יתוש באוזן
ספטמבר 2024 בין מלחמת עזה למלחמת לבנון השלישית ואינתיפאדה נוספת. כמעט שנה מוחזקים אזרחי ישראל כקלף מיקוח בידי ארגון טרור רצחני ואינם משוחררים על ידי הממשלה ומערכת הביטחון האחראים לחטיפתם.
הערות:
1. את המונח הומור שחור טבע אנדרה ברטון האינטלקטואל הצרפתי, בתקופה בה צרפת היתה בשעתה הקשה וממשלת וישי החזיקה בחסות הנאצים, בעם הצרפתי . מטבע הדברים ההומור השחור הוא מפלט פסיכולוגי בעיתות מצוקה.
הספר הומור שחור ובו אסופת סיפורים אותה כינה אנדרה ברטון הומור שחור
2. פילדלפיה היא עיר בפנסילבניה, שמה האופטימי ניתן לה מהיוונית, בידי ויליאם פן שייסד את המושבה פנסילבניה . משמעותו "אחוות אחים", פילוס "אוהב" + אדלפי "אח". כנראה כיוון לשמה של העיר עתיקה המוזכרת בברית החדשה, שנקראה כך לכבודו של מלך פרגמון.
גם בצה"ל בחרו לגבול החולי המפריד בין מצריים לרצועת עזה את השם היפה פילדלפי. כנראה בראיה אופטימית, קיוו שקו הגבול החולי יהיה מקור לאחווה בין המצרים העזתים וצה"ל. אך כוונות טובות הובילו לגיהינום.
הציר החולי שימש להברחת נשק ואמצעי לחימה לארגוני הטרור לפגיעה בתושבי ישראל.
כך או כך למראית הצילומים שפרסם הצבא, מדובר בקו גבול נטוש, ועל כן אני מציע להחליף את שמו של הציר לגבעת חלפון.
3. ללודוויג פויירבאך הגרמני מהפילוסופים הנועזים של המאה התשע עשרה היה פתרון כשנקעה נפשו מהאווירה הפוליטית העכורה והכפייה המחשבתית הדתית [ציטוט חלקי בלבד א.ג. ] :
" אבל לא רק גועל נפש פוליטי הוביל אותי לפרישה [מהאקדמיה] ודן אותי לשימוש רק במילה הכתובה. לא רק הסכסוך הפנימי הבלתי פוסק עם המערכת הפוליטית של היום. הייתי גם מסוכסך עם המערכות האינטלקטואליות כלומר, הדוקטרינות הפילוסופיות והדתיות השולטות. אבל כדי לקבל בהירות לגבי המהות והגורמים לקונפליקט הזה, נזקקתי לפנאי ממושך נטול הסחת דעת. והיכן עדיף למצוא אותם מאשר בחיי הכפר, בחיק הטבע , שם יכולתי להיות משוחרר מכל השעבוד המודע והלא מודע, להשתחרר מהפשרות, ההבלים, ההפרעות, התככים והרכילות של חיי העיר. אדם המסתפק וסומך ומאמין במה שאחרים מאמינים, שמלמד וחושב את מה שאחרים חושבים ומלמדים, בקיצור, שחי בקונפורמיות אינטלקטואלית או דתית עם אחרים, לו אין צורך לסגת מהם פיזית, אין לו צורך לפרוש .
לכן עבור אדם בעל חשיבה עצמאית רק פרישה וחיבור ישיר עם הטבע יכול להשיבו להיות אדם שלם שוב, הוא יכול לזרוק הצידה את כל הרעיונות והפנטזיות וההגזמות, העל טבעיות והלא טבעיות".
לצערי את הצעתו של פויירבאך, לא ניתן לממש, אי אפשר לפרוש למקום שקט בגליל, לחיק הטבע, בין המטעים ועובדי הקרקע שלא נטשו את ביתם מאז 1920, החלק הכפרי היפה, של המדינה נמצא תחת התקפה יומיומית של טילים, ירי מרגמות וכטב"מים.
