המשבר הכלכלי והמשך הארוך
בתהליך ההתדרדרות המהירה של כלכלות המערב, קרי של ארצות הברית ואירופה, אפשר להבחין בעיקר ביכולות המוגבלות של מערכות השלטון והבקרה להשפיע על התנודתיות והשבירות של השווקים הפיננסיים ועל מעבר העושר מצד מערב לצד מזרח של העולם, או מהצפון לדרום.
קרב המאסף המתנהל כיום בכלכלה המערבית בניסיון לשימור יתרונה הכלכלי, נראה כנדון לכישלון. מסגרות כלכליות כמו השוק האירופאי ומטבע היורו נלחמים על קיומם וההתייחסות הרופסת של הממשל האמריקאי נוכח הגרעון האדיר של הכלכלה הגדולה מכולן נדון לכישלון - אם לא כיום, הרי כבר בעתיד הקרוב.
אי ההכרה כי המצב הכלכלי אינו ניתן לשינוי בכלי המשחק המסורתיים שנתנו בידי כלכלנים המייעצים לממשלות המערב כיצד להיחלץ מהמייצר באשר הכלים שבידיהם נטולי יכולת להתמודד עם תהליכי עומק היסטוריים. התיאוריות בהן משתמשים כלכלני הבנק העולמי, קרן המטבע העולמית, שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים, כוננו על אדנים שנשחקו ושעבר זמנם וההצעות שהם מציעים מתאימות יותר לעידן של מוצאי מלחמת העולם השנייה.
מעבר למאבק פוליטי על השליטה בבית הלבן ובקונגרס, לא מצליחה הכלכלה הגדולה בעולם להעלות ולו הצעה אחת שיש בה משום שיפור כלכלתה. מנטרות כמו "הגדלת הצריכה" ו"יצירת מקומות עבודה" נשמעות יותר מתמיד - חלולות. העלאת מיסים על עשירים ופיקוח על שכר בכירים הן זעקות שבר שתרומתן לייצוב הכלכלה כתרומת כדור אספירין לגוסס סופני.
לדעתי המשבר הנוכחי הוא אך פרק נוסף בתהליך הגלובליזציה, שהוא תהליך כלכלי-פוליטי ארוך ושהשפעותיו גורפות ומשפיעות על הכלכלה העולמית יותר מכל גורם אחר.
לכן, כדאי לבחון את המשבר הכלכלי הנוכחי שהתפרץ ב-2008 ושהמשכו ניכר היום במלוא עוזו, במבט רחב יותר מאשר מבט עיתונאי או כדיווח בורסאי על "שוק דובי". גישת האינסטנט הרווחת בסיקור משברים פוליטיים גלשה גם לסיקור משברים כלכליים וסמנה הימני הוא ה סי.אן.אן. סקירה כזו העוסקת בתיאור האירועים histoire evenementielle, בלשונם של אנשי אסכולת ה"אנל" שהתפתחה בצרפת במחצית השנייה של המאה שעברה, היא תמצית של זלזול ושטחיות.
ההיסטוריון פרנן ברודל מאנשי אותה אסכולה פיתח את הרעיון על פיו בהתרחשויות שולטים מקצבי זמן שונים ואת הזמן ההיסטורי יש לחלק למשכים duree - משך ביניים על פי הגדרת ברודל שנמשך בין עשר לחמישים שנה, נחוץ כדי לסקר ולהבין את ההתרחשויות הכלכליות הנוכחיות ולא מבזקי חדשות.
ניצני הגלובליזציה נבטו בשלהי המאה החמש עשרה כשיזמים אירופאים תאבי עושר שיגרו ספנים נועזים אל המזרח להביא משם אוצרות זהב. עם מציאת הזהב של דרום אמריקה, המטעים והאדמות הפוריות של צפון אמריקה, החל תהליך הקולוניזציה שהיא מטריה מדינית וסיוע פוליטי מסיבי ליזמים ואנשי עסקים שהלך והתפשט מזרחה ודרומה. המאות השש עשר והשבע עשר סימנו כבר את התוצאות של המהלך:
אמריקה הצפונית והדרומית, הודו ואפריקה ואזורים המוכרים כיום כאינדונזיה, מלזיה, תאילנד ואחרות הפכו לשטחי ציד כלכלי לארצות אירופה. בתחילת המאה התשע עשרה הושלם המהלך, הולנד הזעירה החזיקה בשטחי אדמה באסיה העולים עשרות ומאות מונים על שטחה והבטיחה לעצמה הספקה של חומרי גלם, אנגליה השתלטה על תת יבשת שלמה - הודו, והפכה אותה מקור עיקרי להכנסותיה, פורטוגל החזיקה בענק המנמנם ברזיל וספרד בכל שאר יבשת אמריקה הדרומית.
