על מקורו של ההיסק בסיפור הבלשי
כוחו של הבלש הספרותי, נובע בעיקר מכושרו השכלי בהסקת מסקנות המאפשרות לו לפתור תעלומות על סמך תצפית אובייקטיבית, נקיה מדעות קודמות.
שרלוק הולמס לעולם אינו משתמש בהיגיון דדוקטיבי, כלומר אינו פועל על סמך תיאוריה ומשם מחפש את הביסוס לה בראיות, בפתרון תעלומת פשע.
במקום זאת, הוא משתמש בחשיבה אינדוקטיבית, בהיסק מתוך ממצאים אותם הוא מזהה ועל פיהם הוא בונה השערה ותאוריה לפתרון תעלומה . היסק אינדוקטיבי מתחיל בתצפיות המייצרות הכללה ותיאוריה.
סיפור הגמל הסומא שמקורו בתלמוד
פסע לו גמל בשבילי הכרמל, כך מסופר במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי, עמוס על דבשתו שתי נודות ואחריו השתרכו שני שבויים יהודיים והשובה שלהם. שוחחו ביניהם השבויים אמר האחד לחברו: גמל זה שמהלך לפנינו סומא הוא בעינו האחת, והנודות שהוא טעון בהן, אחת של יין ואחת של שמן. ושני הנוהגים בגמל אחד ישראל והשני נוכרי.
השובה שהקשיב לשיחתם עצר אותם וביקש לדעת כיצד יודעים שבוייו כי הגמל שצועד לפניהם עיוור בעינו האחת. והנה ההסבר שקיבל השובה מהשבויים היהודים :
מכך שהיה הגמל מלחך עשב רק מצד אחד של השביל הסיקו השבויים כי הגמל אינו רואה את העשב בצד השביל מצד עינו הסומא. ומתוך כך שטיפות שניגרו מהנוד האחד נספגו בקרקע, הסיקו כי יין הוא ומתוך הנוד השני ממנו נזלו טיפות, נותרו על החול ולא נספגו בו, הסיקו כי שמן הוא הממלא את הנוד. ומדרך שנוהג הגמל שהולך בצד הדרך, זה דרכו של בן ישראל, בעוד הנוכרי הולך שופי בדרך.
שמע השובה את ההיסק האינדוקטיבי בירך את האלוהים ושיחרר את השבויים.
המחפשים את שורשיו של הסיפור הבלשי המודרני הראשון שכתב אדגר אלאן פו 1841 הרציחות ברחוב מורג , מצביעים על אגדה זו כגרסה ראשונה ממנה השתלשלו מספר גרסאות ומקורות שהזינו את אדגר אלאן פו ובמסירה גם את ארתור קונאן דויל ושרלוק שלו, בדרך ההיסק הנפלאה, הם רואים בסיפור התלמודי את תחילת הדרך הארוכה שאפשרויות לגלגוליה בספרות ובפולקלור, מוצגים על ידי חוקרי הספרות.
סיפור שלושת הנסיכים בני המלך מסרנדיפ שמקורו בפרס
אותו חמור סומא תלמודי התגלגל כמעט כלשונו, בסיפורם של שלושת הנסיכים בני המלך מסרנדיפ, היא ציילון [סרי לנקה], הסיפור התפרסם בוונציה במאה השש עשרה בהשפעת סיפורי עם מהמזרח, ה- orient, הגדרה רחבה ונזילה בדמיון האירופאי, אזור גיאוגרפי בין הודו, פרס והסהר הפורה שחלקו היה בעת פרסומו של הסיפור בוונציה, תחת שלטון האסלאם. זהו סיפור פרסי שהתגלגל לאירופה כפי שהתגלגלו סיפורי אלף לילה ועוד לילה לצרפת, באמצעות מסירה של בני המזרח שידעו את השפה הצרפתית או האיטלקית והזינו את הצמא האירופאי לסיפורי המזרח. אלמנטים רבים בסיפורי המזרח הכילו את סיפורי דורות קודמיהם סיפורים ואגדות של עובדי כוכבים ומזלות, אגדות יהודיות ואמונות ומנהגים טרם שלטון האסלאם. כתוצאה מהרחבת הידע האירופאי ותרגומים ראשונים מפרסית והסנסקריט, סיפורים מהמסורת הזרטואית, וההינדית משתרבבים לשפע הנובע מה orient, כפי שהוא מצטייר בעיקר בדמיון המערבי האירופאי הקדם קולוניאליסטי.
PILGRIMAGE
OF THREE YOUNG CHILDREN
OF THE KING OF
SERENDIP,
BY M. CHRISTOFORO'S WORK
Armenian from Persian in
Italian language transferred with the Privilege of the Supreme Pontiff, & of the Illustriss.
