האגדה העירונית על נוח סינדרל
כפי שסופרה לאבי גולדברג
פברואר 2024
לפני מספר שבועות, כשהייתי בדרכי לאחים משה בשוק לוינסקי, לחידוש אספקת הזירעונים, נשמעה צפירה המתריעה על שיגור טילים מתוצרת חאן יונס, ירדתי במורד המדרגות של תחנת הרכבת הקלה החדשה שבפינת הרחובות מקווה ישראל ויהודה הלוי.
התחנה מצויה בעומק רב, וכשהגעתי לתחתית הבטתי סביבי, סרקתי במבטי את הקהל שהתקבץ עד שנחו עיני על קלסתרו המוכר לי מימים ימימה של נוח.
נוח מתווך הדירות וותיק וצנוע, בעתות בהן אין מגפה או מלחמה או תמרון. בקיצור, ואני מקצר כדי לא להלאות אתכם בכל שנאמר באותה פגישה אקראית שהחלה מתחת למפלס תל אביב, ונמשכה בקונדיטוריה בפינת אלנבי מול בית הדואר והשוק הפולני, שכבר אינם שם.
צילם אבי
לאחר שהחלפנו חיבוקים וטפיחות על שכם, ממש כמו במפגש בין התאומים בני יצחק : יעקוב הצולע לאחיו עשו השעיר, לאחר שובו של יעקב מארם- חו"ל, מליין נשוי לשתי נשים ועוד שתי פילגשים רזרבה. ומה האנלוגיה משובו של יעקוב לארץ? באשר נוח גם הוא שב לארץ וגם הוא חזר מליין.
ומכאן, הנוסח המצוטט של נאום נוח לאחר שכילה שני קרואסונים מתוצרת מקומית ולגם קפה קרם, אותם הזמין בבטאו את שמות העצם הפרנקופונים הללו במבטא לא מוכר.
" חזרתי לפני ימים מפריז" [מה שמסביר את המבטא שסיגל לעצמו כששיבח את הקרואסונים וה'קפה קרם']
" אספר לך קורותיי , דברים כהווייתם, ללא כחל, ללא סרק וללא מסרק...מיום עזבי את הארץ בעת המגפה עד לשובי בעת מלחמה "
כאן נאלצתי להתערב ולשאול "מה עניין מסרק "
"הסתכל עלי" משיב נוח
"נראה לך שאני זקוק למסרק?"
ואכן אפשר לומר מבלי לפגוע בכבודו המפוקפק של מתווך ישן זה, שאכן אבד עליו הכלח ואבדה גם רעמת שערו. אלא מאי אם קראתם עד כאן, שמעו את אשר סיפר:
"כידוע לך ולכול בר דעת ובר מינן, הקורונה סילקה רבים וטובים מעולם זה, והם כבר אינם טרודים בענייני פרנסה ולאלה שנותרו כאן, כמוני, נסתם הגולל בכל הקשור לתיווך דירות. הכול נעצר והעם יושב בדד בביתו כפי שנאמר עליו "הן עם לבדו ישכון .." , דברים שיצאו מפי נביא שאתונו הייתה חכמה ממנו.
בקיצור נאלצתי לעשות לביתי. עת השליח הגיעה וקול הקטנועים נשמע בארץ, מידי בוקר עמסתי חבילות במכונית הסוזוקי הקטנה והעברתי אותן למזמינים ברחבי גוש דן .
הכתובת לחבילה האחרונה שהובלתי נטשטשה בשל הגשם שזלג עליה בדרכה מהמחסן לבגאז', ועל כן ניווט הוויז כמיטב הבנתו לרחוב הרוגי מלכות 23 במקום לרחוב עולי הגרדום 32 .
הגברת שענתה לאינטרקום נשמעה חשדנית באשר לא הזמינה כלל את מכשיר הנינג'ה שאמור היה להקל על חייה, וגם ציינה שבכלל הפסיקה לבשל והיא מזמינה אוכל מוכן לביתה, אבל אם אני מתעקש בבקשה היא תקבל את המתת בשמחה. עליתי לדירת הפנטהאוז, שם המתינה לי גברת בערך בת גילי. היא קבלה אותי ואת הקאדו [כך היא אמרה בצרפתית] בסבר פנים יפות, ומכאן התפתחה אהבה גדולה בין נער שליח, סינדרל מזדקן לנסיכה מבוגרת שהמיקוד הקבוע שלה הוא בכלל 16,כלומר תושבת רובע העשירים של פריז, והיא כאן בדירתה בתל אביב רק כדי לזכות בחיסונים שאינם ניתנים עדיין בפריז".
והאדון שאלתי ,כלומר הנסיך?
"הא", אומר נוח, "הוא כבר נמצא שנים מתחת לאבן מסותתת."
וכך, הנסיכה וסינדרל המאושר טסים אנגז'ה לרובע היפה בעולם, לדירה שמחדר השינה שלה מציץ השפיץ של האייפל ואת הפנורמה של הסלון מקשט שער ניצחון.
"נישאנו טוּט סְווֻיִט בעירייה של הרובע וחתמתי על הסכם ממון בצרפתית אף על פי שלא הבנתי על מה אני חותם וגם לא היה אכפת לי. מבחינתי יכולה הנסיכה לחיות לנצח לצידי ולהוביל אותי לקזינו בדוויל באביב, לשלג בקורשבל בחורף, ולחוף הים בקאן בקיץ. בסתיו אין יפה יותר מפריז.
לכן הצטערתי כשבישרו לי שהיא, הביז'ו שלי, החליקה על בננה בשלה שהושלכה בכניסה לבית האופנה בלנסיאגה, כשיצאה ממנו עמוסה בשקיות גדושות לרחוב סנט הונורה.
החלקה מעין זו עבור נסיכה במלוא שנותיה גורמת בהכרח לתוצאות פטאליות, כלומר נזק לקרקפת ולמדרכה פריזאית קשוחה. נחמה פורתא שאבתי מכך שהיא מתה כהרף עין, נפחה נשמתה מהר יותר משיגור טיל עזתי.
לאחר קריאת הקדיש הגיע זמן קריאת ההסכם עליו חתמתי . הנוטריון שהכין את המסמך, סינן, מלמל לעצמו משהו, שעיקרו היה שאני ממזר בר מזל, שלא המתין הרבה ודי היה בבננה בשלה אחת כדי לסיים את הנישואין קצרי הימים שלו בכדי לזכות בדירת מגורים בפריז ובדירה בפרוורי תל אביב ברחוב עולי הגרדום או הרוגי מלכות [תלוי בוויז]. "
המתווך לשעבר קם מהשולחן המרובב בפתיתי סהרונים, הותיר לי לשלם את החשבון כדי שלא יצטרך לפרוט חו"ח אחד משטרות מאה היורו בהם גדש את כיסיו כשחזר מפריז.
ומה? מה מוסר ההשכל? אל תאמינו לכל ארחי פרחי שרוצה לשתות קפה ולבזבז זמנכם ומעותיכם, ולצורך כך להרחיק בדותותיו עד לעיר האורות.