רחוב מטלון לשעבר רחוב מרכז מסחרי [שבת בבוקר]
"לא תמיד נעשים הכיוונים של התפשטות העיר לפי צורכי העיר האמיתיים. ויש לפעמים שגם עניינים פרטיים משפיעים להתוות את הקו לעתיד של העיר"
מנחם גילוץ ממקימי העיר ומרכז מסחרי בדרומה של תל אביב.
כילד שנות החמישים של המאה שעברה התרוצצתי בשליחותו של אבי.מוציא ומביא חבילות מבית המלאכה שלו
לחנויות ברחובות לוינסקי, הקישון, כפר גלעדי והשוק ,אז עדיין נקרא רחוב מטלון בשם הבתולין שניתן לו רחוב מרכז מסחרי ורחוב ידידיה פרנקל נקרא רחוב עמק יזרעאל .
שמו של רחוב מרכז מסחרי הוסב לרחוב על שם מטלון ולא על שמו של מנחם גילוץ מיוזמי המרכז המסחרי. לגילוץ ואשתו הוקצתה סמטה קטנה, שתבניתה כחצי סהר, שנסללה ומסתתרת בצילם של מגדלי אקירוב שחזיתם לרחוב פנקס, שנבנו על אדמות שכונת גבעת עמל א' , שנבנתה על בתי הכפר הערבי ג'מוסין אל ע'רבי'. חד גדיא.
היה זה בסוף שנות ה- 70, חנות קטנה שבקרן הרחובות זבולון ומרכז מסחרי הוכשרה בידי חובב הטיפה המרה, מתי, שפתח בה את קיטון הבירה הקטן והצפוף, מקום למפגשי בוקר, לימים התפרסם המקום וְאִידָךְ - זִיל גְמוֹר .
שם, מידי פעם בימי שישי בשעה מוקדמת היו נהגי משאיות מגיעים להרוות את צימאונם לאחר שפרקו את ארגזי הירקות והסירו נתחי בשר מאנקולים מדממים ועמסו שקי הקטניות והתבלינים באשמורת האחרונה ,שם הייתי פוגש את נחמן.
רחוב שפינוזה
אני , כך סיפר נחמן הנגר, "גר בדירת חדר הישנה בתל אביב. בקומה השניה בבית שברחוב שפינוזה בתל אביב."
רחוב על שמו של פילוסוף יהודי, מנודה מאמסטרדם. הדתיים בעירייה לא אהבו את הרעיון להנציח את זכרו בישראל. לבסוף התפשרו על רחוב קצר ובלבד שמאחוריו ומצדדיו יקראו רחובות על שם יהודים כשרים. האחד הפילוסוף היהודי שומר המסורת הרמן כהן הברלינאי. ברחוב זה הוסיפו גם בית כנסת ליתר בטחון . השני על שם הרב ריינס, מוצל יותר, פיקוסים עבותים חוסמים את אור היום ופירותיהם הופכים את המדרכות לשטיח דביק .
קיר שוק העופות ברחוב עלייה שנהרס ובמקומו הוקם בית מגורים "יוקרתי"
את הבתים הישנים ברחובות אלו, קלופי טיח, מקשט קיא עטלפים. גדרות בלוקים מתפוררים משמשים דלפק הסעדה לחתולי רחוב. בתוך כוורת תוססת זו של העיר המזיעה נמצאת דירתו של נחמן הנגר.
" היא באה לי בירושה מדוד ערירי שנפטר לפני שנים רבות בנסיכות קטנה בה בנייני הבנקים נמוכי הקומה חוסים בצל עצי תרזה ירוקי עלווה. מסתתרים מפני עין הרע. שם בין שוויץ לאוסטריה או אולי הייתה זו בכלל דוכסות זעירה בין צרפת לגרמניה, מצא הדוד מפלט להונו.
הלכו אודות נחמן סיפורים רבים וכדרכם של סיפורים ,ככול שרחוקים הם מהאמת כך הם מתרבים ומסופרים מפה לפה זה מוסיף וזה גורע, ובכללם מפריחי סיפורים שמעולם לא פגשו אותו, אך עצם מעשה הסיפור יש בו כאילו לתת להם חלק בו. אחת לשבוע ביום שישי, בשעה שבע בבוקר כשהיה מסב לכוס בירה ועוד אחת היו נפתחות חרצובות לשונו וכשהחל לגמוע מהכוס השלישית כבר היה גם מודה שלא רק חסקות הוא בונה אלא גם בתי עץ למזוזות מעץ זית קשה שהיה מביא לו ערבי גלילי, והוא מגלף בעץ הזית שיירות גמלים או צלבים בגדלים שונים ועל כולם צלוב במסמרי אל חלד המשיח.
אודות קשריו הרומנטיים לא היה מספר אלא היה הולך סחור סחור או תולה את ההתרחשויות באנשים שהוא מכיר כביכול ומרחיק עצמו, נוח היה לו לשפוך את ליבו בדרך עקלקלה אחת לשבוע וסיפוריו היו עושים להם כנפיים. על רחוב שפינוזה ואהבהבים שהתרחשו בדירות הקטנות שנבנו במספר המועט של הבתים של הרחוב המוצל, שגבו נשען על בתיו של רחוב הרמן כהן, רחשו שמועות רבות בעיר.
