top of page

מילון קפה

תמונת הסופר/ת: אבי גולדברגאבי גולדברג

עודכן: 25 בינו׳

70 שנה לעלייתו של האספרסו לישראל

מאספרסו ל"דור האספרסו"

ד"ר יאיר ברק*

האספרסו האיטלקי עשה עלייה בינואר 1955 ונקלט במהירות הוא החליף את לגימת הקפה היהודית החברתית המסורתית של בתי הקפה בוורשה, ברלין, אודסה ובגדד וגם את לגימות הקפה בצוותא בבתי הקפה של תל אביב הוא החליף את קפה הפינג'ן של הקומזיץ החברתי של הפלמ"ח ותנועות הנוער הוא היה לכינוי "דור האספרסו" האינדיבידואליסטי בית הקפה ביטא וייצג שינוי חברתי בראשית העת החדשה והאספרסו – שינוי חברתי במאה ה-20 קפה הוא תרבות הוא חברה הוא אורח חיים קפה הוא גם משקה יותר מ-300 שנים

 


קפה אילי טרייסטה צילם :אבי
קפה אילי טרייסטה צילם :אבי


  קפה בן-יהודה בתל-אביב ייבא מאיטליה בינואר 1955  את מכונת האספרסו הראשונה וכך היה לחלוץ האספרסו בישראל. תוך שנה בלבד היה האספרסו לפופולרי: "באלנבי כבר קשה למצוא בית קפה ללא פינת אספרסו. הוא כבש את כל הכיכרות... אף קפה עטרה סטה מצורתו השמרנית והנהיג קפה בעמידה. 'נאלצנו ללכת ברוח הזמן', הם מצטדקים. 'אחרת לא יכולנו להמשיך'", דיווחה תקוה וינשטוק  בעיתון מעריב (15.3.1956), שהכתירה את האספרסו, שנה לאחר הגירתו לישראל, כ"משקה הלאומי החדש", והסבירה כי סוד קסמו של האספרסו הוא לגימת האקספרס האינדיבידואלית.

       האספרסו הומצא בוונציה ב-1903 על ידי איש העסקים התעשיין לואיג'י בזרה (Luigi Bezzera), שחיפש דרך להחיש את משך הכנת הקפה באמצעות מכונה. לאחר שורה של ניסויים הוא הגיע למסקנה כי לחץ של אדים באמצעות המכונה שפיתח לא זו בלבד שמחיש את משך הכנת המשקה, אלא עושה את טעמו לעז יותר. בזרה כינה את הפיתוח "מכונת קפה מהיר". לא אקספרסו כבאנגלית אלא כאספרסו באיטלקית. הכינוי היה לשם גנרי עולמי של המשקה החדש. מאז פותחו ושוכללו המכונה ושיטת מיצוי פולי הקפה על-ידי חברות נוספות ובהן החברה הישראלית לה פבוריטה, שפיתחה מכונה כבר בשנות ה-50 ומכאן שבעליה צפה ביקוש מקומי עירני.


בית קפה פריסקו קולורדו צילם:אבי
בית קפה פריסקו קולורדו צילם:אבי


מלבד מהירות הכנת הקפה וחיזוק טעמו חולל האספרסו שינויים קולינריים, חברתיים וכלכליים בלתי מכוונים: הכנת הקפה עברה תהליך תיעוש חסר תקדים; נוצר מיגוון גדול של טעמים ואופני הכנת קפה חדשים כמו קפוצ'ינו, לאטה, מקיאטו ואחרים; לגימת הקפה האינדיבידואלית עברה מרשות היחיד לרשות הרבים, אל המרחב הציבורי; לגימת הקפה האורבנית הייתה למהירה בשונה מלגימת הקפה החברתית בבתי הקפה; האספרסו הביא לפתיחת שירות קפה חדש ולהקמת קיוסקים ייחודיים שונים מבתי הקפה וכך נוצר ענף כלכלי חדש, הכולל כיום מכונות אספרסו ביתיות וקפסולות מגוונות טעמים.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו יצרני מכונות האספרסו לייצאן מאיטליה אל שכנותיה– צרפת, ספרד, פורטוגל, שוויץ ואוסטריה, שגם בהן הוקמו ברים ייחודיים ללגימת אספרסו אורבנית מהירה. מכאן עולה כי ישראל הייתה לאחת מן המדינות הראשונות, שקלטו בשנות ה-50 את המהגר האיטלקי, אשר גם בה חולל שינוי תרבותי-חברתי-סגנוני, שהוביל להגדרת דור צעירי שנות ה-50 כ"דור האספרסו".



