top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

יש עדיין סימפטיה נוסטלגית לעם היושב בציון

"אל תחמיץ את עוגת התפוחים שלי,

שלום, מפגשים ישראליים"

מאת מיכאל ג. פריץ



הספר שיצא לאור בגרמניה לפני כחודשיים הוא אסופה של מפגשים והתרשמויות מישראל ומישראלים שצבר הסופר הגרמני מיכאל ג. פריץ, במהלך מספר ביקורים שערך לצורך כך.


התמונה הכוללת הניתנת בספר היא שישראל היא ארץ מגוונת, מרתקת המשלבת חיים מודרניים בצל עבר היסטורי. ניכר שהעמדות הראשונות של הסופר לגבי העם היהודי החי בארץ אבותיו עימם הגיע לביקורו הראשון, קשור למטען שלו כילד ברלינאי שלאחר השואה. חששות על מפגש טעון עם היסטוריה מדממת הופרכו במפגשים ובהתרשמויות מאורח החיים בישראל. חיוך ודוק של הסכמה עם המתרחש במדינה הקטנה החמה והצפופה, בה שוטטו האבות, נמשח על הספר.


את הסופר הגרמני מיכאל ג. פריץ פגשתי לפני מספר שנים בטיסה לברלין .

הייתה זו כמדומני הטיסה האחרונה שלו לארץ לפני פרוץ הקורונה. כשנפרדנו הותיר בידי ספר פרי עטו "פלירטוט של תוכים" רומן.


הוא התכונן לבוא שוב לארץ אך ההגבלות במשך שנתיים ,הותירו בידו את החומר שאסף עד אז ועליו הוא עמל בתקופת הסגרים ואותו הוא כתב וערך לספר מפגשים ישראליים.


לפני כחודשיים הזמין אותי להגיע לטכס שנערך באולם התרבות בדרזדן לרגל הופעת ספרו החדש אותו הכתיר בשם מסקרן "אל תחמיץ את עוגת התפוחים שלי, שלום, מפגשים ישראלים".


"אתה מופיע בספר כאחד מהישראלים אותם פגשתי" כתב. יש להודות שפרסום ספר כזה לא רק בשל כותרתו ,אלא כזה הסוקר את ישראל והישראליות בעיניים גרמניות, עורר בי עניין. ועל אף פי כן החמצתי את הטכס.


בעת ביקורי האחרון בברלין סרתי אל חנות הספרים הענקית "דוסמן בית התרבות" בפרידריכשטראסה, ובקשתי לרכוש את הספר החדש.


"נותרו שני עותקים בלבד" אמרה המוכרת לאחר עיון בצג המחשב והפנתה אותי לקומה השנייה בחנות . שוחחתי עם הסופר לאחרונה והוא הבטיח להגיע שוב לארץ באביב הקרוב ואולי אף להופיע בפני קהל ולספר על הספר.


מיכאל ג. פריץ נולד במזרח ברלין בשנת 1953. הוא למד הנדסת קידוחים באוניברסיטת פרייברג לכרייה וטכנולוגיה וסיים את לימודיו בשנת 1975 . בשל דעותיו ופעילותו הפוליטיות נמנע ממנו לקבל את התואר האקדמי לו היה זכאי. הוא עבד כמחסנאי ועוזר נהג משאית, ומשנת 1976 עבד בעבודות מזדמנות בספריות העירוניות של דרזדן. בשנת 1993,לאחר איחוד גרמניה, הוענק לו התואר בדיעבד על ידי האוניברסיטה לכרייה וטכנולוגיה מהאוניברסיטה בה למד.


עם השנים התקבל כסופר ועיתונאי מוערך בגרמניה. הוא מתגורר בברלין ובדרזדן לסירוגין. הוא זכה במענקי ופרסי ספרות יוקרתיים והתפרסם בזכות הרומנים שלו, הסיפורים הקצרים, והמסות על אמנות ומאמרי ביקורת ספרות. מקצת מעבודותיו תורגמו לשפות אחרות.


