top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

נייר טואלט

מחירות לעבדות ובחזרה


ההיסטוריה היהודית רצופה תלאות וזו שמתרגשת עלינו עתה אינה שונה מהן. חומת המגן הרגשי שפיתח העם היתה חוש ההומור. לכן היתוש של היום יתאמץ לחייך, ולו חיוך מריר.


על פי הדוקטרינה החדשה, שאמורה להוציא עד ליל הסדר את העם מחירותו, לשחררו מכבלי המפגינים, את מימון ההפיכה האנרכיסטית ברחובות מספקים מקורות אירניים, וגרמניים החפצים בהתמוטטות השלטון הנבחר .לשמחתי מצאתי סימוכין לטענה זו.


שני ספרים שתורגמו מגרמנית לעברית בסיוע משרד החוץ הגרמני והמשרד הפדרלי הגרמני לשיתוף פעולה כלכלי.


הראשון הוא קובץ סיפורים פילוסופיים מאת בנימין זאב הרצל, שהיה שייגץ ידוע, מעולם לא חבש כיפה, וחזה מדינה שתקום מכוח רצון העם "אם תרצו אין זו אגדה" במקום להאמין כי מדינה ליהודים תוקם על ידי אדמו"ר.


הספר השני עוד גרוע ממנו וברור כי מטרת תרגומו לעברית, היא הסתה כנגד השלטון הנבחר "רוזה האדומה", ביוגרפיה גרפית של רוזה לוקסמבורג, שמטרתה להדריך אנרכיסטים כיצד לפרק את השלטון שנבחר.



חייבים אנו להודות כי שטף החקיקה הנוחת עלינו לכלותינו מביא עימו גם בשורות טובות. למשל חיסול השחיתות השלטונית והסרבנות לשרות צבאי.


בהינף קולמוס פתר רוטמן –דרקון, את הבעיה המציקה לאזרחי ישראל: השתמטות משרות צבאי של המוני בני הארץ ונטילת שוחד בידי האוחזים בכיסי שלטון.


התרת קבלת מתנות [שוחד] על ידי נבחרי ציבור בחוק, והיתר השתמטות משירות צבאי על פי חוק, מלבינים את חטאינו והיינו לצחים כשלג.


והנה גרוטסקה שחרחרה מאת הפילוסוף הנשכח שלמה פרידלנדר [מינונה]

GROTESKEN VON MYNONA

MIT ZWEI ZEICHNUNGEN VON L. MEIDNER


"נייר טואלט, נייר טואלט"

מאת מינונה

תרגם אבי גולדברג



יוצא לו אדם לחוצות העיר, מלפנים היה ברומטר תלוי לו, ומאחור, הטלטל מד חום.

רוגז היה על כך שבקתות מזג האוויר, מעשה עץ, עמידות כל כך. משתוקק היה להיות כמותן, בקתת מזג אוויר מהלכת בעצמו.


ניטפל הוא להולכי הרגל והצמיד את צג השעון שלו לאפם:

" וודאי תמהתם מה השעה," אמר במתיקות,

"מה השעה? בבקשה!" . האנשים לא אהבו את זה , הם הרגישו שהתנהגותו מהווה מטרד, והיו חסרי סבלנות.


אבל בובול (זה היה שמו של האיש) הפנה את תשומת ליבם אל המדחום, הם הביטו בו בחוסר עניין והמשיכו לדרכם . אך גיבורנו לא אפשר להם להמשיך בדרכם. הוא אץ-רץ בחופזה לפניהם עקף אותם ,פנה לאחוריו ואמר; "אתם יכולים לבחון גם מאחורי ולקרוא את ספירת הברומטר המדויקת."

אין הם רוצים כלל לקרוא את ספרות הברומטר, אך בהתנהגותו הוא כבש את ליבם, הם לא דחו אותו כלל, להיפך הם הסתכלו עליו בחום, והוא צעד בקרבם נינוח ושבע רצון.


מכיסיו שלף אריזות של נייר טואלט מבושם וחילק לקהל בשמחה. לגברות בקהל הוא חילק סיכות ביטחון ופודריות.

גם ג'נטלמן עשיר נטל כמה מהם והציע לו כסף בתמורה . אבל בובול סירב ושאל בתמימות: "האם אני נראה כמכונת ממכר אוטומטית?"

אני עושה את זה בהתנדבות.”


האדון העשיר הסמיק מאושר, והקהל הריע בשמחה יחד איתו. רבים צעקו: "20 מעלות בצל!" אחרים הראו זה לזה את נייר הטואלט המשובח; ומישהו אמר שהוא חושב שהברומטר שלו יורד מאחור. הצעירים מסביבו צעקו בקול רם כל כך, עד שהגיעו פקחים והקיפו אותם והם הצטוו להתפזר. הפקחים רצו לעצור את בובול כי חשבו שהוא רוכל בלי רישיון.


