בשבוע שעבר הערתי כי המדוזות, אותן יצורי ג'ל, מגיעות לחופי ארץ כמעה כמעה במקום קמעה קמעה.
הייתי כמובן צריך לכתוב קמעה. פליטות קולמוס הנן כקסקט ללא מצחייה או כעוף ללא פולקה או כפלפל חלפיניו ללא חריפות, אין להן סליחה או כפרה. אגב בכל אלה אכן נתקלתי השבוע כשהעוף השלם חסר שוק אחת והפלפל היה נטול חריפות. אבל אתמקד באירוע "פגום" אחר שאני סבור שייצור עניין אצל הקוראים חדי ההבחנה המבדילים בין קוף לכף.
דווקא עתה כשעונת הקיץ בשיאה, הגבולות נטולי גישה, והים כחול, סיימה שמשיית חצי חינם את חייה, היא שמשה אותנו מספר שנים בנאמנות בעיקר כששכנה בבגאז'.
בהחלטה פזיזה הצטרפנו אל אלפי מזמיני הטובין באינטרנט ו"שדרגנו" את עצמנו, הזמנו אוהל מתקפל, בעל צלעות גמישות ופוטנציאל לשרת נאמנה את הנוהים לאל השמש. חיש מהר יצאנו לחוף וגילינו כי הקואורדינציה שלנו אינה מספיקה כדי להרכיב את מקדש המעט הזה לאל השמש. כל ניסיונותינו לשבץ את הצלעות הגמישות ביריעה החלקלקה כשהרוח מפיחה בה חיים , עלו בתוהו. ברגע של היסח הדעת נשבה הרוח בחוזקה וסחפה את היריעה אל פאתי מערב מעבר לגלים ולאחר מכן הטבילה את היריעה במים רבים והיא צללה תהומה כמתנה לאל פוסידון שהתפוצץ מצחוק שם למטה.
לא נתנו לאירוע מעציב זה להעכיר את רוחנו, ומיד כששבנו מחולות הזהב צרובים היטב כעופות על אש, הזמנו שוב מחסה מקרני השמש . הפעם בחרנו את המוצר המתאים לבני גילנו. שמשיה לא בחינם ולא בחצי חינם אלא במחיר אינטרנטי מלא. כזו שנופה מתפרש על כול חוף השרון. כשהגיעה החבילה משכנו מתוכם את השקית הגדולה שכובד משקלה כבר רמז על איכותה.
כיורדי חוף מנוסים שמנו אותה על שכמנו וירדנו שוב לחוף.
לעיני הקייטנים הקנאיות שלפנו את המתקן ופרשנו את נופו. הסתבר שהשמשייה ,כמו כל אחיותיה שעל החוף, אמורה להתנוסס על מוט, הייתה נטולת מוט שיישא אותה מעל ההמון. כמו התרנגולת ההיא שבתחילת הרשימה נטולת הפולקה. ומה טעם בשמשיה הרובצת על הקרקע?
כל הניסיונות לדובב את אתר האינטרנט שבלע את כספינו כי ישלימו את החסר העלו רק גיחוך על שפתי אתר המכירות.
כשהתגברנו על הצער והבושה שברכישת פרסול גדועת רגל, החלטנו לוותר על תענוגות הים התיכון, על המדוזות, ואנו מתמקדים ברכיבת הרים וירטואלית בטלוויזיה יחד עם רוכבי הטור דה פראנס.
