שיטת וידוק
החדרת וירוס מוחלש של נגיף לגוף האדם התגלה כדרך לחיסון הגוף מפני מגפות . כך גם שילוב בעלי עבר פלילי במערכת החוק לצורך חיסון החברה מפשע. כך עולה לכאורה מהרכבה החדש של הממשלה בה צפויים מורשעים לשמש חברים.
אפשר לזהות את הצורך בשיתוף פעולה בין השלטון לעבריינים כמלשינים וסייענים בשיטתיות, מאז הקמת משטרות הביטחון המודרניות בסוף המאה השמונה עשרה ותחילת המאה התשע עשרה. צמיחתה של חברה עירונית ענייה עקב תהליכי התיעוש המהירים, הביאה גם לריבוי מעשי פשע והתפתחות של תרבות ושפה עבריינית, הבניית קודים של "מוסר עברייני" והתארגנות במסגרות פשע, שיצרו אתגר לביטחון הפנים בכרכים הצומחים באירופה ובאמריקה.
אחת הדמויות הצבעוניות והמרתקות בעולם זה שבין חברה ישנה מסורתית לחברה אורבנית מודרנית כאוטית , היה אז'ן-פרנסואה וידוק, יליד העיר ארס בצפון צרפת שנולד ב1775. בנו של אופה ובעל משפחה מבוסס . כבר בצעירותו התגלתה בוידוק הנטייה לחיי פשע. גניבות מקופת המאפייה של אביו הביאו למעצרו הראשון ומאז שנות העשרה שלו עוד ועוד עבירות גניבה ומרמה והתחזות הצטברו לחובתו של הנער חובב הסייף והעימותים. את עיקר קורותיו מאז שחרותו מצטטים כיום מתוך אוטוביוגרפיה ענפה שכתבו עבורו סופרי צללים, כרונולוגיה בת שלושה כרכים, בהם מעללי מרמה, הונאה, גבורה צבאית, כליאה חוזרת בבתי סוהר, בריחה, אלימות, אהבות סוערות, בגידות, גירושין ונישואין וגזר דין מוות. וידוק הצעיר נלחם בקרבות ואלמי וג'מאפרס בצבא צרפת המהפכני. לאחר שבילה מספר תקופות בכלא, הציע את שירותיו למדינה. בשנת 1809 גוייס וידוק לראשונה כמלשין, מודיע משטרתי עבור משטרת פריז ושנתיים לאחר מכן הקים מחלקת יחידת בטחון חשאית חדשה בפריז. Sûreté
הוא הנחיל ליחידה שהקים ולמשטרת פריז בכלל, שיטות בילוש מודרניות. מאז גוייס וידוק לראשונה כמלשין ומודיע משטרתי קיים תיעוד לפועלו גם במכתבים, מסמכים, כתבי עת ויצירות אומנות בת זמנו. לאחר שנמחלו לו פשעי העבר, הוא הפך לדמות מרתקת בריסון הפשע בפריז וברבעיה החשוכים אלה שלפני הריסתם ובנייתם מחדש בידי הברון הוסמן שנים ספורות לאחר מכן לא דרכה בהם רגלו של שוטר עם חשיכה.
וידוק
וידוק, שנודע בכל רחבי צרפת כאדם נועז להפליא, האדיר את שמו בהתאם, היה לידידם של סופרים כמו
ויקטור הוגו, אונורה דה בלזק, יוז'ן סו ואלכסנדר דיומא, ואישיותו הפכה בסיס לדמויות בספריהם רבי המכר.
וידוק עמד בראש יחידה משטרתית המיוחדת "הבריגדה דה לה סורטה", שהמגויסים אליה היו אסירים, כמו וידוק עצמו, שהפכו לבלשים סמויים.
מסתרי פריז היה לרב המכר הגדול בצרפת
הצלחתו של וידוק בתפקידו, הנחלת שיטות מעקב, תיעוד, וחקירה חדשות, בהמצאת דיו למניעת זיוף מסמכים, לא הסירו ממנו את הכתם של עברו. אנשי המשטרה הצרפתית חשדו בו שהוא ממשיך לעבוד כפושע, ליזום פשעים כדי לבצע מעצרים ראוותניים, תוך שהוא פועל בתפקידו כראש היחידה המיוחדת. הוא נאלץ לפרוש מתפקידו הציבורי. במרץ 1832 הוא נקרא שוב "לדגל" ומונה למפקד משטרת הביטחון. ההתקפות נגדו התחדשו: הוא הואשם בכך שניהל את הדיכוי האכזרי של המהפכנים בהתקוממות של יוני 1832 והעיתון לה טריבון הציג אותו כסוכן מסית.
ז'יסקט, המפקד החדש של המשטרה, כתב בזיכרונותיו "עד אז נהוג היה לחשוב שרק גנבים יכולים לפעול כסוכנים סמויים בקרב הגנבים. רציתי לנסות לגרום לאנשים ישרים לעשות את זה". ב-15 בנובמבר 1832 הסכים וידוק להתפטר בפעם השנייה. ה-Sûreté אורגן מחדש, אך וידוק נותר "סלבריטי", מבוקש על ידי סופרים ואנשי חברה. הוא הפך למיתוס, היווה השראה לדמוית המופיעות בקומדיה האנושית של בלזק, בעלובי החיים של ויקטור הוגו כז'אן ולז'אן והמפקח ז'אבט, וכרודולף גרולסטיין " ב"מסתרי פריז" מאת
יוז'ן סו. ו"התן" במוהיקני של פריז מאת אלכסנדר דומא האב.
