top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

לימודי שואה מגן הילדים עד סוף התיכון

עוד איוולת ממסדית לקראת יום השואה


כשהייתי ילד הופיעו מידי פעם בעיתונות כותרות אזוטריות כמו "מת החייל האחרון שהשתתף במלחמת האזרחים של ארצות הברית" או "הלך לעולמו העבד המשוחרר האחרון" ,לא ירחק היום, ואני משוכנע שבמערכות העיתונים כבר נערכים לכך, בו ידווח על "מות ניצול השואה האחרון", התשוקה לראות את אחרון דור עמק הבכא מסתלק, שייכת יותר לממסד הישראלי מאשר לעיתונות.


שחרור העבדים באמריקה לא הביא מזור לכאב המשוחררים אבל ייצר ספרים רבי מכר והרבה סרטים, וקתדרות אקדמיות ללמודים אפרו אמריקאים, יד לבנה לא הושטה אל עבר העבד המשוחרר והוא הפך למשהו שצריך לחיות עימו בחברה השסועה עד היום.


כל עוד חיים במדינת ישראל אלפי ניצולי שואה מעמיד הממסד פנים פטרוניות, כביכול מקבלים הניצולים יחס כלשהו מהמדינה שקלטה אותם ומגנה עליהם באחרית ימיהם, אבל כשיסתלקו אחרוני הסובלים, יהיה הממסד רשאי להסיר לחלוטין את מסכת האמפתיה והרגש ולהפוך את השואה לחזיון אפוקליפטי, לא אישי, שהעלאתו על בימות מדינת ישראל, תוסיף גננות ללמודי השואה, מדריכים לבתי עלמין ומצבות בפולין. לימודי אקדמיה בקתדרה של "לא נשכח" והכשרה למדריכי מוטיבציה יהודית. איזי ג'ט תתחרה באל - על בקו נתב"ג –אושוויץ.


מדינת ישראל הציגה עצמה מייד בשנותיה הראשונות כיורשת העם היהודי שנכחד בשואה וכזכאית לנהל בשם הנספים והניצולים מו"מ כלכלי עם ממשלת גרמניה המערבית דאז שלקחה על עצמה לרחוץ ידי הוריה המגואלות בדם בתשלום של מיליוני מרקים. ממשלת ישראל שאבה מתוך הזיכרון והסבל של חיסול מיליוני יהודים באירופה, רכבות, צוללות קרנות שפע כלכליות ,שיועדו לחזק את מדינת ישראל הצעירה- וטוב שכך!


ילדי שואה מתוך אתר יד ושם


ניצולי השואה שהגיעו לארץ ,כפליטים חסרי כל שוכנו כמו כל העולים שהגיעו לישראל הצעירה במעברות, בבתי ערבים שנטשו, בירכתי הערים, בשולי הארץ הקטנה. כמו עולי מרוקו ועיראק תימן נזרקו ניצולים מפולין ורומניה, לשוליים, כי לא הייתה דרך אחרת לקלוט את כל ההמון האנושי שזרם למדינה הצעירה. אבל מאז זרמו כספים רבים בתעלות הממשל הישראלי שהלך ותפח. קמו ארגונים מטעם עצמם לייצג את זיכרון הנספים ,לפעול לתפיסת רכוש של קהילות שנמחקו ולשים ידם על מיליונים שנותרו בבנקים ללא שנודעה זהות בעליהם. הוקמה מערכת הנצחה וחינוך קורבני, תוך הזנחת הניצולים החיים עימנו, לידינו-הממסד בגד בתפקידו. זיכרון השואה הפך לטקס מכביד, "ממלכתי" ונטול זיקה אישית המאדיר את האירוע המחריד לצפירת חרדה המפחידה את ילדי הגן אך מתעלם מהניצול האינדיבידואלי.


לא הוקמו מעונות ראויים לקשישים ניצולי השואה, לא הוקמו בתי חולים סעודיים לניצולים, לא הוכשרו עובדי סיעוד או פסיכולוגים או רופאים גריאטריים שיקלו על סבל הניצולים. ולא הוקמו קרנות על ידי מדינת ישראל לממשלותיה לסייע בידי הניצולים עד למותם הקרב, איש לא שלח אליהם עורכי דין ללא תשלום למילוי טפסים ולהסברת זכויותיהם, וכל מי שיכול היה לקחת מעשר מהם לקח ולוקח.


ישראל שולחת משלחות הצלה הרואיות לקצווי תבל לסייע לנפגעי צונאמי ורעידות אדמה אך למרבית הבושה לא הוקם צוות חילוץ להיטיב עם סבלם של החיים עם טראומות השואה. רק ממשלת גרמניה ממשיכה לסייע לניצולים, בקור רוח, במתן רנטות וסיוע עד למותם באותה דייקנות והתחשבנות פרטנית כפי שעשו לצורך חיסול בני משפחותיהם לפני שבעים שנה.


במקום להנחיל לידי הגן את זכר השואה וליצור עוד טראומה מיותרת בשלב הילדות בו הילד זקוק לביטחון ואהבה ,במקום לזרוע פחד ואימת מוות בזאטוטים ,ולהפחידם מאימת גז הציקלון ,אם לא די להם בערכות מערכת העורף, וצפירות צבע אדום ,שלחו אותם לשיר בבתי אבות ,שלחו אותם לצייר בטבע ,תנו להם לרוץ על גבעות של חרציות טרם ייעלמו תחת מגדלי דירות רוויות ממד"ים להגנה מטילי האויב.


זכר השואה אינו זקוק לסוכנים בגני ילדים, קודם זכרו אתם הבוגרים לטפל ולהעניק לאלפי הניצולים שעדיין עימנו ושטרם נעלמו, את החום ותשומת לב שהם זקוקים לה, והילדים כשיראו את המבוגרים, אמפאתיים, אנושיים, ביחסם לניצולים, לא יהיו זקוקים להדמיות. כשיגדלו, יש להנחיל את לימוד השואה ללא פאתוס ללא פומפוזיות ולא להפוך אותה לקטליזטור לגיוס צה"ל, יש להפריד את זכר השואה מההטיה הכוחנית המופרזת של "לא עוד" ושל מטוסי קרב מעל אושוויץ. אסור לטפח ילדות אחוזת חרדת השמדה, במקום זאת יש לחנך ולחיות בסובלנות, ואהבה לזולת גם אם הוא שונה, זר או מהגר לא חוקי, ואת המלחמה יש להפנות כנגד הגזענות הפורחת שוב היום.


אבי גולדברג, ערב יום השואה 2014

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כיצד להיעשות סופר מקורי בתוך שלושה ימים

על לודוויג ברנה “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר”. אזהרה זו של קהלת, באה למי שמחפש את היושר והאמת בכתיבה. ועוד אמר “בִּקֵּשׁ קֹה

bottom of page