שערי עזה, כל הפרקים

                         על תככים ומזימות בינלאומיות במזרח התיכון

אבי גולדברג

 פרק ראשון

אדמונד בלומנגרטן (או בלומגרטן) ישב בחדר הישיבות המרווח בקומה השנייה של מיניסטריון המושבות הקולוניאלי בדאונינג סטריט 2 והמתין לכניסתו של תת סגן השר - ארצ'ימבולד, הוא צפה בנוף העגמומי  שנשקף מהחלון. הוא היה איש עסקים יהודי אמיד, ופעל כיועץ בלתי רשמי בענייני המזרח התיכון עבור הממשלה הבריטית.  בלומנגרטן היה בעל קשרים ענפים בעולם הערבי, בעולם המערבי, ובעולם התחתון,  והאמין כי הוא יכול לסייע בקידום השלום בין יהודים לערבים בפלשתינה ארץ ישראל, וגם לפתח את עסקיו הענפים חובקי העולם.

הוא העדיף לקיים את  הפגישה עם השר, סר ווינסטון צ'רצ'יל, בעיקר בשל חיבתם המשותפת לסיגרים קובניים, אלה הנקראים בשם  הרומנטי "רומיאו אי חולייטה". הם עישנו את הסיגרים הגדולים במיוחד, שבלומנגרטן כינה "הצ'רצ'ילים" לכבודו של השר, שם שדבק בסיגרים לעד. מעבר לכך היתה לבלומגרטן דעה שלילית על סר ארצ'ימבולד, תת סגנו של השר,  שמאחורי גבו כונה על ידי עובדי מיניסטריון המושבות "כוס תה" . סר ארצ'ימבולד היה נשוי לליידי נורה בתו של  "מלך התה הציילוני" הברון לורנס דאונהיל חובב הגלישה האלפינית, שהתעשר מגידול ויבוא תה בציילון וחיסול פיזי של מתחרים בענף התה. הולכי הרכיל של המשרד ידעו לספר על נפלאות משיכתה הכמעט מגנטית של הליידי [הבת של דאונהיל] לגברים כהי עור, מקורזלי שיער, במדי קצונה ייצוגיים  שהגיעו בשנות  המלחמה הגדולה מהקולוניות לבירת האימפריה הבריטית ואכלסו את לונדון עד לסיומה ב1918.

סר ארצ'ימבולד היה תת סגן השר והיה אחראי על מחלקת המנדט הבריטי בארץ ישראל . הוא היה מודאג מהמצב המתוח בארץ העתיקה וחיפש דרכים להרגיע את הרוחות שסערו בה מאז נכבשה –שוחררה בידי האימפריה הבריטית ב-1918 .

לבלומנגרטן שהגיע למשרדו של סר ארצ'ימבולד היתה יוזמה חדשה אותה הגה. הוא הציע להקים מועצה משותפת של יהודים וערבים, שתשמש כגוף מייעץ לממשלה הבריטית, לנציב העליון בירושלים . הוא האמין שמועצה כזו תוכל לסייע בגישור על הפערים בין שני הצדדים, ולקדם פתרון של שלום. בעיקר הייתה התכנית בנויה על חלוקה צודקת של רווחים ממסים, של כספי שוחד, ושל חלוקת טובות הנאה  בין הנציב האנגלי, לראשי התנועה הציונית ולנציגי המופתי הירושלמי.

דעתו של סר ארצ'ימבולד הייתה מוסחת והוא הקשיב לדבריו של בלומגרטן בחצי אוזן. הוא גם לא הבין את רוב המסרים שהעביר בלומגרטן בשפה המשתמעת לשתי פנים כדי שלא ייחשד כצד מעוניין ביוזמה . בעוד מזכירתו של ארצ'ימבולד, סילביה, מתקצרת את דברי האורח. סילביה ישבה על שרפרף מוגבה בחצאית שחורה הדוקה על ירכיה המחוטבות וחולצה צחורה מאריג משי טהור  מתוחה על פלג גופה העליון, עשתה מלאכתה נאמנה, ורשמה בשפת הקצרנות כל מילה של האורח ואת תשובותיו  פזורות הדעת של תת סגן השר, תוך שהיא קורצת למשקיע המתוחכם כדי לשאת חן בעיניו ואולי כדי לרמוז לו שהוא מבזבז את עתותיו עם הבוס שלה ומוטב שיקדיש לה את הונו ואונו, או חלק מהם.  

אדמונד בלומגרטן וסר ארצ'ימבולד דנים בהצעה להקים מועצה מעורבת ערבית יהודית בירושלים

ארצ'ימבולד היה טרוד בשל מכתב שקבלה ליידי נורה, אשתו, מפלשתינה, חודשיים לאחר ששב מביקור של משלחת צמרת המשרד לירושלים. המכתב הכיל גילויים מדהימים על דבר קיום לילות האהבים שבילה בעלה  תת סגן השר, בחדר שינה בארמון הנציב. היה זה כמפורט במכתב, לאחר הטקס המפואר שנערך בגינת ארמון הנציב לכבודו ולכבוד גנרל אלנבי ולכבוד מכובדי ארץ ישראל פלשתינה, במלאת שלוש שנים  לשחרורה של ירושלים  מעול האימפריה העותומנית.

 ליידי נורה עצמה לא סיפרה לבעלה  אודות המכתב, היא פקפקה באמיתות  המכתב לאור תיאור המשגלים המתוארים בו, היא ידעה שבעלה אינו מסוגל להם, אך מאידך יכול היה להיות כי זו הפרזה בלבד, ומשהו מכך התרחש  שם. הבאטלר הנאמן שלו, מוריס, דאג לעדכן אותו על הסערה המתקרבת:

"סר ארצ'ימבולד, מוטב שתבצר את קווי ההגנה שלך. אתה יודע היטב את שמות מאהביה של ליידי נורה, כך שעליך להיות מוכן להתקפה המגיעה ממזרח, ולהנחית התקפת נגד משלך."

לורד ארצ'ימבולד לא יכול היה לספר למוריס שאותו ליל אהבים קצר ועלוב בירושלים השאיר אותו נגוע במחלת מין שטובי הרופאים בלונדון מנסים לרפא ומכנים אותה בשם זיבה.

  בנוסף לכך, נודע לסר ארצ'ימבולד באותו בוקר על כך שהמהפכן האירי ג׳יימס או'דונל שרק לפני חמש שנים השתתף במרד בדבלין  בחג הפסחא 1916, ממשיך בפעילות חתרנית . האירי המסתורי שזהותו האמיתית הייתה ידועה רק למעטים וכונה  "או'דונל איש הצללים", דמות אניגמטית שנעה בין המחתרת האירית לכנופיות מבריחי הוויסקי האירי לאנגליה.

הוא היה מבוקש ונרדף על ידי סוכני החרש של האימפריה שהשמש לעולם אינה שוקעת מעליה, נמלט מידי הצבא הבריטי שדיכא את המרד בדבלין ופרס של 500 לירות שטרלינג שהובטח לכל מי שיביא אותו חי או מת לחצר הסקוטלנד יארד על ראשו, רק הגביר את תחושת הנרדפות שלו. הוא ירד למחתרת.  על פי המידע שהגיע לשירותי הביטחון הבריטיים באוריינט, השלטון העותומני החדש שכר את שרותיו של או'דונל , והוא נמצא בדרכו לפלשתינה מן הסתם לצורך התססת הרוחות שממילא כבר סערו. 

ג'יימס או'דונל, אירי מסתורי שזהותו האמיתית הייתה ידועה רק למעטים. איש צללים, דמות אניגמטית שנע בין המחתרת האירית  לכנופיות מבריחי ויסקי לאנגליה, בדרכו מקושטא ליפו.

השיחה בין בלומגרטן לסר ארצ'ימבולד התארכה שעות ארוכות. הם דנו בפרטים של היוזמה, ובסיכויים להצלחתה. בסופו של דבר, סר ארצ'ימבולד הסכים לתמוך ביוזמה, והוא הבטיח לבלומגרטן שהוא יעשה כל שביכולתו כדי לסייע להגשמתה.

כשיצא בלומגרטן מחדר הישיבות נאנח ארצ'ימבולד לרווחה

" סופסוף הסתלק הנודניק, אני לא מבין איך צ'רצ'יל סובל אותו בכלל."

הוא פנה לעבר המזכירה המצודדת שלו סילביה, שנהגה להתמסר לגחמותיו הבוס כל אימת שתקף עליו יצרו בתום ישיבות משמימות. אך הפעם בלם ארצ'ימבולד בעצמו. הוא לא רצה להדביק את אהובתו הקצרנית במחלת מין שדבקה בו בשהותו באוריינט השנוא עליו.

"בפעם אחרת סילביה" אמר לה כשכבר הספיקה האישה היפה להסיר את חצאיתה ולחשוף את ירכיה הלבנות הנתונות בגרבי רשת שחורים .

סילביה מפלרטטת עם בלומגרטן

"הביאו אלי את הבלש הבלגי הקטן הרקול פוארו" קרא סר ארצ'ימבולד בעודו מוריק כוס סקוץ' לגרונו, עדיף שאפגוש אותו במועדון שלי במייפייר בעוד שעה".   

סילביה הקצרנית ניסתה להסביר לו, תוך שהיא רוכסת את רוכסן החצאית ,  כי מדובר בבלש מדומיין, כי הרקול פוארו, הבלש הבלגי המפורסם הוא דמות ספרותית שנוצרה על ידי הסופרת אגתה כריסטי.

 "הוא אמנם ידוע במוחו החד, בחוש הבלשי המפותח שלו ובשפם המטופח שלו, אך הוא דמות שאינה קיימת במציאות".

"שטויות" השיב תת סגן השר שעוזריו מכנים אותו "כוס תה" : "ספרותי, מדומיין, שטויות, שיבוא מיד. שגרו מכתב זה בידי שליח רכוב לכתובתו.

" ואגב, הבלגי הקטן הזה, פוארו מוטב שיוקיר תודה על כך שאנחנו מארחים אותו בלונדון. מלחמת העולם הראשונה נגמרה הוא יכול לשוב לבריסל, ולא להתערב בענייני הפשיעה בלונדון עד למלחמה הבאה, הנה טיוטת המכתב"

הוא מסר לסילביה דף נייר מכתבים משובח שכתובת המיניסטריון מעטרת אותו

לכבוד מר הרקול פוארו ווייט הייבן מנשנס לונדון

 מר הרקול פוארו הנכבד

אני פונה אליך במצב של מצוקה עמוקה. כפי שאתה בוודאי יודע, אני מכהן כתת סגן ראשון לשר המושבות, ותפקידי דורש ממני להתמודד עם אתגרים מורכבים ורגישים. לאחרונה, נקלעתי למצב בעייתי במיוחד, שבו אני זקוק לעזרתו של אדם דיסקרטי ,בלגי ונמוך, בעל שיקול דעת וחדות הבחנה כמוך:

ליידי נורה, אשתי, קיבלה מכתב סחיטה מאישה צעירה מירושלים. האישה טוענת כי ניהלתי עימה רומן, וכי היא כעת בהיריון ממני. היא מאיימת לחשוף את הסוד הזה, אלא אם כן נשלם לה סכום של עשרים וחמישה אלף לירות שטרלינג.

מצב זה מעמיד אותי בפני דילמה קשה. מצד אחד, אני מודאג מאוד מההשלכות של פרסום דבר הרומן, הן על חיי האישיים והן על הקריירה שלי. מצד שני, אני מסרב להיכנע לסחיטה, ואיני בטוח כלל באמיתות הטענות.

לפיכך, אני פונה אליך בבקשה שתחקור את המקרה ותגלה את האמת. אני זקוק למישהו שאוכל לסמוך עליו, שיוכל להגיע לחקר האמת מבלי לחשוף את הפרשה לציבור.

אני מודע לכך שאתה אדם עסוק, אך אני מקווה שתוכל לפנות זמן כדי לעזור לי. אני מוכן לשלם לך כל סכום סביר עבור שירותיך.

בתודה מראש,

סר ארצ'ימבולד

פרק שני

דימיטריוס קולו

תקציר הפרק: דימיטריוס קולו, פליט יווני מאיזמיר, עיר שסועה תחת השלטון של התורכים הצעירים, איבד את משפחתו ואת ביתו, וגורש ככל היוונים שהתגוררו באסיה הקטנה ליוון. הוא המשיך  וברח ללונדון, שם חי בשולי החברה.  צעיר פיקח ובעל תושייה, שולט במספר שפות ובעל ידע רב על הוויות העולם. הוא גם חובב נלהב של ספרי בלש, ובמיוחד שבתה את ליבו דמותו של הרקול פוארו..

כששמע על המאורעות בפלשתינה, ועל הזמנתו של שר המושבות הבריטי את הבלש הפרטי הקטן לראיון,  ראה בכך הזדמנות פז. הוא החליט להתחזות לפוארו, ולצאת למשימה שבה יוכל להוכיח את כישוריו ולנקום את נקמת עמו היווני בעותומנים שנואי נפשו.

כשהתקרב השליח רכוב על האופנוע לעבר בניין הדירות ההדור ה "וויט הייבן מנשנס", הבחין בגבר שעמד בחזית הבניין, חבוש בכובע בעל תיתורת רחבה ומעיל חום מהוה שצווארונו מורם להגן עליו מפני הגשם שלא פסק מזרזופו מאז השעה עשר באותו בוקר. גם השליח, שיצא ממשרד המושבות בדאונינג סטריט 2 ובמעילו מעטפה עבה מדונגת שהגנה על תכנו מרטיבות , חש בלחות הארורה שחדרה את בגדיו ועכשיו הגיעה לאבריו המוצנעים שהתכווצו מקור. הוא קילל את מזלו הרע על שעליו לשרת את מולדתו באי האפור ולא באי שטוף שמש בים ההודי, בין עצי קוקוס ונערות שחומות בחצאיות קש, שחזן מכוסה רק במחרוזות פרחי טגטס ריחניים.

כאן אולי המקום להפסיק את רצף המאורעות ולהסביר לקורא את המתרחש בחזית בית הדירות וויט הייבן מנשנס, "משכנות הרקיע הלבן"  בו על פי הידוע מתגורר הבלש הרקול פוארו שהגיע לאנגליה יחד עם רבבות פליטים בלגיים, ולפרנסתו החל לעסוק בפתרון תעלומות ,מקרי רצח וגניבה, עבור בני המעמד הגבוה בעיקר שהעדיפו שלא לערב את המשטרה במעשי הפשע המתרחשים בחוגי החברה הגבוהה. הרקול פוארו וידידו קפטן  הייסטינגס, פעלו בדומה לשרלוק הולמס וד"ר ווטסון שהתגוררו ברחוב בייקר 10 בלונדון. אלא שאליה וקוץ בה. שני הבלשים המפורסמים לא התגוררו בלונדון של מטה אלא בדמיונם הפורה של  הסופרים שיצרו אותם, עובדה שאינה מפריעה לקהל מיליונים לבקר בכתובות מגורי הבלשים, או בקבר מרדכי הצדיק, ולהתחקות אחר צעדיהם. 

במקריות יוצאת דופן הגיעו רוכב האופנוע, שליחו של תת סגן שר המושבות כשבאמתחתו מכתב דחוף המיועד להרקול פוארו הנ"ל וגם פלוני בשם דימיטריוס לכתובת הנ"ל. דימיטרי עמד בחזית בית המגורים, בתקווה שפוארו יצא מדירתו והוא יוכל להחליף עימו דברים, ולמרבה המבוכה, סבר השליח המיניסטריאלי  כי אותו פלוני, דימיטרי הוא הבלש הבלגי אליו יועד המכתב שנשא .