לפני עשרות שנים כשהיקים של רחוב בן יהודה הרחב שתו את הקפה של אחר הצהריים ליהגו על המתרחש ברחוב שפינוזה. המילה " שַנְדֵּה " ניתזת מפיהם בהנאה רבה בין נגיסה אחת לשנייה של עוגת התפוחים, האפפל שטרודל ,
"מה שמתרחש ברחוב הקטן, אצלנו בשטראסה לא יכול היה להתרחש. רוב הרכילות נסבה אודות מערכת אינטימית בין הסופר מקס ברוד למזכירתו אילזה הופה ובעלה. הלשונות מצמצו בגרמנית בעיקר ברלינאית והלכו רכיל ,נסמכו על "עדויות" שהביאו עוזרות הבית שהתהלכו בין דירתו של מקס ברוד ברחוב הירדן פינת אידלסון לבין דירתם של הזוג הופה ברחוב שפינוזה.
נחמן לא החמיץ את הסיפורים השכונתיים מהעבר, וידע כי מרבית הרכילות מבוססת על קרקע, או נכון יותר על מיטה רעועה, באשר אף הוא נפל בפיהן של מלחכות עוגות כפי שיסופר .
נחמן : פוטו רצח
הקונדיטוריות שבאבן גבירול
למרות שתקנותו של נחמן יצא שמו במרחבי השכונה הצפונית בה גר. במרכז המידע שלהן, ב"קונדיטוריה יהודית" שבגן העיר, מבנה מסחרי גדול שקם על הריסות בריכת גן הדסה וגן החיות שבעיר, היו לשונותיהן של האלמנות ממתיקות סוד מעורב בקצפת קדאיף , וגניחות ההנאה מטעם העוגה היה בהן רמז לגניחות שהיו גונחות אם היה ניתן להן להוליך אל בין ירכיהן את נחמן מרחוב שפינוזה. וכך משהעלו את שמו של נחמן על לשונן כבר לא יכולה היתה מי שהקשיבה להן לדעת מה בכורת המספרת , קצף הקדאיף או גברותו של נחמן.
בית קפה
במעוז האלמנות של יהודית לא ישבו גרושות. אלה התרכזו במבצרן ב"קונדיטוריה עידית" שמול בית הדואר ברחוב אבן גבירול, וגם שם עשו הגרושות והפנויות את מעשה הרכילות של האלמנות אודות נחמן, אך עשו זאת על קצפת עוגת נפוליאון .
מרכז וולובלסקי
מלבד היותו שובר לבבות נשים ב"צפון הישן" של תל אביב כפי שעשוי להצטייר מהמסופר לעיל, עסק נחמן בנגרות. מיומנות כפיים הנסוגה מפני הרובוטים של איקאה המדמים את עבודת הנגרים. נחמן ,עבד בנגריה שידעה ימים טובים יותר בדרום העיר במרכז מלאכה בשם מרכז וולובלסקי. בין רחוב אילת לפלורנטין, לא הרחק משרידי המושבה האמריקאית, על גבול סלמה . כמו בונה כינורות ,פיתח מומחיותו. בניית חסקות ,אותו כלי שייט פלשתיני, שאומץ על ידי מצילי החוף בתל אביב. אותם מצילים ראשונים טענו כי רק שמו של כלי השייט הוא ערבי ופרושו אידרת דג וכי כלי השייט הוא עברי למהדרין . האמת מרחפת לה תמיד מעל הניצים ,כמו בבית משפט, פעם נוחתת על כתפו של זה ופעם לוחשת לאוזנו של זה.
החסקה' הפלשתינאית במקורה שוכללה על ידי אחד ממציליה של תל אביב. אותו איש שהיה גם נגר וגם מציל בחוף תל אביב, יצר לחסקה' חרטום נוסף במקום ירכתיים, וכך לא היה צורך לסובב את החסקה, כדי לחזור לחוף כשעל משטח החסקה טובע הזקוק לעזרה. מספרים כי אותו נגר מציל, היה חרש ולכן המעיט במילים, עובדה שקסמה לנחמן מאוד, באשר קודם לכן, היה רק יוסף הנגר אביו של ישוע, סמל ומופת עבורו . משום מה חש נחמן צער על יוסף שקופח בידי כותבי קורות הימים ואנשי הדת שהטילו צל וספק באשר לנסיבות הולדתו של בנו השני, יעקב, אחיו של ישוע, כל זאת משום שלא היה לו חלק או זרע בהפריית אמו של ישוע, מרים.
ועוד סופר אודות נחמן כי ריח דבק הנגרים החריף שדבק בו היה כה חזק, עד שילדי השכונה הצטופפו בתחנת האוטובוס ברחוב אילת , כול זאת על מנת שיוכלו לשאוף מלוא ריאותיהם את הריח הממסטל של הדבק בתחנה הצפופה בה המתין נחמן.
עוד רחובות יש בעיר שהייתה לבנה וסיפורים בה הרבה.