אבי גולדברג
סיפור בהמשכים על תככים ומזימות באוריינט
פרק שני : דימיטריוס
כשהתקרב השליח על האופנוע ופנה לעבר הרחוב בו עמד בניין הדירות ההדור ה "וויט הייבן מנשנס", הבחין בגבר שעמד בחזית הבניין, חבוש בכובע בעל תיתורת רחבה ומעיל חום מהוה שצווארונו מורם להגן עליו מפני הגשם שלא פסק מרדת מאז השעה עשר באותו בוקר. גם הרוכב, שיצא ממשרד המושבות בדאונינג סטריט 2 ובמעילו מעטפה עבה מנייר מדונג שישמור על תכנו מרטיבות שבעיר הלחה, כבר חש ברטיבות הארורה שחדרה את בגדיו ועכשיו הגיעה לאבריו המוצנעים שהתכווצו מקור. הוא קילל את מזלו הרע על שעליו לשרת את המולדת באי הקטן ולא באי שטוף שמש בים ההודי, בין עצי קוקוס ונערות שחומות בחצאיות קש, וחזן מכוסה רק במחרוזות פרחי טגטס ריחניים
הוא עצר את האופנוע ודומם את מנועו הרועש "מר פוארו אני מניח?" אמר לגבר שבחזית הבניין
הגבר התקרב אליו והשיב בשאלה או בתמיהה "מר פוארו?"
"כן" השיב השליח הרכוב "זו מעטפה עבורך ואני מציע שתעלה על האופנוע מאחורי ואני אסיע אותך למועדון אליו הוזמנת לפגישה, כפי שתראה במכתב השמור המיועד לך בתוך המעטפה".
"מר פוארו?" אמר דימיטריוס כשהוא אוחז במעטפה
בינו לבינו תמה השליח הרכוב על כך שהגבר שהמתין למעטפה היה גבוה וחסון ועור פניו ועיניו ואפו הישר דמו יותר לפסל יווני מאשר לדמות הבלש הבלגי המשופם ונמוך הקומה.
" אין לדעת אילו תחפושות עוטה הבלש ואילו תעלולים מעולל הבלגי הקטן. ייתכן שלבש דמות הלנית לחלוטין כמו שבחר בשם של גיבור חייל יווני לעצמו. " כך חשב.
הגבר עלה על מושב העור הנוקשה הרטוב, ואחז במתני הרוכב שהניע בדחיפת רגלו על הדוושה המתכתית והזרים דלק באמצעות מצערת היד, המצ'לס הרעיד, שאג, ויצא לכיוון מייפייר שבמערב, שם כבר הגיחה שמש הצהריים לחמם את משכנות האצולה והעשירים.
*******
כאן אולי המקום להפסיק את רצף המאורעות ולהסביר לקורא את המתרחש בחזית בית הדירות וויט הייבן מנשנס, "משכנות הרקיע הלבן" בו על פי המסופר מתגורר הבלש הרקול פוארו, שהגיע לאנגליה והחל לעסוק בפתרון תעלומות ,מקרי רצח וגניבה, בעיקר עבור בני המעמד הגבוה, שהעדיפו שלא לערב את המשטרה במעשי הפשע המתרחשים בחוגי החברה הגבוהה. הרקול פוארו וידידו קפטן הייסטינגס, פעלו בדומה לשרלוק הולמס וד"ר ווטסון שהתגוררו ברחוב בייקר 10 בלונדון. אלא שאליה וקוץ בה. שני הבלשים המפורסמים לא התגוררו בלונדון אלא בדמיונם הפורה של הסופרים שיצרו אותם, עובדה שאינה מפריעה לקהל מיליונים לבקר בכתובות מגורי הבלשים, או בקבר מרדכי הצדיק ולהתחקות אחר צעדיהם.
במקריות יוצאת דופן הגיע רוכב האופנוע שליחו של תת סגן שר המושבות כשבאמתחתו מכתב דחוף המיועד להרקול פוארו הנ"ל בכתובת מגוריו, וגם פלוני בשם דימיטריוס ניצב מטעמים שיפורטו בהמשך העלילה, בחזית בית המגורים, כשגשם לונדוני מרטיב אותו עד לשד עצמותיו היווניות. למרבה המבוכה, סבר השליח המיניסטריאלי כי אותו פלוני שעמד בחזית הבניין, הוא הבלש הבלגי אליו יועד המכתב .
*********
עשרים דקות של רכיבה ברחובות הקפואים בבוקר חורפי של לונדון, ללא כוס תה מהביל, היה בהם די לדימיטריוס כדי לשחזר את השבועות שקדמו למפגש הדרמטי שהתרחש זה עתה, בו נמסר לידיו מכתב מאת תת סגן השר ארצ'ימבולד בבוקר טחוב זה כשהוא ניצב בפני מעונו של הבלש הפרטי הרקול פוארו.