קפה איינשטיין ברלין צילום מאתר החברה
קפה איינשטיין ברלין צילום מאתר החברה


 

מסורת בית הקפה היהודית – קולקטיביות 

       התפשטותה המהירה והרחבה של לגימת האספרסו בחוצות ישראל היוותה תפנית חברתית ממסורת, ההיסטוריה ואורח לגימת הקפה היהודית וגם הפלמ"חאית של מחצית המאה ה-20. תרבות וחיי החברה היהודיים בבתי הקפה באודסה, ורשה, וינה, ברלין, בגדד, קהיר ותל אביב היו קולקטיביסטיים – חברתיים והם היו למועדונים חברתיים לא פורמליים למן המאה ה-17, שהייתה תקופת לידתם והתפתחותם של בתי קפה ובתי קהווה במערב ובמזרח. תהליכי חילון והתרחקות מחיים דתיים מהודקים הרחיקו את היהודים מבתי הכנסת כמועדונים חברתיים, מחד גיסא, אך לא גרמו להם להתכנס לבתי המרזח, הפונדקים והברים, גם אם היו בבעלות יהודית, כמועדונים חברתיים, מאידך גיסא. בית הקפה החדש היווה מענה חברתי-תרבותי לשינוי אורחות חיי היהודים האורבנים ועל כן הם מילאו את בתי הקפה, שלא היו מרחב יהודי מובהק, גם אם יהודים היו בעליהם בערי הקפה, וגם מילאו אותם בתכנים תרבותיים ואמנותיים מודרניים, שצמחו מתוך ההתחלנות. דיני הכשרות לא הוחלו על בתי הקפה ועל כן אפילו כלי קודש פקדו אותם ונהנו מן התפריט התרבותי, האמנותי, הפוליטי, החברתי והאנושי הפלורליסטי שהוצע בהם פרט לקפה עצמו, שהיווה תירוץ או מניע אך לא סיבה להתוועדות ולהתקהלות. לא הקפה היה העיקר אלא הבית.

       היסטוריון התרבות שחר פינסקר מגדיר בספרו "עם הספל" (שם מבריק וקולע), את בית הקפה כמרחב שלישי - "אתר ביניים המתווך בין הממשי למדומיין, בין הציבורי לפרטי... בהקשר של התרבות היהודית המודרנית, המרחב השלישי של בית הקפה נמצא על הסף שבין יהודי ללא יהודי, בין מהגר למקומי".

"כאשר עצרתי ליד קפה רישלייה ראיתי כי כמעט כל היושבים בו הם יהודים, שהתווכחו, קראו, שוחחו ביניהם ושיחקו משחקים; לבסוף הבנתי שמדובר במעין מועדון יהודי, שהיהודים הרגישו בו לגמרי בבית", מתאר עד ראיה לבית קפה באודסה וכך כותב הסופר איסאק באבל על בית הקפה פאנקוני באודסה כי הוא "דחוס באנשים כמו בית כנסת ביום הכיפורים".

       בעיתון העברי הצופה, שיצא לאור בוורשה עתירת בתי הקפה השוקקים חיים אינטלקטואליים יהודים, נכתב כי הולכים ורבים בתי הקפה הפתוחים בשבת. בית קפה הוורשאי של יחזקאל קוטיק, שהיה  שוקק במיוחד, היווה ספירה אינטלקטואלית יהודית ופעילות פוליטית. הוא גם שימש, מספר ההיסטוריון סקוט אורי, בסיס להפצת הפרוגרמה החברתית, הלאומית והפוליטית לתיקונה של החברה היהודית, שהגה ויזם והפיץ בעל בית הקפה.

