יום כיפור ו”המיתולוגי”

הזאוס היהודי הוא לבלר-על שלעתים אצה לו הדרך

בית כנסת ביום הכיפורים: ציור מאת מאוריצי גוטליב

השבוע הסתלק מאתנו שלמה להט − צ’יץ’, שאותו הכתירו העיתונים כראש העיר “המיתולוגי” של תל אביב. הצמדת התואר “מיתולוגי” כמעט לכל מוסד, אישיות וחפץ, היא חלק מהז’רגון העיתונאי, המחזיק מעמד כבר למעלה ממחצית היובל.

השבוע ראה אור תרגומו החדש של אהרון שבתאי לאודיסאה של הומרוס, בערך 2700 שנה לאחר שחוברה (הדעות חלוקות באשר למועד המדויק ולזהות המחבר). מדורי הספרים לא הכתירו את היצירה עתיקת הימים כ”מיתולוגית”, על אף שבהיבט התכני היא עוסקת אך ורק במיתולוגיה, ובעצם מהווה את קורפוס סיפורי המיתולוגיה היוונית הגדול ביותר, יחד עם האיליאדה.

הקורא את סיפורי האלים האולימפיים ובני האנוש הנתונים למרותם, מבין את מרחב התמרון הקטן שיש לו לאדם היווני עלי אדמות, כפי שהאדם היהודי המתפלל ביום כיפור מבין ויודע שגורלו נחרץ − אמנם לא על ידי אלים אולימפיים, אלא על ידי זאוס יהודי היושב כלבלר-על בשמים מול ספרי חשבונות (נראה כי טרם הפנים את השימוש באקסלים) ורושם אותו לשבט או לחסד.

על יישום הקצבת זמן אנוש עלי אדמות ממונים לבלרים אנושיים, כאלה השולחים חיילים לקרב וכאלה המקדישים את חייהם להצלת ולהארכת תוחלת האדם − כנראה על פי הרישומים בספרים שנסגרו במוצאי יום כיפור על ידי ארך האפיים רב החסד והרחמים.

אבי, זכרו לברכה, איבד את האמונה ברשם המיתולוגי שבשמים, לאחר שהשתתף בסלקציות שבהן גזלו נאצים קרי מזג את תפקידו של האלוהי ושלחו מיליוני יהודים אל מותם. הם לא המתינו ללבלר שלמעלה, כדי שיסיים את רישומיו ביום כיפור.

הנה כי כן, לעתים אצה הדרך לאותו אדון עולם שכולם מתפללים אליו ומבקשים את רחמיו ביום כיפור, כדי שירשום אותם בספר החיים לעונה נוספת. ואדון העולם הזה שולח את בניו אל מותם בעצם היום הקדוש, בטרם יבשה הדיו הרושמת אותם לשבט, כפי שקרה במלחמה הארורה ההיא, בשבת כיפור של 1973.

בברכת גמר חתימה טובה,

אוקטובר 2014