top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

לזכרו של ג'ון לה קארה

פטירתו של סופר אהוב כמוה כלחיצה על הדק, מיד מתפרסמות ברחבי העולם סקירות, הערכות, והספדים, שהיו מוכנים במערכות העיתונים מבעוד יום. דברי השבח וההלל למי שנחשב למלך הבלתי מוכתר של סוגת ספרות הריגול במאה העשרים לא המתינו לפטירתו, והוא נחשב לגדול יוצרי הסוגה עוד בחייו. ההספדים נדחו עוד ועוד, באשר הסופר שהאריך חיים הוציא לאור את ספרו האחרון “סוכן רץ בשדות” עוד בשנה שלפני פטירתו. מלך בלתי מוכתר, מכיוון שג’ון לה קארה ביקש שלא לחלוק לו כתרים ופרסים או אותות אצולה. ידוע כי הוצע לו לקבל את התואר המכובד “סר”, המוענק על ידי מלכת אנגליה, אך הוא, ששמו האמיתי היה דייוויד קורנוול אמר “אינני רוצה להיות סר דיוויד ולא לורד דיוויד ולא קינג דיוויד”. בתחילת שנה זו הוענק לו הפרס על שם אולף פלמה, ראש ממשלת שבדיה שנרצח, על תרומתו לשמירת זכויות האדם, המאבק בגזענות, והקשרים בין האומות. פרס בסך מאה אלף יורו, אותו תרם הסופר לארגון רופאים ללא גבולות. הסופר, שספריו היו רבי מכר ויחד עם זאת ספרות משובחת במלוא מובן המילה, הוא יוצרו של ג’ורג’ סמיילי איש הביון הבריטי בסדרת ספרים, ובסרטים שנוצרו על פיהם. עוד לפני שסמיילי תפס את “קדמת הבמה” בספריו, היתה כותרת ספרו “המרגל שחזר מהכפור” למטבע לשון, כשהכפור הוא העולם הנסתר בו נאלץ הסוכן לחיות את חייו הכפולים.



כריכת ״המרגל שחזר מן הכפור״


רשימת ספריו הארוכה, והסרטים שהופקו מהם, מוכרת לכל, הודות לקסם שהשרו ספריו על קוראים מכל שכבות הציבור. קוראיו באשר הם הזדהו עם הרקע לספריו: האקטואליה של היחסים הבינלאומיים, המתחים בזירה הפוליטית, המנגנונים המדינתיים המסורבלים, המנהיגות הפוליטית המושחתת – שמהם יצר ספרות משובחת ואנושית להפליא. עולם הצללים שאותו בנה או שחזר, היה לכאורה משעמם ומלא בקלסרים, שולחנות משרדיים, וביורוקרטיה, כעוד משרד בממשל הקולוניאלי הבריטי הישן, השוקע.

