שאלו הגששים ,שאלה פילוסופית. אבל זה היה לפני התעודה הביומטרית, היום לא היה מקום לשאלה האקזיסטנציאליסטית הזו,:" חביבי, אתה איש הנושא תעודה חסינת מים".
אחד שהוא שניים ? כרזת הסרט שני קונלימל
עלילתו של הסרט "שובו של מרטין גר" מנסה להתמודד עם מרכיבי הזהות האישית, בהתבסס על משפט שנערך במאה ה 16 בצרפת. יוצא צבא חוזר לכפרו לאחר זמן רב ובני משפחתו כלל אינם בטוחים שהוא האיש שיצא לפני שנים למלחמה או האם הוא חבר לקרב, מתחזה ששאל את זהותו כשהקשיב לסיפוריו.
שייקספיר העלה את שאלת האני בדרך מתוחכמת שהפכה לציטוט המוכר לכול "להיות או לא להיות זאת השאלה". ההנחה היא שהאדם מכיר את האני שהוא ויכול להפסיק את קיומו בעולם הזה בדרך של החלטה, כמו להוריד את ה"שאלטר".
"להיות או לא להיות ,זאת השאלה
מה נעלה יותר: לשאת באורך רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
למרוד, וקץ לשים להם? למות:
לישון,
ולא יותר; ודעת : השינה הזאת
תשבית מכאוב הלב ואלף הפגעים,
זה חלק כל בשר - הנהי התכלית,
אליה ייכסף אדם, למות: לישון,
לישון
תרגום אברהם שלונסקי
סר לורנס אוליבייה בתפקיד המלט
תשובה באשר לזהות ומהות האני החמקמק, נתנה לשאלתו של משה המבקש לתהות על קנקנו של האל. כשמשה מבקש מהאלוהים שינקוב בשמו או במהותו ושואל אותו כיצד יסביר לעם מה הוא האל, משיב לו ה' : וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
האל בוחר במהותו אהיה כשמו. הסופר השווייצרי, מקס פריש, אימץ את הכותרת התנכ"ית לספרו "יהי שמי גנטנביין " העוסקת בזהויות וחילופי זהויות.
חיפוש בזהות והאני אותו תוכן חמקמק של גרעין האישיות נמצא גם בספר "סיינפלד והפילוסופיה" המנתח את זהותם של ארבעת החברים הניו יורקים בסדרת משנות ה90'.
אחת הדמויות הזכורות מהסדרה היא זו של מר פיטרמן , ג'. פיטרמן שחברת עיצוב פריטי הלבוש שלו מתהדרת בקטלוג יומרני המכיל אמיתות ותובנות כביכול המעניקות לפריטי הלבוש ולובש אותם זהות נכספת.
ג'. פיטרמן ואליין מהסדרה סיינפלד
ניתוח הדמות של האיש הריקני ,פיטרמן, המאמץ לעצמו את הטקסטים מהקטלוג, על פי הפילוסופיה המודרנית של קאנט ודקרט ,מלמדת שמתחת לדמות בסדרה , או מתחת לדמויות של כולנו, מסתתר אני קטן ומפוחד, כמו הקוסם מארץ עוץ. כאן מוסיפה הכותבת, נורה מרטין ,כי על פי התאוריה הפסיכואנליטית של לקאן והפילוסופיה המרקסיסטית של סלבוי זזיק , מדובר בכך שמאחורי המסכות שעוטה האדם אין כלל "אני" אפילו לא קטן ומפוחד. אין זהות. המעטפות העוטות אותנו הן אשר עושות את האדם .אין כלל אני ייחודי שיכול לחוות את החיים באופן מוחלט ללא הכיסוי, רק העטיפות, מראית העין, המקיפה אותנו ממלאת כביכול את הזהות הסובייקטיבית שלנו.
אבי גולדברג 5 יוני 2021