הספר שיצא לאור בתחילת נובמבר זוכה לאהדה בקרב הקוראים, הסופר מוזמן להופיע בפני קהל קוראים ברחבי גרמניה. מסתבר שהאופן בו הונגשה לקורא הגרמני המציאות הישראלית, באמצעות מפגשים אישיים, יצרה אינטימיות של הקורא עם התכנים. הנה מספר שאלות ששאלתי אותו לגבי כתיבת הספר ותשובותיו .


איך נוצרה אהבתך לישראל שהובילה אותך לכתוב עליה ספר?


"כששמעתי את אנסטרונגו נחמה*, שהיה החזן הראשי של הקהילה היהודית בברלין, ב-RIAS 2**, תחנת הרדיובסקטור האמריקאי של ברלין , לא היה זה המפגש הראשון עם התרבות היהודית. לא היה זה מקור הידע הראשון אודות העם היהודי. אלא שלאותה ליטורגיקה יהודית ,חזנות , שהושמעה ברדיו הייתה השפעה ארוכת טווח עלי.


היה זה הגורם הרגשי שהשפיע עלי לאורך זמן. הייתי עדיין תלמיד בית ספר, והקשבתי בעיקר למוזיקת רוק אמריקאית כל יום, תוך כדי הכנת שעורי הבית. בשישי, ערב השבת הגיעו אלי לפתע צלילים אחרים מהרגיל ברדיו. לא הבנתי את המילים, את התכנים, אבל בקולו של החזן היה משהו כה נשגב, והמוזיקה הזו הייתה כה שונה, שלא יכולתי להתעלם ממנה.


אסטרונגו נחמה תרם להנגשה של המוזיקה היהודית לא רק בגרמניה אלא בכל העולם. והבנתי עד כמה ההיסטוריה היהודית והגרמנית קשורות זו לזו. נחמה הצית את העניין שלי בתרבות יהודית, הקשורה קשר הדוק לדת, מה שהוביל אותי בסופו של דבר ללמוד על ישראל. למרבה הצער, אנו בגרמניה יודעים מעט מדי על המדינה הזו שעל חוף הים התיכון ועל תושביה".


היו לך הרבה מפגשים מעניינים במהלך הביקורים בישראל . האם יש אחד שעיצב את התרשמותך במיוחד?

"כן, באתר נופש בהרי הגליל פגשתי את מנהלו, בן טאובנהיים. הוא הראה לי בגאווה את העיזים השייכות למלון, מחלב העיזים מכין המטבח של האתר את הגבינה עצמה. העיזים, גבוהות קומה יותר מעיזים שנתקלתי בהן בעבר. הן רעו על מדרונות ההר. הן השתהו ולחכו את העשב, לפתע הזדקף ראשן, כמו נזרק לאחור וקרניים ענקיות הזדקרו , עיניהן עצומות כאילו שקועות העיזים במחשבות. אלו היו יצורים קמאיים שגרמו לי לתהות אם העיזים התקיימו שם באזור הזה בגליל ,אז, לפני אלפיים שנה, בערך בתקופה בה שוטט על ההרים ישו. המארח הניד את ראשו בתדהמה, לשאלתי הנחתי כי העיזים הללו וישו היו שם כבר אז.


"למה רק לפני אלפיים שנה " הוא אמר.

"אלה הן אותן עזים שאברהם אבינו רעה, אתה יכול להיות בטוח שהן רועות כאן כבר יותר מארבעת אלפים שנה."


אפשר לחשוב כאן על המציאות בממדי זמן אחרים. בספרי חקרתי את השאלה מי הם אותם ישראלים החיים בארץ המוגדרים בידי ההיסטוריה שלה יותר מבני עמים אחרים, מה זה עושה להם כשהם רואים עצמם כחוליה, כשלב במסורת עתיקה. האם זהו נטל או האם הידיעה שהם הולכים בארץ בה רעה אברהם את צאנו היא מקור לחיזוק תודעתם הלאומית."


האם ישנו מקום האהוב עליך בארץ, כזה שאתה חוזר אליו בכל פעם שאתה מטייל בה ?