אפשר לדמיין שני משולשים, האחד של שלושת הסופרים האנגלים שבנו את ספרות הריגול במאה העשרים: גראהם גרין, איאן פלמינג, וג’ון לה קארה. ושני, משולש בו נעו גיבורי יצירותיו של לה קארה: הצלע הראשונה היא הנוסטלגיה לשרידי האימפריה הקולוניאלית הבריטית הנאבקת על זהותה כמדינת אי, הצלע השניה היא הביון הבריטי כשומר החומות של המוסר הדמוקרטי המערבי כנגד דת הקומוניזם, והצלע השלישית המאבק האנושי המתחולל בקרב אנשי שירות הביון הנאלצים לפעול כנגד ערכי המוסר האישי הנוצרי שלהם, ולבצע מעשים אסורים בכדי למלא את המטרות שהוצבו להם בשתי הצלעות הקודמות. הסופר, איש שרות הביון לשעבר, איאן פלמינג, בחר בכתיבתו במעין אסקפיזם, בריחה מהעולם הריאלי האפור וחסר הלב של שרותי הביון, והמיר אותו בסצנת הריגול הזוהרת, עבור בונד, ג’יימס בונד. 007 סוכן הוד מלכותה, היה פנטזיה באמצע המאה העשרים, כאשר האימפריה הבריטית ששלטה עד אז בימים התכווצה. היה זה ניסיון אומנותי מוצלח ליצור גיבור בריטי בשירות הוד מלכותה, דוגמת סיר פרנסיס דרייק, הפיראט ברישיון המלכה אליזבת הראשונה, והאנגלי הראשון שהקיף את העולם. ג’ימס בונד קיבל “רישיון להרוג” מהמלכה אליזבת השנייה, בדומה לפרנסיס דרייק סוכן המלכה אליזבת הראשונה, שקיבל רישיון לפקד על פְּרַיבֶטִיר, ספינה חמושה שמורשית להפעיל את תותחיה נגד ספינות הצי המסחרי הספרדי. במקום הרפתקאות הים של סיר פרנסיס במאה השש עשרה באו הרפתקאות הסוכן 007, שהתנהלו בארצות אקזוטיות כנגד אויבי על מדומיינים, ד”ר נו ודומיו. בצלע השנייה של המשולש התנהל עולמם של סוכני הביון הבריטי של גראהם גרין, שהיו שונים בתכלית מ-007. ספרו “האיש שלנו בהוואנה”, שפורסם לראשונה ב-1959 על רקע המלחמה הקרה, נותר אחד הרומנים הידועים ביותר שלו. זהו מותחן ריגול, ובו, כדרכו של גראהם גרין, מחקר חודר של אופי האדם, וסאטירה חריפה על שרותי המודיעין האנגלי. גם מוריס קאסל מהספר “הגורם האנושי” של גרין הוא איש ה-MI6 שחייו נראים אפורים ונטולי ענין ומתגלה כ”חפרפרת” בשרותי הביטחון הבריטי, תמה שמשתכללת לאחר מכן בעלילותיו של סמיילי אצל ג’ון לה קארה. ג’ון לה קארה ניצב במשולש בין שני סופרים אלו. מצד אחד האיש שיצר את עולמו של הגיבור האנגלי האחרון, שבמקרה הוא סוכן ביון, 007, איש יצרי, יפה תואר, רודף נשים, ובעל אגרוף נוקשה, הפועל בעולם של מעשים, נטול עכבות או רגשות. מנגד גיבורי הריגול של גרין הם שפלי רוח, אנושיים, ואפילו מכמירי לב.

ג’ון לה קארה כתב ספרי ריגול רבים, ויצר גם הוא גיבור סדרתי כמו בונד ששמו הוא סמיילי. ג’ורג’ סמיילי הוא הדמות המפורסמת ביותר שלו, איש לכאורה מינורי, שקט, אינטליגנטי, חובב מוזיקה ושח, המתואר על ידי יריביו כאיש ערמומי, היורד לחקר נפש האדם כמו השטן, אך מצפונו שלו נקי. עולם הריגול של ג’ון לה קארה הוא חדר מראות ענק בו הדמות שנראתה לרגע אינה הדמות שהיא. הדמויות והעלילות של לה קארה הם כמו בצל, עטופים בשכבות שעד שהסרת את כולן לא תדע מי הוא בן בריתך ומי אויב.

בעולם הביון שלו קיימת אותה חדות, תפיסה מינורית, והבנה של מאוויי וחולשות האדם כמו אצל גרין, אך אצלו יש יותר הבנה וחמלה למאבק בנפש הגיבורים. הנתון הקבוע אצל לה קארה הוא ההשתנות, או אולי נכון יותר התפיסה של הקורא לנוכח התנהגות הדמויות. הוא חד באבחנתו באותה מידה, אך סימפטי במהותו. הדמויות שלו אמיתיות, עושות עבודה כמיטב יכולתן, ותפקידן להיאחז במעט אידיאליזם וערכים לביצוע משימותיהם. אצל לה קארה כמעט אין תיאורי מין ומסיבות קוקטייל, שלא לדבר על סוכנים חמושים הנוסעים למקומות אקזוטיים.

בסרטי ג’יימס בונד המבוססים על ספרי איאן פלמינג כיכב שון קונרי, שאף הוא הלך לעולמו זה לא מכבר. הסקוטי הגברתן, איש הזרוע יפה התואר, מילא לחלוטין את המטרה הייצוגית שהציב לו הסופר. אותו שחקן גילם את התפקיד הראשי בסרט “בית רוסיה” המבוסס על ספרו של לה קארה. אפשר שהניגוד שבין שני תפקידים אותם גילם שון קונרי בשתי עלילות של שני סופרי הריגול ממחיש את ההבדל המהותי בין יוצריהם.

bottom of page