אבל האדון העשיר פתר את אי ההבנה הזו. וכאשר השוטרים שמעו ובחנו את הפרטים, נעשו עליזים אף הם וברוח טובה אמרו פה אחד: "קוקו ", תוך שהצביעו באצבעם למצחם.


בתחנת המשטרה הצהיר בובול כי הוא פילנתרופ ולצערו אין הוא יכול לעשות יותר לטובת הכלל במשאביו המוגבלים. למזלו יש לו עין בוחנת לצרכים הקטנים של העוברים והשבים. יחד עם זאת, אמר, תחילה יש לעורר את המודעות לצרכים מסוימים. כמעט כולם מתגעגעים לאיזה חפץ מפנק קטן . אז שלף בובול מכיסו מברשת קטיפה, מראת יד בת שלושה חלקים, שולחן כתיבה מתקפל, ועוד דברים שימושיים והראה לפקחים .

הפקחים בוחנים את בובול'ן בתשומת לב במשך זמן רב. אבל הוא שמר על הגישה הישירה שלו ועל המראה הטוב שלו . לבסוף, השומרים יעצו לו לא לעזור לעוברים ושבים. כן, הם אסרו עליו, כי היו אלה השטויות של בובול, שגרמו להמונים להתגודד, הם נתנו לו אזהרה חמורה ואמרו לו שהוא ייעצר בהזדמנות הבאה אם ימשיך בכך. לאחר מכן שחררו אותו ובקושי הצליחו בעצמם להתאושש מנוכחותו די הרבה זמן.


כשיצא בובול אל הרחוב, אל בין העוברים והשבים, חש שוב את צרכיהם ברגישות מופלאה. צעיר חלף על פניו, נחפז חבוש במגבעת צילינדר קטיפה. בובול הסיר את המגבעת מראשו של הצעיר המהודר, והחל להבריש אותה. הוא אפילו לא טרח להשיב לשאלות הצעיר הנלהב מהמתרחש . אז הוציא בובול בגאווה מכיסו קישוט נוצץ ונתן אותו לצעיר שתחילה תלה אותו על תנוך אזנו של בובול אך לאחר מכן הניח אותו על ראשו ופנה להמשיך בדרכו בצעד מהיר. אך בובול לא הניח לו , "אולי האדון זקוק לנייר טואלט?, או אולי רוצה הוא לדעת מה מורה הברומטר בגבו , בבקשה". או מה מורה מד החום שבחזיתו. בובול לא נואש, והציע לצעיר הנחפז להציץ במראה בת שלושת החלקים. הבחור המהודר הממהר שהיה גם טיפוס קשוח, נעץ בו אגרוף ,ובובול הוטח לתוך ערימת אשפה, ושכב בתוך גללים וטינופת. המראה בת שלושת החלקים נופצה לרסיסים, וממרחק התעופפו שרידי נייר טואלט אל תוך עינו הימנית של בובול.


עוברת אורח רחמנייה ,שלא חשדה בדבר, עזרה לבובול להזדקף על רגליו. ניערה מעליו את רסיסי הזכוכית מהמראה ושאר חפצי הסדקית שהתנפצו.


בובול עדיין רעד, וכבר בחן את הבעתה שוב, 'הו מה רבים הדברים שהוא היה יכול לנחש בעודו מתבונן באנשים. כמעט לכולם היה צורך בנייר, סיכות, שעונים, וסכינים. חלקם שכחו את התאריך, או שרצו לכתוב דבר מה בטרם ישתכח, או שחשו בצורך לגרד במקום מסויים בגופם אליו לא יכלו להגיע ללא עזרה. גברת אחת שייבבה, היתה זקוקה עכשיו להתייפות בפודרייה, ואדון אחד שכח לכפתר מכנסיו במקום מביך.'

היו אלה צרכים זעירים אך בובול מצא אושר עילאי בסיפוק צרכים אלו ולשמח בהם .


על בובול נאסר לעסוק בכך, הרי כבר הוזהר שלא לעשות את זה, הוא לא יוכל להמשיך בכך. הוא הבין זאת. עבורו זה לא היה דבר חסר משמעות, זה סימן את חוסר התועלת שלו, את הסוף, את המוות. בובול יכול היה לתפקד רק כך, רק כאלוהי המחוות הקטנות הללו לעוברים ושבים שלו , או בכלל לא. נחוש בדעתו היה לציית לאיסור ולוותר בכך על משמעות קיומו , הוא רק התלבט איך יוכל לפחות להפיק קצת שמחה לעוברים ושבים ממותו.