                             **********

השליח עצר ודומם את מנועו הרועש של האופנוע "מר פוארו אני משער?" אמר לגבר שבחזית הבניין.

דימיטרי התקרב אליו והשיב בשאלה או בתמיהה על כך שהבלש הקטן הגיע רכוב על אופנוע,  "מסייה פוארו?"

"כן" השיב השליח הרכוב  "זו מעטפה עבורך ואני מציע שתעלה על האופנוע מאחורי ואני אסיע אותך למועדון אליו הוזמנת לפגישה, כפי שתראה במכתב המיועד לך".

"מר פוארו אני משער?" שאל השליח את דימיטריוס

בינו לבינו תמה השליח הרכוב על כך שהגבר שהמתין למעטפה היה גבוה וחסון ועור פניו ועיניו ואפו הישר דמו יותר לפסל יווני מאשר לדמות הבלש הבלגי המשופם ונמוך הקומה.

אין לדעת אילו תחפושות עוטה הבלש  ואילו תעלולים מעולל  הבלגי הקטן. ייתכן שלבש דמות הלנית לחלוטין כמו שבחר להיקרא בשמו של הרקולס  גיבור חיל יווני . כך חשב.

דימיטרי- פוארו עלה על מושב העור הנוקשה , ואחז במתני הרוכב שהניע בדחיפת רגלו על הדוושה המתכתית והזרים דלק באמצעות מצערת היד, המצ'לס הרעיד, שאג, ויצא לכיוון מייפייר שבמערב, שם כבר הגיחה שמש הצהריים לחמם את משכנות האצולה והעשירים.

                                        *******

עשרים דקות של רכיבה ברחובות הקפואים בבוקר חורפי לונדוני , ללא כוס תה מהביל,  היה בהם די לדימיטריוס כדי לשחזר את השבועות שקדמו למפגש הדרמטי שהתרחש זה עתה, בו נמסר לידיו מכתב מאת תת סגן השר ארצ'ימבולד בבוקר טחוב זה כשהוא ניצב בפני מעונו של הבלש הפרטי הרקול פוארו.                                               

דימיטריוס קולו היה פליט יווני צעיר שנמלט  מהעיר איזמיר, עיר שסועה בה ערכו התורכים טבח והבעירו את בתי תושביה היווניים של העיר, תחת השלטון החדש וכוחו העולה של הגנרל הצעיר אתא טורק, שהצליח להניס את מעצמות האירופאיות ואת חיילות יוון מטורקיה. דימיטריוס   איבד את משפחתו ואת ביתו. תחילה חילצה אותו האונייה הצרפתית Cher Ami  שפינתה את הפליטים היווניים נוצריים הנסים והעבירה אותם לחוף מבטחים, לסלוניקי. סלוניקי שטרם התאוששה ממלחמת השחרור  המקדונית, לסילוק השלטון העותומני.  לא היה איש  שהמתין לו. הוא היה רק  אחד מתוך אלפי הפליטים היוונים שהגיעו לחופי סלוניקי, איש בודד רעב ושפוף קומה.

למחייתו קושש תרומות מהכנסייה היוונית אורתודוקסית המקומית ואת המזון למחייתו קיבל במטבח המאולתר שנבנה מכספי חבר הלאומים ונוהל בידי נשים אנגליות מתנדבות טובות לב, במנזר ישן שלא נפגע בקרבות, בסמטת זנון הצרה והחשוכה המסתעפת מרחוב אריסטוטל.

מגורים הוקצו לו כמו ליתר הפליטים בבתיהם של תושבי העיר למשך שלושה חודשים עד שימשיכו בדרכם. דימיטריוס מצא גג ומיטה ישנה, התגורר בביתם  של זוג קשישים בשחור שאירחו אותו תמורת מטלות קטנות שביצע עבורם, העלאת אש באח המפויחת , שליחויות לשוק, חליבת העז בחצר ביתם.  דימיטריוס עקב אחר בני הזוג, במבטים  שהם מגניבים מידי פעם אל עבר רצפת החימר של המטבח החשוך ושטיח צמר העיזים הפרושה עליה.

חסכונות חייהם, אוצר קטן  של דרכמות זהב, היה טמון  תחת רצפת החימר. באותם ימים וגם לאחר מכן לא סמכו היוונים על בנקים ומצאו מפלט לכספם במחבואים שונים ומשונים בהם טמנו את עתידם.  באישון לילה התגנב דימיטריוס רכון על ארבע, יצק מים רותחים על רצפת החימר, חפר בחשיכה בכף מרק, כשרק נר זעיר מוחזק בין שיניו, מאיר את דרכו במחילה שחפר. בעומק של שלושים סנטימטר מתחת למפלס המטבח מצא  שקיק עור בלה ובו כמה עשרות דרכמות זהב. הוא חפן כמחצית מהמטבעות, והמשיך לחפור דרכו על ארבע לעבר נמל סלוניקי, שם עמדה להפליג עם שחר אניית הנוסעים הישנה lord Byron  במשימת פינוי אחרוני חיילי הרגימנט האירי לבלקן ופינוי פליטים בני יוון אל אמא אנגליה.

שוטר שסייר ברחובות נתקל בו, תמה  על היצור הזוחל  ונר בפיו

"אני רוצה לחיות כדיוגנס העני בחבית, ועלי להתכונן לכך."

השוטר הצטלב "כל כך הרבה צעירים מתו במלחמה הגדולה וכה רבים איבדו את שפיותם"

המצפון לא העיק עליו על שגזל מכספי הקשישים. ילדיהם ניספו במגפת השפעת הספרדית, ויתרת הזהב שהותיר להם דימיטרי יהיה בה די לכלכל את חייהם הצנועים לצד העז, גם אם יארכו עד למגפת הקורונה בה ייספו כמו בני דורם . הוא שכב על דרגש צר בין מאות החיילים האפורים השבים לביתם ומחשבותיו היו ממוקדות בעתידו. כשעגנה הספינה הרעועה  בדוקס של לונדון שעל התמזה, פילס דרכו בין החיילים הרצוצים וחולים שהורדו באיטיות בכבש העץ אל רציפי לונדון השוקקים, נבלעו בהמון. מקצתם פנו לפאב של רג'ינלד שודד הים ללגום כוסית וויסקי אירי מר אחרונה בצוותא. לזכר  מעלליהם וגבורתם של  חבריהם שנותרו טמונים תחת צלבים קטנים בבתי קברות בבלקן, שכוחים לעד.

הוא השתכן באכסניה זולה, בחצי דרכמת זהב שגנב בסלוניקי, רכש בשוק קמדן מעיל ומגבעת לחייו החדשים בעיר הביג בן. מטרתו הראשונה הייתה נעלה: לפגוש את הבלש הידוע הרקול פוארו, שכמוהו היה פליט בלונדון.

הבלש הבלגי הקטן נטל לעצמו את השם יומרני "הרקול", הלא הוא הרקולס הגיבור המיתי של ההלנים, ודימיטריוס רצה לדרוש ממנו שיחזור וישתמש בשמו המקורי בנדיקטוס- ברוך –פוארה- אנסקי  ולא בשמו של הגיבור המיתולוגי הרקולס. די היה לדימיטרי בזילות הגיבור ששמו שימש כל רוכב אופניים בעיר שרכב על דו גלגלים מתוצרת הרקולס! על כן ניצב מדי יום בפתח בית מגוריו של הבלש ממתין לבואו.

    כשקיבל בטעות את המכתב מהרוכב ספוג הגשם, ראה בכך הזדמנות פז. היה זו אות משמיא, יד האלים האולימפיים  נשלחה לבירת אלביון וסייעה לו . הוא החליט להתחזות לפוארו, ולצאת למשימה שבה יוכל להוכיח את כישוריו.

              הליידי צדה עוברי אורח יפי תואר למזמוטי אחר הצהריים

     כשנכנס נוטף מים כעץ בהייד פארק למועדון המוסק היטב, פגש את תת סגן שר המושבות. היה זה  גבר בגיל העמידה אדם לחוץ ומוטרד ממצבו המשפחתי, מהתסבוכת  אליה נקלע בשל מכתב סחיטה.  הוא שמח לקבל את פניו של פוארו. הוא סבר  שהוא פוגש את הבלש האגדי, וסמך עליו שיפתור את פרשת הסחיטה.

      " נעים להכיר" אמר האיש בכורסת העור הכבדה מבלי לקום ממקומו.

      "גם לי, כבודו, נעים להכיר, ואל חשש תעלומת מכתב הסחיטה שקיבלה הליידי נורה  נפתרה מניה וביה !"

    "לא יאומן מיסייה פוארו הכיצד? שב בטובך  והתכבד בכוס ויסקי"    

 " תודה, אני שותה רק אוזו נקי ללא מים עם קרח, וקרא לי מעתה בבקשה דימיטריוס ולא פוארו" . תת סגן נדרך, והצבע חזר ללחייו הסמוקות ממילא, מחמת לחץ הדם הגבוה ששתיית הוויסקי מופרזת  רק הגבירה.

"דבר ,דבר, מה העלית בחכתך?"  

 "אם יותר לי כבודו אצטרך להיכנס לחייך הפרטיים ,ועליך לשמור על שלוותך כשתשמע אותם"

 "אין בעיות בונד"

"לא בונד אלא דימיטריוס כבודו"

  "וודאי דימיטריוס, היה לי פעם חבר יווני ,שכחתי את שמו אבל כפי שאתה אומר שמו לא היה בונד ,אולי הרקול ?"

 "למה שלא תבלום את פיך אדוני ונפתור את סוגיית הליידי המתהוללת"

 "אה אשתי , צרה צרורה"

" אכן מסתובבת ברחבי לונדון ברולס רויס שחורה, פניה רעולות , וצדה גברים יפי תואר למזמוטי אחר הצהריים במקום לשתות תה מנחה עם חברותיה"

"מסכים אתך, אך איך התנהגותה הפוחזת קשורה למכתב הסחיטה?"

" זו מזימה שליידי נורה טוותה, לאחר שהדביקה אותך בזיבה, ורצתה להרחיק את עצמה מהעניין. לכן  העלתה דרישה דמיונית לכופר מתחזה לצעירה פלשתינית מירושלים. היא הרי יודעת שאתה לא מסוגל במצבך הירוד לשעשע צעירות פלשתיניות כלל וכלל "

 "כלומר גם היא חולת זיבה, ליידי נורה?"  

"וודאי וגם אני. נדבקתי ממנה כשצדה אותי בחזית ביתו של הרקול פוארו, נתנה לי אתנן שני סוברנים, ניצלה את אוני עד תום והשאירה אותי זב..."

"אל תדאג פוארו – דימיטריוס - בונד, הנה אני כותב פתק  ושולח אותך לבלומנגרטן; הוא יפצה אותך ויטיל עליך את משימות אחרות בפלשתינה. רק רצינו לבדוק את כישוריך ואכן אתה זריז ויעיל, כפי שהוכחת זה עתה.

וכן תתמקח איתו, עם בלומגרטן, הוא יהודי ערמומי אבל פטריוט אנגלי גדול, היא  מממן ביעילות את פעילות שירותי  המודיעין שלנו בפלשתינה"

דימיטריוס הודה לתת סגן בקידה ופנה לדרכו.·    

 " ואל תשכח לבקש אנטיביוטיקה בקופת חולים, תגיד להם שיש לך גונוריאה מיניסטריאלית....."

תת הסגן פרץ בצחוק היסטרי שטלטל את גופו .

פרק שלישי

טירת גרייסטוק

דימיטריוס היה בדרכו אל מחוץ למועדון החברים המכובד, ריח טבק וקוניאק דבק בו. אור חשמל קלוש בקע מנברשות בדולח כבדות שתלו מתקרתו מאז ראשית ימיו של אלפרד הגדול, כשהיה עדיין עולל . לאחר פגישתו המוצלחת עם תת סגן שר המושבות של האימפריה הגדולה בעולם, רווח לדימיטרי.

ואולי לא? מבטו של מלך וסקס הקדום התלוי בצד גרם המדרגות המרופד במסגרת מוזהבת, היה נעוץ ביווני הצעיר היורד באיטיות ובחשיבות בגרם המדרגות.

ואולי הוא רק שיטה בי האיש השמן בכורסא, בדיבורו האיטי ספוג וויסקי סקוטי?

הוא הגיע למלתחה שבכניסה, והניח מטבע סובריין נוצץ על הדלפק וביקש מז'וזף, את  מעילו והמטריה עליהם הצביע.

ז'וזף, נערת המלתחה כפוף הגו לא היסס והעביר לצעיר מעיל בעל צווארון פרוות חולד ומטריה רחבת הנוף בעלת ידית מעוצבת מגזע עץ אבוקדו הגדל בבורניאו. 

"לפחות אצא מכאן במעיל חם ויבש"

הרהר דימיטריוס בעוד ז'וזף מסייע לו לעטות את המעיל הכבד, שהיה מעילו של לורד גותה- שטרסבורג – בלמונדו, הדוכס השמיני בשושלת משפחה אנגלו אצילה, מצד אימו, והברונט העשירי למשפחה סקסונית שורשית מצד מאהבה ז"ל. 

הלורד גותה ... הלך לעולמו שנים מספר בטרם פרוץ המלחמה הגדולה ומאז פטירתו לא בא לפדות את המעיל והמטריה מהמלתחה בה הותיר אותם. מטבע סובריין יקר הערך שהניח הצעיר היווני, על פי מבטאו, על הדלפק, היה שיקול מכריע במערכת שיקולי המלתחנית  ז'וזף להעביר אליו את המעיל והמטריה של הבר מינן, במקום המעיל הזול משוק קמדן, ולהביא קץ לאכסון חינמי של הפריטים הנ"ל במלתחה.   

"תודה איש צעיר" הודתה לו ז'וזף הקשיש,

 "ולידיעתך אם תמשוך את ידית העץ המעוצבת של המטרייה, היא תיפרד ממנה בקלות ותמצא כי מדובר בדקר פלדה חד שכבר שימש בעבר לחיסול בני המעמד הגבוה בקרבות עירוניים      "Avanti popolo !"    "..

כך הכריזה ז'וזף ויישר את גבו ונמתח לגובה מטר חמישים וחמישה סנטימטרים על פי מידות הנהוגות ביבשת, או לחמישה רגל וקצת באי הבריטי. 

דימיטריוס  השיב בהצדעה

   "! Ελευθερία ή θάνατος "   [חירות או מוות]

 כשעמד על המדרכה מחוץ לדלת המועדון הכבדה שנטרקה מאחוריו הביט סביבו

היה עליו להגיע במהירות לבלומגרטן, אותה אישיות אליה הפנה אותו תת הסגן לשם קבלת הוראות ומימון להוצאותיו. לא היה לו מושג קלוש מי הוא בלומגרטן מלבד הערה סרקסטית כי הוא יהודי ועליו להתמקח עימו.

ממול, על המדרכה שמנגד, עמדה אישה יפהפייה והתבוננה בו. היא הסתתרה מהגשם והקור מתחת לגנוגנת שמעל חנות התכשיטים היוקרתית  "בן אנד הנייק נוסדה 1783".  פניה של האישה הוארו באור יקרות שבקע מחלון הראווה המואר והגיהה על התכשיטים  היקרים . שומר במדי קרוסייר בדימוס עמד זקוף בפתח החנות ללא נוע

הוא אותת לאישה תוך שהוא מסובב את פרק כף ידו במה שיכול היה     להשתמע כ

quanto costa-  ?

"לא עובדת" השיבה האישה, בקול אדיש של נהג מונית לונדוני המכריז : "לא פנוי".