       מועדון הקפה הספרותי טלומצקה 13 בוורשה היה בית מועד לסופרים ואנשי רוח בהיותו "אחת הכתובות החשובות במפת הספרות והתרבות היהודית", מעריך פינסקר. יצחק בשביס זינגר, שנמנה עם יושביו, השווה אותו לבית כנסת: "כאשר סופרים, עיתונאים ופעילים ביקשו להקים מרחב לתרבות יהודית חילונית ומודרנית, הם עשו אותו דבר ממש כמו שעשו חסידים שמבקשים לייסד בית כנסת. שכרו אולם, הכניסו בו כמה שולחנות ומטבח, ולא נזקקו עוד לדבר אלא לאנשים שיפקדו אותו". זינגר תפש שבית הקפה מהווה אתר למימוש השינוי, עד כדי מהפיכה, באורח חיי היהודים וערכיהם.

       בתי הקפה הראשונים על אדמת גרמניה נפתחו בצפונה ואחר כך הלכו והתפשטו לכלל המרחב הגרמני. במונוגרפיה "יהודים וקפה", הדנה בבית הקפה כאתר המייצג מסורת וחדשנות בגרמניה בעת החדשה המוקדמת, מציין ההיסטוריון רוברט ליברלס, כי מסיבות הלכתיות שונות "הרבנים מקבלים בברכה את הקפה" משום שהבינו כי הוא מסמן שינוי, שאין להיאבק בו. הקפה הוא סמל מושלם כמעט להופעתם של זמנים חדשים, מעריך ליברלס. הקפה לא חולל שינויים מהפכניים של התקופה, אך הוא מסמל אותם היטב. הופעת הקפה באירופה בראשית העת החדשה סיפקה, להערכתו, כלי רב חשיבות לביטוי אישי. שני הרעיונות  הללו, שמסבירים את מהפיכת הקפה של ראשית העת החדשה - סמל לשינוי וביטוי אישי - מנהירים גם את היקלטותו המהירה של האספרסו בישראל באמצע שנות ה-50 בנסיבות היסטוריות שונות, שתידון בהמשך.

בברלין הופיע בראשית המאה ה-19 בית קפה מטיפוס חדש "קפה קונדיטוריי", שהיווה תשלובת של קפה וקונדיטוריה, היה לטיפוס בית הקפה המודרני והעכשווי המוכר לנו בעולם ובארץ. בתי הקפה בברלין שירתו את הצרכים היהודיים, שהיו שונים מאלה של יהודי ורשה ואודסה. פוקדי בתי הקפה היהודים בברלין "נמשכו אליהם גם משום שמצאו בהם גישה אל מרחבים יהודיים-גרמניים ייחודיים ולמעשה סייעו ביצירתם של מרחבים אלה. השייכות הכפולה – הגרמנית יהודית – באה לידי ביטוי בדרכים שונות בבתי הקפה של ברלין". כך פינסקר, המעלה את ההבנה כי יהודי ברלין חיפשו מגע ושותפות עם התרבות שמחוץ ליהדות המסורתית. הבנה זו מחוזקת גם בהימשכותם של יהודים לקפה באואר, הקפה הקוסמופוליטי, שהציע מבחר גדול של עיתונים וכתבי עת מן העולם, ויצר הזדמנויות לחיכוך חברתי של יהודים עם גרמנים. בתי הקפה של ורשה ואודסה רחשו יהודים, שביקשו לפתח תרבות ואמנות יהודית ואילו אלה של ברלין שימשו אכסניה ליהודים, שביקשו ליצור תרבות יהודית-גרמנית. ההגירה המאולצת של היהדות הגרמנית (הייקים) לארץ-ישראל בשנות ה-30 הביאה לתל אביב את הקפה קונדיטוריי הגרמני, כולל העמדת מגזינים ועיתונים לקריאת הלקוחות, שנקראו כשהם מהודקים על מסגרות במבוק.

לגימת קהווה במרחב המוסלמי קדמה לאירופאית ובית הקהווה העות'מני הוא שהיגר לאירופה והיה לבית קפה. הפופולריות של לגימת הקהווה בחברותא נבעה גם מכך שעל מוסלמים נאסרה שתיית אלכוהול ועל כן לא התפתחו בארצות האסלאם בתי מרזח ופונדקים למפגש חברתי של שתייה בצוותא. בית הקהווה היה בית מרזח ללא יין.

ראשית לגימת הקפה בכל מרחבי התרבות הייתה חברתית ומוגבלת לגברים בלבד. הומוסוציאלית, מגדיר פינסקר את התופעה, שמלמדת על כך שבית הקפה שימש אכן תחליף חברתי לפונדקים, בתי מרזח ובתי כנסת ובתי מדרש, שהיו אתרים גבריים במובהק.