3. ברומי הקדומה, היו שעשועים וולגריים דרך של הסחת דעת ההמונים. ובאמת קשה להכריע מתוך המבחר המוצע לנו מה יותר נמוך : טקס מירי, מבט פנורמי לחדר השינה במטוס של ביבי או צפייה בערוץ י"ד בזובור גלנט. אני מציע שם לתכנית הראליטי הזו " פשיטת חסרי החוליות על משרד הביטחון ".
4. הציבור שואל כיצד מתמודדים עם סרבנות. איך התמודדה הממשלה הראשונה במדינת ישראל עם סרבנות גיוס ב 1948?
הקטעים המובאים להלן מתוך הספר תל אביב קיץ קטלני מבוססים על דיווחי אמת של הליכי המשפט הראשונים שהתקיימו נגד סרבני גיוס מיד עם הקמת המדינה ב14 במאי 1948. עד לאותו תאריך נלחמו במלחמת העצמאות שהתחוללה מאז נובמבר 1947 מתנדבים, פטריוטים, חברי מחתרות, וחברי הפלמ"ח. לא הייתה למועצת העם הזמנית כל שהות, או הרהור שני, גיוס העם לצה"ל נעשה כפעולת חקיקה ראשונה במעלה והדחופה ביותר. כל הדמויות המוזכרות ,עורכי דין דיינים ונאשמים אכן היו כמסופר בקטע מהספר המובא לעיל:
"מעבר לכביש התנהלה עדיין המולת סוף היום אך היא הייתה הסויה וקריאות רוכלים שברגיל נשמעים ברמה נשמעו רק כהד רחוק משוק הכרמל, מצחצחי הנעליים ילדים תימנים ומוכרי עיתונים של הבוקר כבר הסתלקו משם. חנות הנעלים "פיל" הייתה ריקה, שמיכות כיסו את חלון הראווה ורצועות נייר דבק אלכסוני נמתחו עליו . חבורות צעירים שישבו תמיד בשעה זו על הברזלים בפינה הזו של הכרך ופיצחו גרעינים גם הם נעלמו.
האפלה החלה לרדת האיש הכפוף ודל הבשר אחז בתיק עור ישן בו מן הסתם אכסן כריכים וניירות עבודה . הוא פנה שמאלה וצעד דרומה באלנבי אל עבר סמטת בית השואבה 8 לאולם של ארגון ויצ"ו שהועמד לרשות בית הדין העליון של מפקדת שירות העם .
עורך דין שטיין, היה האיש שאחריו צעדתי. הוא הגיע מתנשף לסמטת בית השואבה מספר דקות לפני השעה שבע והמתין לשני הנאשמים בסרבנות גיוס אותם עמד לייצג באותו ערב בפני בית הדין המיוחד, בית הדין העליון לענייני משתמטים מגיוס שעל הקמתו הכריזה הממשלה הזמנית מיד לאחר הקמתה כדי לאכוף את חוק גיוס החובה לצה"ל.
מוסד בית הדין עצמו ומינוי הדיינים בו נעשה בחפזה, מיד לאחר הכרזת המדינה, כמו אחרי כל מהפכה . הוא הוקם מיד לאחר הכרזת המדינה, מתוקף הכרזה של מנהלת העם, ביום 15 לאפריל 1948 בבניין המרשים של הקרן הקיימת לישראל בסמטה מוצלת ליד רחוב דיזינגוף.
הדחיפות להקמתו של בית הדין נבעה מהחשש של התפשטות תנועת סרבנות לגיוס הרחב שהושת על הציבור שעד אז היה גיוס של מתנדבים בלבד.
מיד עם מתן ההכרזה על הקמת בית הדין , מונו חמישה דיינים ונקבע כי ישיבתו הראשונה תתכנס באולם של מרכז ויצ"ו שהעמיד את האולם ללא תמורה לרשות בית הדין לצורך קיום ישיבות בית הדין בשעות אחר הצהריים.
בית הדין נועד לטפל בסרבני הגיוס הראשונים ללא דיחוי.
