אין ספק כי מטר הרעיונות, האיומים, הדרישות של טראמפ מזכיר את תחילת כהונתו הקודמת. את דעתי האישית על תופעת טראמפ הבעתי ואין מקום שוב לחזור עליה, אך שווה אולי לבחון כמה מהאמרות המעניינות שלו[לדעתי] שלאוזני הישראלים והאירופאים נשמעות מופרכות ואקסטרה - וגנדיות.
בראשית כהונתו הראשונה העלה טרמפ שתי דרישות מהותיות בתוכנן לחבריו בנאט"ו. להזכיר מדובר בברית חוצת אוקיינוס בין ארה"ב לקבוצת מדינות במערב אירופה בעיקר, שהוקמה כתוצאה משינויים הגאופוליטיים והאיומים החדשים לאחר מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה. הברית הוקמה כחומת מגן נגד ברית המעוצות וברית ורשה. שנים לאחר מכן התפוררה ברית המועצות ועימה ברית ורשה , מדינות שהיו תחת השפעת ברית המועצות.
החל מתחילת שנות התשעים של המאה שעברה התרופפה תחושת הסכנה האדומה ממזרח, וחברי הברית, בחרו בקונספציה האוטופית של "קץ ההיסטוריה" או של "שלום נצחי".
האירופאים לא מיהרו להתעשת נוכח עליית המשטר הפוטיני וחזרתו למושכלות קדומות שליוו את רוסיה מאות בשנים, של אזורי חסות והשבת המדינות במפרץ הבלטי לחיקה של רוסיה.
לגופו של עניין דרש טראמפ לפני שמונה שנים מבני בריתה של ארה"ב, להיערך לעתיד קודר יותר ולעמוד בהתחייבותן להקציב את הסכומים הדרושים להגנתן, להתחמש ולא לסמוך על האח הגדול ,השוטר הרע -ארה"ב.
בנוסף עמד טרמפ על כך שבת בריתו הגדולה בנאט"ו- גרמניה, תתנתק מהתמכרותה לגז רוסי זול כמקור אנרגטי בלעדי, תגוון מקורות האנרגיה שלה ותרכוש גז מארה"ב.
שתי הדרישות הללו שלא נלקחו ברצינות יתרה, הוכחו כעבור זמן קצר כנכונות: המלחמה שפרצה על גבול אירופה, באוקראינה, ואספקת הגז הרוסי לגרמניה הופסקה.
נשוב לשתי הקריאות החדשות של טראמפ המהדהדות כבר עכשיו בטרם הושבע לנשיא : לקבל יד ורגל באי הענק גרינלנד תמורת תשלום כספי ולקבל בחזרה את החזקה בתעלת פנמה .
אם הדרישות הללו נשמעות תימהוניות, אולי כדאי לבחון אותן בהקשר רחב יותר של העולם המשתנה במהירות, של גאופוליטיקה בה מעצמה כסין כבר מחזיקה שרשרת של נמלי ים במדינות רבות בעולם, אותם רכשה בכסף מלא. שליטה כמעט מלאה על מחצבים נדירים ויקרים הנמצאים ביבשת אפריקה והמאפשרים עליונות עתידית בתחום הטכנולוגיה והתקשורת.
סין גם מאיימת בריש גלי להשתלט על טאיוואן ובעצם לוטשת עין לאוסטרליה ולזירה הקרובה אליה במזרח הרחוק.
בעת שפעולות ההתרחבות וההתפשטות השקטה של סין מתרחשות, מתענגים האמריקאים על מנעמי החיים, תוך שהם מנסים להציל את אזורי השפעתם בעולם ללא הצלחה. הסינים שפשפו ידיהם בהנאה כשצבא ארה"ב הקיז דמו ומשאביו במקומות שכוחי אל כמו עיראק ואפגניסטן.