יהודי בגדד נמנו עם לקוחות בתי הקהווה, שחלקם היה בבעלות יהודית. בתי קהווה אלה היו הן אתרי בילוי ומשחק, בעיקר דמקה ושש-בש ואף ביליארד, והן מוקדים לדיונים ספרותיים ופוליטיים. באחד מהם, בית הקפה של חסן אל-עג'מי, שהגיש את... "כוס התה הטובה בעיר" משום שהכילה קורט חשיש, היה מקום מושבו  הקבןע של אחד מגדולי המשוררים של עיראק מוחמד מהדי אל ג'ואהירי, אשר ששון סומך, לימים פרופסור לספרות ערבית, מספר כי שוחח עמו בבית הקפה. בתי הקפה של בגדד אכלסו משוררים וסופרים, שרבים מהם היו חילונים וקומוניסטים. "בתי הקפה בבגדד מתייצבים בעמדת ביניים: בין התרבות הערבית לבין ההשפעה הקולוניאלית האירופאית, בין המסורת למודרנה", מעריך פינסקר.

בתי הקפה בקהיר היוו מרחב אנושי הטרוגני משום שבאיהם נמנו עם קהילות דתיות ואתניות שונות והתערבבו אחה באלה. בעליו היהודי של קפה "ויקטוריה" הקהירי מתאר אותו כמרחב, שמשך אליו יהודים וערבים כאחד, אשר התרועעו אלה עם אלה באווירה נינוחה. מלחמת 1948 ערערה שלווה זו. מרחבם החברתי והתרבותי של בתי הקפה בבגדד ובקהיר היה הטרוגני ומעורב כמרחב בברלין ללא אג'נדה יהודית דתית או חילונית. המהגרים מאירופה ומארצות המזרח הביאו לארץ ישראל את הסצינה החברתית והתרבותית של בתי הקפה ובמיוחד זו של ברלין.

 

כסית – בית הקפה המייצג את החברותא  הספרותית התל אביבית

       פינסקר מתאר בפירוט רב את ההיסטוריה והשינויים שחלו בבתי הקפה של יפו ותל אביב מראשית המאה ה-20 כאתרי בילוי ומפגשים תרבותיים ואמנותיים. חבורות משוררים ואמנים נהגו לשבת בצוותא לדיונים בספרות ואמנות וליצור אותן תוך שותפות. מבין אלה בחרתי להציג במשפטים אחדים את קפה כסית, שנדד מרחוב בן-יהודה לדיזנגוף ב-1942, משום שהוא המגלם האפיטומלי של בית הקפה ה(ארץ) ישראלי כמוסד חברתי תרבותי אף כי באופיו דמה לבית קפה ברלינאי. משנות ה-40 היה כסית למקום מושבה של חבורת סופרים ומשוררים, שפרסמו ביחד את יצירותיהם בכתב העת שייסדו, "ילקוט הרעים", ואשר כונו על ידי מחקר הספרות כדור הפלמ"ח או ב-1958 כ"דור בארץ" משום שיצירותיהם כונסו באנתולוגיה בשם זה. ההתכנסות בבית הקפה היתה הבסיס ליצירת דור יוצרים, שיוצריו היו לקאנון הספרותי של ישראל.

 לאחר קום המדינה המשיך כסית להיות בית של עשיה אמנותית והיה לסימבול של חיי התרבות והחברה של האליטה האמנותית הישראלית, שאחדים ממנה עשו את בית הקפה ל"גיבור" ביצירותיהם כמו יוסל ברגנר שצייר פרסקו על אחד מקירות בית הקפה, המתאר אותו כמה שאינו תחום בגבולותיו ופונה מתוכו החוצה. כבית קפה שאינו מסוגר בתוך עצמו ויושביו.

כסית החל לדעוך בשנות ה-60 והוא הלך ואיבד את מרכזיותו התרבותית. חצקל איש כסית, בעליו המיתולוגי הסביר כי "פעם כולם היו חברים. אחרי ההצגות השחקנים היו באים מתרגשים, שותים, אוכלים, מדברים. היום, אפילו להם בעצמם אין קשר אחד עם השני. הם לא חברים יותר. לא רוצים להיות יחד". הצוותא התפרקה ונשארה רק שם של מועדון תרבותי, שביקש לגלם בהיווסדו יצירה אמנותית משותפת.

