מונולוגים מהקרון
סיפורי רכבות (2)
אבי גולדברג
אוקטובר 4, 2018
19:30
5 תגובות
ברשימה קודמת הלנתי על החסר ברכבות ובמסילות בארצנו, והזכרתי שלא רק רכבות אנחנו חסרים – אלא גם סיפורי רכבות. סיפורי רכבות הם סוגה ידועה ומוכרת בספרות, והם מתחלקים לשני ענפים עיקריים – סיפורים המסופרים תוך כדי נסיעה ברכבת כדי להעביר את הזמן, וסיפורים המתרחשים בתוך הרכבת כזירה, כמקום התרחשות. בחירת ספרים או סיפורים שעלילתם מתרחשת ברכבות היא כמו בחירת דג קרפיון גדול מבריכה שורצת אלפי קרפיונים שגודלו לקראת חגי תשרי, אבל אביא כמה מהם. הומור יהודי התפתח ברכבות שחלפו על פני רוסיה ופולין. למשל: שני יהודים נסעו ברכבת לוורשה. שאל הנוסע עול הימים הצעיר את המבוגר: "מה השעה?" המבוגר הביט בו, אבל לא ענה ונרדם. בבוקר, בדיוק כשהרכבת עמדה להגיע לוורשה, אמר המבוגר: "שאלת אותי מה השעה. עכשיו שמונה ועשרים. הגענו". שאל הצעיר: "אבל למה לא ענית לי אמש?" והמבוגר השיב: "כי הדרך ארוכה, ואם הייתי עונה לך היית פותח איתי בשיחה, אחר כך היית מברר אם אני גר בוורשה ובאיזה רחוב. אחר כך, מעניין לעניין, אם יש לי בת. כך, באחד הימים היית בא להתארח אצלי ולבסוף מבקש את ידה של בתי. ואני ממש לא מתכוון לחתן את בתי לאיש שאפילו שעון אין לו!" בדיחה זו היא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, כלומר על כך שברכבת נוטים בני אדם להתרועע, לשפוך את ליבם, אולי מכיוון שהם יודעים שבתום הנסיעה בן שיחם ייעלם וגילוי הלב שלהם יתפוגג כזיכרון רחוק עם האלמוני המאזין. שלום עליכם, מארק טווין היהודי ובן זמנו, שוטט באירופה ובעולם ברכבות. המונולוגים שכתב בנסיעות אלו ועליהן בשנים 1909–1910, כלומר בשלהי ימיו, רוכזו בספר "סיפורי רכבות", שיצא לאור אחרי מותו. המונולוגים תורגמו מיידיש בידי דן מירון. אלא שיצירתו של הסופר היידישאי רצופה בסיפורי רכבת מוקדמים. בספר "עירם של אנשים קטנים" אפשר למצוא את הסיפור "שני אנטישמים" מ-1905, המתחיל כך: "מקס ברליאנט כמוהו כמקטרת מעושנת היטב. הוא נוסע מלודג' למוסקבה וממוסקבה ללודג' כמה פעמים בשנה". או בסיפור הידוע "נשרפיה של כתריאלבקה" בפרק "שקט! כתריאלבקה נוסעת" – תושבי העיירה שעלתה באש מחליטים לשגר משלחת לעיר הגדולה לגייס תרומות, ונבחרי העיירה יוצאים למסע הרכבת הראשון שלהם. חלקם כבר מפנטזים על טיסה בכדור פורח וחלקם מתגעגעים לקרון רתום לסוס. הומור מושחז וראייה חודרת מאפיינים גם את סיפורי הרכבת של מארק טוויין. למשל "הפספורט הרוסי שהתעכב" – סיפור זה, שתחילתו בברלין וסופו בסנקט פטרבורג, עובר ברכבת שבה יושבים סטודנט אמריקני צעיר וידידו לרגע, פנטזיונר שפיתה את הצעיר לצאת לדרך ללא פספורט בר-תוקף בידו, אף על פי שידוע שכניסה לרוסיה הצארית ללא פספורט מאושר על ידי הרשויות דינה הגליה לעשר שנים לסיביר. הסיפור הנוסף והידוע יותר הוא סיפור מקאברי ושמו "קניבליזם בקרון הרכבת", על רכבת שיצאה בדצמבר 1853 מסנט לואיס בדרכה לשיקגו ונקלעה לסופת שלגים שגרמה