top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

שמלת השבת של חנה'לה 

שמלת השבת של חנה'לה 

אבי גולדברג 15.3.2024

במחצית  המאה ה 19 עמד סחר השחורים מאפריקה  על סדר היום העולמי.  מדינות שממילא לא נזקקו לכוח האדם השחור אסרו על סחר העבדים ובארצות הברית התחולל ויכוח שהביא בסופו של דבר למלחמת אזרחים ושחרור העבדים השחורים.

קרל מרכס הגדיר את העבד השחור :  "כושי הוא רק אדם שחום עור, הוא הופך לעבד רק במסגרת יחסים בהן הוא הופך לטובין. כוח העבודה שלו הוא סחורה ברת חליפין כמו זהב" [ציטוט במקורב].

מאז התחוללו תמורות בעולם, אולם היבשת השחורה ממשיכה "לייצא" את בניה למדינות בהן ימצאו מקלט מחרב, מרדיפות דתיות ומרעב. במקום סוחרי העבדים שצדו את השחורים ומכרו אותם לעבדות, עוסקים כנופיות מבריחים בהברחתם בסיכון רב אל חופי אירופה הלבנה .  

זהו היפוך המגמה. מרכס היה  קורא לפליטים השחורים ההופכים מסתם בני אנוש אומללים למטען אנושי – "סחורה שחורה". ולתופעת לכידתם והשבתם לאפריקה היה בוחר מן הסתם את המונח "שוק שחור"

 

במחוזות החרדים לובשים משחר ועד צאת היום שחור, מצעיר עד זקן  כקהילת פינגווינים.

סלידתם מכול צבע, מכל ניואנס של גוון היא פרי קונפורמיזם ופחד מביטוי אישי, תוצר חברתי  של שעבוד הדעת מגיל הרך, בקהילה המאופיינת בכפיית אורחות חיים  על היחיד, ביומרה  של "קדושה או רוחניות".

השחור דוחה את צבעי החאקי של  הלוחמים להגנת הארץ ואת הכחול של העובדים בשדות, בנמלים, במפעלים לפרנסתם.

השחור זחל ממחשכי שכונות  אל אור היום. היום הוא הכוח העולה בכנסת ישראל, ברשויות המקומיות והוא המכתיב לא רק את צבע הלבוש  אלא גם את תוכן הדעות ואורחות החיים של הציבור הכללי.

אף על פי כן, שמלת השבת הצחורה  של חנלה' התכסתה בפחם שהיה בו שחור  של חסד .

 


                       כריכת הספר שמלת השבת של חנה'לה הוצאת עופר https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=541356                             

                                                     איור נחום גוטמן ליאת אריאלי בנימין

 

בעבר שימש  השחור בגדי ערב חגיגיים, לבוש לאבלים . עם  חלוף העיתים שינה השחור את מקומו והתבסס היטב גם באור היום . השחור קיבל את ראשית הלגיטימציה מצו עליון של אופנאים דקי גזרה, חיקוי לבוהמיינים אנשי לילות אפלים וספוגי עשן, וכצעד מתוחכם להסתרת משמנים, במקום דיאטת משלשלים.  כסות הסוואה שחורה שיש בה בכדי להטעות את עין המסתכל, המטשטשת את עובי מותני הלובש. משם כבר נסללה דרכו של השחור גם אל הכסות האינטימית, אל מה שבהגדרתו נקרא בשם קיבוצי  "לבנים": תחתונים גופיות וחזיות שעמדו בעוז שנים רבות כסלע לבן עד לכניעתם לשחור . ואז פרץ השחור בדרך כל ארץ, ממכוניות החברה קדישא המיועדות לשאת את הבר-מינן  בדרכו האחרונה  אל מכוניות של בני תמותה גרידא.

הלבן בפירוש נסוג ונעלם כמעט מכול מקום בחיינו, כמו התום אותו סימל [מזמן לא הייתי בחתונה ואינני יכול להעיד אם מחלצות הלובן עדיין מסתירות את חמודות הכלות או שגם טאבו זה נעלם] .

בנעורי הסתובבו עדיין ג'נטלמנים בחליפות לבנות ומנעליהם-מוקסינים לבנים שהיו אבזר חובה בריוויירה הצרפתית ובריוויירה של בת ים. שולחנות האוכל כוסו מפות צחורות מלובן לפני שהוגש הדג ונמזג האוזו. דבר לא נותר מכלי לבן אלו.. נותרו רק שולחנות עץ או פורמייקה נטולי כסות. רק הקוד השחור של המלצרים נשמר בקפדנות

 

כמי שמבשר על טרנדים מיקרו חברתיים,  אני מציע שלא תאמצו את טרנד השחור  הזה, שמא עד שתעשו כך,  מישהו, משפיען, מְעַצְבֵּן אופנה, או מעצבן סתם ייתן את האות להחליף שחור בצבעי הזברה .  

102 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כיצד להיעשות סופר מקורי בתוך שלושה ימים

על לודוויג ברנה “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר”. אזהרה זו של קהלת, באה למי שמחפש את היושר והאמת בכתיבה. ועוד אמר “בִּקֵּשׁ קֹה

bottom of page