חצקל הבין כי דעיכת החברותא והיחד הובילה לדעיכתו של בית הקפה כמוסד חברתי קולקטיביסטי ואת עלייתו המסחררת של האספרסו האינדיבידואליסטי, שלגימתו לא נזקקה לצוותא. אין דעיכת האחד מסבירה בהכרח את עליית השני, אלא תהליך השינוי של החברה בישראל מחברה הומוגנית להטרוגנית שהתחולל בגין גלי ההגירה של ימי ראשית המדינה מארצות האסלאם לישראל. סממני השינוי באו לידי ביטוי בשירת נתן זך וחיים גורי וב...אספרסו.

בית הקפה הישראלי היה מהגר מן המערב ומן המזרח והאספרסו היה מהגר אף הוא – מן המערב.  ספלון האספרסו הזר החליף לא רק את בית הקפה אלא מוסד קפה חברתי נוסף – את הקפה של הצבר הישראלי, שבושל על אש המדורה בפינג'ן, תוך ישיבה סביב המדורה בחברותא המכונה קומזיץ – בוא שב באידיש. נשב ביחד. הקומזיץ לא הותיר אחריו מאמרים מלומדים, אלא את פזמון הפינג'ן, שחיבר חיים חפר והושר בקומזיצי הפלמ"ח ובתנועות הנוער, ואשר מתאר את מלאכת הכנת הקפה במדורה ולגימתו. הפזמון היה לעדות היסטורית אותנטית. יצחק שדה, שהיה מפקד הפלמ"ח וסופר, הכתיר את קובץ מאמריו בכותרת "מסביב למדורה" אף כי שום מאמר בו אינו מתייחס למדורה, אלא כי מדורה הייתה מוסד חברתי כבית הקפה.

 

 מאספרסו ל"דור האספרסו"

       הצלחתו המהירה והמסחררת של האספרסו ותרבות הלגימה החדשה שחולל הביאו את הסופר ס. יזהר להמציא מושג חברתי חדש: בנאומו במרכז מפא"י ב-30 ביוני 1960 (חמש שנים בלבד לאחר עלייתו של האספרסו לישראל) הוא הגדיר את הדור הצעיר כ"דור האספרסו" (לדבריו, שאל את ההגדרה מארתור קסטלר) משום שמאפייניו הם מאפייני המשקה "חריף מהיר וזול". וכך הסביר: "המוטו של דור זה הוא 'לאן הערב?' ותרבותו תרבות של בידור, שעשוע, הווי קל, קריאת עיתוני ערב. חלומו – דירה רהוטה, קטנה, נוחה, סגורה. זוגות צעירים נתונים בשבי החפצים ובכלא הדירה שהקימו במו ידיהם... מגיע לנו אומרים מהמדינה, מהמפלגה, מהחברה... אם ישנה סולידריות בקרבו, הריהי סולידריות של נרגנים" (למרחב, 1.7.1960), ס. יזהר בחר באספרסו לארטיפקט המייצג של הדור האינדיבידואליסטי הצעיר והציבור אימץ את הביטוי הקולינרי הזה משום שחש כי הוא אכן מייצג את השינוי מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם.

כך בחר יצחק בן אהרן, ממנהיגי תנועת העבודה, במאמרו הקאנוני "עוז לתמורה בטרם פורענות" אף הוא באספרסו כדי לטעון: "הציבור כולו, וראש לכל מפלגתו הפועלים ומנהיגן, נדרשים עתה להכריז על הפסקת הסיוע והסעד לכלכלתנו, לקבוע מועד שממנו ואילך נאכל מלחמנו ונקים שירותינו מפרי עמלנו הקולקטיבי בלבד. להכרעה כזו תהיינה תוצאות כלכליות וחברתיות של ממש: תומר הדמגוגיה הסוציאלית במאבק סוציאלי! נחדל לשרוף מוצרי יצואנו בצריכה זוללנית! ייעלמו הפערים המשגעים! תעמיק הפרודוקטיביזציה, ומיטב בני-הנעורים ישתו ספלי האספרסו רק בערוב יום-עמלם! תובטח ההגמוניה הפועלית החלוצית ותעמיק הסולידריות ואחדות הפועל" (דבר/למרחב, 11.1.1963).