Veneto Senate for X years
אותם שלושה נסיכים מסרנדיפ, מזהים בעת נדודיהם, עקבותיו של גמל ומסיקים כי הגמל צולע, עיוור בעין אחת, חסר שן, נושא על דבשתו אישה בהריון, ונושא גם מטען של דבש מצד אחד וחמאה מצדו השני. כאשר הם פוגשים מאוחר יותר את הסוחר שאיבד גמל, הם מדווחים לו על תצפיותיהם. הוא בתמורה מאשים אותם בגניבת הגמל ולוקח אותם לקיסר ברמו, שם הוא דורש להענישם בשל גניבת הגמל ומטענו. לאחר מכן נחקרים הנסיכים כיצד היו מסוגלים לתת תיאור כה מדויק של הגמל אם הם מעולם לא ראו אותו, כגרסתם. מתשובותיהם של הנסיכים ברור שהם השתמשו ברמזים קטנים כדי להסיק בחוכמה את תכונותיו של הגמל. זהו ללא ספק גלגול סיפורם של בני ישראל השבויים שהלכו בעקבות גמל סומא בשבילי הכרמל כמסופר בגמרא. היסוד הנוסף לסיפור זה הוא החשד שהטיל בהם בעל הגמל שאיבד עקבותיו אשר במקום להודות לנסיכים ביקש להרשיעם בגניבתו של הגמל.
סוס של מלך וכלבה של מלכה: וולטיר
מכאן עובר סיפור הגמל הסומא אל ספרו של הפילוסוף הצרפתי וולטיר "זאדיק או הגורל" . וולטיר היה פילוסוף צרפתי בולט ושנוי במחלוקת בן המאה השמונה עשרה, "עידן הנאורות", שכתביו ודעותיו כנגד הכנסייה, דעות האנטי קלריקליות, הרעישו את עולם התרבות האירופאי באותו עידן הנאורות ואילצו אותו להימלט ולנדוד בכדי לשמור על חופש דעותיו מפני השלטון והכנסיה.
בתוך שפע הספרים, המחזות, המאמרים שכתב יש שני ספרים שכתב וולטיר מיוחדים בסגנונם ומעבירים את הגיגיו הפילוסופיים כסטירה חברתית, השלובה בעלילות פיקרסקיות. גיבוריהם מתמודדים עם הוויות העולם ,אכזריות, טיפשות, וצרות האופקים של הבריות. האחד הוא "קאנדיד או האופטימיות" והשני הוא "זאדיג או הגורל." נתייחס לאחרון, ספר הכתוב כסיפורו של זאדיג המתרחש בליבו של המזרח, האוריינט . זאדיג אציל בבלי, איש המידות הטובות עשיר ומיוחס, שהרפתקאותיו מתחילות בבבל שהייתה בעבר ליבו של העולם העתיק ובעת התרחשות הסיפור, מרכז תוסס תרבותי ומסחרי תחת השלטון האסלאמי כפי שהדמיון המזרחי נספג בדמיונו של וולטיר.
תרגום מפרסית לצרפתית של הזנד אווסטה, בידי
אברהם הייסינת' אנקטיל דופרון.
המקורות של הספר שהזינו את וולטיר שואבים מן הסתם מ "סיפורי אלף לילה ועוד לילה" וסיפורי נוסעים ואגדות מהמזרח שהגיעו לאירופה, פורסמו ונקראו בצמא. וכן מתרגומם של הזנד-האווסטה הפרסית הקדומה בידי החוקר ,המזרחן אברהם הייסינת׳ אנקטיל-דופרון הצרפתי, שתרגומו לכתבים הפרסיים ולמורשת של מרכז אסיה פרשו שדה חדש של ספרות וידע שלא היו ידועים כלל עד למחצית המאה התשע עשרה.
וולטיר השתמש במזרח כתחפושת,מסווה , כפי שעשה לפניו מונטסקייה בספרו הידוע "מכתבים פרסיים" כלגלוג על מנהגי החברה האירופאית בת זמנו. מנהגי המזרח ותרבותו בפרשנות המשכיל הצרפתי המתנשא באחוזתו שבשוויץ היו לרקע פיקרסקי לסטירה פילוסופית . תוכן הסיפור המתרחש במזרח הינו כיסוי לחולשות ,למנהגים, לפולחני הכנסייה הקתולית, לדעות קדומות, של בני אירופה בני זמנו.
לצורך סיפרו זאדיג או הגורל, הוא בוחר בזאדיג ומסכת נדודיו .
אחד הסיפורים שבספר הנקרא סוס של המלך וכלבה של מלכה, [בתרגום מצרפתית מנשה לווין]. זאדיג האיש האציל, העשיר, פוגע בדרכו, בשליחי המלך המחפשים אחר סוסו של המלך ואחר כלבתה של המלכה.