הם זומנו לדיון ראשון בשעה שבע בערב. דעת בית הדין היתה נחושה להביא לידיעת הציבור כי ראשוני הסרבנים נענשו ללא שיהוי וזה יהיה גורל האחרים שיופיעו בפניהם.
חשבתי כי הוא עומד לייצג לקוחות סרבני גיוס באותו ערב. דעותיו נגד התנועה הציונית ומוסדותיה היו ידועות .
הפעם לא היו אלה לקוחות רגילים של משרדו הקטן, אלא שני ילדיו. הבת נעמי מנישואיו הראשונים לאיטה פקטורי, ובנו ירמיהו מנישואיו לאשתו
השנייה שרה. הוא בחן סביבו וזיהה את נציגי העיתונות היומית שזומנו כדי לדווח ולתת הד לקהל הרחב אודות הפעולות הנמרצות שינקטו כנגד סרבני הגיוס לצבא הצעיר על ידי בית הדין. הוא הכיר אותם היטב
"כלבים פוליטיים, הם נובחים את מה שהעורך מכתיב להם, בין אם הם מ"קול העם" הקומוניסטי או מ"דבר" ה "המפאיניקי" או מ"הבוקר" או "למרחב", שופרות פוליטיים המכנים עצמם עיתונות חופשית ".
כולם היו שם, חמושים בפנקסים קטנים ותאווה לסנסציות. האיש היה פעיל פוליטי, מוכר על ידי העיתונאים שראו בפעילותו הפוליטית קוריוז משעשע ולא התייחסו אליו כמניע תנועה מהפכנית משמעותית כפי שהוא ייחס לפעולותיו. אבל התיק שלו במרתף בניין הצירות הסובייטית סיפר את עברו. הוא היה בולשביק שרוף שיצא מהתלם של מוסקבה והיה צריך לקרוא לו לסדר.
האיש נראה מוטרד מהאיחור של הנאשמים, הוא עמד בחזית הבניין בסמטת בית השואבה, קינח בממחטה צחה את מצחו ועיניו התרוצצו בעצבנות ימינה ושמאלה, כך היה תמיד בטרם הופיע בפני בית משפט וטען טענותיו. פקיד בית הדין המיוחד במדי חקי פשוטים וכומתת ברט שחורה יצא מפתח הבניין והכריז בקול רם שהפר את השקט שברחוב הקטן, שהיה כמעט שומם בשעה זו בה העסקים והמשרדים כבר התרוקנו מיושביהם.
"בית הדין יתחיל בדיוני המשפט בעוד דקות מספר". הקהל המועט והעיתונאים שהתגודדו על המדרכה נכנסו לאולם של ויצ"ו שהוכשר במהירות לשמש את בית הדין המיוחד. דגל כחול לבן של המדינה הצעירה התנוסס מעל הבימה עליה ישבו כבר חמישה דיינים.
הקהל תפס את מקומו בשקט, אב בית הדין עורך דין בר שירה הקיש בפטיש עץ על הדוכן שלפניו וקרא:
" הנאשם בסירוב לגיוס חובה אדון פרוקופייץ יתייצב לפנינו ".
מאחת משורות הספסלים האחוריות שבאולם קם גבר צעיר והתקדם לעבר דוכן השופטים ונעמד ידיו חפשו מקום ולבסוף הניח להם להתדלדל לצדיו.
"אני פרוקופייץ" ,דבריו נאמרו בלחש ועצבנות רבה נכרה בו.
מה גילך?
אני בן 36
מהי דתך?
יהודי
מצבך המשפחתי?
אני נשוי ולי שני ילדים קטנים
אב בית הדין פתח את כריכת התיק שלפניו ועיין בכתב האישום הקצר.
הוא נשא עיניו אל הנאשם ,
"ובכן אדון פרוקופייץ מה תוכל לומר לנו על סיבת השתמטותך מגיוס לצה"ל ביום בו הוצא צו לגיוס חובה אף לנשים מגיל 18 ועד גיל 63 נשואות או רווקות?"