בשנת 1833 הוא מקים את מה שנחשב סוכנות הבילוש הפרטית הראשונה בעולם
"Le Bureau de Renseignements"
הסוכנות זכתה להצלחה וכדבריו: "ארבעים לקוחות נכנסים למשרדי מדי יום. בהתחלה היו לי ארבעה סוכנים; ואז שישה; ואז עשרה; ואז שניים עשר. עם קומץ סוכנים הזה, ביצעתי בין הראשון בינואר לשלושים ואחד בדצמבר, שבע מאות ושבעים ושניים מעצרים ושלושים ותשעה חיפושים שבהם נתפסו
חפצים גנובים." (זיכרונות וידוק)
כרזת הסרט וידוק- 1923
וידוק נפטר בגיל שמונים ושתיים לאחר מעצרים נוספים והאשמות נגדו מהן זוכה לא מעט בזכות פרסומו וקשריו. מורשתו והשפעתו בשיטות ובדרך הפעולה המשטרתית היוו בסיס לפיתוח יחידות המודיעין המשטרתי במשטרות אירופה, ודמותו הפכה השראה למחזות, סרטים, סדרות טלוויזיה. סוכנות החקירות שהקים הייתה לפריצת דרך, למקצוע חדש. הבלש הפרטי, וסוכנויות הבלשים, התפשטו בעולם, ככוח עזר בחקירות ובחשיפת פשעים והגנה, מעבר לעבודת המשטרה הציבורית.
כרזת סרט קולנוע וידוק 1939
למגר את החושך
ישראל 2023
גברת שלא הכרתי, הגיחה מן החושך והציעה לכולנו לחזור לחשכה שלפני אלפי שנים, להלכות עתיקות שאבד עליהן הכלח ומלכתחילה הן פרשנות מוטעית של המקרא. לרופאי ישראל המליצה לשכוח את חובתם לרפא כל בן אנוש, בכול עת, לוותר על חובתם כבני אדם, ולא לקיים את המצווה והזכות ההומניטרית החשובות מכול, להציל חיי אדם.
אל כך כבר התייחס גדול רופאי ישראל, הרמב"ם, עליו גם נאמר 'ממשה עד משה לא קם כמשה", כי הריפוי אינו רק רשות אלא גם חובה ומצווה שעל הרופא לקיים. הסוגיה התלמודית האם בקשת עזרה מרופא ולא מידי שמיים יש בה פגיעה באמונה ביושב מעל העננים, אינה מתייחסת לרופא אלא למצפונו ואמונתו של החולה . על פי הרמב"ם, חז"ל דימו הצלת אדם להשבת אבדה. וכשם שחייב כל אדם מישראל לטרוח ולהחזיר אבידה המזדמנת לידו, כך חייב הרופא להחזיר אבידת גופו של אדם. [בבלי, סנהדרין ע"ג, ]
הרמב"ם ,רופא פילוסוף וגדול בתורת ישראל
רופאי ישראל לדורותיהם למדו אומנות רפואה בין הגויים ורפאו יהודים וגויים כאחד. רופא יהודי יודע שפיקוח נפש דוחה שבת, ודוחה גזענות והומופוביה מהסוג המגיע כיום מגבעות שומרון.
השבוע שבוע שהוא נוצרי בתכליתו בין הולדת המשיח הנוצרי לבין תחילת השנה האזרחית, ולכן אפשר ללמוד על הלך הרוח ממנו שאבה האישה מהגבעות את תובנתה, ונצטט דווקא מהברית החדשה להכעיס .
"בָּעֵת הַהִיא עָבַר יֵשׁוּעַ בֵּין הַקָּמָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת...... ׃
וַיַעֲבֹר מִשָּׁם אֶל־ בית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם׃ וְהִנֵּה־ שם אִישׁ וְיָדוֹ יְבֵשָׁה וַיִּשְׁאָלוּהוּ הֲמֻתָּר לִרְפֹּא בַּשַּׁבָּת לְמַעַן יִמְצְאוּ עָלָיו עֲלִילֹת דְּבָרִים׃ וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם הַיֵּשׁ בָּכֶם אָדָם אֲשֶׁר ־ לוֹ כֶּבֶשׂ אֶחָד וְנָפַל בְּבוֹר בַּשַּׁבָּת וְלֹא ־יַחֲזִיק בּוֹ וְיַעֲלֶנּוּ? וּמַה־יָּקָר אָדָם מִן ־הַכֶּבֶשׂ לָכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה בַּשַּׁבָּת׃ וַיּאֹמֶר אֶל־ הָאִישׁ פְּשֹׁט אֶת ־יָדֶךָ וַיִּפְשֹׁט אֹתָהּ וַתֵּרָפֵא וַתָּשָׁב כְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת׃
וַיֵּצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיִּתְיָעֲצוּ עָלָיו לְאַבְּדוֹ וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ וַיָּסַר מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם רָב וַיִּרְפָּאֵם כֻּלָּם" עשרים ואחת מאות מאז, שוב עולה הדעה החשוכה מ"ההנהגת היהודית".