כשחצה את הכביש אל הגברת הנאה הציג עצמו בקידה, השיבה לו "סילביה"

והוסיפה "אני מלשכתו של ארצ'ימבולד. אני יד ימינו, אם אפשר לקרוא כך למי שעושה הכל עבורו ביד ימין.

ואני מנחשת שאתה בדרכך לבלומגרטן ,ואינך יודע היכן למצוא אותו""

"נכון גברתי הצעירה"

"זה בסדר, חסוך במחמאות, אני נמצאת כאן בערך פעם בשבוע כשהוא ממנה מישהו למשימה באחת ממושבות הכתר במזרח. תפקידי הוא לדאוג שהמועמד יגיע לאחוזתו של בלומגרטן. אם תזדרז תגיע לרכבת הלילה היוצאת מתחנת היוסטון אל הטירה הנמצאת צפונה מכאן, בקמבריה, בחצות" 

" ?ממש ליד טירת לורד גרייסטוק "

"לא ליד, כי אם בטירה עצמה"

הם נכנסו למונית שחורה מרובעת שעצרה לידם כבמטה קסם, והפליגה מיד אל עבר תחנת הרכבת.

"הנה כרטיס נסיעה לרכבת, בתא שינה, בבוקר ימתין לך הנהג של בלומגרטן בחזית התחנה הכפרית אליה תגיע" 

"אולי תצטרפי ותבואי איתי לטירת גרייסטוק?" שאל דימיטריוס בתקווה לליל אהבים..

" הייתי רוצה, אך מטלות רבות ממתינות לי מחר במשרד, אל דאגה אנו נפגש, אצטרף אליך בהמשך, כאשת קשר. אני מגיעה לכל מקום ללא קושי, בדרך כלל מצניחים אותי בקרבת היעד. אגב מעתה שמך הרשמי      . סוכן חשאי. X, שם נטול השראה אבל היחיד שנותר באלף-בית כל כל קודמיך שנשאו את האותיות הקודמות, חוסלו או מתו במגפה או מזקנה. אגב אני רואה שכבר הצטיידת במטריה הקטלנית"

                                                **********  

סיים הסוכן הטירון לפני העצירה  את ארוחת הבוקר המוקדמת,  בתחנה ציורית במחוז האגמים של צפון אנגליה. תיירים רבים עמוסים בתיקי גב וציוד קמפינג יצאו מהקרונות אל רציף התחנה ונשמו את האוויר הצח.

את פניו של דימיטריוס קיבל עגלון גוץ שברך את האורח במנוד ראש ונטל את מזוודתו, כדבר שבשגרה אף על פי שדימיטריוס לא נשא כל מטען.

 " שמע מר בחור אולי יש כאן סניף של מרקס אנד ספנסר כדי שאוכל להצטייד בתחתוני צמר ומספר פריטים אישיים  לשהייתי בטירה"

  העגלון הביט בו במבט מלא רחמים והודיע לו כי הביקור שלו בטירה יהיה קצר יותר מהזמן אותו בילה ברכבת בדרכו אליה.

"הוזמן עבורך  מושב  ברכבת החוזרת ללונדון בעוד שעתיים אז בוא לא נבזבז את זמנך על שופינג כמנהגן של בחורות אוסטריות צעירות הפוקדות את אזורינו "

כשעצרה הכרכרה ברחבת הכניסה לטירת גרייסטוק, המתין לו בכניסה אב הבית הקשיש זקן לחייו בסגנון שליטי בית הבסבורג  במעיל כנפיים שחור ועטוי כפפות לבנות.

"שלום לאורח הנכבד, אבקשך ללכת אחרי. מר בלומגרטן ממתין לך בחדר עבודתו"

ההליכה היתה ממושכת, אב הבית השתרך  במסדרונות הארוכים של הטירה  העתיקה, הם התפתלו עד שהגיעו לאולם מרשים שעל קירותיו היו תלויים פוחלצי חיות היער האפריקאי, במרווחים קצובים, וכותל המזרחי של האולם האפלולי היה מכוסה במדפי ספרים הכרוכים בעור שהושל מן הסתם בגופם של אותן חיות. 

בלומנגרטן, לורנס איש ערב, מאטה הארי וישראל זנגוויל

ממתינים לסוכן חשאי X

לורד גרייסטוק היה צייד מושבע עד שניצוד בעצמו, והותיר את בנו הידוע ברחבי העולם, כמשוגע המכנה עצמו טרזן מלך הג'ונגל, המגן עכשיו על החיות מפני ציידים.

האיש שדיבר אליו היה אחד מארבעת הנוכחים בחדר שהמתינו לבואו בעודם משחקים פוקר.

"למזלו של טרזן, מינה אותי בית הלורדים כאפוטרופוס על רכוש המשפחה, והטירה בכלל זה,  עד שהצעיר המתרוצץ ערום בחברת קופים ביערות טנזניה וזמביה יימלך בדעתו וישוב לביתו . שמעתי שהוא כבר מצא בת זוג בשם ג'יין, וזה פתח לתקווה שהוא יתעשת וישוב לכאן"

האיש שדיבר אליו היה אחד מארבעת הנוכחים בחדר -

 בלומגרטן או בלומנגרטן.

"טוב רבותי " אמר דימיטריוס כשהוא פונה אל הנוכחים

"אני פליט יווני, ואכלתי בחיי הקצרים הרבה קש וגבבה, אם אתם רוצים לטרטר אותי על פני אנגליה כשאתם ישובים בכורסאות במועדונים או בטירות אצילים, לוגמים משקאות וסוקרים את מפות העולם שכבשתם , ולהותיר אותי עומד, תשכחו מכך. נתחיל בכיסא" 

אב הבית הזדרז והציע לו כורסא ליד השולחן אליו הסבו ארבעת האנשים שהשליכו את הקלפים מידיהם בתדהמה לדברי הזר החצוף.

"וויסקי מקומי שיושן בחביות עץ תות מאז 1848 לא יזיק לי אחר מסע לילי ברכבת איטית מלונדון"

הוויסקי הוגש לו מיד בכוס בדולח בוהמי מעוצבת בפיתוחי רוקוקו מעוגלים שאור הנברשות התפרק עליהן לקשת צבעים מרהיבה, כפי שניוטון כבר צפה שיתרחש.

בעוד החבורה נועצת בו מבטיה כשהוא לוגם, אמר בלומנגרטן:

 כוס קריסטל מהרי בוהמיה, חלק מנדוניה שהביאה עימה הנסיכה אנה  נצר לנסיך ארנולף המשופם, שנישאה לבן משפחת גרייסטוק לאחר הקרב על ההר הלבן שביסס את שלטון בית האצולה הבוהמי ואת תעשיית הבדולח כולה" 

"אז מה, אתה הרכש החדש של ארצ'ימבולד?" התערב אחד מהנוכחים שהתאושש מתדהמתו מנוכחותו הבוטה של הסוכן החשאי החדש

הוא היה גבר ששערו השחור והמתולתל החל להכסיף, משקפי מצבט על אפו וגוון פניו העידו על מוצאו השמי.

"אני ישראל זנגוויל" הציג את עצמו האיש בפני האורח והוסיף

סופר בריטי, חבר מועדון חובבי ציון אנגליה"

 "נעים להכיר, קולונל תומאס אדוארד לורנס, ארכאולוג דיפלומט, חבר במשלחות מחקר ארכיאולוגיות של המוזאון הבריטי. איש מודיעין, ובעקבות הסרט על חיי  אני ידוע בכינוי לורנס איש ערב" הזדרז היושב לצדו והציג עצמו.

הוא היה איש צנום ושזוף, זקוף קומה ששערו הבהיר בלט מהכפייה הצחורה המונחת על ראשו מוקפת בעקאל שחור משחור, והיה  מרשים בהופעתו מכול הנוכחים

היתה דמות נוספת שהסבה עימם, דמות  מוזרה, מבעד לבגדי הג'נטלמן בעלת חזות נשית:

"נעים מאוד גרטרודה מרגרטה זלה הידועה כמהטה הארי ונחשבת כבר מינן לאחר הוצאתה להורג בטעות זיהוי של איזמלדה הנרייטה זלביגר. אני חיה תחת כסות של בעל אחוזה קטנה ואם תרצה לרקוד הערב , אני עדיין בעניינים. סירטקי אולי?"

דימיטריוס סקר אותם במבט חודר, לגם מהוויסקי המיושן ואמר:

"צוות לעניין, בנקאי ממולח, סופר ציוני, ושני מרגלים בינלאומיים בדימוס.. אחת מהם בר מינן. לצורך מה הבאתם אותי בכלל, מרטין לנדאו היה מתאים יותר ממני"

בואו לא נבזבז זמן" התערב בלומגרטן"

"יש לנו שעה כדי להציג בפניך את המשימה שנבחרת למלא ולשגר אותך ברכבת חזרה ללונדון. עליך לחצות הלילה את התעלה האנגלית  במעבורת לצרפת ולהמשיך לפריז ומשם למרסיי. דרכך לפלשתין תהיה ארוכה אך מרתקת"

'עצור את הפטפוט מיד, עד עכשיו לא סיכמו איתי תנאי שכרי, לא סכמו אתי דבר על הוצאות הדרך, קצבת לבוש למרגלים, ותחפושת לפורים, אז בו נעצור את הסוסים ונאתחל הכל מראשית. כמה אני מקבל עבור שרותי במודיעין הבריטי?

אני לא לורנס איש ערב ולא מאטה הארי אני דימיטריוס תפרן ונשארו לי שני סוברנים לגמור את החודש. אתם מיעדים אותי לחרוש את העולם , ללא כרטיס אשראי?, ללא קופת גמל? ללא קרן פיצויים? אם העבודה היא בהתנדבות אז תשכחו ממני, תפנו לתנועת הצופים או אולי לאורד וינגייט הם יכולים  לעזור לכם ללא תמורה, או  אולי לחיים וייצמן, יש מספיק ציונים טובים. אני לא ציוני אני, אני שונא את התורכים. ואני מוכן לעזור לכם רק עבור תשלום הוגן" 

אז אתה לא הרקול פוארו?!? "  קראו כולם פה אחד בתדהמה"

"לא, אבל אני גבוה יותר והוצאות האש"ל שלי פחותות כי אני אוכל מקופסאות שימורים ואילו הבלגי הנמוך אנין טעם. והוא גם שרוף, תשכחו מזה שהוא יעלה שוב  על רכבת לפתור תעלומת רצח, הוא עשה את זה פעם באוריינט אקספרס ומאז איש לא נותן לו לעלות שוב על רכבת אחרי כל הבלגן שנוצר שם" 

""טוב חבר יווני, הכול מוכן כאן במזוודת ג'יימס בונד בפינת החדר, עכשיו למשימה שלך. אתה נכנס במקום שלורנס איש ערב הפסיק. אתה חודר מעבר לקווים ומסייע לנו לייצב את השלטון החדש בפלשתינה. אתה מפענח את רצח ברנר ושל דה האן, אתה גם תעלה על המזימות החדשות הנרקמות בין התורכים לגרמנים בחנות תבלינים ופיצוחים ברחוב זוננאלה 132 ברובע נויקלן בברלין, במטרה לשוב ולהשתלט על פלשתינה. ויש עוד משימה אחת, והיא העיקרית בכולם אבל לגביה תקבל הוראות רק כשתגיע לפלשתינה, כלומר אם לא תחוסל בדרך כמו כל הסוכנים השלומיאלים שנשלחו לפניך, שם הקוד הוא שערי עזה

"ובלי פשלות כמו החברה' מזיכרון יעקוב, מה שמם לורנס"

אהרונסון" השיב לו איש ערב בקול שקט."

דימיטריוס לא הקשיב לדברי בלומגרטן הוא ניגש אל המזוודה בחן אותה אם אינה ממולכדת ובקצה המטריה הזיז אותה לעבר השולחן

"ישראל, אתה תפתח את המזוודה, אני עדיין לא בוטח בכם"

זנגוויל התבונן לצדדים ואז פתח את המזוודה באיטיות, כנראה גם הוא לא היה בטוח שאינה ממולכדת.

צרור שטרות כסף, שני שפמים להדבקה, צבעי איפור ומילון אנגלי אשורי, הציצו מהמזוודה

""כמה?" שאל דימיטריוס

""כמה מה?" השיב בלומגרטן

" השער היציג של השטרלינג לדרכמה"

עוד לא ראיתי הבוקר את הפיננשיאל טיימס מלונדון, אבל יש כאן מספיק כסף לחודשים הקרובים. אם יהיה פיחות נוסיף לך הפרשי שער

ומה עם הפרשות לפנסיה""

""אין פנסיה" צחקה מהאטה הארי "או שאתה מת או שאתה מתאבד או כמוני יורד למתחתרת, משנה זהות, מתחבא בתאילנד או משהו"

אל תדאג, אם תרצה לפרוש נמצא לך ג'וב כאן בסביבה" השיב לו ישראל בקול מרגיע"

לורנס הביט בו במבט עורג : " אפולו הצעיר אני מציע שתנסה לגייס שבט בדואי כדי לעזור בפירוק מסילת הרכבת החיגא'זית ,לפחות את השלוחה המערבית המגיע עד חיפה או עכו. הברזל יכול לשמש את האימפריה הבריטית לבניית אוניות, ואפשר לעשות קופה קטנה מכך. תאמין לי אף אחד לא ישים לב אם המסילה לכפר יחזקאל תפורק ואתה תשים קצת זהב בכיס" 

"לורנס תירגע בבקשה, גם אני שמתי עין על ההלני הצעיר. אני חושבת שהוא יוכל לנוח יום יומיים אצלי בבקתה, עד שיהיה מוכן לצאת לדרכו לאוריינט העוין שמשם אין ודאות שיחזור כלל וכלל"

""רבותי אולי נחזור לתכניתנו המקורית, לתדרך את הצעיר

ישראל זנגוויל העלה שוב את האינטרס המשותף של התנועה הציונית והאימפריה הבריטית ליישב את כפר ורדים ולפתח את יצוא הכלניות לאירופה כמקור פרנסה ליהודים שיתיישבו בהרי הגליל, גם בתל חי, ובכך יבלמו  תכניות ההתפשטות של הצרפתים דרומה לצור וצידון

"אל תשכחו את ידו הארוכה של הצרפתי, השלוחה לכל מקום בו לאימפריה הבריטית יש מאחז. האם לא הגיע נפוליאון למצריים, האם לא חפר לספס את תעלת סואץ? בעוד אנחנו מקיפים את אפריקה בספינות בדרך להודו?"

 "חברים די עם הפוליטיקה

יש משימות לביצוע, סוכן חשאי איקס יימצא את מקומו באחת מאניות צים היורדות מזרחה וימצא את איש הקשר הממתין לו בפלשתינה".

הנוכחים ברכו אותו בברכת הדרך פה אחד ונופפו בידם לפרידה

" Go west young man" דימיטריוס השיב להם בנופפו בממחטתו,

"תודה חברים, אבל אני יוצא מזרחה".

ומכאן החל דימיטריוס את הרפתקאותיו הבלתי יאומנו בפלשתינה א"י יָהּ יָהּ יָהּ  אַי.. תוך שהוא פוצח בריקוד חסידי .

