top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

שלומיאל ושלימזל

על ספרו של תומאס פינצ'ון v   וגלגוליו של שלומיאל התנכ"י 

 

מנשיא שבט שמעון ועד צייד האליגטורים הניו יורקי − דרך ארוכה עשה שלומיאל מ במדבר  ועד ניו יורק.

 

לראשונה נזכר שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי בספר במדבר, כנשיא שבט שמעון. לאחר גלגולים וחיבוטי דרך, משמש כיום שלומיאל כתואר, ככינוי לאיש חסר תכונות, "לא יוצלח" − שלמיאל יידישאי, Schlemiel באנגלית האמריקאית − ומשתלב בספרות העולם. בשנת 1963 אומץ כגיבור בספרו המונומנטאלי של תומאס פינצ'ון, "V".

 


 

 



    

דיוקן הסופר כאיש צעיר : תומאס פינצ'ון באחת התמונות הנדירות שלו

 

 

 

 

 

נדודי שלומיאל משם לתואר ומעברית ליידיש

 

ראשיתו הקדומה של שלומיאל כשמו של נשיא שבט שמעון, אינה מבטיחה גדולות. שבט שמעון לא הותיר את רישומו, לא כל שכן נשיאו שלומיאל. במהלך הדורות איננו מוצאים את אימוץ השם שלומיאל, והשימוש שנעשה בו נותר כתואר לאדם שאינו מוכשר בלשון המעטה. מילון אבן שושן מגדיר את המילה שלומיאל כ"כינוי גנאי עממי לבטלן ולשוטה לא יוצלח, בדומה לשם חושם..."

רוביק רוזנטל סוקר את קבוצת השמות חסרי המזל, שהפכו משם פרטי למותג לא מחמיא, ובדרך מסביר כי ההיפוך בשם כרוך גם במעבר העברית לאידיש: "שניים כאלה הם שלומיאל וירחמיאל, גם הם במלעיל. שלומיאל הוא אחד מן הצמד שלומיאל ושלימזל: השלומיאל שופך את התה הרותח על חולצתו של השלימזל. שתי המילים הן ביידיש. שלימזל היא מילה דו לשונית: שלים (רע, מגרמנית)+מזל, תרגום של הביטוי הארמי 'ביש גדא'. לעומת זאת שלומיאל הוא דמות נכבדה מן המקרא, נשיא שבט שמעון, ושמו המלא שלומיאל בן צורי שדי. מה קרה לנשיא הנכבד שלומיאל בדרך למטחנה המלגלגת של היידיש? ככל הנראה המקור הוא במדרש התלמודי, המטפל בלי רחמים בדמות שנואה מן המקרא: 'זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני'. המדרש קובע ששלומיאל בן צורי שדי הוא-הוא זמרי, ובכך חרץ את גורל שמו הטוב לדורות הבאים. מדרש מאוחר מזכיר גם ששלומיאל מייצג את שבט שמעון, המקולל על מעשיו של שמעון בשכם".

 

גלגולי השלומיאל − ממלרע למלעיל

 

עתה, משקנה לו שלומיאל מקום בשפת היידיש המדוברת על ידי מיליוני יהודים בגלות, הוא עושה את ההפך מהמצופה ממשמעות שמו − שלומיאל צובר פרסומו וקונה עולמו דווקא ביידיש, כשהוא מחסיר את הו"ו והופך לשלמיאל במלעיל.

היידיש מצדה, כשפת המהגרים היהודיים במזרח אירופה, נשאה בחובה לקסיקון מעורב של שמות, פעלים וביטויים הלקוחים מהמקורות העבריים ומשפות רבות אחרות, שרווחו במקומות שבהם גרו היהודים מאות בשנים. בעיקר כוחה של היידיש היה אימוץ מילים מהגרמנית: ה"שלפר" ה"שליץ" ה"שלוק", ואפילו ה"שמוק" (במחילה).

בכפיות תודה ל"שמאלץ" הטעים שקיבלה היידיש מהגרמנית,היא הפכה בנחרצות את השלומיאל התנ"כי לשלמיאל חסר התוחלת, ל"כלומניק", והריקה אותו בתמורה לקנקן התרבות הגרמנית.

