כרבים משוחרי קפקא עקבתי אחר "גלגולי " תיק העיזבון של הגברת אסתר הופה שהייתה מזכירתו של הסופר מקס ברוד , וקבלה לחזקתה גם חלק מכתבי היד המקורים של פרנץ קפקא שהיו ברשותו. גורלו של עיזבון ברוד קשור בגורל כתבי קפקא במובן זה שהוא הצילם בדרך של העברתם במזוודה מפראג לפלסטינה ב 1939.
לשאלת "הזכות התרבותית" של מדינת ישראל לשמירת כתבי יד קפקא בישראל כנכס תרבות של מדינת ישראל,זו אינה נקייה מספקות. קפקא היה יהודי "חילוני" כתב בגרמנית שפתו על אדמת בוהמיה ארץ הולדתו . נושאי כתיבתו היו אוניברסאליים לא היה בהם מענייני יהדות , ואין בין הדמויות עליהן הוא כותב יהודים.אומנם הוא גילה סקרנות אינטלקטואלית בעמו ובציונות אך באופן שולי למדי,ודבר זה לא בא לידי ביטוי ביצירתו ולכן אימוצו כנכס תרבות ישראלי או יהודי נשמע מלאכותי.
פרנץ קפקא מת ב 1924 והיה אזרח צ'כי במותו.יורשיו גרו בצ’כוסלובקיה הפורום הנכון והדין שחל על עיזבונו של קפקא היה מקום מגוריהם. בתי המשפט הישראלים טרם נוסדו . אלא שהאירועים התנהלו אחרת. שאלת הבעלות על כתבי קפקא מעולם לא הוכרעה באשר יורשיו החוקים והישירים של קפקא , ולאחר שאלה נרצחו בידי הנאצים, יורשיהם שנותרו בחיים ,ויתרו על זכותם המשפטית לתבוע בעלות על כתבי היד ואלה הושארו בחזקתו של מקס ברוד ובכלל זה כתב היד של "המשפט".
ב 1968 עם פטירתו של מקס ברוד ובהליך לקיום צוואתו שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב , עלה גם נושא העיזבון הספרותי של קפקא שהיה בידי המנוח ונחשב כחלק מעיזבונו של ברוד.אולם מזכירתו, שמונתה בצוואה כמנהלת עזבונו, אסתר הופה, טענה כי מאז 1952 היא הבעלים החוקי של חלק ניכר מכתבי קפקא, אותם קבלה במתנה כדין מברוד בחייו ,ועל כן הם אינם נכללים בנכסי העיזבון.
ב-1973 ניתן פסק הדין בעניין עיזבון ברוד והשופט יצחק שילה הצביע על כשל או " לקונה " באשר לכתבי קפקא שנמצאו בעיזבון ברוד:
"אינני דן כאן בשאלה אם כתבי יד של קפקא היו שייכים למנוח [ברוד ] ויכול היה למוסרם במתנה. ..... אם כתבי יד אלה לא היו בבעלות המנוח, הרי בוודאי שלא עברו להיות חלק מעיזבונו והשאלה אם שייכים הם לגב' הופה או לאחרים כגון ליורשי קפקא, אף היא איננה נדונה כאן.
קביעה משפטית זו לא דקרה את עיני הציבור התרבותי הישראלי דאז. פסק הדין התקבל בדממה ,שאפשרה לגברת אסתר הופה לצאת למסע מכירות של מיטב היצירה המודרנית מפרי עטו של גדול סופרי המאה העשרים, לכל המרבה במחיר, ו"המשפט " נמכר במכירה פומבית על ידי מזכירתו של ברוד אסתר הופה תמורת מיליון ליש"ט לבית הספרים בעיר מרבאך בגרמניה.
.
מדינת ישראל לא ניסתה להפעיל את סמכותה על פי חוק הארכיונים הקובע: כי "חומר ארכיוני" – כל כתב על גבי נייר .....המצויים בכל מקום שהוא ושיש בהם עניין לחקר העבר, העם, המדינה או החברה, או שהם קשורים לזכרם או לפעולתם של אנשי שם; יופקדו בגנזך המדינה. אולי משום שבמשרד החינוך והתרבות לא ראו בכתבי קפקא מורשת השייכת למדינת ישראל
משנסתלקה מעולמנו המזכירה אסתר הופה ,שהייתה מנהלת עזבונו של ברוד, עלה שוב עניין גורל כתבי קפקא כחלק מעיזבון מקס ברוד.
אסתר הופה הורישה לבנותיה את רכושה שכלל את פירות עיזבון ברוד ושוב נטען כי הכתבים של קפקא נמסרו לה במתנה עוד ב 1952 ואינם בגדר העיזבון אלא הוענקו לבנותיה בהיות אימן בחיים.
נראה היה שסוגיה זו תישאר בגדר עניין לא מוכרע וכי יורשות אסתר הופה עומדות שוב ליהנות מ"ההפקר " כלומר איש לא יכריע בעניין הבעלות בכתבי קפקא.
אלא שהפעם, בדיון שהתחיל ב 2007 והתקיים בפני בית הדין לענייני משפחה ,הסכימו כל הצדדים להתדיינות להוסיף באופן מפתיע פלוגתא להכרעת בית המשפט : האם קיבלה המנוחה אסתר הופה כתבי יד של קפקא מברוד בחייו.
די היה בהסכמה דיונית זו של הצדדים בכדי לאפשר לשופטת להכריע בטענת קבלת כתבי קפקא במתנה על ידי המורישה מידי מקס ברוד - לשלילה .
ב 2012 השופטת החליטה כי מסירת הכתבים של קפקא לאסתר הופה, על פי הדין שנהג באותה עת [1952], לא נשתכללה לכלל מתנה, ולכן נותרו חלק מעיזבון מקס ברוד ועל כן אינם בבעלות המורישה או בנותיה. השופטת פסקה כי כתביו של קפקא , השמורים בדירתה של חוה הופה, ובכספות בנק ,יופקדו בספרייה הלאומית. זאת, בהיותם חלק מעיזבון ברוד שציווה אותם לספרייה הלאומית כמקום המועדף עליו להפקדת עיזבונו.
קפקא פרנץ ביתה של אסתר הופה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין .בחודש יוני 2015 אימץ בית המשפט המחוזי את המסקנות שנקבעו בבית הדין לענייני משפחה ודחה את הערעור. אולם את הנעשה אין להשיב ,במהלך השנים הרבות בהן החזיקו בנות הופה בכתבי קפקא, נמכרו והועלמו חלקם הארי מהכתבים וכתב היד של ה"משפט" שוכן כיום בגרמניה. אבי גולדברג ,כמעט תשרי ,ספטמבר 2015