פרק רביעי:

 הדרך לכנען עוברת בארץ הגאלים

תמצית העלילות עד כה: סר ארצ'ימבולד ממנה את הרקול פוארו לחקור את המהומות שפרצו בפלשתינה . במקום פוארו הנערץ, תופס את מקומו פליט יווני מאיזמיר, המקבל תדרוך באחוזת גרייסטוק לסיכול מזימות  שלטון התורכים הצעירים בפלשתינה, להפלת שלטון המנדט הבריטי בפלשתינה א"י

"הדרך לכנען עוברת בארץ הגאלים", כך זכר דימיטריוס את הפתיחה לספרו של יוליוס קיסר "מלחמות הגאלים" או שמא היה זה באיגרת השנייה אל הגאלים ששלח פאולוס ואת תכנה הכיר כל נוצרי : "גם אם שבעתם פירות ים ורגלי צפרדעים, לא תסירו את ירושלים, עזה, וקריית שמונה מלבבכם"

ימים גדולים. ימים של גאולה. כנען –פלשתינה ומפרץ חיפה - בית לעם היהודי שבע המרורים. בלפור, כורש האנגלי. המלחמה הסתיימה, שלטון בן מאות השנים נסוג הרחק אל קונסטנטינופול, וצלב ג'ורג' הקדוש מתנוסס על בניין ג'נראלי ברחוב יפו.

תקופה שכולם מכנים "היסטורית", שיבת העם אל בורקס כשר ואוזו נטול חשש שביעית בלוינסקי. העם שהתגעגע אלפיים לפלאפל, ליוגורט וגבינה צפתית, ללָאפוֹת בטאבון אותנטי, מגשים את חלומו. כולם רוצים להיות אותנטיים. לחבוש כאפיות, לעשן נרגילות ולהצטלם ליד גמלים. כולם מחפשים שורשים, וחלקם אף משתמשים בהם למרק טעים בחורף הקר. החשוב מכול, תקומת מכבי תל אביב ליד רחוב רש"י    

הפגישה בטירת גרייסטוק הסתיימה. בעצתו של  לורנס המחופש לאיש ערב יתחפש דימיטרי לחסיד.

 "בפלשתינה או שאתה בדואי או שאתה עולה חדש" קבע לורנס.

דימיטרי התחפש ליהודי מוויטצ'פל בדרכו לארץ ישראל. 

נמל דובר ההומה קיבל אותו בסבר פנים יפות, כייס נמוך קומה ניסה להשחיל את ידו הצנומה לכיס מעילו השחור. דימיטריוס הרחיק אותו בבעיטה באחוריו ואוליבר הרעב לפיש אנד צ'יפס וגינס, התגלגל מהמזח למי הנמל שציננו את תשוקתו לאוכל אנגלי.

בביתן כחול נמכרו כרטיסים לשיט. כרטיסן כרסתן הביט ביהודי בזלזול

""יש דיוטי פרי על המעבורת?" שאל דימיטריוס

הגוי הנהן בחוסר רצון מופגן 

"האם עבר כאן בימים האחרונים אירי מסתורי בשם......."

 השיב הכרטיסן."את הקושיות תשאיר לפסח, מי בתור"

 דימיטריוס לא נעלב. להיפך, הוא הבין שהתחפושת בה בחר, מושלמת

הקהל שעמד בתור מאחוריו מלמל בחוסר סבלנות.

" Who the hell is this clown?"

 שאל עיתונאי שבע סנסציות שראה כבר סירות משוטים שנטרפו, מלחים שטרפו את חבריהם לסירה, וקרקסים נודדים בדרכם מלונדון לפריז ובחזרה ואת איש הפיל בכלוב.

צלם עיתונות משועמם  הפעיל מצלמת  לייקה קטנה, וצילם את דימיטרי וביקש הצהרה לעיתון המקומי של דובר.

דימיטריוס בנמל דובר מוסר הצהרה מטעה  לעיתונאים

"בבני ברק נייסד ישיבה על שם הרב האשכנזי של וויטצ'פל"

  סיפון המעבורת המה תיירים החוזרים לביתם מטיול בלונדון וגם להקת רקדניות חינניות ששבה מסיבוב הופעות ברחבי האי.  צוקי דובר הלבנים המתרחקים השתקפו במי התעלה השחורים. בין תימרות  עשן הנפלט מארובת המעבורת טשטשו את שובל המים.

 חוף צרפת הלך והתבהר. מבעד לערפילי הים אפשר היה לזהות במשקפת האופרה הקטנה ברטים שחורים ובאגטים זהובים. המעבורת התקרבה אל נמל קאלה בצרפת. 

דימיטרי התכוון לעלות על רכבת ולהגיע לעת ערב לפאריז

היה עליו לנצל את המעבר בפריז בדרכו לפלשתינה להתחקות אחד ולדימיר ז'בוטינסקי.

"אנחנו יודעים שהוא נפגע  מכך שקיררנו אותו בכלא עכו וגרשנו אותו

לפאריז  שם  חזר לכאורה למקצועו הישן, עיתונאי."

   אלה היו הוראות ההפעלה שלו לגבי השהייה בפריז.  

לדימיטריוס לא היה שמץ של מושג מיהו שמשון ומיהו יוצרו ולדימיר.

 רסיסי מי ים נתזו על פניו והוא הצטרף אל קהל הנוסעים שישבו על כסאות נוח וצפו בהופעת רקדניות קצרות שמלה שחוללו כשרגליהן מתנופפות בחינניות לצלילי שטראוס או ביזה  שניגנה תזמורת כלי נשיפה.

הבנות קדו קידה עמוקה לקהל שמחה כפיים והטיל מטבעות לתוך מחשופיהן בהוקרת תודה על המופע המלבב

דימיטריוס קיפל שטר ונעץ לתוך בירית גומי על ירכה של אלזה בלייבטראו, הפרימה בלרינה ולחש באוזנה הצעה מפתה  - היא יכולה להצטרף אליו בנסיעה לפריז

""אני אשלם את הוצאותיך, נתרווח בקרון מחלקה ראשונה, ונשתכן במלון קריון"

הצעירה הביטה בו בעניין ושאלה אם אפשר לסמוך עליו, האם לא ייטוש אותה במלון ללא שיפרע את החשבון

"מה זה עולה על דעתך אלזה"

"האמן לי שלא הייתי היום רקדנית בקברטים אלמלי נטש אותי ארוסי אנדרי, בהילטון פריז, לאחר שבוע ששהינו בו עם כל חברינו לחגוג בארוחות פאר, ובשתייה כיד הצאר את ארוסינו. בבוקר שלאחר, כשקמתי היה ראשי מפוצץ  מבועות השמפניה שפקעו, ולתדהמתי גיליתי שאנדרי נעלם. לקח אתו את ארנקי ותכשיטי הירושה של משפחת הצאר, והתגייס ללגיון הזרים בזהות שאולה

"איזה זהות"

"הנסיך הקטן", זה שמו של הטוראי אנדרי, חייל בלגיון הזרים שהיה ארוסי והפשיט אותי מכול רכושי וכבודי"

"אל תדאגי אלזה, נסיים את המשימה לשמה יצאתי למסע עם הרוסי בפריז, ולאדימיר,

ואז נתפוס את אנדרי הנאלח ,אשיב לך את כבודך האבוד, אני אזמין אותו לדו קרב אקדחים ביער בולון 

     ריקודי קאן קאן על סיפון המעבורת

 הם התרווחו בתא הרכבת, נינוחים כבני זוג בירח דבשם בדרכם לפריז, ולא כאלה שנפגשו באקראי זה לא מכבר על סיפון מעבורת.

לאחר שרוקנה חצי בקבוק אבסינת ירקרק התוודתה בפניו אלזה  כי הסיפור אודות אנדרי ארוסה בלגיון הזרים מצוץ מהאוזן, ונועד לבדוק את תגובתו של דימיטרי..

"אתה בעצם יווני מחופש. והאמת היא שאני עצמי בת רוסיה. שמי אנסטסיה ואני בתו של הצאר האחרון. אני הנצר האחרון למשפחת רומנוף. הוברחתי בארון מתים קטן  מרוסיה לצרפת"

"שמעתי אודותייך" השיב דימיטריוס בספקנות. הוא קרא בפלייבוי במהדורה היוונית כי כמעט כל צעירה המגיעה בחוסר כול לפריז טוענת שהיא בתו של הצאר וששמה אנסטסיה. זה לא פגם ביופייה של אלזה והוא אחז בידה כדי לעודדה

נקישה בדלת התא. פקיד הטלגרף של הרכבת הגיש מעטפה לדימיטריוס

"”טוב הסתלק מכאן, אין טיפים עכשיו. אם הטלגרמה מבשרת טובות אתשר אותך כשנגיע לגאר סן לזר" 

הוא פתח את האיגרת בידיים יציבות

xאל : סוכן חשאי דימיטרי

סיווג:  סודי ביותר לתפוצת הדרג הבכיר של משרד המושבות בכל המושבות שנותרו לאימפריה האנגלית מהודו ועד כוש.

   סוכן חשאי  צעיר נקודה  אני מניח שאתה בדרכך לפריז ומן הסתם תפסת כבר שגלונה צעירה ושכחת את מטרת נסיעתך נקודה אז זכור כי גם אני הסתבכתי בעבר עם אחת כזו ואת המחיר עבור דקות מעטות של תאוות בשרים אני משלם במנות מופרזות של פניצילין נקודה שמה של האישה הצעירה שלידך אינו אלזה בלייבטראו ולא אנסטסיה, שמה האמיתי הוא דלילה .  מטרתה היא לגלח שיערו של כול מי שמנסה להגיע לעזה . אז שים לב לכך ותבלע את הטלגרמה לאחר הקריאה. ואל תשקע בשינה בעת הנסיעה נקודה פן יבולע לשערך נקודה

דרישת שלום מהליידי נורה שלי

על החתום

סר ארצ'ימבולד תת סגן שר המושבות, אימפריית השמש שאינה שוקעת

 נקודה וסימן קריאה

 דימיטריוס לא הופתע כלל, בנשף התחפושות בו הוא משתתף, לכול אחד הייתה זכות להציג עצמו בדמות אחרת. הוא  לא שוכנע שאת הטלגרמה לא ניסח מישהו אחר, אולי אפילו בנו בכורו של תת סגן השר שמתגורר ביו. אס. אי.

הוא רצה  לפעול  רק למען לונדון והביג בן ורק על פי ההנחיות שקיבל מצוות בלומגרטן ששילם לו מראש עבור שליחותו. עתה ישבה לצידו צעירה חיננית בחצאית קצרצרה, מיטלטלת בטלטלת הרכבת, ועל פי המידע שהגיע אליו טלגרמית, ייתכן שהיא סוכנת אויב או סוכנת כפולה, או משולשת. לכן יהיה עליו להקפיד שלא להירדם לאחר שיעבירו  לילה סוער בסוויטה המלכותית בפריז.

בקרון מולם ישב איש גבוה שרירי פניו צרובות שמש וזרועותיו מסוקסות. הוא לבש מכנסיים קצרים וחולצה שחורה, ללמדך על נטייתו לאנרכיה. הוא חבש כומתה צהובה ללמדך שהוא מדריך בקן הצופים בלוזאן.  דימיטריוס חשד כי זהו האירי המסתורי או'דונל בתחפושת . כשנרדמה אלזה אנסטסיה ניצל דימיטרי את ההזדמנות זינק על השותף לתא והשליך אותו מהרכבת.

מטרד אחד פחות!  עתה עלי לפתור את שאלת הזהות של הסוכנת הכפולה שלידי, ואין קל מכך כשאפשיט אותה במלון, אבל כל דבר בזמנו.

את הלילה בילו דימיטרי ואלזה בלייבטראו במיטת אפיריון. רובצים ומתנועעים חליפות על סדיני כותנה מצרית רכה. להט הנעורים שלהם לא ידע שובע. האורחים בחדר הסמוך הזמינו את פקיד הלילה על מנת שישקיט את הזוג. הפקיד הקשיש כבד השמיעה הצמיד אזנו לכותל הדק המפריד בין  החדרים והקשיב לזעקותיה של אלזה, שנשמעו לו כמו  "תקע, תקע הרקולס יתד נאמן בבאר העמוקה, גאל אותי מייסורי הבדידות וטעם את  מתיקות התותים שלי"

כל זאת נזעק בשפה הרוסית שפקיד המלון השפוף הכיר על בוריה. לפני מהפכת אוקטובר הוא היה מנהל הספרייה המלכותית על שם יקתרינה  בסנקט פטרסבורג. עתה כמו כל חבריו בני האצולה שנסו על נפשם מהבולשביקים, שימש כפקיד זוטר בבית מלון במשמרת ליל

"רבותי אמר לאורחים שהזעיקו אותו "מדובר בשחקנית תיאטרון בחזרות להופעה של "פולחן האביב" שתתקיים מחר אם תרצו אני  יכול לסדר לכם כרטיסים"

לאחר מכן נשמע קולו של סוכן חשאי  "אנסטסיה שלי אני אשיב לך את כבודך שגלה, תהיי הצארית של עמך, יקתרינה הגדולה, פטר הגדול, איוון האיום, או בוריס גודונוב, כל שתחשקי. עכשיו תניחי לי אני חייב לתפוס תנומה לקראת שחר" דקה לאחר מכן עלו נחרות אימתניות מהסוויטה המלכותית

מהחדר הצמוד אל הסוויטה רעמו מחיאות כפיים סוערות. מאות מאורחי המלון הצטופפו והקשיבו בעניין לסצנה הארוטית המתרחשת מעבר לקיר הדק והזילו דמעה עם סיומה.

כשהתעוררו שני הצעירים האירה השמש מעל מגדל אייפל

פרק חמישי

 מה זומם ז'אבו?

דימיטריוס קולו פליט יווני מאיזמיר התרווח על כורסת עור בלובי של מלון קריון בפריז  הוא חש בליאות לאחר ליל נאפופים עם סילביה רבת השמות שהתרווחה מולו .

הפיקולו הצעיר כרז מהדלפק שמולם בקולו הרם : "טלגרמה לסוכן חשאי  X   ,טלגרמה לסוכן חשאי..."

הפיקולו היה לבוש במדי שרת מלון מקטורן אדום רכוס בשני טורי כפתורים מוזהבים ומכנסים שחורים. הוא הגיש לדימיטריוס שנופף לו בידו את המברק שהגיע זה עתה מלונדון.

לסוכן חשאי ...

מקווה שאתה בפריז למשך היום ושאו'דונל טרם חיסל אותך. אם זה המצב עליך למצוא את ולדימיר ז'בוטינסקי בעיר טוט סוויט - עוד היום ולברר מה הוא זומם. כבר הבנו שהוא כתב ספר ששמו שמשון וכנראה יפעל לחלץ את שרידיו של הגיבור התנ"כי מעזה וגם על כוונתו להקים יחידת קומנדו בשם שועלי שמשון לצורך זה.

ד"ש לגברת אנסטסיה – אלזה – דלילה - סילביה . עליה להתייצב עוד היום במשרד בלונדון

על החתום

תת סגן שר המושבות הבריטי

סר ארצ'ימבולד

נ.ב.

בהצלחה

"הבוס שלך הוא מבקש שאסרוק את פריז ואמצא רוסי גולה בשם ולדימיר ז'בוטינסקי, ממש אין לי ראש לכך הייתי בטוח שנעשה שופינג סטייל פריזיין, ועכשיו הוא רוצה שאתחקה אחר פעולותיו החתרניות של האנרכיסט הממושקף לפיצול ההסתדרות הציונית, ותכניותיו להקים אגף רביזיוניסטי שילחם בשלטון הבריטי.

"אל דאגה הרקולס שלי. אני אעזור לך.

נעצור מונית, נצא לפלעצעל, המרכז היהודי בפריז. אולי נתפוס אותו עושה קניות לחג, או אוגר דם ילדים נוצרי, מחר פסח, ויהודים מצטיידים במצות ודם."

לה קופול פריז : יעני

הם השתחלו למונית הציטרואן טרקסיון שחנתה ברחבה שבכניסה למלון

" צום דער הפלעצעל" הורתה לו אנסטסיה באידיש שבורה.