התובע, עורך דין שבו, התרומם מהספסל עליו ישב ביקש רשות להתערב בדיון ואמר:
"הנאשם פרוקופייץ , בר גיוס לצבא ההגנה לישראל נקרא להתגייס על פי צו קריאה שהוצא לציבור תושבי ישראל היהודים ולא התייצב ליחידת הקלט שהוקמה ברמת גן ברחוב יהלום בבניין בית הספר העממי, כפי שנדרש על פי הצו שנמסר לו"
אב בית הדין שאל את הנאשם:
"האם מודה אתה בעובדות כפי שהקריא בפניך התובע?"
"כן אדוני" השיב בקיצור הנאשם שהחליף את עמידתו בעצבנות מרגל לרגל ופכר את ידיו.
אב בית הדין המשיך להקריא מתוך כתב האישום:
"הנאשם הודיע לקצין הגיוס כי הוא מסרב להתגייס מטעמי מצפון ומוכן לשאת בתוצאות סירובו"
האם אתה מודה באמור אדוני?""
כן, השיב הנאשם.
"אתה מוכן לפרט בפנינו את המניע לסירוב לשרת את מדינתנו הצעירה בעת שהיא נאבקת על קיומה ,כאשר כל אזרח חייב לתת כתף למאמץ הלאומי?"
"אני פציפיסט ,חבר בתא הארץ הישראלי של האגודה הבינלאומית של סרבני מלחמה" השיב הנאשם בקול חלוש.
"אם כך כל אזרח לדעתך המחזיק בדעות כאלה רשאי לסרב להתגייס להגנת מולדתו?"
"כן " השיב הנאשם בקצרה.
"ואם הרעה תגיע לפתח ביתך ותאיים על שני ילדיך הקטנים ,האם גם אז לא תנקוט בפעולה להגן עליהם?"
הקהל היה דרוך לשמוע את התשובה מפי סרבן הגיוס והוא השיב בפשטות
" אכן, לא אנקוט באלימות כדי להגן על ילדי".
פניו של כבוד אב בית הדין הסמיקו מכעס "אם כך אינך חושב שאינך ראוי להיות אב לילדים?"
"לא, אני לא חושב כך".
הרשמת השתדלה לרשום את חילופי הדברים במהירות ולא להחסיר את השאלות והתשובות.
"בית הדין יצא להתייעצות וישוב עם החלטתו בתוך חצי שעה", הכריז אב בית הדין והכה בפטיש העץ על הדוכן . הקהל התרומם ממקומו כשחמשת חברי בית הדין יצאו להתייעצות בחדר אחורי. הקהל באולם שמר על שקט, מבחוץ נשמעו קולות העמומים של אוטובוסים שחלפו מדי פעם לאורך רחוב אלנבי החשוך. חלונות האולם נצבעו בכחול כהה במשיכות צבע גסות ורצועות של נייר דביק הודבקו עליהן באלכסון.
מזה מספר ימים בצעו מטוסי המצרים גיחות הפצצה על תל אביב, והתושבים נדרשו להליט את חלונות בתיהם כך שהעיר תשקע מידי ערב בעלטה שתקשה
על מטוסי האויב לתקוף אותה. אלא שהאויב ממילא לא טרח לבצע תקיפות ליל ובחר לתקוף את העיר באור יום מלא שוב ושוב ולפגוע בתושביה ללא רחם.
עורך דין מרקוס שטיין ישב על ספסל בשורה השניה כשמימינו ומשמאלו ילדיו, נעמי וירמיהו שבאו להישפט אף הם על סירובם להתגייס לצבא.