הוא הלא תרם את הונו כמוסד סיפוק צרכים נייד, עכשיו במותו הוא רצה להמשיך בכך, להמשיך ולהעניק אושר קטן לעוברים ושבים. האנשים צריכים למצוא שוב את כל הדברים הקטנים החסרים, שבובול עצמו כבר לא הורשה להעניק להם. לכן נראה היה לבובול'ן הגיוני מאוד כי גופתו תישרף ואפרו יונח בכד על כרכרה שתשוטט בדרך לנצח. אך לפתע הגה רעיון הרבה יותר משמח.


מוכר לכם ודאי אותו מעמד, בו מתכנסים הקרובים, עם פטירתו של בן משפחתם ,להתאבל על אובדנו ,את אותו רגע בו נחשפת בפניהם הגווייה בחדר המתים? כך, כך רצה גם בובול לסיים את חייו. הוא שקד לקרוא כול מודעת פטירה, הודעות על מועדי הלוויות ,על קבורה רשומות משטרה על מקרי מוות. כך תכנן בובול את מותו ,את קץ חייו. הוא חיפש גווייה שתתאים למטרתו, שמידותיה יידמו ככל האפשר לאלה שלו.


לבסוף התמקד החיפוש אחר גופתו של עובד בית החולים, אחד אדגר שיבדונקל, שתיאורו התאים לחיפושיו של בובול. הסתבר שהוא הוחלף על ידי אחות והועבר למחלקה לאנטומיה...


אבל בובול הצליח להשיג תצלום של אותו שיבדונקל, מאחראי המשמרת. על פי התצלום הכין את עצמו בפרטי פרטים כדי שידמה לאותו מנוח. הוא התאים את אפו לאף המעוקם ,לראש הקירח ,לצלקת ולפיו חסר מספר השיניים של שיבדונקל.

ובנוסף, הוא שלח מישהו לרכוש את בגדיו התחתונים ובגדיו הישנים של הדוד אדגר, מקרובי משפחתו, בתמורה מלאה.


כל הטרחה הזו התגמדה לנוכח השמחה שחשב שיעניק התעלול שלו למשפחתו של אדגר ולשומר הגופות בחדר המתים. שום הקרבה שעשה לא נראתה לו מוגזמת, כדי להיות המנצח על השמחה והתענוג שיפיקו בני משפחתו כשיראו את קרובם היקר נח בבגדיו בארון הקבורה .

את צוואתו האחרונה סיים במשפט " כדי לא לגרוע ולו פרוטה מהקרן שייסדתי בזאת לרווחת עוברי האורח, ובכדי שלא לבזבז ממנה ולו כזית, אני תוחב אצבע דינמיט לראשי ולכל חור אפשרי בגופי, ואתפוצץ ללא שאשאיר שיור מגופי . כך יחסכו מהקרן הוצאות ההלוויה והקבורה.


וכך אירע שבבוקרו של יום יפה אחד, החליטו השיפטדונקלים והאחראי על חדר המתים לבקר, ללא היסוס את המת בארונו בחדר מתים. ואז יכולת לראות משהו; חיוך נסוך על פניו של אדגר! הם לא יכולים היו להאמין בכך, אבל לא, עיניהם לא כיזבו להם, המת חייך.

טוב לב, נדיבות אמיתית ופילנתרופיה מצליחה להביא אפילו את גווייתך להראות מלאת חיים.




Mynona

שלמה פרידלנדר


[1871-1946] מינונה הוא שם שבחר לעצמו [היפוך "אנונימי" בגרמנית] שלמה פרידלנדר הסופר, הפילוסוף היהודי גרמני הנשכח, שנחשב בימיו כקפקא. פעל בחוגי הבוהמה הברלינאית והאינטלקטואלים של רפובליקת ויימאר. מחד פילוסוף רציני (מחבר הספר פרידריך ניטשה: ביוגרפיה אינטלקטואלית והספר קאנט לילדים). ומאידך, כותב סיפורי הומור שחור, אנקדוטות אבסורדיות, אותן כינה גרוטסקות.

מייסדי האסכולה הטיפולית הגשטלט מורים עליו כאב הרוחני פילוסופי שבהשראת כתביו ומשנתו הפילוסופית נוסדה שיטת הטיפול הזו.



12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ביעור חמץ

כמה הערות בענייני דיומא ביעור חמץ, או בדיקת מצפון נראה שלרבים קל יותר לבדוק חמץ מתחת למיטה והארונות מאשר לבדוק את מצפונם. זו אולי מסקנה פשטנית אבל מתבקשת לאור המתרחש במציאות חיינו. אז אולי הגיע הזמן ל

bottom of page