הנהג הנהן, ויצא לכיוון רי דה רוזייה.

"איך נמצא אותו בדיוק? כל כך הרבה יהודים מסתובבים כאן,"

"לפני הפסח זה תמיד נראה כאילו פריז לבושה בשטריימל וכולם מגעילים כלים מהשרצים שאכלו כל השנה."

"נהג סע לאט, ואחר כך פול גאז ללה קופול"

"אם לא נמצא אותו בפלעצעל אז במונפארנאס. הוא מקים שם תנועה פוליטית מתחרה לוויצמן. הוא  רוצה להמשיך בבלגן בפלשתינה ולגייס את יוצאי הגדודים העבריים. בפועל ידוע לנו שהוא כבר החל לבנות בעזרתם את קיר הברזל במקום הקו הירוק"  

דימיטרי בלע בעיניו את נפלאות העיר, בתי הקפה השוקקים, שווקי הרחוב, הז'נדרמים ההדורים במדיהם, הזונות בקרנות הרחוב, חנויות התכשיטים, הפסלים, הכיכרות הפאסג'ים, הוא בלע בעיניו את הכל"

הפלעצעל פריז

Site Sacha Finkelsztajn - La Boutique Jaune                        

"נהג עצור ליד לה קופול"

הם ירדו מהמונית החבוטה ליד ביסטרו הומה אומנים בכובעי ברט שחורים, כולם עישנו סיגריות שחורות ושתו יין אדום והתווכחו בלהט.

במרכז התחוללה קטטה של ממש. הם גידפו ואף ריסקו תמונות ממוסגרות האחד על ראש רעהו. בפינה ליד המדרכה ישב המינגווי ותעד במהירות את ההתרחשויות, מקווה שיום אחד יהיה מפורסם כמו הציירים השתויים המתקוטטים.

"עוד צייר .... אמר מודיליאני, דבריו נקטעו הוא בחן בעין אומן את אנסטסיה בפרופיל כשנכנסה לביסטרו.  

חיים סוטין השיב לו חוזר לנושא השיחה

  "כן ואפילו לא מעז לרדת אלינו מהגבעה, מתבצר בלאפן אג'יל העלוב שלו שם."

שגאל הצית מקטרת והשיב באידיש עסיסית:  " פיקסו צאצא של האינקוויזיטורים הספרדים, בגללם הגענו לעיירות ברוסיה."

רוסי מבוגר בכובע פרווה ניגש אליהם, "תתעלמו מהמשוגעים האלה,

 אתם מחפשים את וולודיה?" שבו בבקשה תזמינו גם בורשט עבורי ואעדכן אתכם" 

מי כבודו שאל דמיטרי? הם התיישבו לשולחן פורמייקה קטן

" תזמין  גם סנדויצ'ים ז'אמבון וגאודה" הוסיף בעל פרווה .

מי כבודו שאל דמיטרי שוב ?

"וסילי אלכסייביץ' מקלקוב, הציג את עצמו בהשתחוות מוגזמת,

"בבקשה שבו, רק אזמין גם בקבוק וודקה על חשבונכם, בטרם יתלהטו הרוחות והעניינים יסתבכו, אז בבקשה תזדרזו"

הם התיישבו במחיצתו והזמינו עבורו וודקה ובורשט וכריכי ז'אמבון וגאודה .

 "אני נשיא לשכת הבונים החופשיים כוכב הצפון שנדדה מהמולדת הישנה לפאריז.  וולודיה הוא חבר בלשכה. בונה טוב. הוא עשוי להצטרף אלינו אל החברה' כאן בביסטרו. אולי תוכלו בהזדמנות שאתם כאן לשים יד על איזה ציור של חיים סוטין או של מודליאני, או של שאגאל , תראו אותם שם ליד השולחן שותים ומתווכחים. כשיגמר להם כסף תפרעו את חשבונם למלצר והם יחתמו לכם בתמורה על ציור קטן".

"איפה מאטיס, פיקסו, טולוז לוטרק ?"

"לא מגיעים לכאן, הם בכפר שלהם, במונמרטר, הר המתים. הם לא שותים וודקה,  ולא מוכרים אף ציור, אוגרים אותם לעצמם, כלום. " 

"טוב, אז דבר לעניין , ומספיק עם אומנות ושמאלנים, האם נכון שז'בוטינסקי מקים מחתרת נגד הבריטים?"

  " מי יודע? כשמקימים מחתרת לא מספרים לחברים. תקרא את כתבי רב האנרכיסט בלאנקי הוא כתב על כך. ז'בוטינסקי בפריז לומד את לקחי המהפכה ואת כישלון הקומונה הפריזאית ומשחק ברידג' . הוא פועל תחת הכינוי אלטלנה, כך שהעניינים חסויים. שמעתי אותו בטלפון משתמש במילה מוצפנת בית"ר."

וסילי אלכסייביץ' מקלקוב לגם ישירות מהבקבוק.

 " אתם הרי יודעים מה יקרה כשיפעילו את צופן אלטלנה בעוד כמה שנים"

"ועל ספרו, שמשון, מה אתה יודע, יש רמזים בספר הזה על התוכניות לכיבוש עזה? או אולי לחלץ את שרידי גופת שמשון מעזה?  - סליחה וסילי שאנחנו שואלים שאלות בוטות בעת שאתה אוכל, אבל הדרך האחרת לחלץ ממך תשובות היא להוציא אותך החוצה ולשרוף גפרורים בין אצבעות רגליך, אז דבר בבקשה, וברור".

"אני לא פוחד, סיפרתי לכם כול שאני יודע עליו. תרשמו בפניכם ז'אבו  כבר לא יחזור לארץ ישראל. הוא נוסע לוורשה ולקייב להציל יהודים מהשואה המתקרבת, הוא רואה את הענן השחור מעל אירופה. לארץ ישראל, הוא שולח מטעמו פולני בשם בגין לארגן מהומות ופעולות טרור נגד הערבים בפלשתינה."

" זה שמו? בגין, או אולי שמו מנחם?"

"את המידע הזה תבררו עם מורטון כשתגיעו למטה הבולשת ברחוב אילת ביפו קומה ב' חדר 423 הוא מכיר את הפרטים טוב יותר ממני "

הרוסי קם מתנדנד ופנה לכיוון חדר השירותים.

"עוד אינטלקטואל אידיוט, לא פלא שכה מעט בולשביקים הצליחו להעיף את כול יריביהם הפוליטיים מרוסיה והוציאו להורג את הצאר וכול משפחתו?'

אלזה מחתה דמעה, "אל תדבר כך אתה יודע שאני בתו של הצאר, אני אנסטסיה",

" כן, את אנסטסיה, אלזה, דלילה שרוקדת ריקודי קאן קאן על ספינות מעבורת, נראה שמיצינו כאן  בפריז. שלחי טלגרמה לארצ'ימבולד אני אכתיב לך :

  לסר ארצ'ימבולד ירום כבודו מהודו ועד כוש

עדכון מפאריז. המטרה יורטה [כלומר ז'] הוא אכן גר כאן בפריז לא חוזר לפלשתינה נקודה  נמצא כאן עם כל הארטיסטים היהודים והבונים החופשיים  מסנקט פטרבורג נקודה טרוריסט בשם קוד בגין בדרכו לפלשתינה למבצע אלטלנה נקודה תעקבו אחר תשדורות ביניהם. הערכה: הרבה צרות בפלשתינה נקודה לגבי שמשון ועזה אין עדיין מידע נקודה יוצא מחר לטולון להפלגה בים התיכון ליפו סוף

שלך [או לא] דימיטריוס - סוכן חשאי איקס

נ.ב. תרגיל יפה עם סילביה, כמעט שהוצאתי אותה להורג בטעות, היא חוזרת אליך  מחר לא מוכנה לוותר על עוד לילה בקריון .

פרק שישי

לספירה

מפרשית : צייר אבי

סוכן חשאי איקס דימיטרי פקח את שמורות עיניו אט אט, ראשו חשב להיבקע מכאב. אפלה שררה בתא הקטן בו שכב על דרגש עץ. גופו כפות בחבלים ופניו מופנות מעלה לעבר תקרת המרישים הנמוכה של התא. הוא הפנה את צווארו הנפוח לימין. מבעד לצוהר מזוהם שנתזי גלים הוטחו בקצב קבוע, השתקפה סירת מפרש שחלפה במרחק עשרות מטרים מתאו הטחוב.

אט אט התבהרה מחשבתו. כאב פילח את ראשו בגלים קצובים ששוגרו מרקה לרקה ככדור טניס שנחבט במהירות של מאה עשרים מטר לשעה.

הוא החל לשחזר את המאורעות שהתרחשו  מאז עזב את פריז וירד דרומה לעבר נמל טולון. למעשה רצה להגיע לנמל מרסיי כדי לצוד, לשבות את ליבה, של אגתה, הנינה של דזירה אהובתו של נפוליאון שנעלמה בערבות שבדיה הלבנות.

 העיתונות הצהובה בפריז ספרה על אגתה הצעירה, מעין סינדרלה הפוכה  שברחה מהמבצר המלכותי באורברו בשבדיה, בו נכלאה על ידי הפרלמנט השבדי העוין את בית המלוכה. שם בכילאה נדונה להדביק תוויות לוודקה אבסולוט בטעם מנטה מבוקר עד ליל .

 במבצע חשאי שתועד לאחר מכן במעריב בראיון סוף השבוע עם ניסן מפקד יחידת החילוץ של צ.ה.ל.ה וש.מ.ח.ה התחמקה אגתה הקטנה במחילה מתחת לחומות המבצר חבויה בתא מטען של וולבו וחזרה  למרסיי. היא שבה להתגורר בעיר הנמל העתיקה בה נולדה סבתא רבה שלה. כל כך כדי למרק את מצפונה שלה ואת חטאי הסבתא רבה שעזבה את צרפת והפכה למלכת שוודיה. במקום לפרוש למנזר היא מתייסרת ככובסת עבור משפחה רבת צאצאים שופעת חיתולי בד.

הרכבת הדרימה לטולון ועליה הצטופפו מאות משתתפים בתחרות הבלונים השנתית שתיערך בשדמות פלשתינה. פניהם מועדות אל ספינת הקיטור סופיה [לימים, בתקופת העפלה,  נמכרה הספינה- גרוטאה לארגון הבריחה ושמה שונה ל ס.ק. בצלאל קרופניק, ע"ש העסקן הציוני שפעל במלטה לגיוס נשק לארגון: רוגטקות קורסיקאיות וסכיני גילוח נאצט משומשים]

הסופיה  אמורה הייתה להפליג לנמל יפו בפלשתינה למחרת הגעת הרכבת . סוכן האניות של חברת מ. דיזינגוף ושות' ליאון מבולבר הקפוצ'ינים 123 בפריז הזמין עבורו דרגש בתא בתחתית האוניה שנותר והתנצל:

 "אין יותר מקום על הספינה, כולם נוהרים מאירופה לפלשתינה, השנה יתקיים  שם פסטיבל הכדורים הפורחים השנתי של האחים מונגולפייה המתקיים מדי שנה בארץ אחרת. השנה  הוחלט בכנס הבלונים השנתי שפלשתינה א"י היא ארץ. 

"צא הלילה ברכבת היוצאת דרומה מגאר דה מונפארנאס ותספיק להפליג על הסופיה המפליגה משם מחר בערב. במהלך השיט היא תעגון בפיראוס, תצטייד בפחם ומשם - הי דרומה ליפו."

הוא נזכר שכאשר יצא מסוכנות  האוניות של ליאון, חצה את הכביש והחליט לבלות ערב באולם אולימפיה, להאזין לשירת  גדול השנסוניירים של הים שארל טרנה. זה היה ערב התרמה לניצולי הפרעות בננקינג, מעשי אונס והטבח של היפנים באוכלוסייה האזרחית בעיר הסינית העתיקה.

דימיטרי נצר בליבו את אימי הפרעות של העותומאניים באוכלוסייה היוונית שבעטיה נמלט עם מאות אלפים לארץ אבותיו - ליוון .

 ברחבת הכניסה לאולם ההופעות התקהל  קהל סקרנים רב שבעצם רצה רק לראות את ב.ב. שהובטח שגם היא תגיע לקונצרט ולתרום לאומללים, בשמלה החושפת את בריאותה השופעת.

  נערה צנומה נדחקה לצדו משכה בדש מקטורנו "בבקשה מיסייה". הקטנה  בלבושה הדל בקשה כי יכניס אותה לאולם המפואר, אין לה כסף לקנות כרטיס עמידה, כך התחננה בפניו. הוא תקע בכיס של הסדרן ערימה של פרנקים, והיא נכנסה בשמחה לאולם המופז באור שנדלירים המשתלשלים מהתקרה. לפני שדילגה ליציע האחורי של העומדים הודתה לו הקטנה: "שמי אדית פ. עוד תשמע עלי מילורד, אורוואואר א מרסי".

ברגע זה של היזכרות מענגת נפתחה דלת התא הקטן בספינה בחריקה צורמת  ושני גברים נכנסו לתא. לבושים בגלימות הנזירים החומות  שלהם שבישרו רע.

 "מי אתה?' " שאלו אותו, היה ברור להם שהוא אינו יהודי אנגלי שומר מסורת בדרכו לפלשתינה א"י אלא ערל בתחפושת. או כפי שחשדו בו יונה הנביא שיש להשליכו למים, בטרם ישליך הוא אותם כנקמה על העבר..

"אני נוצרי אדוק כמוכם, אל תטילו אותי לים, עכשיו חג הפסחא, שמרו על מוסר נוצרי ושחררו אותי מהכבלים בהם שמתם אותי".

"ולאן אתה נוסע מתחזה בתחפושת ליצנית יהודי או של השטן, שהם בעצם אותו דבר? לאן מועדות פניך?"

" אני לטרה סנטה, לארץ הקדושה"

השניים התלחשו לרגע כשני אינקוויזיטורים בטרם יגזרו את דינו של יהודי מומר שחזר לסורו ושב לאכול מצות, טבולות בחרוסת ודם ילדים נוצרי, בסתר. סוכן חשאי אקס כבר הצטער על המסע שתחילתו בלונדון הייתה כה זוהרת ועתה היא קודרת כמו גלי הים הסוער שטלטלו את הספינה.

 "כל הימים נשפכים אל העיר", כך דקלם בפני הנזירים את השורה הראשונה בשירו של המשורר  אמיל ורהרן אותו למד בגן כהיפוך לכתוב בספר קוהלת  כי כל הנחלים הולכים לים. בנמל יפו שניבט מהצוהר העגול, ירד גשם, ועשן של טאבונים היתמר מבעד לערפל, שמש נמוכה הביטה בעיר הנמל העתיקה כמו עין ענקית אדומה דומעת.

לפתע הסירו הנזירים את גלימתם הם השתכנעו שהוא מומר יהודי מכת הדונמה השבתאית  " אחים אנחנו דמיטרי, אנשי עמל, סוורים יהודים  מנמל סלוניקי בדרכנו לנמל חיפה, נזעקנו  לקריאתו של אבא חושי להחליף את הסוורים הערבים הסוררים המשביתים את הנמל. הצטרף אלינו, בהגשמת החלום הציוני!"

הם שחררו אותו מכבליו והתחבקו .

"חושו אחים חושו" קרא דימיטריוס, ועודד אותם לרדת בסירה קטנה בנמל יפו שמימיו סערו ולצאת בדיליג'אנס צפונה לחיפה.

