העיר שהונצחה בשירה
בסתיו 1824, בעונת חגי תשרי, יצא היינריך היינה הצעיר למסע אל הרי ההרץ בסקסוניה-אנהלט בגרמניה.
עוד קודם לכן, ב-1821, הגיע היינריך היינה הצעיר לאוניברסיטת גטינגן ללמוד משפטים על פי מצוות דודו סלומון היינה, הבנקאי היהודי העשיר מהמבורג. היינה שנא את העיר גטינגן, שהייתה חלק מנסיכות הנובר ובבעלות הכתר האנגלי. בעיר זו חווה המשורר לראשונה התנשאות סנובית אריסטוקרטית כלפיו. הוא חווה התבטאויות אנטישמיות באחוות הסטודנטים שהשתייך אליה, ואלה גררו אותו לידי דו-קרב ולהרחקה מהאוניברסיטה.
הוא שב לאוניברסיטה בניסיון נוסף להשלים את לימודיו, אך בסתיו 1824 החליט לצאת ממנה למסע רגלי לעבר הרי ההרץ. יומן המסע שלו התפרסם כספר Die Harzreise, המסע אל הרי ההרץ.
את סלידתו מהעיר גטינגן הוא מביא בשיר הפותח את יומן המסע, ובמשפט הפתיחה הסרקסטי "שמה של העיר גטינגן יצא למרחוק בשל האוניברסיטה שבה ונקניקיה"… הנה לפניכם תרגום השיר, פרי עטו של החתום מטה.
מַסַּע אֶל הָרֵי ההַרְץ 1824
הַייְנְרִיךְ הַיְנֶה
שְׂמָלוֹת שְׁחוֹרוֹת, גַּרְבֵּי מֶשִׁי,
חֲפָתִים צְחוֹרִים מְהֻדָּרִים ,
דִּבְרֵי כִּיבּוּשִׁין וְחִיבּוּקִים,
וְלוּ לֵב לָכֶם בַּחֲזוֹתֵיכֶם!
לוּ לֵב פּוֹעֵם בְּחָזֶה אוֹהֵב,
אַהֲבַת אֱמֶת בַּלְּבָבוֹת,
הָא, בִּזְמִירוֹתֵיכֶם מָאַסְתִּי,
מִיִּסּוּרֵי אוֹהֵב שֶׁקֶר, נִלְאֵיתִי,
אֶל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס,
שָׁם בְּקָתוֹת שְׁלֵווֹת תִּשְׁכֹּנָה,
רוּחַ הַפֶּרֶא מֵעָלֵינוּ נוֹשֵׁב
שָׁם יִרְחַב בַּעֲלִיצוּת לִבֵּנוּ
אֶל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס
אֶרֶץ עֲצֵי אָשׁוּחַ קוֹדְרִים
עֲיָנוֹת שׁוֹצְפִים וּבַעֲלֵי כָּנָף מְזַמְּרִים
מֵעַל, עָבִים קוֹדְרִים חוֹלְפִים.
הֱיוּ שָׁלוֹם טְרַקְלִינֵי שֶׁקֶר,
גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַחֲלַקְלַקִּים, שָׁלוֹם
עַל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס
אֶשְׂחַק עַל הֶבְלְכֶם שָׁם מַטָּה.
לעומת תיעובו של המשורר היהודי גרמני היינה את העיר גטינגן, הרי הזמרת הצרפתייה ממוצא יהודי שעברה להתגורר בעיר לתקופת מה, עשתה היסטוריה כשכתבה ושרה את השיר "גטינגן" (למעוניינים, השיר זכה לתרגום של נעמי שמר ולביצוע של אילנה רובינא). הילדה היהודייה מוניק שרף, שנולדה ב-1930 ברובע ה-17 בפריז, נאלצה להימלט עם משפחתה מפריז מאימת הנאצים עם פלישתם לצרפת והעבירה את שנות הכיבוש בהימלטות ממקום מחבוא אחד לאחר. במהלך חייה בסתר סבלה הילדה מוניק התעללות מינית מצד אביה. עם סיום המלחמה נעלם האב.
מוניק הבוגרת הפכה לזמרת ונטלה לעצמה את שם הבמה ברברה. היא הייתה זמרת נוגה, כמעט מלנכולית, שכתבה רבים משיריה. השיר "גטינגן", שכתבה ושרה, עורר הד פוליטי וקנה לה מעמד בקהילה האירופית שאיחתה את קרעיה לאחר מלחמת העולם השנייה. השיר נולד בנסיעתה לגטינגן שני עשורים לאחר תום המלחמה. היא התאהבה בעיר ובאנשיה והקליטה בה את שיריה, בצרפתית ולאחר מכן בגרמנית. החמלה לכאב הגרמני ואזכור שמות ידידיה הגרמנים היו הצגה מופתית של רגש אנושי מלב, התגברות על רגשי נקם והתעלמות מסבלה האישי. היא שרה על "הרמן, פיטר, הלגה והאנס" וכבשה את ליבו של הקהל הגרמני.
שירה היה ללהיט. העיר העניקה לה את מדליית הכבוד שלה ורחוב בעיר נקרא על שמה. הפופולריות של השיר נסקה גם בצרפת. עם הענקת הכבוד לזמרת נכתב, "תרמה תרומה חשובה לפיוס הצרפתי-גרמני".
גרהרד שרדר היה סטודנט בגטינגן והאזין לה. לימים היה שרדר לראש ממשלת גרמניה, וציטט מהשיר בטקס הזיכרון לפיוס ההיסטורי בין צרפת לגרמניה.