לארה"ב יש היסטוריה ארוכה של רכישת שטחי ארץ אדירים. בשנת 1803, הכפילה ארה"ב את שטחה בשטח של למעלה משני מיליון קמ"ר, שנרכשו בכסף מצרפת [Louisiana Purchase ]. ב1819, נרכשה פלורידה מספרד.ב1845 סופחה טקסס שהייתה תחת שלטון מקסיקו, אורגון מאנגליה, אלסקה מרוסיה ,גואם מספרד, תעלת פנמה מפנמה, גואנטנמו מקובה. הוואי באוקיינוס השקט, סופחה. ועוד איים באוקיינוס השקט ובים הקריבי נרכשו או סופחו.
כך הרחיבה ארה"ב את שליטתה הכלכלית בעולם וגם הרחיבה את יכולות ההגנה שלה על האינטרסים גם מעבר לים.
הנשיא העולמי מתייחס כנראה באמרתו make America great again, לאותה משנה פוליטית רבת ימים, של התרחבות אימפריאלית שהביאה שווקים לעודפי הייצור של התעשייה האמריקאית,להם שוועה בעבר. הדרך מבחינתו של הנשיא להחזיר את גדולתה של אמריקה היא התרחבות גיאו פוליטית פשוטו כמשמעו ,השתלטות על שני מיליון קמ"ר של ארץ לא מיושבת הממוקמת אסטרטגית במרכז הציר של נאט"ו, אינה מיושבת ושהבעלות בה מפוקפקת. דנמרק זכתה בה כשדגלה ננעץ במאה התשע עשרה בקרח, אי שם בקרבת הקוטב הצפוני, בידי מגלה ארצות אמיץ, ומאז ויתרה על בעלותה לטובת אוטונומיה של קהילה ילידית קטנה .
במונחי העולם החדש, אם ארה"ב לא תשתלט בדרך זו או אחרת על הארץ הקפואה, תעשה זאת רוסיה או סין. מה שהיה נעיצת דגל בקרח לפני מאתיים שנה סימן לבעלות, כבר נטול משמעות כיום.
לגבי פנמה, ההצהרה של טרמפ ברורה יותר ומהווה סכנה מוחשית ומיידית לשיווי המשקל בין ארה"ב לארצות מרכז ודרום אמריקה. תעלת פנמה היא אחד מהאינטרסים החשובים של ארה"ב ונמצאת בחצר האחורית שלה ממש ליד החלון.
סיום החכירה של התעלה והשבתה למדינה הקטנה על פי הסכם שנחתם בידי הנשיא קרטר שנפטר לפני ימים אחדים, מהווה בעיני הנשיא העולמי, סיכון לכך שמחר ישתנה מאזן הכוחות כשסין או שלוחות שלה, חברות בינלאומיות שבשליטתה, תנעץ שיניה באזור התעלה.[כבר עתה מנוהלים שני נמלים בתעלת פנמה על ידי חברה הרשומה בהונג קונג. מיותר לציין את משמעות הדבר. הדרישה של טרמפ היא בריונית בשדה הדיפלומטיה המצטמצם שנותר עדיין שפוי, אך למעשה תעלת פנמה חשובה לאמריקה יותר מאשר המעבר של ספינותיה בקרן אפריקה, בתעלת סואץ, בבוספורוס, בתעלת לה-מאנש ללא שיעור.
אז גם אם דעתי על הנשיא העולמי הישן חדש אינה נוחה, לפחות אפשר לזהות בהצהרותיו מגמות שהן בלב מדיניות החוץ האמריקאית, שצפות ללא תחכום יתר.
לכן לדעתי הצנועה המלחמה בעזה מהווה הסטת תשומת הלב מהזירות העיקריות. סיום הסכסוך בעזה ובאוקרינה הוא אינטרס טרמפי, כדי שיוכל להציב טילים בפולין,לרסן את איראן ולהביא להסכם בין רוסיה לאוקראינה המבוססות כבר חורף שלישי בבוץ ומוות. רוסיה וישראל אינן בראש סדר העדיפויות החדש ישן של הנשיא הישן חדש. ימים יגידו מה יישאר מהאג'נדה הזו בסוף כהונתו.