" פני מועדות אל עמק יזרעאל, אמור להתקיים שם מופע כוזב. פסטיבל  של בלונים פורחים שבמסלולם יגיעו מדמשק וינחתו בקרני חיטין ומשם יחממו שוב מנועים וינחתו למחרת בעמק יזרעאל ליד תל עדשים. אני משוכנע שזו התקפה מוסוות היטב של איסלמיסטים על תושבי עוטף תל עדשים! הכדורים הפורחים הם סוס טרויאני מוסלמי, מי כמוני צאצא של הדנאים שבנו את הסוס יודע זאת. עלי להזהיר את הישוב!"

אניית קיטור

Allan C. Green 1878 - 1954 - State Library of Victoria  (cropped)

השלושה עלו על רציף הרברט סמואל, הגלים הסיטו את סירתם הקטנה צפונה ליפו, והם דשדשו בחשיכה בחול הרטוב של החוף ממש מול הקזינו המואר וגלידה גולדה. מבעד לחלונות הקזינו המואר בקעו צלילי וולס וקצינים בריטים עטורי דרגות  ועשירי יפו מדושני הגוף בחליפות צחורות ועל ראשם תרבושים אדומים וציצות רקדו עם צעירות בנות דת משה שיצאו להפקר. גלידה גולדה היתה סגורה בשל שעת הליל המאוחרת.

 "קדימה חברים, מהרו, עלי להזהיר את השלטונות על ההתקפה המתרגשת ובאה " ספוגים במי ים הם ניערו עצמם כמו כלבי פודל צרפתיים לאחר חפיפה, ופנו לזונה הראשונה שעמדה בפינת רחוב הכובשים "איפה תחנת המשטרה כאן?"

הצעירה פרצה בצחוק, שיני הזהב שלה בהקו וחזה הדשן רטט:

" השתגעתם חברה' אתם מחפשים שוטרים? אתם רוצים שפרוצה תקרא לשוטרים? כאן זה רחוב הירקון, ולא תחנת מרחב ירקון  השוטרים מגיעים לכאן רק כדי לקבל מספר בלי לשלם, מה קרה לכם?

אתם עולים חדשים?"

היא הסתכלה במבט מרחם על שלושה גברים ספוגי מים הרועדים מקור שעלו מהים כמו עופות שחצו את השמיים בטרם חורף דרומה  ונחתו יגעות ופצועות מפעם לפעם בחשכת הליל וחיפשו מקלט. חלקן נשאו ידיעות הקשורות בתיל ברזל לכרעיהן, בשירות ארגוני מודיעין .

 "יש איזה שוטר קוראים אותו אזולאי אולי תמצאו אותו בסביבה, למה מה קרה פרצו לבנק אנגלו פלשתינה? "

שני הסוורים מסלוניקי פנו לרחוב הקישון. אלו ההוראות שקבלו לפני שהפליגו לפלשתינה: " תגיעו למנטש שם יסדרו לכם עבודה בנמל", דימיטרי נפרד מהם בחיבוק "אתם יהודים טובים, עלי למלא שליחותי אולי נתראה אי פעם"

הוא אחז בזרועה של בלה הזונה "קחי אותי לעמק יזרעאל, עלי לעצור את מתקפת הגדוד המעופף ע"ש  סאלח א דין"

סיבילה מהעיר קום, ציור מאת אנדראה דל קסטאגנו  (1419–1457)

                                              מקור ויקיפדיה

בלה לא הבינה דבר ממה שאמר והביאה אותו לרחוב עמק יזרעאל ושכנעה אותו להתבונן  בחלונות הראווה שהיו מוארים גם בשעות הלילה.  " קנה לי סלון חדש לדירה בחולון ואני עובדת עבורך שלוש פעמים בשבוע בין 14:00- 20:00 "

"אני לא סרסור בלה, ואני לא רואה מכאן את העמק."

"תקשיב, המשוגעים הורגים אחד את השני כל שני ורביעי, גם כאן ביפו - תל אביב אז למה אתה רוצה להגיע דווקא לשם, לעמק? "

היא לגמה מים והוסיפה "אינני זונה, גם רחב לא היתה זונה. אנו נשים חכמות, רואות את העתיד קוראות בקפה או במרגרינה את שיתרחש לפני שהגברים בכלל מבינים, לכן מזלזלים בנו"

הם התיישבו על שרפרפים בחזית החמרה של מתי שהייתה סגורה . משאיות הובילו עם שחר תוצרת חקלאית מהמושבות לשוק שבפינת רחוב עליה. הנהגים התבוננו בהם ממרומי הקבינות ועשו תנועות מגונות.

"תקשיב אני יכולה לעזור לך כמו לשאול המלך, או למקבת, אני בעלת אוב. כולם שונאים אותי, אינם מאמינים שהדברים יתרחשו כפי שאני מנבאת".  

" יש להם שיטה, הם תוקפים בעיקר בחגים. כשכולם עסוקים בחג, במתנות, בזלילה וסביאה. כך היה מימים ימימה. "Beware the Ides of March   האם לא אני הזהרתי את יוליוס קיסר שביום החג ההוא יחסלו אותו? הייתי בטיול מאורגן ברומא והרחתי באספרסו ששתיתי מה קורה עוד רגע. אבל השחצן רק התבונן בי והמשיך אל הסנט אל תוך מלתעות שונאיו.

וישו שישב לסעודת הפסח האחרונה? ברגע שראיתי את איש הקריות מתגנב כביכול לשירותים ידעתי שהוא פותח את הדלת לרומאים, בוגד נאלח. לחשתי לאוזנו של אדונינו, אמרתי לו שיהודה צריך כסף כדי לעבור מהקריות ולבנות וילה בשומרון, ולכן ימכור אותו לרומאים. אבל הוא נפנף אותי, המשיכו הוא והחברים לטחון מצות ופולקע של בת יענה, כאילו אין סכנה. 

ועכשיו אני מתריעה שהיהודים יפסידו בקרב לטרון, עוד כמה שנים, כי הם עצמם יטביעו את אניית הנשק אלטלנה שיכולה להציל אותם, אבל לא, היהודים תמיד מחסלים אחד את השני, אפילו טרם זמני כשבית המקדש # 2  עדיין עמד בעיר העתיקה לא רחוק מקבר ישו"

היא שלפה בקבוק 777 וכיבדה את דמיטרי בלגימה. "אני רואה שאתה סוכן חשאי בשירות הבריטים. אין לך מה לעשות כאן, הם יקיזו את דמם ויתקפלו מהארץ המסוכסכת הזו, והערבים והיהודים ימשיכו לנשוך זה את זנבו של זה"

"ואת, מה את אינך יהודייה? נוצרייה? מאמינה? "

"לא, אני שייכת לכאן מכורח הגורל. אני הסיבילה השמינית מתוך עשר ואני מוצבת כאן עד לשנת 2023 "

"למה עד אז?"

כי אז אני יוצאת לפנסיה ומעבירה את השרביט למי שירצה להחליף אותי. אבל אני יכולה לומר לך, ותרשום את זה, שבאותה שנה, יגדילו היהודים הנאיביים את טיפשותם מעבר לטיפשות שיפגינו ביום הכיפורים שיבוא ב 1973,ושוב ב 2023 יפקירו את עצמם למוסלמים, לאחר שממשלת הציונים שבראשם תספק טונות של דולרים לכופרים של מוחמד כדי לבנות ביצורים ובונקרים ונשק בעזה."

השחר הפציע בלה ודימיטריוס עלו שלובי ידיים על אוטובוס בדרגם לישון בדירתה של בלה בכיכר סטרומה בחולון קומה שנייה.

פרק שביעי

ירושלים

הנקישות העזות  על דלת דירת המגורים של בלה הסיבילית בכיכר סטרומה בחולון, הרעידו את בובות הבלרינה שעמדו על מפת רקמה בלקנית  קטנה הפרושה על שידה לצד מיטת

מעבר לדלת נשמעו קולות רמים " משטרה לפתוח". סוכן חשאי איקס דימיטרי התגלגל מהמיטה והתבצר מתחתיה כשגופו העירום מרעיד. די היה לו בסיוט השיט שחווה בדרך לפלשתינה על מימי הים התיכון, כשנכבל לדרגשו.

קראה בלה היא נותרה נינוחה והשיבה  לקריאות מעבר לד   wait a minute George I'm coming   

דימיטריוס האזין בדריכות לדו השיח בין בלה שפתחה את הדלת לבושה רק בחלוק החושף את חמוקיה לבין שלושה גברים שבכניסה לדירה.

ג'ורג' הבלש שהנחה את החבורה פנימה הכיר היטב את מיטתה של בלה אך שמר על  סבר פנים חמור.

"גברת בלה, אנו מחפשים את הגבר שבא עימך אמש לדירה. הוא מוזמן לפגישה דחופה אצל הנציב העליון בירושלים"

כאן התערב קולו של  גבר אחר שדימיטרי לא יכול היה לראותו מהמקום בו התחבא שאמר: " מסרי לסוכן איקס את המעטפה הזו ואת תודתנו על שסיכל את התקפת הכדורים הפורחים מעל עמק יזרעאל

גבר נוסף במעיל גשם אפור ומגבעת [מן הסתם איש בולשת ] התערב בשיחה:

"גברת בלה, מכיוון שיש לך קשרים כה טובים בחוגים חתרניים ובחלונות הגבוהים, אולי תוכלי לרמוז בהזדמנות חגיגית זו היכן מסתתר שטרן? היכן המפקדה של הטרוריסט, היכן הסליק הגדול של המרגמות וחומרי הנפץ? אנא עשי כפי שעשה חברך דימיטרי המתחבא  מתחת למיטתך, והצילי את הארץ הזאת מפני אימתו על האוכלוסייה והשלטונות"

"הקצין מורטון", השיבה בלה לבלש האנגלי הקשוח: "איני שטינקרית ואם אתה רוצה לתפוס את יאיר תצטרך לענות את החברים שלו בשיטות הישנות, אולי מישהו מהם יפצה פיו"

הם נפרדו לשלום ובקידה עמוקה ונשיקה על גב ידה, שאפשרה לכל אחד מהגברים להביט ולשאוף את ניחוח חזה השופע..

דימיטרי צא מהמחבוא מעתה אתה איש חשוב, הוזמנת לארמונו של הנציב העליון הבריטי בירושלים שיעניק לך את אות מסדר פטרישיה הקדושה המגנה על קטינים מפני פדופילים.

 היא המשיכה להקריא לו את ההזמנה שקיבל:

 "לאות הוקרת האימפריה על  מסירותך ותושייתך בכך שהתרעת מפני התקפת מרצחים מעופפים בכדורים פורחים, הצלת אלפים מתושבי העמק וגם את הצאן והחציר. טכס הענקת האות היום בשעה 18:00 בארמון הנציב בירושלים, נא לבוא בלבוש טכסי ובלוויית בת זוג כמקובל

נ.ב. מכיוון שאותות המסדרים האחרים אזלו נאלצנו להעניק לך את אות מסדר הקדושה פטרישיה, עימך הסליחה, דברנו עם חבר בכיר בקונגרס הציוני והוחלט שכאשר תוקם מדינה ליהודים או לערבים או לשני העמים תוזמן כפיצוי לטקס הדלקת משואות או שריפת  דגלי הכחול לבן, הראשון מביניהם. 

בלה ירדה למרכז וקנתה את הג'רוזלם פוסט, בעמוד השער הופיע תיאור הקרב שניטש אמש בעמק, מכונות ירייה של משטרת העמקים וגדוד הכלניות התשיעי, פצחו בירי אל על והפילו ארבע עשרה כדורים פורחים מדגם אוגוסטה 2 ובהם כוחות חמושים שאיימו להשמיד את מתיישבי המושבים והקיבוצים בעמק יזרעאל. עוד נמסר מפי יו"ר הסוכנות היהודית ח. וייצמן דוקטור כי הוחלט להקים במקום בו הפורחים בית ספר חקלאי בשם הסמלי "כדורי"  התרסקו הכדורים.

כששבה בלה לביתה המתין לה בחדר המדרגות שליח הדואר ובידו טלגרמה המיועדת לדמיטרי. היא חתמה ומסרה את המעטפה לדמיטרי שהתקלח . הנייר נרטב מיד במים החמים שקלחו, אך בטרם נמס הדיו מעל הנייר הספיק לקרוא את ההוראות שקיבל מסגן תת השר בלונדון סר ארצ'ימבולד, האיש שגייס אותו לשירות החשאי של האימפריה הבריטית:

"שמנדריק יווני קטן! הצלחת! שלא לשמה בא לשמה ,מה שמה? ועכשיו לעבודה

אחרי שתקטוף את התהילה בארמון הנציב או תהרג בפיצוץ במלון ידוע בעיר, תלוי היכן תהיה באותה שעה, תצטרך להתפנות ולהתמקד במשימה האמיתית לשמה נשלחת לארץ הברחשים והחמסינים. רק שלא תדבק בסינדרום ירושלים, כי אז הלך עלינו. ואל תשכח, או'דונל האירי המסתורי יצא מקושטא- איסטנבול- קונסטנטינופול ובידו תיק מבצע שיכשיר את הקרקע לשובם של העותומנים לפלשתינה. הם לא נואשו מחיסול הכדורים הפורחים, ושמים שוב יהבם על הגרמנים שבבית לחם גלילית, ברחוב קפלן, ובמושבה הגרמנית בירושלים

עליך לשרוד את הביקור בירושלים. מחר בתחנת הרכבת לעזה תימסרנה לך ההוראות האחרונות. אנו לא יכולים להסתכן ולשלוח הוראות בטלגרמות שהדוורים קוראים ומוכרים את תוכנן לכל מאן דבעי או לכל מאן דבוש תמורת שלוש מטבעות חמישה מיל עם חור. כשתגיע לעזה כבר ימתינו לך חברי הצוות למבצע הגדול

על החתום

כבוד תת סגן שר המושבות סר ארצ'ימבולד

ד"ש מסילביה מתה עליך [ומתחתיך]

"מי היא סילביה" שאלה בלה הסקרנית כשטיפות הדיו האחרונות נשטפו לפתח יציאת המים.

"הלוואי שהייתי יודע מי היא, כפי שאיני יודע מי את , אני פוגש רק נשים בעלות פני יאנוס ואיני בטוח בזהותן. בכל מקרה תודה על האירוח, אשמח את תוכלי לגהץ את בגדי לקראת הביקור בבית הנציב העליון הערב"

הצחקת אותי, אתה צריך לקנות בגדים חדשים ההולמים את אירוע הענקת העיטור האימפריאלי ולהופיע עם בת זוג . נצא לעיר ונקנה לך"

הם נסעו לתל אביב ופנו לכיכר. החמסין היה בשיאו, לכן הוקל להם כשנכנסו לכל בו אקמן . לאחר חצי שעה ליד המאוורר הוחלט  שאת החליפה ייצוגית  ירכשו בכל בו שוורץ בירושלים, כך יוכלו להעביר יחד את אחר הצהרים באפלת  הנעימה של קולנוע ציון הסמוך

"את לא תבואי איתי לירושלים בלה עם כל הכבוד זו עיר קדושה ואת הרי, איך לומר זאת בפשטות - זונה, ולו רק למראית עין וגוף"

בלה רוכשת חליפה ייצוגית לדימיטריוס בירושלים

"דימיטרי אתה באמת שוטה הכפר ולכן האנגלים מנצלים אותך ושולחים אותך מחר לעזה, לא ידעת שירושלים כבר הוכרזה על ידי הנביא כמקום ההולם את עיסוקי? "איכה היתה לזונה קריה נאמנה?" העיר מושחתת מיסודה, גם המשיח שניסה  לטהר אותה מהמלווים בריבית והסרסורים נתפס והועלה על הצלב. השטויות שלך יכולות למוטט את הכותל המערבי." 