דימיטריוס קולו היה פליט יווני צעיר שנמלט מהעיר איזמיר, עיר שסועה בה ערכו התורכים טבח והבעירו את בתי תושביה היווניים של העיר, תחת השלטון החדש וכוחו העולה של הגנרל הצעיר אתא טורק, שהצליח להניס את מעצמות האירופאיות ואת חיילות יוון מטורקיה. דימיטריוס איבד את משפחתו ואת ביתו. תחילה חילצה אותו האונייה הצרפתית Cher Ami שפינתה את הפליטים היווניים נוצריים הנסים והעבירה אותם לחוף מבטחים, לסלוניקי. סלוניקי העיר שטרם התאוששה ממלחמת השחרור המקדונית, לסילוק השלטון העותומני. לא היה איש שהמתין לו. הוא היה רק אחד מתוך אלפי הפליטים היוונים שהגיעו לחופי סלוניקי, איש בודד רעב ושפוף קומה.
למחייתו קושש תרומות מהכנסייה היוונית אורתודוקסית המקומית ואת המזון למחייתו קיבל במטבח המאולתר שנבנה מכספי חבר הלאומים ונוהל בידי נשים אנגליות מתנדבות טובות לב, במנזר ישן שלא נפגע בקרבות, בסמטת זנון הצרה והחשוכה המסתעפת מרחוב אריסטוטל.
מגורים הוקצו לו כמו ליתר הפליטים בבתיהם של תושבי העיר למשך שלושה חודשים עד שימשיכו בדרכם. דימיטריוס מצא גג ומיטה ישנה, התגורר בביתם של זוג קשישים בשחור שאירחו אותו תמורת ביצוע מטלות קטנות עבורם, הדלקת אש באח, הבאת חלב מהשוק, האכלת העז בחצר ביתם.
דימיטריוס שהיה צעיר בעל תושייה עקב במבטיו אחר בני הזוג, במבטים שהם מגניבים מידי פעם אל עבר רצפת החימר של המטבח החשוך ושטיח צמר העיזים המונח עליה.
הוא הבין כי חסכונות חייהם, אוצר קטן של דרכמות זהב, טמון תחת רצפת החימר במטבח ביתם. באותם ימים וגם לאחר מכן לא סמכו היוונים על בנקים ומצאו מפלט לכספם במחבואים שונים ומשונים בהם טמנו את עתידם. באישון לילה התגנב דימיטריוס רכון על ארבע , ויצק מים רותחים על רצפת החימר, חפר בה בחשיכה בכף מרק, כשרק נר זעיר מוחזק בין שיניו, מאיר את דרכו במחילה, עד שהגיע בחפירותיו בעומק של שלושים סנטימטר מתחת למפלס המטבח אל שקיק עור בלה ובו כמה עשרות דרכמות זהב. הוא חפן כמחצית מהמטבעות, והמשיך על ארבע לעבר נמל סלוניקי, שם עמדה להפליג בחצות ליל אניית הנוסעים הישנה lord Byron שנשכרה לצורך משימות פינוי חיילים ופליטים מיוון חזרה אל האי הבריטי. על סיפונה אחרוני חיילי הרגימנט האירי לבלקן.
בדרכו לנמל עצר אותו שוטר ושאל אותו מדוע הוא על ארבע ונר בפיו
"אני רוצה לחיות כדיוגנס העני בחבית, ועלי להתכונן לכך."
השוטר הצטלב "כל כך הרבה צעירים מתו במלחמה הגדולה וכה רבים איבדו את שפיותם"
מצפונו של דימיטריוס לא העיק עליו על שגזל חלק מכספי הקשישים. ממילא נודע לו כי ילדיהם נספו במגפת השפעת הספרדית, ויתרת הזהב שהותיר לזקנים יהיה בה די לכלכל את חייהם הצנועים עד למותם במגפת הקורונה שתפרוץ בעתיד. הוא שכב על דרגש צר בין מאות החיילים האפורים השבים לביתם ומחשבותיו היו ממוקדות בעתידו. כשעגנה הספינה הרעועה בדוקס של לונדון שעל נהר התמזה, פילס דרכו מטה בין החיילים העייפים והחולים שירדו באיטיות בכבש העץ אל רציפי לונדון השוקקים, נבלעו בתוך רגע, בתוך ההמון, ומקצתם פנו לפאב של רג'ינלד שודד הים ללגום וויסקי אירי מר. מעלליהם וגבורתם וזכר חבריהם שנותרו בבתי קברות בבלקן, נשכחו לאלתר.