זאדיג המפעיל את דרך היסק של עקבות על הקרקע ומפליא לתאר את הסוס האובד והכלבה האובדת בדייקנות, על פי העקבות שהותירו על גבי הארץ, בפני שליחי המלך. בדיוק כפי שעשו זאת לפניו שלושת הנסיכים מסרנדיב בסיפור הפרסי שהובא בתרגום איטלקי בוונציה במאה השבע עשרה, וכפי שעשו השבויים היהודיים מהר הכרמל, בסיפור התלמודי.
זאדיג על אף שלא ראה את הסוס ולא את הכלבה המלכותיים, ידע לתאר אותם במדויק ושכרו היה שהובא בפני המלך ונטען נגדו שהוא גנב את בעלי החיים, ובקושי נחלץ ממצוקתו. סיפור זה הובא על ידי וולטיר כ"לקח פילוסופי" לשכר צדיקים שמסייעים מטוב ליבם ונדרשים לשלם על כך.
הרציחות ברחוב מורג, אדגר אלאן פו.
תולדות ההיסק, פענוח עקבות וראייה בוחנת של "זירת הפשע" מובילה אותנו לסיפור שנחשב לסיפור הבלשי המודרני הראשון, כלומר כזה שההיסק משמש פיענוח למעשה רצח. ב1841 כותב אדגר אלאן פו סיפור אודות רצח אכזרי של שתי נשים, ופתרון תעלומת רצח זו, בדרך ההיסק הלוגי ללא מרדף או חקירה או הפעלת לחץ על חשודים. ובכך יצר סוגה חדשה של בלשים פרטיים שבכוח האינטלקט שלהם מפענחים מעשי פשע, ומפצחים תעלומות הנקראות "פשעים בחדר הסגור", כלומר פענוח פשע המתרחש במקום סגור שאי אפשר להסביר את נוכחות הפושע בזירה וכיצד בוצע הפשע. הפושע אינו משאיר עקבות כניסה או יציאה מהזירה האטומה.
הסיפור הרציחות ברחוב מורג שכתב א. א. פו, מתבסס על ההיסק האינדוקטיבי כדרך לפתרון תעלומת פשע, ומוביל את הסיפור הבלשי לפסגתו הקלאסית אצל א. קונאן דויל ואגתה כריסטי הממשיכים בדרכו של אוגוסט דופן הצרפתי [גיבורו של א.א.פו ] בפריז, הפותר את הרצח של שתי הנשים בדירה בבית ברחוב מורג, בהסתמכו על שערה שנותרה בידה של אחת הקורבנות.
מסקנתו של א. דופן בסיפור היא, כי מדובר בשיער של בעל חיים ולא בשערה אנושית. ומכאן פענוח הרצח, ומסקנתו המשתלשלת מכך היא כי רק אוראנג אוטן שעל קיומו בפריז נודע לו , יכול לבצע את הרצח האכזרי. דרך ההיסק בדבר תכונותיו הפיזיות של היצור השעיר לחדור לדירה בדרך שאדם לא יכול, נפתרה התעלומה.
כך הועבר סיפורו של הגמל הסומא מהכרמל לסיפור אודות האוראנג אוטן הרצחני בפריז.
דניאל, זאדיג ואוגוסט דופן
לאחר שסקרנו את השתלשלות סיפור "הגמל התלמודי" בנתיבי הר הכרמל, אל האוראנג אוטן שבפריז, הבה נשוב אל ספרו של וולטיר, זאדיג או הגורל. נסיט את מחשבתנו מגמלים סוסים כלבות ואוראנג אוטן, נציע לקורא את הסיפור התנין וכהני בל, סיפור אפוקריפי, כלומר סיפור חיצוני לתנ"ך המהווה חלק מספר דניאל המופיע בביבלייה הקתולית ומוכר היטב גם במסורות היהודיות, ומוזכר בבראשית רבא ובמקורות יהודיים נוספים החל מהמאה השתיים עשרה. הספרים החיצוניים ובכללם דניאל יצאו לאור במרוכז על ידי יצחק פרנקיל ב 1830.
לספר דניאל התנכ"י קיימים שלושה פרקים חיצוניים הנקראים תוספות : תפילת עזריה, ספר שושנה, ספר התנין וכהני בל.