בלה כעסה עליו מאוד. שהרי ידוע שבתולות סביליות כשרות לחלוטין לבוא בשערי ירושלים . דימיטריוס ובלה עלו לירושלים. שתוקים ישבו במשוריין של ההגנה חבושי קפל"דים. זה היה הסטייל עכשיו, לא דיליז'נסים ולא רכבות, לא שאטלים ולא לימוזינות. רק משוריינים של חטיבת הראל

על שיפועיך, עיר דוד" כמאמר השיר"

ברחוב יפו, בכניסה לעיר, חילצו את עצמותיהם, והמשיכו למרכז העיר. דמיטרי הופתע לראות את העיר שבה הלך המשיח יחף, על אף שמדרכותיה היו מזוהמות. העיר דמתה לערים אותם הכיר באסיה הקטנה וביוון, בתי אבן נמוכי קומה, זבובים, רוכלים, חמורים, אנשי צבא, ילדים מתרוצצים בכול מקום, נזירות נחפזות למנזרים ובתי כנסיות ויהודים בשחור נושאים סלי מזון וגם ערבים. הרבה ערבים בבתי קפה מוצצים נרגילות ומעבירים בין אצבעותיהם חרוזי תפילה. הכל היה רועש וצבעוני והוא חש ממש בבית. רק השפות שבהם דיברו היו בליל שלא הכיר, לבד מהנזירים היוונים האורתודוקסים שחלפו נחפזים בקבוצות קטנות, אותם זיהה מקילומטר, על פי ריח הקטורת העז שדבק בם.

באופק מעל פסגת הר הצופים הלבינה האוניברסיטה הצעירה.

""מרכז החוכמה של היהודים" אמרה בלה. "הם לא מוותרים היהודים. כאן בסמטה, הראתה לו כשחלפו על סמטת החבשים, גר הגורו שלהם בן יהודה, מטריף את הנוער, עומד על כך שידברו כמו נביאים בשפת הברית הישנה. הם עלו במונית מצ'וקמקת אל הר הצופים, כדי לצפות בים המלח.

"קבעתי פגישה על פסגת ההר עם חבר מחתרת היד השחורה שיודע מי הרוצח של דה-האן המשורר ההולנדי שנרצח ליד בי"ח שערי צדק, וכן לקבל ממנו מידע על הרצח הבא בחוף ימה של תל אביב של אחד ארלוזורוב"

"על מה אתה מדבר דימיטרי? רק הרוצח יכול לפתור את תעלומת רצח דה-האן ובטח יכול לצפות למי ידפוק כדור בראש בהמשך. אתה לא תפגש  עם מלשין אלא עם הרוצח בכבודו ובעצמו!

ארמון הנציב בירושלים הדמיה באדיבות

AI

אני איש המודיעין הבריטי, סוכן זר. יש לי קופה קטנה, מקרן  בלה בבנק אוף אינגלנד, שמטרתה לדובב אנשי מחתרת רצחניים. אפילו הנציב העליון בפלשתינה והבולשת המקומית לא מכירים את הקרן הזו. רק בלומגרטן ותת סגן שר המושבות. בעניינים האלה פותרים את כל התעלומות ולא בדרך ההיסק והמעקב אלא בכסף " 

"והם סומכים עליך דימיטרי? "

"כן, כי הם חושבים שבסוף המבצע בפלשתינה יתקעו לי כדור בראש ובכך ייסתם הגולל על הפרשיות האפלות שאחשוף עבורם"

" זהירות דימיטרי, בפלשתינה כולם מלאי שנאה , יהודים וערבים, ערבים ויהודים, שמאל וימין וימין על ימין קיצוני, אנגלים על אירים, יד איש על חברו."

 לכן אפגש גם עם אנשי ברית שלום, הדוגלים בכך שבתחילת כל מפגש יברכו לשלום ולא יתנשקו ויסתחבקו . כולם כאן מיוזעים ונמרחים אחד על רעיהו ונועצים פגיון בגב, כפי שאמר הנביא "איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו"

""טוב דמיטרי מספיק עם השטויות הפוליטיות שלך, מה עם גלידה

עגלת הגלידה "גוגל ומוגל" ברחוב  הנביאים הציעה גלידות במבחר צבעי מאכל, הם הזמינו גוגל בצבע אוכמניות ומוגל בצבע וילון חרוזים, עבד, המוכר החייכני הסביר להם בערבית  שזו הגלידה הראשונה בירושלים ויצרו אותה הכמרים הפרבוסלביים  ממגרש הרוסים לרגל ביקורו של ניקולאי גוגול בעיר ירושלים. 

גלידת גוגל מוגל ירושלמית

השמש נטתה לשקוע הרחק במערב, וצילם הארוך של  הרים הוטל על העיר.

בלה עטויה בגלימת סבילה מסורתית משכבר הימים ודמיטרי בפראק שחור שנרכש במעיין שטוב הגיעו לארמון הנציב לטקס המרגש. הנציב הקביל את פניהם חבוש כובע שעם ולבוש בחליפה טרופית לבנה, על כתפו ישב קוף. לצידו עמדה אשתו אסתי, או בשמה המלא עשתורת, אשה גוצה לבושה בשמלה פרחונית וכובע רחב תיתורת ששוליו הצלו על פניה ועל שפמה.

הנציב גבה הקומה הציג בפני אורחיו את מרקו הקוף, "מתנה שקיבלתי מתושבי גיברלטר כשסיימתי את תפקידי שם, טרם מוניתי לנציב ליהודה- פלשתינה. ואז הצביע על אשתו והציג אותה: "גם אותה קיבלתי במתנה מאביה כשהייתה כבר מעוברת. אשתי התמחתה בלימודי תקשורת בין בני אדם לקופים ופוליטיקאים, היא בעלת תואר איי. אם. – אפ -  אם, ובנוסף  אם לתאומים הלומדים בעקבותיה בבית ספר גבוה ללימודי תקשורת בין ערבים ליהודים.  

עד שעת ליל מאוחרת אירחו הנציב העליון, עשתורת ומרקו את דמיטרי ובלה לקומזיץ מסורתי בחצר הארמון.

פרק שמיני                                         

ולפני האחרון

אדמונד בלומגרטן ישב  בחדר הישיבות המרווח בקומה השנייה של מיניסטריון המושבות הקולוניאלי בדאונינג סטריט מספר 2 והמתין לכניסתו של תת סגן שר המושבות – סר ארצ'ימבולד. לפני מספר שבועות מינו השניים בטעות  איש צעיר, דימיטריוס קולו פליט יווני, במקום את הרקול פוארו בלש בלגי קטן במהדורת  כיס של אגתה כריסטי, לפתור בעיות שמקומן בין צללי התככים הבינלאומיים  ולא על דפי העיתון. אך מאז אותו יום מר ונמהר, משך מסעו של הסוכן החשאי X [כפי שכונה בפיהם דימיטריוס קלו] מזרחה לפלשתינה, תשומת לב לא קטנה.

בפרק הקודם אף זכה דימיטריוס הסוכן הלא חשאי  בכבוד ובקבלת פנים ועיטור מסדר כלשהו, והסב לקומזיץ בחברת הנציב העליון הבריטי בפלשתינה, הקוף של הנציב ורעייתו [של נציב] בחצר ארמונו בירושלים. עתה הפך  סיפורו האישי של הפליט היווני שנמלט מציפורני התורכים מאיזמיר - סמירנה עיר הולדתו, לסיפורו של גיבור היוצא לנקום בהם בשירות הבריטים, כפי שפורסם מעל דפי הפלסטיין גאזט. הצלת עמק יזרעאל ממתקפת כדורים פורחים בסגנון הסוס הטרויאני, הביאה לו פרסום ויוקרה כאיש רציני הראוי לתואר סוכן חשאי X  ולחסדי הנשים שהשתרעו פרקדן למרגלות כפות רגליו השעירות.

עכשיו עם עלות השחר נועדו יחדיו שני הגברים בעלי הסמכות הגבוהה ביותר בענייני מושבות הכתר של המלך האנגלי, להתייעצות אחרונה בטרם יגיע אותו דימיטריוס שמינו לסוכן האימפריה, סוף סוף למבצע אחרון שיועד לו ללא ידיעתו בעזה.

 סילביה, מזכירתו הנאמנה של  סגן תת השר ישבה כהרגלה  על שרפרף מוגבה בחצאית שחורה הדוקה על ירכיה המשוכלות וחולצה צחורה מאריג משי טהור מתוחה על פלג גופה העליון. היא עשתה מלאכתה נאמנה ורשמה בשפת הקצרנות כל מילה שהוחלפה בין האורח למארחו. היא הקשיבה בדריכות לדברי תת סגן השר שהיו כתמיד מעורפלים ואף חסרי שחר למרות שאור השחר האפרפר הפציע בשמי לונדון הלחים. מבטה נדד מבעד לחלון אל עבר האוריינט ממנו עלה האור, בעודה עורגת לגופו הגמיש של דמיטרי העושה אי שם חיל. זיכרון הלילה הסוער שעשתה בזרועותיו המסוקסות במלון בפריז כשהתחזתה לנסיכה הרוסייה בת רומנוף ; אנסטסיה, העביר צמרמורת בגווה, ורק התעצם ככול שנקפו הלילות והתרחקו מאותה מיטה מכוסה באפיריון והפכו לחלום ארוטי רחוק. כשנודע לסילביה אודות הליל אותו  עשה אהובה היווני בדירה הקטנה בכיכר סטרומה בחולון במיטתה של הזונה הסיבילית, שטף אותה גל של קנאה והעביר רעד של תשוקה בגווה הזקוף. מה שהיו בתחילה רק פיסות מידע שהועברו בטלגרף בלשון יבשה, על כך שהוא מצא משכן במיטתה של בלה מרחוב הכובשים, הפך כעת לדיווח עסיסי בו דנו שני גברים בגיל העמידה שהחליפו חיוכי זימה ביניהם כשהם מציצים לעברה ולחלוחית בעיניהם. היא התגברה על הקנאה שאחזה בה ולא נתנה לדיווח להעכיר את רוחה. היא ידעה כי היה זה צורך מבצעי, וכי ליבו של דמיטרי נתון לה.

"מחר בבוקר יצא דימיטריוס בחשאי למבצע בעזה, הפרטים ימסרו לו על ידי אנשינו המכירים היטב את הזירה לאחר שנלחמו לכיבושה במלחמת העולם הראשונה וסילקו את הצבא התורכי ממנה."

"תיק מבצע יימסר לידיו בתחנת הרכבת היוצאת מיפו לעזה עם שחר. הרכבת תגיע לעזה בערך בצהרי היום אם לא תתקל בגמלים על המסילה. על פי הוראות המבצע הוא יחליף את בגדיו ויהיה לבוש בלבוש של בני המקום, שמלה ארוכה  צחורה, כמו כן ולהגברת האוטנטיות וההשתלבות במרחב, הוא צויד בערכת זבובים שיאפפו אותו בעת השהות שלו שם, ויגיע למטרה שנמצאת במוצאי עזה רכוב על גמל לצדו של האיש שלנו המחופש למדריך תיירים הרוכב על גמל "

סילביה כחכחה בגרונה

"כן סילביה?"

"אני רוצה לרשום בפרוטוקול מי הוא האיש שלנו בעזה, היו לנו שם כמה כבר וכולם נעלמו בחולות, ורק זיכרונות נותרו מהם, מי הוא אם כן האיש שלנו בעזה? מי ימתין לדימיטריוס?"

הגברים החליפו מבטים, למעשה גם הם לא ידעו מי האיש שלהם בעזה.

"סילביה תשאירי נקודה זו מעורפלת , נברר מי האיש שלנו בעזה בהמשך ונוסיף לפרוטוקול"

סילביה ידעה כי אין לשניים שמץ של מושג בדבר השליחות אליה נשלח דימיטריוס. היא ידעה שזיכרונם הקלוש אינו יכול לחזור לפרק הראשון של העלילה הסבוכה, בה רקמו קנוניה לתפיסת האירי מקדונ'ל  וכי עם חלוף הפרקים הם אבדו כול עניין בשליחות ורק המתינו בחוסר סבלנות לסוף השבוע בו יחלו משחקי הטניס  בווימבלדון .

בינתיים, אלפי קילומטרים מזרחה משם, יצא דימיטריוס מהעיר הקטנה חולון Holon sur sables באוטובוס המוקדם  ליפו. בלה ציידה אותו בכריכים ונקניק לא כשר ומלפפונים שכבשה בעצמה, לדרך.

 "דימיטרי אל תאכל בעזה דבר, שלושה סוכנים של האנגלים כבר הורעלו שם כשאכלו בחומוסיות מקומיות. רק אוכל שאני מציידת אותך ואם לא די בו תיכנס לטברנה יוונית.  אחרי התבוסה התורכית ב1917 נותרו חיילים תורכים רבים בעיר. הם שרפו את מדיהם והתערו באוכלוסייה המקומית. הם עדיין חדורי שנאה לאנגלים. הנה גם חפיסה של קונדומים, אם יגבר עליך היצר, זכור את שמשון והנפילה שלו כשלא כבש יצרו והתמסר לספרית עזתית ימ"ש והסתפר אצלה.

כשעצר אוטובוס השוסון  ליד תחנת הרכבת יפו, ראה דימיטריוס, כי על אף השעה המוקדמת, ציפו לבואו עשרות אנשים . משימתו הייתה בגדר סוד מוחלט בהחלט והוא לא ציפה לקהל מקבלי פנים שימתין בשעת בוקר מוקדמת לבואו.

כשירד מהאוטובוס התנפלו עליו העיתונאים והמצלמות סנוורו את עיניו  בהתלקחות המגנזיום של תאורת הפלאש, ריח חריף וענן עשן ריחף סביבו. הוא פילס את דרכו אל עבר קרון המחלקה הראשונה ללא שענה על השאלות שנזרקו לעברו

" אתה יוצא לנקום את נקמת  תושבי תל אביב שגורשו מהעיר ותבוא חשבון עם משפחתו של  אחמד ג'מאל פאשה האכזר, או לנקום את מותם של חברי ניל"י? "

"האם אתה יוצא לחפש את שרידיו של אבשלום פיינברג?"

"אתה תמנע ממקדונלד לפתוח סניף מתחרה לבורגר ראנץ' בעזה?"

 דימיטריוס לא השיב, הוא לא ידע מי הם אותם אנשים שלגביהן נשאלו השאלות. הוא גם לא ידע מה משימתו. הוא המתין לקבל את תיק המידע למשימה לפני שיגיע לעזה בתיק ג'ימס בונד כמקובל בסרטים שראה בילדותו. בעודו ממתין ליציאת הרכבת מהתחנה ביפו הביט מבעד לחלון. נוסעים רבים עלו על הרכבת עמוסי חבילות וצרורות, רובם ככולם עלו לקרונות של המחלקה השניה השלישית ושל המחלקה לעבודות ציבוריות .

כשענן עשן התאבך מארובת הקטר, וצפירה עזה נשמעה, החלה הרכבת להתגלגל באיטיות על המסילה בדרכה דרומה דרך ארץ פרדסים מכתימה, לעבר עזה.

רק עשר דקות לאחר שיצאה הרכבת לדרכה, נכנס לקרון המיוחד בו ישב עובד הרכבת לבוש מדים צחורים ושאל אותו באם ישתה משקה כלשהו. כשחזר הדייל הלבן נשא  עימו על טס מוכסף  כוס ארוכה, אוזו קפוא מלבין בתוכה, וצלוחית חרס חומה ובה זיתים סוריים דפוקים. וכלאחר יד הגניב לו גם מעטפה חומה חתומה בחותם שעווה.