"לא יהיה זה הוגן לציין מקום אחד בארץ בה קיימים כל כך הרבה מקומות מרתקים שאני אוהב לבקר בהם שוב ושוב ולתת להם להשפיע עלי. התרשמתי במיוחד מהכותל המערבי בירושלים, אותו ראיתי בטלוויזיה לראשונה כנער בן ארבע-עשרה אחרי מלחמת ששת הימים, ובמיוחד תמונות החיילים המתפללים שם, וזה מקום שעליו אני יכול להישען עכשיו בעצמי כאדם בוגר, להתבונן בסדקים שבין האבנים הגדולות ובאינספור פיסות הנייר שעליהן כתובות הבקשות, התחינות של המבקרים שם.


והקיבוצים, עין גדי ליד ים המלח וגינוסר על חוף הכנרת כמובן , וחוף ימה של תל אביב והדרך האגדית והיפה לא פחות ממש, לאורך חופה של יפו."


תוכל להסביר את מקור הכותרת האניגמטית של הספר, הגורמת לכולם להסתקרן באשר למקורה?

"בחיפה פגשתי את נרי לילנפלד-חאנס, שסיפרה לי על גורל משפחתה מצ'ורטקוב, לשעבר חלק מאוסטרו הונגריה ,כיום במערב אוקראינה, צפונית לצ'רנוביץ, שם נולד פאול צלאן. חלק מבני משפחתה עלו לפלשתינה בתקופת המנדט, חלק מבני המשפחה שנותרו שם בעיירה נרצחו באכזריות בעת הכיבוש הנאצי. מתוך שלושים אלף תושבי צ'ורטקוב, שליש היו יהודים; כיום רק כשמונים יהודים עדיין מתגוררים בעיירה הקטנה. כששאלתי אותה על החיים בישראל, השיבה נרי: "הו, החיים כאן טובים, מה עוד צריך?". היא מזמינה אותי לטעום מעוגת שטרודל התפוחים הנפלא שהיא אופה ואומרת "אסור לך לפספס את עוגת השטרודל שלי."



אסטרונגו נחמה; חזן


*אסטרונגו נחמה היה אחד החזנים היהודים המפורסמים ביותר במאה העשרים. יליד סלוניקי יוון 1918 שהגיע לברלין ההרוסה ב1945 לאחר ששרד את מחנות ההשמדה בזכות כישרונו הנדיר.


הוא היה "הזמר של אושוויץ". לא רק בקרב האסירים האחרים אלא גם לדרישת הקאפו, רופאי המחנה, ואנשי האס-אס. בתמורה זכה לפרוסות לחם שהותירו אותו בחיים. כך שרד את התופת של אושוויץ' ,משנת 1943 ועד כמה חודשים לפני תום מלחמת העולם השנייה, אז נלקח למחנה הריכוז זקסנהאוזן, צפונית לברלין. וב-1945 הוא שוחרר על ידי חיילי הצבא האדום והצליח להגיע לבירה הגרמנית החרבה, בתקווה לחזור למולדתו יוון. פגישה אקראית עם ניצול אחר מאושוויץ גרמה לו לשנות דעתו ולהישאר בברלין.


אסטרונגו נחמה היה לאחד מהזמרים היהודיים החשובים ביותר במאה העשרים ואחד האישים המובילים בקהילה היהודית המשתקמת של מערב ברלין לאחר המלחמה. קולו המיוחד והנדיר נשמע הרחק מעבר לקירות בית הכנסת, בקונצרטים בכל רחבי גרמניה, בארצות הברית ודרום אמריקה ובתחנות הרדיו.


**לתחנת השידור האמריקאית בברלין:


אבי גולדברג דצמבר 2022




18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ביעור חמץ

כמה הערות בענייני דיומא ביעור חמץ, או בדיקת מצפון נראה שלרבים קל יותר לבדוק חמץ מתחת למיטה והארונות מאשר לבדוק את מצפונם. זו אולי מסקנה פשטנית אבל מתבקשת לאור המתרחש במציאות חיינו. אז אולי הגיע הזמן ל

bottom of page