לשלושה הפרקים החיצוניים של ספר דניאל, ובכללם לסיפור על דניאל ומקדש בל [בעל] , כתב המשכיל היהודי הונגרי, דב ברנרד הילר מבוא מאיר עיניים *
סיפור התנין וכהני בל [תקציר ללא סיפור התנין]
דניאל הוא יועצו של מלך בבל, הבבלים שבממלכתו עבדו את האל בל והקריבו לו מאכל ומשקה בכמויות גדולות מידי יום והאמינו שהאל אוכל את הכל. דניאל התערב עם המלך, על חייו הוא, כי יצליח להוכיח שבל האל כלל אינו אוכל ולא שותה. וכי כוהניו של האל בל במקדשו, מוליכים אותו את המלך שולל. כדי להוכיח את דבריו, ביקש דניאל כי יוגשו לאל בל מנחות לעת ערב ועל פי בקשתו של דניאל סולקו כוהניו מהמקדש לאחר שהונחו המנחות בפני האל. כל כניסותיו ומוצאותיו של ההיכל, נחסמו ננעלו על מנעול ובריח, כאשר האוכל והשתייה מונחים לפני הפסל. עם בוקר כשנפתחו שערי המקדש נעלמו כל המנחות שהונחו בפני האל בל ,לכאורה הוא אכל אותם. אך דניאל הצליח להפריך את התמונה שנצטיירה על ידי כך שהראה למלך כי רצפת המקדש מלאה בעקבות אדם שנטבעו בשכבת הפיח והאפר שפיזר עליה עם ליל לפני שנסגרו השערים ונאטם המקדש, כדי ללכוד את כוהני האליל בל. הם התגנבו בלילה אל המקדש, דרך דלתות נסתרות, זללו את כל הערוך לבל ושתו את היין. בבוקר הוכח פשעם של הכוהנים באמצעות העקבות שהותירו באפר. הכוהנים גורשו והמלך התיר לדניאל לנתץ את פסל בל.
הקשר של הספר זאדיג או הגורל שכתב וולטיר אל מקורות יהודיים, רחב יותר משנראה בסיפור הגמל הסומא התלמודי שהוכלל כאפיזודה אחת בספרו.
מלכתחילה נתן וולטיר לספר שם גנרי זאדיק-"צדיק" המשמש כשמו של הגיבור, איש אציל בעל תכונות נעלות יושר חוכמה וצדיקות כמופיע במורשת היהודית, המתגורר בבבל, ומתאים לדמותו של דניאל התנכ"י שכונה "הצדיק".
בספר יחזקאל מוזכר דניאל כאחד משלושת הצדיקים שצדקתם תעמוד להם ביום עֶבְרָה "וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ--נֹחַ, דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. ". [פרק י"ד י"ד]
ועל חכמתו המופלגת של דניאל אפשר ללמוד מדברי יחזקאל אל מלך צור " הִנֵּה חָכָם אַתָּה, מדנאל (מִדָּנִיֵּאל): כָּל-סָתוּם, לֹא עֲמָמוּךָ. [פרק כח" ג]
דניאל התנכ"י, הגולה בבל, בחצרו של המלך נבוכדנצר התגלגל בזאדיג של וולטיר בתכונותיו ובחוכמתו.
דניאל הנער היהודי מגולי יהודה לבבל, הגדל בחצר המלך והופך לדניאל החכם ,דניאל בגוב האריות, דניאל הקורא את הכתובת שעל הקיר, דניאל שהמלך שם בו מבטחו. והתוספות לספר, נכתבו כפרקי המשך לעלילותיו התנכ"יות , נושאים אופי דומה למסופר בספר דניאל גופו.
הן וולטיר והן אדגר אלן פו זכו בצעירותם להשכלה רחבה שכללה ידע בשפות הקלאסיות, וחינוכם הוא מיזוג של לימודי דת, ספרות קלאסית ממקורות שרווחו בתקופתם ולחידושי הפילולוגיה של תקופתם . הטקסטים הללו, מהמקורות והמסורת היהודית, מסיפור אלף לילה ולילה, ממקורות הפרסיים וההודיים שנחשפו אט אט עם פיענוח הפילולוגי, יוצרים פסיפס מתרבויות חוצות זמנים, מוטיבים, דמויות והשראה מהעבר ללא הרף.
כפי שאמר איטלו קאלווינו: "קלאסיקה היא ספר שמעולם לא סיים לומר את דברו".
וולטיר ואדגר אלאן פו הכירו את ספר דניאל [וולטר התחנך המוסד ישועי בצעירותו]. וולטיר בחר בדניאל הצדיק התנכ"י לשמש דגם לדמותו של זאדיג בספרו. אדגר אלאן פו היה בן בית בסיפורים ובאגדות בין ישירות ובין מקריאת ספרות אנגלית העוסקת בעברו של עם ישראל, ובין היתר כתב את מעשייה ירושלמית,**A TALE OF JERUSALEM , אפשר להציע במידה של סבירות כי הוא בחר בסיפור התנין וכוהני בל להיות הדגם לסיפור הרציחות ברחוב מורג ולתת לאוגוסט דופן להסיק את מסקנותיו כיצד אפשר לחדור לחדר סגור למרות הכול, על פי הטקסט הקדום של סיפור התנין וכוהני בל.
*תוספות לספר דניאל :
** מעשיה ירושלמית א.א. פו 1832