ברביעי ביולי 1776 הצהירה האליטה המבוססת של שלוש עשר המושבות האנגליות באמריקה הצפונית על התנתקותן מחסותו של הכתר האנגלי, על רקע החוסן הכלכלי שלהן ואי רצונם להמשיך ולשלם מיסים למלך הסנילי השוכן אי שם על אי ערפילי סמוך לחופי אירופה. הכרזת העצמאות שהביאה אחריה את מה שקרוי המהפכה האמריקאית, American revolution, הייתה תחילתו של תהליך ממושך, בן שלושה פרקים מובחנים.
הפרק הראשון סימן את שחרורו של ציבור אנגלו סקסי משכיל ומבוסס המתגורר בקולוניות ברוכות בכל טוב מכבלים פוליטיים, מהצ'רטר המלכותי , שריתק את המושבות למנגנון חסות קולוניאלי. תחת המטריה הקולוניאלית יזמו מנהיגי המהפכה האמריקאית כינונה של מסגרת חלופית, רפובליקאית, שיסודותיה נעוצים במשטר הפוליס האתונאי שהתקיים חמש מאות שנה לפני הספירה וברפובליקות האיטלקיות שלפני העת החדשה. על יסודות אלו יצקו מכונני האומה החדשה את רעיונות עידן הנאורות שנוסחו על ידי הוגי דעות לוק ,הובס ומונטסקייה ,והותאמו, בעיקר על ידי תומאס ג'פרסון לרצון תושבי המושבות האנגליות באמריקה. חפצי חירות ,ותאבי זכויות פוליטיות מלאות הכוללות הגדרה עצמית למושבות וזכות בחירה ושוויון לגברים לבנים בעלי רכוש בפני החוק התנתקו בני המושבות מהכתר.
הפרק הראשון במהפכה האמריקאית היה פרק השחרור של בן המושבות הלבן, המבוסס והמשכיל ,בעל האדמות ובעל ההון מנטל מיותר של הממלכה האנגלית ,מעולה של המעצמה הקולוניאלית הבריטית. הפרק השני במהפכה האמריקאית הוא פרק הגיבוש הלאומי שהגיע לכדי משבר ב-1861 כאשר שבע "מדינות הכותנה" החברות בברית הצעירה החליטו על מימוש זכותן לפרוש ממנו. המלחמה שפרצה עקב כך,המזוהה עם מלחמת שחרור של העבדים השחורים,הייתה מלחמה על דמות האיחוד הצפון אמריקאי כמדינה אחת מגובשת ולא פדרציה רופפת של מדינות . מאז השלמת הפרק הראשון של המהפכה הייתה ארצות הברית אחוזת בולמוס של התפשטות במגמה מוצהרת להכיל את ריבונותה על רוב שטחה של היבשת הצפון האמריקאית ,תוך שהוא מדירה בכוח ובאלימות את תושביה ההיסטוריים של היבשת ה"אינדיאנים", דוחקת דרומה את גבולותיה על חשבון מקסיקו עד לריו גרנדה ומתפשטת מערבה עד לחופי האוקיינוס השקט ומקנה לתושבי הטריטוריות החדשות את הזכות להתארגן במסגרת פוליטית ולהצטרף כמדינה החברה באיחוד [state].
הפרק השני של המהפכה מזוהה עם מלחמת האזרחים שנמשכה עד 1865 והיוותה מאבק מזוין לשמירת אחדות הברית . במאבק זה פעלו המדינות הצפוניות של האיחוד ככוח לאומי בעל זהות אמריקאית ברורה תחת הנשיא והקונגרס למניעת הפרישה של שבע מדינות הדרום שהסתייגו מהמשך הקשר הפדרטיבי . נחישותו של הנשיא האמריקאי באותה עת אברהם לינקולן למגר את הפורשים , חישלה את הפדרציה עולת הימים לכלל מעצמה הגדולה והחזקה בעולם , ישות פוליטית אחידה שמוסדותיה אינם ניתנים לפירוק מאז ועד היום.
הפרק השלישי במהפכה האמריקאית היה לצירופם של תושבי ארה"ב שחומי העור ,כחלק שווה זכויות לרוב הלבן והוא הגיע לידי מימוש ב- 1965. פרק זה משלים את התהליך האיטי של חילוצם של תושבי היבשת הצפון אמריקאית כהי העור , ממעמדם הנחות מאז הובאו אבותיהם בכוח כעבדים לאמריקה החל מהמאה השבע עשרה . ציבור גדול של שחומי עור שהוגלה בכוח על ידי סוחרי עבדים מאפריקה לאמריקה ציבור שכונה כושי או ניגר ונלחם במידה קטנה של הצלחה לשינוי מעמדו ולמימוש זכויותיו מאז החלת החוקה האמריקאית המקנה שוויון לכל אדם באשר הוא בשטחה של ארה"ב.
שעבודו של האדם שחום העור כעבד והכרזתו לאחר מכן כאדם חופשי לא שינו את המשך הפלייתו וסיווגו כבן למעמד נפרד ונחות עד לשנת 1965, בה הגיע המאבק על זכותם של השחורים לפרקו. מאבק עיקש ופומבי של הציבור שחום העור תחת מנהיגות עצמאית שצמחה מתוכו הביא להכרה כי המיעוט האפרו אמריקאי ,זכאי לשוויון זכויות וליתרונות המוקנים לאזרחי ארה"ב לבני העור .מאבקם של מרטין לותר קינג, רוזה פארקס, מלקולם איקס בגיבוי ממשל הנשיא קנדי השיג לשחורי ארה"ב את המעמד המגיע להם מלכתחילה על פי חוקת ארצות הברית , מהלך שהבשיל בתוך יובל לכדי בחירת אפרו אמריקאי לנשיאות.
הפרק הבלתי גמור הינו המאבק לשינוי החברה האמריקאית מאוריינטציה קפיטליסטית מובהקת לחברה סוציאל דמוקרטית. פרק זה שהחל במאבקי תנועת העבודה בסוף המאה ה -19 והביא את העובדים המאוגדים בארצות הברית להישגים מרשימים ,במאבק בו נשפך דמם של מפגינים ושובתים ,נמשך בהענקת זכויות בסיסיות לחינוך תזונה מדור ובריאות לעניי הארץ בתקופתו של הנשיא רוזוולט כחלק מהחילוץ מהמשבר הגדול, ונמשך בימים אלה במאבק הנשיאותי להחלת ביטוח בריאות מקיף לתושבי ארה"ב ובכלל זה לאלה שידם אינה משגת. פרק בלתי גמור זה הינו חלק משינוי דמותה של החברה האמריקאית ומאבק הישרדות מר של הגמוניה לבנה עשירה ההולכת ושומטת את יתרונה בתהליך דמוקרטי בה זולגות הפריבילגיות ל אוכלוסיה מגוונת יותר, עשירה פחות ורעבה לקחת חלק במשמני הארץ.
אבי גולדברג 1 יולי 2012