הוא הרהר בהיסטוריה שחזרה על עצמה. רק לפני שמונה שנים במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצה תל אביב באכזריות. מטוסי הפצצה איטלקיים ושל
צרפת של וישי, פגעו בעיר ללא רחם. למרות שתל אביב לא הייתה צד במלחמה, אלא עיר הנתונה תחת השלטון הבריטי, עיר פרזות שלא הייתה מוגנת וגם לא חמושה, הם הגיחו ממערב מעל הים בטיסה נמוכה, הטילו עליה את חימושם הנוראי. הפצצות שזרעו מלמעלה היו קטלניות. ממערב לגן מאיר ברחוב בוגרשוב וטרומפלדור נהרגו למעלה ממאה אזרחים שלווים, ועוד אחרים ממזרח לשם ברחוב מרמורק. עו"ד שטיין זכר היטב את מוראות המלחמה ההיא ואת אלו שהביאה המלחמה הנוכחית ,זו שהוא סרב לקחת בה חלק והשפיע על צאצאיו להתרחק ממנה.
הדיינים נכנסו לאולם והתיישבו על מושביהם מאחורי הדוכן הארוך.
אב בית הדין קרא לנאשם לעמוד:
" לאחר ששקלנו את דברי הנאשם ואת הסיבות לסירובו לשרת את המדינה ולאחוז בנשק מגן מטעמי מצפון אנו גוזרים עליו שלושה ימי מאסר במתקן צבאי ולאחריהם יגויס הנאשם על ידי צבא ההגנה לישראל וימלא תפקידים בחיל הרפואה או בכוחות הסיוע ולא יאחז בנשק. צר לנו שתושבי המדינה ,בחלקם, אינם מתגייסים למאמץ הלאומי בעוד אחרים שופכים דמם בהגנה מפני התקפת צבאות ערב ותושבי ארץ ישראל הערביים "
הרשמת העבירה את העתק פסק הדין לחתימת אב בית הדין. היה זה העתק מודפס במכונת כתיבה ,שיצא מתחת לנייר הפחם ולאחר שנחתם כדבעי נמסר בתוך מעטפה חומה לידי הנאשם.
"עליך להתייצב מחר בקלט הקרוב לביתך ללא דיחוי, לרצות את ימי המאסר ולהתחיל בשרות פעיל כפי שיושת עליך" הדברים של אב בית הדין ליוו את האשם שכבר היה בדרכו החוצה מן האולם.
למחרת בבוקר דיווחו העיתונים אודות סרבן הגיוס הראשון פרוקופייץ שנשפט ושנגזר דינו והוסיפו כי משתמטים אחרים הובאו לדין באותו ערב.
ואמנם מיד משיצא המורשע פרוקופייץ מהאולם ,קרא אב בית הדין מתוך תיק אחר שנטל לידיו :
"ירמיהו ונעמי שטיין נמצאים כאן?"
הצעירים ואביהם קמו ממושבם ועורך דין שטיין היטיב את משקפיו והשיב לאב בית הדין, "הנאשמים כאן באולם והם מיוצגים על ידי ,אני עורך דין מרדכי מרכוס שטיין'".
שני הצעירים בראשית שנות העשרים לחייהם ,לבושים בגדים קלים, התקרבו לדוכן. עיני הקהל ננעצו בנאשמת שהייתה גבהת קומה שערה הבלונדי אסוף באחורי קדקודה ל"זנב סוס", פסיעותיה לעבר הדוכן בטוחות ומעוררות התעניינות והתלחשות, גם הצעיר לצידה בעל בלורית וגבוה ,לצדם עמד אביהם
נמוך קומה וכפוף הגו, הוא המוח הקודח שמכוון את מחשבתם הפוליטית מגיל צעיר.
עד שעו"ד שטיין מוצא מקומו ,נוטלת בתו נעמי את העניינים לידיה ומודיעה לבית הדין בשמה ובשם אחיה ירמיהו כי אין הם מוכנים לשרת בצבא העם ,"באשר מדובר בצבא של המוסדות הלאומיים הציוניים שאליהם הם מתנגדים והם חברי המפלגה הדמוקרטית שבראשה עומד אביהם ,הם שוללים את
המלחמה בין היהודים לערבים בארץ ישראל ומסרבים לשרת את המאמץ המלחמתי מכול וכל."