בראשית המאה ה-19, נחשב כנראה הביטוי האידי "שלמיאל" כרווח עד כדי כך, עד כי אפשר היה להשתמש בו בספרות הפופולארית הגרמנית ככותרת לספר של אדלברט פון שאמיסו:  "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל" (במקור בגרמנית Peter Schlemihls wundersame Geschichte) - בחור ביש מזל  המוכר את הצל שלו לשטן ויוצא למסע. ספר זה שעשה לו שם בחוגי התרבות בעולם כולו,כמין פאוסט שלומיאלי שמוכר את צלו ולא את נשמתו, נושא  בתואר שלמיאל בכיתוב גרמני. 

אתר האינטרנט "בלשון", מה-18 בדצמבר 2009, מרחיב על גלגולי השלומיאל-"שלמיאל" וסוקר אפשרויות למעבר השם ממקורו התנ"כי למקום הכבוד שאותו הוא תופס כיום.

בין היתר הוא מעלה את הסברה שלמרות המקור הידוע, התנ"כי, אפשר ששלמיאל הוא ממקור "שלא מועיל", דבר המתיישב טוב יותר עם המשמעות שניתנה למונח, שהרי שלומיאל התנ"כי אינו בשום פנים ואופן לא יוצלח או לא מועיל.

סברות נוספות מגיעות עד לתשובות המהר"ל מפראג, ולדברים הנוגעים ברב שלומיל מאוסטריה (שאשתו ילדה 11 חודשים לאחר שעזב את ביתו...).


 

                     פטר שלומיאל וצלו, איור של ג'ורג' קרוקשנק לתרגום אנגלי מ-1827

 

היינריך היינה והשלומיאל  בשפה הגרמנית:

במנגינות יהודיות  (,Hebräische Melodies) – חוזר היינה אל גדול משוררי ישראל, יהודה הלוי. גורלו של יהודה הלוי כמו של משוררים גדולים אחרים של "תור הזהב" בספרד לא שפר עליהם, וכך גם לא גורלו שלו, של היינה, שכבר היה מוטל על מיטת חוליו ומתייסר ייסורים רבים בעת שכתב את המנגינות היהודיות. כך מגיע היינה למסקנה שכל המשוררים הם שלומיאלים. אפילו אפולו, "האל הדלפי הנשגב" של השירה, הוא "אף על פי שהוא אל, שלמיאל אמיתי", מניף את זרועותיו סביב הנימפה היפה דפני ואז מוצא את עצמו מחבק "איזו קליפת עץ". ומיהו אותו שלמיאל ראשון השלימיאלים?

כאן מעלה היינה אנקדוטה על מפגש שהיה או לא, עם הסופר הגרמני אדלברט דה שאמיסו שכאמור כתב את הספר "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל". שמיסו מיידע אותו כיצד הגיע לידיעתו המקור  לכינוי היהודי שלמיאל, וזאת באמצעות  בן אחת המשפחות היהודיות העשירות בגרמניה אייציג.

 ממנו שמע הסופר את הסיפור על מר גורלו של שלומיאל, שעמד קרוב מדי לאחיו זמרי, ראש בית אב בשבט שמעון, ונהרג אף הוא בשוגג כאשר ערף פנחס הכהן את ראשו של אחיו כעונש על שהתעלס עם אישה מדיינית (במדבר כה, ו-טו).

 


 

 שלום עליכם שהביא את ההווי היהודי ואת שפתו אל הספרות היפה, נתן לאנטי גיבור הלא יוצלח של סיפוריו את השם "שלימ-שלימזל עלילותיו של מנחם מנדל סוכן "

מבייגל ועד חוצפה − יידיש באמריקה

המעבר של מיליוני מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה עד לעשור שלפני מלחמת העולם השנייה, הביא עמו את שפתם המשותפת − היידיש. מיליוני דוברי יידיש שהתיישבו בארצות הברית, הביאו עמם ביטויים, שמות ומונחים יהודיים. אלה הוטמעו והועתקו להוויה ולסלנג הניו יורקי ואחר כך התפשטו ברחבי ארצות הברית. בין אלה אפשר למצוא את הבײגל - bagel, Blintz - בלינצ'ס, -  Chochmah חָכָם, -  ganef' גנב, חוצפה - Chutzpe ואין ספור אחרים, שהפכו לחלק מהשפה האמריקאית.

