הנאום המכונן של הגנרל הצרפתי שארל דה גול
אבי גולדברג
ושוב התחיל הקיץ בטקס על חופי נורמנדי, לציון הפלישה הגדולה ביום ה-6 ביוני 1944, שסופה שחרור אירופה המערבית מהכיבוש הנאצי. שוב נזכור את שתי מילות הקוד "סדין האדום" של ה-5 ביוני 1967, את שעטת השרמנים והצנטוריונים למרחבי סיני ושחרור ישראל מהאיום המצרי על קיומה. אולם את יום ה-14 ביוני, שבו צעד הצבא הנאצי לתוך פריז כמו קצב מיומן לקרבי פרה שחוטה – לא יזכירו. יום זה מודחק בזיכרון הלאומי הצרפתי. פעמיים קודם לכן עמדה פריז בפני כיבוש גרמני, בשנת 1871 ובשנת 1917. לבסוף נפלה בשנת 1940.
הזיכרון הצרפתי מכויל ליום ה-18 ביוני 1940, הגנרל שארל דה גול נשא דברים קצרים מעל גלי האתר ברדיו לונדון אל אזרחי צרפת. קריאה נרגשת קצרה זו היא לצרפתים מופת ואות לתחילת מאבקם בנאצים, הרזיסטאנס. באוגוסט 1944, עם שחרור פריז מכיבוש הנאצים, ארבע שנים מיום שבו נישא הנאום, ואף על פי שבעת ששודר הנאום ברדיו לונדון רק מעטים מהצרפתים הקשיבו לו, ועוד פחות היו אלה שהכירו את הגנרל האלמוני, ניתן להצהרה ערך מונומנטאלי, אלפי צרפתים הכריזו לפתע כי שמעו את הנאום ברדיו. עם שחרור פריז התחלפה הנאמנות למרשל פטן הבוגד, באהדה לגנרל דה גול המשחרר.
מי היה הגנרל גבה הקומה שנאם מלונדון בעיצום של הימים השחורים של צרפת, כשממשלתה חסרת אונים ויכולת החלטה, וקולות הפוליטיקאים קראו לכניעה ולשיתוף פעולה עם הנאצים? הנער שארל דה גול כמו קודמתו החולמנית ז'אן ד'ארק היה חדור תחושה היסטורית של שליחות עבור העם הצרפתי וראה עצמו כמצביא שיושיע את צרפת וכבודה.
הפלישה הגרמנית לצרפת ב-10 במאי 1940 לא הייתה הפתעה. לאחר שנה של שקט אחרי כיבוש צ'כיה ופולין או מה שנקרא המלחמה המדומה, שבה נערכו הצרפתים לקראת הפלישה לארצם, קרסה צרפת בתוך שבועות, כשאוזלת היד והאפתיות של המנהיגות מקרינות מטה אל הכוחות הלוחמים.
הגנרל הצעיר שהשתתף בקרבות זומן על ידי הממשלה המבוהלת לפריז והוצע לו תפקיד זוטר בממשלה. באותם ימים גברה התמיכה במינויו של המפקד המהולל גיבור מלחמת העולם הראשונה, המרשל פטן, לעמוד בראש האומה המובסת.
ב-10 ביוני, חודש לאחר תחילת הפלישה הגרמנית, נסוגה הממשלה המבוהלת לבורדו, תומכי המרשל פטן הדיחו את ראש הממשלה המכהן והכניעה כבר עמדה בפתח. על דה גול נגזר לקבל את ההחלטה הגדולה של חייו (לימים נאלץ לקבל את ההחלטה הגדולה השנייה – לוותר על אלג'יריה) לנטוש את צרפת במטוס קטן שהעמידה לרשותו ממשלת הוד מעלתו מעבר לים, ולהפוך על פי החוק הצרפתי ל"עריק" בכיר, גולה פוליטי בלונדון.
הנאום שנשא הגנרל מייד לאחר שנחת בלונדון, היה ראשון בסדרת הנאומים שהשתכללו והפכו למגדלור של תקווה לצרפתים שלחמו במחתרת לשחרור צרפת.
לפניכם תרגום הנאום שנשא דה גול ב-18 ביוני 1940 בלונדון, ושודר לאומה הצרפתית המובסת:
"המנהיגים, שבמשך שנים רבות עמדו בראש צבאות צרפת, הקימו ממשלה. ממשלה זו נתנה תוקף לכישלון צבאותינו עד כה בכך שהסכימה עם האויב להפסקת אש ולפירוק הכוח הלוחם. אכן, הובסנו על ידי כוחות האויב בעלי עליונות טכנית ביבשה ובאוויר. מעבר לעדיפות המספרית של חיילי האויב, היו אלה הטנקים, המטוסים והטקטיקה של הגרמנים שגרמו לנו לסגת. היו אלה הטנקים, המטוסים והטקטיקה של הגרמנים שהפתיעו את מנהיגינו עד כדי כך שהם הביאו אותם למקום שהם נמצאים בו היום. אבל האם נאמרה המילה האחרונה? האם על התקווה להיעלם? האם התבוסה סופית? לא!
האמינו לי, אני מדבר אתכם מתוך ידיעה מלאה של העובדות ואומר לכם ששום דבר לא הסתיים עבור צרפת. אותם אמצעים שגברו עלינו יכולים להביא אותנו ליום הניצחון. כי צרפת אינה לבד! היא אינה לבד! היא לא לבד! יש לה אימפריה עצומה מאחוריה. היא יכולה לפעול עם האימפריה הבריטית השולטת בימים וממשיכה במאבקה. היא יכולה, כמו בריטניה, להשתמש ללא הגבלה בתעשייה העצומה של ארצות הברית. מלחמה זו אינה מוגבלת לטריטוריה האומללה של ארצנו. המלחמה הזו לא הסתיימה בקרב על צרפת. המלחמה הזו היא מלחמה כלל-עולמית. כל הפגמים, כל העיכובים, כל הסבל, לא ימנעו מצרפת להשיג את כל האמצעים הדרושים כדי למחוץ יום אחד את אויבינו. אנחנו המנוצחים היום על ידי עליונות טכנית, נוכל להתגבר בעתיד על ידי כוח טכני עדיף מזה. גורל העולם נמצא כאן.
אני, הגנרל דה גול, הנמצא כעת בלונדון, מזמין את הקצינים ואת החיילים הצרפתים שנמצאים בשטחי בריטניה או שיגיעו לשם, להתייצב על נשקם או ללא נשקם, אני מזמין את המהנדסים ואת העובדים המיומנים של תעשיות החימוש שנמצאים בשטח בריטניה או שיגיעו אליה, לחבור אליי. יהיה אשר יהיה, אסור לכבות את שלהבת ההתנגדות הצרפתית והיא לא תכבה.
מחר, כפי שעשיתי היום, אדבר אליכם מרדיו לונדון".