על מותו המסתורי של אמיל זולא
מתוך הספר רוצח בחג המולד
אבי גולדברג
"אמיל זולא. משום מה לא יכולתי שלא לחשוב על מותו המסתורי של הסופר בחורף 1902.
הדמיון בין הרצח הבלתי מפוענח של אמיל זולא בפריז, לתיק הרצח הלא מפוענח שהיה בפניי. הייתה סימטריה בכך שבשני המקרים נגרם מוות לא טבעי, אך לא היה אפשר להצביע על הרוצח. הסימטריה בין הרצח של הסופר, לוחם זכויות, איש שהעמיד את כל יוקרתו נגד הראקציונרים, הלאומנים, האנטישמים שטפלו עלילת שווא קלאסית נגד קפטן דרייפוס, בחדר סגור.
בערבו של 28 בספטמבר קר, שבו בני הזוג אמיל ואלכסנדרין זולא לדירתם ברחוב בריסל בפריז לאחר טיול מחוץ לעיר. מזג האוויר היה קר ולח והם העלו אש באח כדי לחמם את החדר שבו עמדו לישון.
חלון החדר נסגר ודלת הדירה ננעלה. אמיל זולא היה מטרה לאיומים מתמידים על חייו מחוגי הימין והכנסייה, שראו בו אויב האומה משום שעמד לצידו של הקפטן אלפרד דרייפוס בפרשה שפילגה את הציבור הצרפתי, ולכן הקפיד לסגור את החלון ולנעול את דלת הכניסה לדירתו מדי לילה.
מותו של אמיל זולא תצלום מתוך הויקיפדיה ללא ציור שם הצלם
במהלך הלילה חדרו אדי פחמן חד חמצני לחדר השינה האטום ובני הזוג שחשו ברע התעוררו לפנות בוקר. זולא החליט כי מדובר בקלקול קיבה והם שבו לישון, מאוחר יותר כשהתעוררו שוב והבינו כי מצבם מחמיר ניסו לקרוא לעזרה אך כוחותיהם לא עמדו להם.
בשעה תשע בבוקר נפרצה דלת דירתם. הסופר המהולל כבר לא היה בחיים ואשתו היתה חסרת הכרה ולאחר שהתאוששה סיפרה את שהתרחש באותו לילה.
מיום מותו ובמשך שנים לא קיבל הציבור בצרפת את הקביעה המשטרתית כי מדובר בתאונה שבה נסתמה ארובת האח עקב הזנחה והאדים הרעילים לא מצאו מוצא והתפשטו בחדר האטום והביאו להרעלה ולמוות.
במסגרת הניסיון לשחזר את הסיבות שהביאו להרעלה, הוכנסו שרקנים לחדר למשך לילה והאח הוסקה שוב ושוב, השרקנים לא מתו מהרעלה. לכאורה הכול היה תקין בחדר, יד אדם לא הייתה מעורבת במוות, איש לא חדר לחדר השינה במהלך הלילה והארובה שנבדקה שוב ושוב נמצאה תקינה. האח הייתה תקינה. חוקר מקרי המוות הכריז כי אמיל זולא מת מוות טבעי, וסרב לחשוף את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות שערך בגוית אמיל זולא.
סבא שלי, שהיה גם הוא שופט חוקר היה מספר לי כילד על תיק החקירה המפורסם, על נסיבות מותו של אמיל זולא, על אוזלת ידה או חוסר רצונה של המשטרה לחקור עד תום את הפרשה, שהרי ברור שלא היה מדובר במוות טבעי.
"לכל מוות יש סיבה" כך אמר, ונסיבות מותו של זולא היו שהוא הורעל באדים רעילים שנפלטו מהאח בחדר השינה שלו. היה זה רצח מתוחכם, ואז הוסיף וסיפר לי אודות הסיפורים המוקדמים של הסופר האמריקאי א.א.פו, שקבע כי אין כוחות מיסטיים שולטים במציאות חיינו, ואין כשפים אלא רק בדמיון האנושי, צריך רק להפעיל את ההיגיון ככלי יחיד בחקירת רצח. צריך להפעילו עד תום ובסופו של דבר התעלומות נפתרות.
יש להפעיל את ה"תער של אוקאם", אותו הוגה שהאמין שיש ללכת בדרך החקירה הקצרה ביותר מבין כל אפשרויות. השכל כתער. כך הוסיף סבי.
ואכן כשהייתי עדיין ילד נפתרה תעלומת מותו של אמיל זולא. אם לא באופן רשמי הרי באופן הגיוני לחלוטין. היה זה וידוי של מתקין תנורים קשיש לפני פטירתו. במכתב אנונימי שנשלח לעיתון צרפתי נטען כי זולא נרצח על ידי קבלן להתקנת תנורים שעסק באותה תקופה בהתקנת ארובה חדשה על גג הבניין הסמוך לבניין שבו הייתה דירתו של זולא. הוא, מתקין הארובות ועוזרו חסמו בכוונה את הארובה בדירתו של זולא מבלי שאיש ישים לב לכך בשעת הלילה, ולמחרת עם שחר הסירו את החסימה בשקט, שוב מבלי שיבחינו בהם. הוא התוודה על מעשיו כבר בשנת 1927 לפני שעלה לשמיים וסיפר כי עשה זאת בשל עמידתו של אמיל זולא לימין אלפרד דרייפוס.. אך המכתב לעיתון הגיע ממקור אנונימי רק שנים לאחר מתן הווידוי.
קיוויתי כי את תיק הרצח של האישה בחדר מלון תפענח המשטרה לא בעוד עשרים שנה אלא קודם לכן."