הסוכן העיקרי או המוכר ביותר (מלבד פיליפ רות וגיבורו פורטנוי) בהעברת ההוויה היהודית לזירה האמריקאית והשתלת שלמיאל מיידיש לאמריקאית, היה הסופר האידי הידוע בשביס זינגר, שהתגורר בניו יורק. רצונו העז של בשביס זינגר לפרסם את יצירותיו באנגלית, וצימאונו לפרסום בין קוראים שאינם יהודיים (דבר שהעניק לו, בסופו של דבר, את פרס הנובל לספרות),הביא בין היתר לפרסום "שלומיאל איש חלם". על בסיס סיפורים אלה, נוצר הסרט "הרפתקאות שלומיאל" − וכך חדר השלמיאל יחד עם הבייגל והלקס לתרבות האמריקאית.






                   שלומיאל מעברית לאידיש וחזרה




בני פרופן השלמיאל − יו-יו אנושי המתפרנס לעת דחק כצייד אליגטורים לבקנים בתעלות הביוב של ניו יורק בספר V

הפרוטגוניסט בספרו של תומאס פינצ'ון הוא בני פרופן, שמוצאו היהודי נוכח ומוגדר כ"שלימזל יו-יו אנושי". בני פרופן אינו יהודי המשתייך לקהילה היהודית ואינו משמש כאב טיפוס יהודי בספר. להפך, כמו לאופולד בלום, הוא משמש כאנטי-תזה לדמות היהודי הרווחת בסביבתו (דבלין וניו יורק בהתאמה) .

תומאס פינצ'ון משתייך לדור סופרי שנות השישים, שראשיתו באלן גינזברג, ג'ק קרואק ואבי הופמן − −  The counter Culture &Literature  דור שמרד בכל הערכים המקודשים לחברה האמריקאית התעשייתית. סופרים אלה עושים בספריהם שימוש בהומור פרוע, בתיאור חיים קומונאליים,מין פרוע ושימוש נרחב בסמי הזיה ובמוזיקת רוק. 

הנווד השלימזל בני פרופן וחבורתו הפרועה חיים את "הערכים" הללו. פינצ'ון בוחר בביטניק היהודי המוכתר בתואר ה"שלימזל", נווד חסר מנוח שאינו רוצה להשתקע או לשנות את חיי הקומונה הפרועים.  

בדומה להיפוך הספרותי שנכפה על יוליסס ההומרי, על ידי ג'יימס ג'וייס, להיות לאופולד בלום היהודי − משפשף הסוליות על מדרכות העיר דבלין של ג'ימס ג'וייס − כך תומאס פינצ'ון הופך את גיבורי התרבות הפופולארית האמריקאית של שנות החמישים מן המאה שעברה − "קפטן אמריקה" ו"סופר מן" − לבני פרופן שלמיאל ול"יו -יו אנושי" המתפרנס לעת דחק כצייד אליגטורים לבקניים  בתעלות הביוב של ניו יורק.


 

הן לאופולד בלום והן בני פרופן הם ממוצא יהודי, שניהם "אנטי גיבורים", שלימזלים ושלומיאלים במשמעות הניתנת למונחים אלו על פי ערכי החברה שבה הם חיים. אבל הם גיבורים של שני יוצרים גדולים, ג'ויס ופינצ'ון, הרואים בבלום ובבני השלימזל את סוכני החיים העירוניים המודרניים והפוסט מודרניים.

את התגלמות הדמות של ה"שלמיאל" בקולנוע האמריקאי אפשר למצוא בסרטם של האחים כהן, "ביג ליבובסקי".

בסרט שתי דמויות ראשיות − האחד המתעקש לקרוא לעצמו  Dude  (ג'ף ברידג'ס) והשני, וולטר סובצ'נק (ג'ון גודמן), גוי, המחזיק עצמו יהודי ותיק מלחמת וייטנאם. מדובר בשני חובבי באולינג המתעקשים לא לעבוד או להשתלב בחיי היום יום הקדחתניים,בקיצור שלומיאלים מבחירה.




 

שלמיאל קולנועי: ביג ליבובסקי ,האחים כהן


פורסם לראשונה באתר יקום תרבות 2015







58 צפיות0 תגובות
bottom of page