להשתלטות הכלכלית של מדינות אירופה על אפריקה ואסיה ודרום אמריקה, הצטרפה ארצות הברית שהכריזה על עצמאותה ברבע האחרון של המאה השמונה עשר והשתלבה במהירות בכלכלה העולמית כחלק מהמערכת המערבית. הדרתה של ספרד מקובה והפיליפינים, אינוס יפן לפתוח את נמליה לאוניות האמריקאיות וסימון אמריקה המרכזית הדרומית כשטח חסות אמריקאי (הצהרת מונרו), נתנו חסות לתנועות השחרור של דרום אמריקה משלטון ספרד ופורטוגל ולהכנסתן תחת כנפי הנשר האמריקאי הרעב.
המפה הכלכלית בתחילת המאה העשרים נראתה כאדם לבן, קטן מידות בעל כרס אדירה. בלגיה, מדינה ננסית, החזיקה בחבל ארץ אדיר מימדים בה פותחו מכרות יהלומים ומרבצי מתכות ותוך ניצול כוח אדם שחור ששועבד להפקתם, עושר אגדי שהשתרע על שטח שגודלו פי עשרות משטחה של בלגיה זרם מארץ הענק קונגו לנמל אנטוורפן. פורטוגל, הולנד, צרפת, אנגליה, ארצות הברית, ספרד ואיטליה השתתפו במשחק מונופול חובק עולם בו אוצרות טבע מחצבים עץ וגומי עוברים ממזרח למערב.
תנועת כדור הארץ הכלכלי הייתה ברורה ומכוונת, ממזרח בו עולה השמש למערב בו פורקות אוניות הציים האדירים של אירופה וארצות הברית את העושר. בהתאם, קבעו מדינות המערב את כללי המשחק הכלכלי, חוקי המסחר והמשלוח הימי, הביטוח, חלוקת הרישיונות, כללי הדין ומטבע הארץ.
משברים כלכליים אכן פרצו אחת לכמה שנים כתוצאה מחוסר איזון, מבצורות מגפות או מלחמות אך המגמה הכללית הייתה ברורה: מתן יתרון למדינות המערב בקביעת הכללים של הכלכלה בה יש מנצלים ומנוצלים ולכן התוצאה תמיד תהיה רווח במערב והפסד למזרח.
עם סיום מלחמת העולם השנייה החל תהליך השינוי, מצד אחד הכרזת עצמאות פוליטית של עשרות מושבות ואזורי חסות לשעבר באפריקה ואסיה תוך פרידה כואבת והתקפלות של השלטון הקולוניאלי ומצד שני התחזקות הקומוניזם כגורם פוליטי כלכלי המגובה במעצמה חמושה באידיאולוגיה אך בעיקר בנשק גרעיני, הדוחף את אותן מדינות חדשות להיערך כלכלית ופוליטית באופן שונה מאשר השאירה המורשת הקולוניאליסטית של העבר שהמשיכה לנצל את יתרונה בשימור מצב הנחשלות של האקס קולוניות מושבות ושטחי חסות.
"העולם השלישי", כפי שכונו המדינות החדשות במזרח בשלב זה, ניצבו בפני עתיד לא ברור למרות עצמאותן הפוליטית. ניצול גורף בן מאות שנים והמשך החזקת אינטרסים כלכליים למרות מעמדן החדש [שימור זכויות בתעלת סואץ ובתעלת פנמה, בעלות במטעים ובמפעלים ובמכרות יהלומים ונפט] שמרו במשך שנות החמישים, השישים והשבעים על המשוואה: מערב מנצל, מזרח מנוצל והעושר שנוצר מכך נשאר במערב השבע וברקע המלחמה הקרה בין מדינות המערב לברית המועצות וגרורותיה.
המלחמה הקרה נשמרה ככזאת באירופה, אך הייתה חמה שוב במזרח שם שמשו האקס מושבות כזירת התגוששות. קוריאה, וייטנאם, קמבודיה שילמו במיליוני קורבנות את מחיר שימור המונופול המערבי על המזרח.