הוא השתכן באכסניה זולה, קנה לעצמו בחצי דרכמת זהב ,בשוק קמדן, מעיל ומגבעת שישמשו אותו בעיר הביג בן. הוא החליט לפגוש בבלש הידוע הרקול פוארו, ולדרוש את כבוד עמו העתיק ומורשתו.
הבלש הבלגי הקטן נטל לעצמו שם יומרני "הרקול", הלא הוא הרקולס גיבור המיתי של ההלנים. דימיטריוס רצה לדרוש ממנו שישתמש בשמו המקורי בנדיקטוס- ברוך –פוארה- אנסקי ולא בשם הגיבור המיתולוגי הרקולס. על כן ניצב מדי יום בפתח בית מגוריו של הבלש ממתין לבואו.
כשקיבל את המכתב מתת סגן השר המבקש ממנו לחלצו מאיום הסחיטה שהגיע מפלשתינה, וביקש לפגשו במועדון הפרטי, ראה בכך הזדמנות פז. יד האלים האולימפיים שנשלחה לבירת אלביון להצילו. הוא החליט להתחזות לפוארו, ולצאת למשימה שבה יוכל להוכיח את כישוריו.
הליידי צדה עוברי אורח יפי תואר למזמוטי אחר הצהריים
· כשנכנס כשהוא ספוג במים למועדון המוסק היטב, פגש את תת סגן שר המושבות, גבר בגיל העמידה אדם לחוץ ומוטרד מהמצב המשפחתי אליו נקלע בשל מכתב הסחיטה. הוא שמח לקבל את פניו של פוארו. הוא האמין שהוא פוגש את הבלש האגדי, וסמך עליו שיפתור את פרשת הסחיטה.
· " נעים להכיר" אמר האיש בכורסת העור הכבדה מבלי לקום ממקומו.
· "גם לי, כבודו, נעים להכיר, ואל חשש תעלומת מכתב הסחיטה שקיבלה הליידי נורה נפתרה מניה וביה !"
· "לא יאומן מיסייה פוארו הכיצד? שב בטובך והתכבד בכוס ויסקי"
· " תודה אני שותה רק אוזו נקי ללא מים עם קרח, וקרא לי מעתה בבקשה דימיטריוס ולא פוארו" . תת סגן נדרך, והצבע חזר ללחייו הסמוקות ממילא, מחמת לחץ הדם הגבוה ששתיית הוויסקי רק הגבירה. "דבר ,דבר, מה העלית בחכתך?"
· "אם יותר לי כבודו אצטרך להיכנס לחייך הפרטיים ,ועליך לשמור על שלוותך גם כשתשמע אותם"
"אין בעיות בונד"
"לא בונד אלא דימיטריוס כבודו"
וודאי דימיטריוס, היה לי פעם חבר יווני ,שכחתי את שמו אבל כפי שאתה אומר שמו לא היה בונד ,אולי הרקול ?"
"למה שלא תבלום את פיך אדוני ונפתור את סוגיית הליידי המתהוללת"
· "אה אשתי , צרה צרורה"
" אכן מסתובבת ברחבי לונדון ברולס רויס שחורה, פניה רעולות , וצדה גברים יפי תואר למזמוטי אחר הצהריים במקום לשתות תה מנחה עם חברותיה"
"מסכים אתך, אך איך התנהגותה הפוחזת קשורה למכתב הסחיטה?"
" היא כתבה אותו לאחר שהדביקה אותך בזיבה, ורצתה להרחיק את עצמה מהעניין, העלתה דרישה דמיונית לדמי סחיטה, כשהיא יודעת שאתה לא מסוגל לשעשע צעירות פלשתיניות כלל וכלל "
"כלומר גם היא חולת זיבה?"
"וודאי וגם אני. נדבקתי ממנה כשצדה אותי על המדרכה לפני הבית של הרקול פוארו, נתנה לי שני סוברנים ניצלה את אוני והשאירה אותי זב..."
"אל תדאג פוארו – דימיטריוס - בונד, הנה אני כותב פתק ושולח אותך לבלומנגרטן; הוא יפצה אותך ויטיל עליך את המשימות הבאות בפלשתינה. רק רצינו לבדוק את כישוריך ואכן אתה זריז ויעיל, ותתמקח איתו, הוא יהודי ערמומי אבל מממן ביעילות את עסקי המודיעין שלנו בפלשתינה"
דימיטריוס הודה לתת סגן בקידה ופנה לדרכו.·
" ואל תשכח אנטיביוטיקה תבקש בקופת חולים, תגיד להם שיש לך גונוריאה מיניסטריאלית....." תת הסגן פרץ בצחוק היסטרי שטלטל את גופו .
תקציר הפרק הבא : דימיטריוס נחשף למנגנון הפוליטי ולסבך בעיות האימפריאליות באוריינט ויוצא למשימת חייו