בן אהרון עשה את האספרסו לסמל של תלות כלכלית, נהנתנות וזלילה צרכנית ולהעדר קולקטיביות וסולידריות חברתית. לגימת אספרסו? רק כקינוח של יום העמל המשותף ולא במקומו.

להקת "הכל עובר חביבי" הכתירה ב-1979 את מופע שירי שנות ה-60 שלה כ"דור האספרסו". אלי עמיר סיפר ברומן "נער האופניים" על מפגש בבית הקפה "האריסטוקרטי" בין נורי, הנער העובד, לבין מיכל, בת רחביה. הוא הזמין קפה בוץ ואילו היא אספרסו. המלצר הגיש להם את הקפה ואת האספרסו. היא לגמה ממנו והושיטה לו את ספלה הקטן כדי שיטעם. "היסס רגע לפני שנטל מידה את ספלון האספרסו, שעד כה כל ידיעותיו עליו היו מכתבה בעיתון שכותרתה 'דור האספרסו'". המפגש צייר את ההבדל שבין מי ששותים קפה בוץ למי שלוגמים אספרסו ומשתייכים, מן הסתם, לדור האספרסו. מיכל הוסיפה גם שטרודל לחשבון.

       לגימת האספרסו ייצגה אינדיבידואליות והחליפה את לגימת הקפה הקולקטיבית מפינג'אן סביב המדורה, אשר הונצחה בשירו של חיים חפר הפינג'אן, שהותאם ללחן ארמני, ובו הוא מנה את שבחי הקפה המתבשל ונלגם סביב מדורה בנגלות, סבבים של לגימה חברתית. הפינג'אן, אייקון הקפה של החבר'ה, הודח בשנות השישים מגדולתו על ידי האספרסו של המאה ה-20. דור האספרסו החליף את דור הפינג'אן כפי שדור ה"לא-פרייאר" החליף את דור "הצבר".

 

ד"ר יאיר ברק הוא עמית מחקר במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב ומחברו של הספר "מאנחנו לאני – ההיסטוריה של התפתחות האינדיווידואליזם בישראל".




קאנט קפה

אבי גולדברג


קאנט קפה ברלין :צילם אבי 2011
קאנט קפה ברלין :צילם אבי 2011


בעודי יושב בבית קפה בקאנטשטראסה, באפרוריות בוקר חורפי, אל שולחן הפורמייקה השחוק, התלבטתי אם לא יהיה זה צורם מידי לשלוף את הנייד, ולעבור לעולם הקיברנטי, אל נוכח השלווה ששרתה אצל יושבי השולחנות הסמוכים שם חוו נירוונה של בוקר חורף ברלינאי : איוושת עלעול בעיתון וניחות קפה חזק מרחיב נחירים .


ויתרתי על הנייד והחלטתי לבהות בעוברי האורח המכורבלים החולפים על פני בית הקפה. הברלינאים העניקו לנוזל השחור את שמותיהם של גיבורי התרבות "קאנט קפה" "ז'ול וורן" "בלזק" "וולטר" "איינשטיין", מה שגרר מיד את ההנגדה לדלות השמות התל אביביים : "קפה קפה", "קפה נטו", "אספרסו בר". "ארומה". לקסיקון הקפה העברי עשיר: שחור, תורכי ובוץ , קצר, ארוך ,כפול ,פרקולאטור ולאטה ,פילטר ,אייריש , אייס, נס , מקיאטו ,קאפוצ'ינו, ערביקה אמריקנו ורובוסטה והיד עוד נטויה, אפשר היה במאמץ לא רב להעניק לבתי הקפה קצת יותר שאר רוח. .