לעצירתה המוחלטת לימים. הסיפור מתאר את שהתרחש ברכבת מבחינת התזונה של נוסעיה באותם ימים של עיכוב גורלי… סיפור הרכבת הרוסי המפורסם ביותר, אפילו יותר מסצנת ההתאבדות המלודרמטית של אנה קרנינה על פסי הרכבת, הוא "סונטת קרויצר" – גם הוא של לב טולסטוי. נוסע פותח במונולוג ארוך בפני נוסע זר ומגולל את סיפור טירופו כבעל נבגד עד לרצח אשתו. הפופולריות הרבה של הספר מעלה את החשד שגברים רבים הזדהו עם המסופר. "מנהטן טרנספר" הוא שמו של הרומן הגדול והחשוב של דוס פאסוס, מגדולי סופריה של אמריקה. מנהטן טרנספר הייתה תחנת רכבת בניוארק, ניו ג'רזי, בטרם הושלמה המנהרה שמתחת להדסון שחיברה את הקו הראשי למנהטן. באותה תקופה הייתה מנהטן טרנספר התחנה שלפני ניו יורק. דוס פאסוס מתחיל ומסיים את הרומן שלו במקום זה, שהיה האליס איילנד של המהגרים שהגיעו מתוך היבשת אל ניו יורק, שער הכניסה של תושבי אמריקה שבליבם חלום התפוח הגדול ונפלאותיו. זו הייתה הכניסה לאלה שכבר נמצאו באמריקה ועדיין חלמו על הזהב המתגולל ברחובות. מייוויס גלנט הקנדית היא מבכירי סופרי הסיפור הקצר במאה העשרים. היא בילתה את מרבית שנותיה כעיתונאית וכסופרת בפריז. הנובלה שלה מ-1973 "צומת פנגוויץ'" היא סיפור על נסיעת רכבת מפריז שבצרפת לבוואריה שבגרמניה, ובה מגוללת הסופרת את סיפורם של הנוסעת, מאהבה וילדו ושל נוסעת קשישה היושבת בקרון לידה. הכול נמסר באמצעות תת-התודעה של הקשישה, החוזרת מגלות ארוכה בארצות הברית לכפר הולדתה. ולדימיר נבוקוב, הסופר הרוסי הגולה הידוע, שימש כפרופסור באוניברסיטאות אמריקניות וב-1942 יצא למסע הרצאות מהמזרח אל המרכז החקלאי של ארצות הברית. את חוויותיו ממסע רכבת ממושך זה הוא מעביר לאשתו וורה במכתב ארוך המתחיל כך (בתרגומי): "כאשר עליתי לקרון השינה בניו יורק, התברר לי מיד כי דרגש השינה שלי נכבש על ידי נוסע שבחר לנסוע באופן אופקי. מסתבר שגם לו נמכר כרטיס לאותו קרון כמוני. הוא, לעומת זאת, לקח את הסיטואציה בקלות, ניהלנו לנו שיחה ידידותית בפרוזדור ליד השירותים בזמן שהאחראי על הקרון פתר את הבעיה הקטנה שלנו. סוף סוף נשלח הנוסע לקרון אחר ואני הצטנפתי ונדחקתי למקומי. זה היה כבר סמוך לחצות". גם סיפורה של המספרת האמריקאית פלאנרי אוקונור (1925–1964) "הרכבת" מתחיל בבלבול הקשור להקצאת דרגש שינה ברכבת. מהמוזרים בסיפורי הרכבת הוא הסיפור על נסיעת הרכבת בין גנואה, איטליה, למרסיי, צרפת, שכתב הסופר הצרפתי גי דה מופסן בשנת 1884. שמו של הסיפור "אידיליה", אך אין דבר וחצי דבר בינו לבין האידיליות של שאול טשרניחובסקי, למשל. ההתרחשות בין הצעיר והצעירה הנוסעים באותו קרון מביאה אותם לסיטואציה שאת גלגולה תצטרכו לקרוא בתרגום שאפרסם בהמשך, כאמור. לא מדובר במין פרוע בשירותים. ולסיום סיפורי רכבות מומלצים שדגתי: "הכלה באה לילוסקאי", סטיבן קריין "האיש המשתעל", מרי לואיזה מריסוורת "סיכוי" בתוך הקובץ "בריחה", אליס מונרו "מסתרי הרכבת הכחולה", אגתה כריסטי "רצח באוריינט אקספרס", אגתה כריסטי