התאריך הדרמטי אותו יש לסמן בכלכלה העולמית כשינוי מהות הגלובליזציה הישנה הוא שנת 1971. בשנה זו אירעו שני אירועים דרמטיים: ראש המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית הנרי קיסינג'ר ביקור בחשאי בבייג'ינג, שהיה הכנה לביקורו של נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, שנפגש עם שליט סין האדומה מאו טסה טונג, ביקור שסימן שבירת קרח ותחילת היחסים הטובים בין שתי המדינות שהביא ליצירת יחסים דיפלומטיים משותפים ויצירת מודל חדש בין המערב למזרח.
בנוסף, החליטה ארצות הברית באותה שנה להיפרד מבסיס הזהב ולאפשר הדפסת כסף מורחבת שאיננה מבוססת על רזרבות שבמרתפי פורט נוקס ובכך אפשרה גמישות מרבית בתנועות ההון העולמיות ולאחר מכן הפקרות מוניטארית.
במהלך של שלושים שנה, הפכה סין יחד עם שכנותיה הנחשלות לשעבר מהמזרח ל"מדינות מתפתחות" או ל"נמרים" ולשותפות סחר למערב. כלכלת המערב החרוצה הפכה בתוך שנים מחברה תעשייתית "לחברת צריכה" ולכלכלת ספקולציות פיננסיות. המערב החל לאבד במהירות את כושר היצור התעשייתי שנשמר בארצות הברית, אנגליה ובשאר מדינות אירופה.
אכן בשנות השמונים הצליח המערב לזכות ביתרון מה עם המעבר לטכנולוגיות מידע, אך יתרון זה הלך ונמחק תחת האגרסיביות של החברות הבינלאומיות הענקיות וספסרי המטבע שתפסו את הואקום שהשאירו המדינות הקולוניאליסטיות. הסרת חומות מכסים והעברת מפעלי יצור וטכנולוגיה מהמערב אל המזרח, וויתור על רגולציה של שווקי ההון שנראה בתחילה כהליך מתוחכם של ניצול כוח אדם זול והתעשרות על חשבון המזרח, התברר כמשחק קפיטליסטי נבוב בו מיליוני תושבי מדינות המערב מאבדים את מקורות ההכנסה המסורתיים שלהם בדימום שאי אפשר להפסיקו. ייצור תחתונים ומגבות במזרח הפך לייצור מכוניות, טלוויזיות, טלפונים ומחשבים. בתוך שלושים שנה הפך המערב לצרכן של סחורות זולות מהמזרח.
כדור הארץ הכלכלי שינה את כיוונו מבלי שהכלכלנים שחונכו על תיאוריות מבית המדרש המערבי הישן יכולים להשפיע. כדור הארץ מסתובב היום ממערב למזרח, מאזן התשלומים השתנה - סין, הודו, יפן וסינגפור מייצרות וחוסכות - אירופה וארצות הברית צורכות ומשלמות. בהודו יש יותר תושבים מאשר באירופה ובצפון ארצות הברית במאוחד. כל שבריר של שיפור במאזן התשלומים של הודו, אינדונזיה ומלזיה מאפשר ליותר תושבים שם לשפר את חינוכם ואת יכולתם לשנות את המאזן העולמי. רכישות ידע וטכנולוגיות על ידי סין הודו יביאו אותם למקום בו נמצאות ארצות המערב מבחינת יכולת טכנולוגית ומכאן הדרך קצרה להשלמת תנועת סיבוב כדור הארץ הכלכלי לכיוון מזרח.
המשבר הנוכחי המתמשך ומתגלגל מאז 2008 גולש לכל העולם המערבי, מבועת הסאב פריים אל כלכלת יוון הקורסת ולגרעון ההיסטורי בארצות הברית. למדינות המערב כבר אין היתרון שהיה להן בכלכלה הגלובלית על כלכלות המזרח. רק הכרה בכך תביא לשידוד מערכות על פיו עליהן להמציא עצמן מחדש, לא כ"חברות צריכה", אלא ככלכלות מתקדמות כפי שהיו עד לפני עשרות שנים. הורדות ריבית, עבודות יזומות והדפסת כסף אין סופי לא תשנה דבר באופן בסיסי.
אבי גולדברג ספטמבר 2011
א