ולזכור איך זה התחיל. בסך הכול רצו שליטי האימפריה הבריטית לשעבד את נתיניה לנוזל הצהבהב - התה . השפע שיובא מצילון [סרי לנקה] והודו ,כמעט בחינם ,אל האי הערפילי,הפך את תושביו החיוורים לשותי תה בלא דעת . כשהאיברים מהחוף שמנגד איימו על מונופול התה ביבוא קפה מדרום אמריקה, עלו הציים של שתי האימפריות למערכה ימית גדולה ב 1588 , האנגלים הצליחו למגר את הארמדה הספרדית. אבל היה זה עוד ניצחון פירוס ,יבוא הקפה לא פסק אלא התגבר והוא הפך למשקה המועדף ביבשת הישנה. עוד שנים רבות נשאו האנגלים בנטל ההרגל הרע והמשיכו לשתות תה,אך אט אט נוטה הכף אל עבר הקפה.

אגב כל גרסה אחרת בדבר הקרב הימי בו הושמדה הארמדה הספרדית ,המייחס אותו למאבק דתי או פוליטי אינו מקובל עלי, בפירוש מדובר היה  במלחמת התה האחרונה בקפה !.



20/03/2011




בעמידה

אבי גולדברג

כשאני כותב שורות אלו אני עושה זאת בדחילו ורחימו, כחורט בעורי החי, שהרי אספרסו הוא המשקה המועדף עלי, בלשון המעטה. רופאִי טוען שיותר אספרסו זורם בעורקי מאשר דם. מדי שנה ביום הולדתי אני מקבל מברקי תודה ממגדלי קפה בדרום אמריקה, שמציינים לטובה את כמות פולי הקפה השנתית הנצרכת על ידי, ואשת יחסי הציבור של סטארבקס מתעניינת מתי אגיע שוב לביקור ביבשת הרחוקה כדי לחזק את תזרים המזומנים של ענק הקפה.

Espresso הוא הקפה המהיר,  ששותים בלגימה אחת מספל חרסינה או זכוכית אספרסו הוא המהיר הקטן והמחומם ליד דלפק ארוך ובעמידה בבית קפה ברומא, בנפולי ובולוניה, בוונקובר ובשטוקהולם. האספרסו הוא מתנת העם האיטלקי הגדול לעולם אחרי מיכאלאנג'לו, המאפְיה הסיציליאנית,  הווֶספָּה והברטה [אקדח]


מיליוני רומאים, פריזאים, וינאים וברלינאים עצבנים לוגמים קפה אספרסו מדי בוקר  בדרכם לעבודה, ואף בריסטה לא שואל אותם אם הם רוצים אותו כפול או עם חלב דל או בכוס נייר. תמורת מטבע יורו ובתוך כדקה נלגם המריר ללא דיאלוג או טקסים מיותרים,במהירות שרק שליפת הקולט של דוק הולידיי מהירה ממנו.

ומה עִמנו תושבי תל אביב קצרי הרוח? על זה שאיכות האספרסו התל-אביבי הגיע לרמה גבוהה אין כלל עוררין, דומה שהתל-אביבים עשו לאספרסו האיטלקי מה שהיפנים עשו לתעשיית הרכב האמריקנית: לֶקסוס במקום קדילאק. בתל אביב האספרסו אינו נופל ממיטב האספרסו  המוגש בטרסטוורה או בסמטאות ברגמו אלא מה, אַלְיה וקוץ בה: הבריסטות התל-אביבים טרם הפנימו את הטקס בו אספרסו נלגם בעמידה על הבר, לא בישיבה ולא בהליכה. בכוס חרסינה או זכוכית קטנה מחוממת ולא בכוס נייר, שהיא מוטציה של אספרסו ודומה בהשאלה לשתיית בירה עם קשית. בר אבץ יפה שיובא מצרפת אינו מחפה על הבריסטה החובב . כשאני פולט בעצבנות, "אספרסו בבקשה," הוא משיב, "לשבת? לקחת כפול? קצר?"

וכשאני משלם בהטלת מטבע על הבר עבור לגימה של אספרסו משובח בעמידה, ללא טקס של הדפסת חשבון, עיניו משתאות למראה הפלא כמו ילד המחפש את כדור הפינג-פונג שנעלם בשרוול הקוסם.

אספרסו אולטימטיבי מוגש על הבר בכל שעות היום ללא שאלות.

נ.ב.

בביסטרו של פעם בפריז התקיים לעיתים טקס בוקר קולינרי ייחודי כשלצד האספרסו היו מקלפים על הבר ביצה קשה ולועסים קרואסון.

 ינואר 2009

 

 

 

58 צפיות0 תגובות
bottom of page