"האם מדובר במניעים של פציפיזם?" שואלת חברת בית דין הגברת וילנסקי
"מדובר בכך שהמלחמה היא מלחמה של הציונים בערבים ובמלחמה זו אין אנו רוצים לקחת חלק באשר איננו ציונים ואין אנו מזדהים עם מטרות המלחמה"
כאן מתערב האב ,עו"ד שטיין ואומר:
"רבותי וגבירותי, כבוד בית הדין אני מייצג את הנאשמים וברצוני להזמין לישיבת בית הדין שבעה עדים מראשי ההנהגה הציונית בארץ ישראל לעדות וביניהם את דוד בן גוריון ראש הממשלה הזמנית שאך זה הוקמה ,הרב פישמן ומר מרדכי בנטוב".
חברי בית הדין מחליפים ביניהם בלחש דעות ולאחר זמן קצר מודיע אב בית הדין כי הוא דוחה את הבקשה.
"כאן לא יתנהל משפט פוליטי או משפט ראווה אדוני, אם תרצה להציג את עמדתך תוכל להעיד בעצמך . קבענו את המשך המשפט לשבוע הבא ואז גם נסיים אותו ללא דיחוי נוסף".
" עכשיו ,כשקנתה את עיתון הארץ ,קפלה אותו והניחה אותו בסל והמשיכה אל המכולת שברחוב בוגרשוב רכשה מעט מצרכים שהיו על מדפי החנות שהיו כמעט ריקים ........
....... מידיעות קודמות שפורסמו בעיתונים אפשר היה להבין כי שלטונות הצבא עומדים לערוך מבצע לאיתור משתמטים מהצבא מבצע ללכידת משתמטים ברחבי תל אביב.
אלא שהפעם היה לגברת פקטורי עניין רב בידיעה הקטנה אודות שני האחים סרבני גיוס והיא קראה אותה בעיון:
" במושב השני של המשפט סיכמו טענות הקטגוריה והסנגוריה . הקטגור י. שבו ציין כי אין כאן התנגדות מטעמי מצפון, הנאשמים הודו שאינם מתנגדים למלחמה בכלל אלא לזו המתנהלת עתה ,שאת מטרותיה אינם מוכנים לשרת. אפילו לא במגן דוד אדום .טענתם המגוחכת היא שאינם מיוצגים במוסדות ואינם נשמעים לפקודותיהם. במצב הנוכחי בו כולנו מותקפים כעם אחד, היא מגוחכת .
הסנגור עוה"ד שטיין אבי הנאשמים טען כי צו הגיוס הוצא על ידי כנסת ישראל שהוא ארגון דתי שהנאשמים אינם חברים בו ,ולא אושר על ידי ממשלת ישראל. הוא בעד החלוקה ובעד המדינה היהודית ,אבל נגד התנועה הציונית המנהלת את המלחמה עליה. בהיותו "סוציאליסט אמיתי" הוא כואב על כל ערבי שנהרג במלחמה זו. אין פשרה בין הסוציאליזם והציונות. ילדיו מוכנים לעבוד באופן חפשי ובלי קשר לצבא ולגיוס בשרות רפואי ובעזרה להבאת נדחים יהודים לארץ. בפסק דינם מציינים השופטים כי בשעה שלבושתנו טוענים עתה
הנאשמים דברים אלו, נמשכים קרבות מרים בארץ ובירושלים הנצורה . הם שגדלו בארץ ונהנו מחופש בחיי היישוב, בוגדים בחיילים המגינים עליהם ולא ייתכן שקבוצה קטנה תחליט לא להשתתף במלחמות הקיום.
פסק הדין קובע כי על הנאשמים להתגייס תוך 48 שעות ולאחר המלחמה יוטל עליהם מאסר של חדשיים ובאם יצטיינו בצבא רשאים מפקדיהם להמליץ על ביטול המאסר."
מי מהקוראים שרוצה לקרוא את הספר תל אביב קיץ קטלני [ללא חיוב כספי] שישלח אלי מייל בנדון ל- golavi.gold@gmail.com