"זה נמסר עבורך לפני צאת הרכבת על ידי גבר גבוה לבוש בהידור" אמר הדייל המשופם.

משהסתלק הדייל  מהתא בו ישב דימיטריוס, פתח האחרון את המעטפה וחותם השעווה נשבר ורסיסיו התפזרו על רצפת התא. המסמכים שהיו במעטפה הכילו מכתב ותצלומים.

דימיטריוס היקר שלום

מאת : איני יכול להזדהות כמובן אבל אני איש הקשר שלך.

לפני מספר ימים חיסלנו את ג'אמל פשה  בטביליסי. זו נקמת הארמנים על השתתפותו של הנבל התורכי ברצח העם הארמני. אנחנו מציעים גם לך כאיש הלני נאמן לארצו ומולדתו לנקום את נקמת גירוש היוונים מסמירנה, לנקום את דמם של אחיך הזועקים מאנטוליה ממנה גורשו לאחר שהתגוררו בה מאות שנים לפני שמוחמד נביאם של התורכים בכלל נולד. ומכיוון שג'אמל העריץ הנורא כבר חוסל, אנו מציעים לך מטרה אחרת וכי תפעל מהר ותסייע לנו לחסל את מנהיג יתרת התורכים המסתתרים בעזה מאז תבוסתם הצורבת במלחמה ומתכננים להשיב את פלשתינה לידיהם. מנהיגם הוא אוברגרופירהר הרבסט פון דנציגר, שארגן את הגנת החזית הימית בחופי עזה בזמן המלחמה, ונדחק לבונקר בפאתי עזה ומחזיק בו עד היום. הוא הגיש את מועמדותו בכתב  למפלגה הנאצית. לאחר שישוב לארץ מולדתו, יצטרף למפלגה  כמו רומל המובס אחריו.

הם, קומץ התורכים הנאלחים בהנהגתו של הגרמני, מתסיסים את הפלשתינאים העזתיים, ומבטיחים להם שפלשתינה תהיה ארצם מולדתם לאחר שהנוגש האנגלי יסולק מהמזרח התיכון. הם מתכננים משטים של פעילי שלום לעבר החוף, ועוסקים בחימוש פלאחים מקומיים במשגרי אר . פי. ג'י לקראת מלחמה נוראה שעתידה להתחולל. לידיעתך, התורכים  נעזרים גם  בקצינים גרמניים שהביאו את הצבא התורכי במהלך המלחמה האחרונה אל גדות תעלת סואץ, ורק במאמץ רב ובהקרבת חיי חיילינו האמיצים נגפו לאחור הרחק  מהתעלה חזרה לעבר עזה ששוחררה כידוע על ידי כוחות משולבים של אנגלים אוסטרלים וניו זילנדיים לאחר קרבות עזים. 

עכשיו מסייעים הגרמנים שוב בחשאי להשבת עטרה ליושנה, להשיב את תורכיה לגדולה מקושטא- איסטנבול –קונסטנטינופול ועד מכה.  בעזרת קומץ גרמנים הגרים בולהלה בית השגריר הגרמני בדרך אילת ליד בית רומנו בתל אביב ובסיוע הטמפלרים המתחזים לעובדי אדמה פרוטסטנטים תמימים נרקמת מזימה לפרעות ביהודי חברון [להלן הפרעות או המאורעות] ולהפלת הנציב העליון והשלטון האנגלי בפלשתינה, שבחסותה ישחררו את עזה.

אנו מצרפים למכתב זה צילומי אוויר שצילם  הטייס האוסטרלי במשימת הפצצת עזה במרץ 1917 נפגע והצליח לנחות באל עריש. אם תבחן באמצעות זכוכית מגדלת את הצילומים  תוכל לזהות את פון דנציגר, הגבר במדים ומונוקל כשיד שמאל מורמת בזווית של ארבעים וחמש מעלות ותקועה במקומה. זוהי פרוטזה שקובעה למצב אחד לכבוד הר אדולף, הרב"ט שכבר מתכנן מלחמת עולם שנייה.  

תמונה קבוצתית של הטייסים האוסטרליים שהכריעו את הקרב על עזה ב1917

הצילום מאתר ההנצחה באוסטרליה

דימיטריוס בשוק  עזה

השימוש בצילומים הללו יסייע גם לך להגיע למחוז חפצך, למקום בו שוכנת המפקדה הסודית של פון דנציגר ושל הקושרים התורכים. הם מבוצרים תחת  שרידי טנק בריטי שפוצץ במהלך ההתקפה על עזה ושחרורה ונמצא מחליד בחולות.

בהצלחה,

על החתום היד השחורה [נפגשנו בירושלים זוכר?]

דמיטרי הבין כי המכתב הוא הסחת דעת ואין בו ממש. ליתר ביטחון החליף את בגדיו בגלימה צחורה ובכפיה וירד בתחנת הרכבת  ג'אבליה, שם הזמין גמל באוּבֶּר למספר שעות ויצא בדרכו בשביל חולי בין משוכות צבר לעזה. לפני שעזב את הרכבת השמיד את המעטפה ותכנה והשליך אותם  לתא ההסקה של הרכבת אל בין הגחלים הרוחשות.

פרק תשיעי ואחרון

לך לעזה

כמו  לסיפורי אלף לילה ולילה – יש גם לסיפור זה בוקר.

אחרי הפצצות אויריות

באין שורשים

·        

הגמל פסע באיטיות בתוך המון האדם שגדשו את רחוב עומר אל מוכתר, דימיטרי  חיפש את איש הקשר שעמו הוא אמור להיפגש. השמש  עמדה ברום השמים. הוא קשר את הגמל לעמוד חשמל חלוד ומעוקם, ונכנס למסעדה שוקקת חומוס  ״אבו נאסר״.

אדים עלו מסיר  ענק ממנו דלו מנות נדיבות של גרגרים חומים חיוורים ועגלגלים, ארבע נשים בשחור כרעו על הרצפה כתשו את הגרגרים שבמכתשים בקצב אחיד לעיסה סמיכה  עליה יצקו בתנועה סיבובית של פרק ידן, שמן זית. מלצר זריז הגיש ללא אומר את מנות החומוס המהבילות עם פיתות גדולות, בצלחות בדיל אפרוריות. תנועת לסתות כמעט אחידה ומבע עיניים מרוחק, באי המקום לעסו את פיסות הפיתות שבצעו וניגבו את החומוס. לא היו כל תוספות למנות האחידות במבנה הגדול שדמה לקנטינה צבאית.  מאוורר חשמלי סובב באיטיות את כנפיו המנומרות בחריוני זבובים מתחת לתקרה וניווט את מעופם אל עבר הסועדים שבידם הפנויה נופפו באדישות מגוננים על החומוס מהפולשים.

איש צעיר בעל זקן קלוש שנראה כמודבק התיישב לצדו של דימיטריוס, ובקול אלט נשי ביקש אותו להתלוות אליו אל מחוץ למסעדה.

"רק מסיים לשתות את הטמפו ויוצא״ השיב דימיטרי והגיר את המשקה  התוסס מבקבוק זכוכית מעוגל אל קירבו ופלט גרפץ משמעותי שגרם ליושבי המסעדה להשתטח מיד על הקרקע.

"הפחדת אותם, כולם כאן פוסט טראומטיים, אחרי המלחמה האכזרית לכיבוש העיר על ידי האנגלים והאוסטרליים, יימח שמם. כל רעש מקפיץ את אלה שנותרו בחיים" הוא הצטלב.

טוב ידידי מי אתה?"

שאל דימיטריוס כשהתרחקו השניים מהרחוב הסואן לפינה שקטה בין ההריסות. הצעיר הסיר במשיכה את זקנו המודבק : אני דלידה, אמא שלי קראה לי כך על שם סבתה המצרייה. כל אחיותיי נקראות ע"ש דלילה העזתית."

"כמה אחיות יש לך?"

"יווני, באת לעבוד או לבחור כלה עזתית?, עכשיו לעבודה!"

"נכון, אחרי מסע כה ארוך מלונדון עד עזה, אני צריך משימה רצחנית המתאימה לאודיסאוס, או לפחות להרוג את ביל חלק שני!"

״יפה דברת אז עכשיו תקשיב לי ותפעל בהתאם, אחרי!"

"איך אדע שאת דלידה ולא דלילה ולא תסגירי אותי לעזתים – לפלישתים הנוראיים, וסופי יהיה כשל שמשון ?"

"יפה יווני, ואיך אדע שאתה יווני? אנחנו חייבים בחובת הנאמנות האנושית, אתה ואני. נגעת בעיקר משימתך, בטרגדיה החוזרת של שמשון – הכישלון ההיסטורי של הפלישתים להגיע להבנה עם שכניהם, להשתעבד כנדרש כנתינים של הקולוניאליזם לדורותיו, לבני ישראל, לאסלאם הכובש, לעריץ העותומאני, לשבתאי צבי ונתן העזתי, לקלגס הבריטי ולציוני במכנסיי חאקי קצרים. התמקד במשימתך מעתה ועד להשלמתה"

 כדי להוכיח לצעירה את היותו יווני אסלי, נטרלי ואדיש לכול סכסוכי עזה, פרץ דימיטרי בריקוד סירטקי מסחרר אליו הצטרפו מספר נערים שמצאו בכך פורקן מהמתח והתלאות בהן היו נתונים.

"נו ראית דליה או דלידה ? אני יווני!

אז מה את\אתה מקשקש אודות שמשון? מה לי ולו. אני הלני, יש מספיק עתיקות וגיבורים מיתולוגיים ביוון אם אני רוצה להתעסק בכל זה. הייתי מעדיף לחלץ את ארכימדס מהאמבטיה, ולהגיש לו מגבת כדי שלא יתרוצץ ערום ויזעק אאוריקה! או להשתתף בתחרות על ליבה של הלנה היפה. אני לא ארכיאולוג וכל הסיפורים אודות שמשון ועזה אינם נוגעים לי. אולי תיעזרי בטנטן הקטן, הנה אני רואה אותו כאן מעבר לסיבוב "

"הייתי נעזרת בטנטן, אלא שהוא מפליג עוד שעתיים מכאן דרומה לאלכסנדריה בדרכו לפירמידות ״. דלידה חייכה אליו בסלחנות "תקשיב, הלילה הוא ליל ירח, והאושן, אניית המלחמה של הצי האנגלי תגיע אל מולי חופי עזה לאסוף אותנו על המטען שעלינו לשגר ללונדון על סיפונה , לבריטיש מוזיאון" .

הוא הביט בה בתמיהה, אישה צעירה פועלת כסוכנת נועזת ,כמוהו, בטריטוריה עוינת ללא מורא.

 "דברי מיידלה', אני נוטה להאמין שאינך טומנת  לי מלכודת,         אלא רק מסבכת אותי  בתככים אוריינטליים. זו אם כן תהייה משנמתי  הראשונה ומן הסתם האחרונה בין כל המשוגעים שהורגים אחד את רעהו ללא הרף "

 הם צעדו בסמטאות הצרות, השמש קפחה על הכפיות שלהם, ילדים התרוצצו יחפים ומבוגרים ישבו בכריעה מזרחית וגירשו את זבובי רפיח הירוקים שלא הניחו להם.

"מאז כיבושן של עזה ופלשתינה מנסים האנגלים להעביר ללונדון את שרידי שערי עזה  שנפלו על שמשון ושוביו הפלישתים או כפי שקוראים להם פלשתינים, אלא שעד כה נכשלו במשימתם.

 גרעין קשה של לוחמים תורכים בהנהגתו של קולונל פון דנציגר הגרמני התבצרו בסוף המלחמה ב1918 על דיונות שמתחתן נמצאים שרידי השערים ההיסטוריים, והם רוצים להעבירן למוזיאון ההיסטורי הגרמני באי המוזאונים שבברלין. מדובר במאבק בו מעורב הרבה כסף ופרסטיז'ה בין הגרמנים והתורכים מצד אחד לבין בריטניה הגדולה השולטת בינתיים בעזה. בגלל מאבק זה קיימת מתיחות בינלאומית והם לא הצליחו להגיע לפשרה בשרכי שלום. את השרידים ההיסטוריים של שערי שמשון עלינו לחלץ במבצע נועז מידי המחתרת התורכית גרמנית הזו שהתבצרה על הדיונות. כמו פיראטים מהמגרב  הם מעלים תביעות דמיוניות תמורת שחרור העתיקות. הם רוצים אוטונומיה וקבוצת כדורגל לעזה. לכן החליטה בריטניה לא לבזבז זמן, ולנצל את השליטה שלה בפלשתינה ולחלץ את העתיקות בכוח צבאי בטרם יפוג המנדט שיש לה באזור. יש לי מפה מפורטת של המתחם, של היעד ותוכנית פעולה שאתה אמור לפקד עליה הערב"

"רגע ,רגע אני לא חייל, ובטח לא מפקד!"

"שטויות, תראה את היהוד בפלשתינה, גם הם לא חיילים ותראה מה הם עושים לבריטים? תראה את הצעיר שתום העין שלהם.."

"מי , צ'יהולי זכוכית?"

"לא, מוסא דיין, זה שמחליף את הגיבור הקודם שלהם שנלחם ביד אחת וכבש את תל חי"

" לא מכיר, אולי את מתכוונת ללילנבלום, או לנלסון?"

"מה אתה מקשקש יווני, שב לידי ואסביר לך מה עומד להתרחש. אנחנו נפעל כמו שרה ומשפחתה האמיצה מזיכרון יעקוב, נעמוד בקשר עם האושן, נאותת למשחתת הבריטית, נסמן להם בגוזניקים היכן להפציץ את החוף ולהבריח את פון דנציגר וחבר מרעיו התורכים  מהגבעה שתחתיה קבורים השרידים של שערי עזה. אתה תפקד על כוח מיוחד של לוחמי פלמ"ח שמחפשים אקשן, ורוצים ללמוד מלחמה בשטח בנוי, בסמטאות . המפקד שלהם אריק רוצה להשתמש בניסיון שירכוש בפעולה, כדי להשתלט על עזה לאחר גירוש האנגלים מפלשתינה. אתם תיכנסו למשלט התורכי במנהרות שחפרו חמסניקים שהעסקתי במשך מספר חודשים כדי להכין את תת הקרקע למבצע. תפרצו ותעלו על הקרקע ממש ליד אתר העתיקות, ותחזיקו בו עד לשעה 02:00 אז ינחתו חיילי חיל החפרים הסקוטי מהאושן, ויקבלו את האתר מידיכם יעמיסו את השרידים שכה משתוקקים להם בלונדון על גשר הגלילים ושיירת ג'יפים אמפיבית שתרד למים ותעלה  אותם לסיפון האושן"

היא התנשמה בכבדות בשל החום הכבד, "הבנת?"

"הבנתי דלידה, ואני לא מתכוון להתחייל הערב ולבצע פעולה צבאית. תשכחי מזה. אני נשלחתי בעקבות אירי בשם או'דונל למשימת ביון ולא לפקד על  מבצע קומנדו.

אם בלומגרטן וארצ'ימבולד הדשנים והנכלוליים, והמזכירה הפתיינית שלהם סילביה  שנתנה לי גוד טיים, שלחו אותי לאוריינט לפקד על מבצע התאבדות, אז אני חוזר ברוורס לפריז. אם תרצי להצטרף, את מוזמנת ,קולך ערב ותוכלי להיות זמרת. בפריז אוהבים זמרי ג'ז שחורים, וזמרות מזרחיות, ההצלחה מובטחת לך. לי הוענק כבר  עיטור האימפריה הבריטית מידי הנציב העליון של פלשתינה, ולכן אתקבל בסבר פנים יפות על ידי שירות הביטחון הצרפתי. נוכל לחיות יחד בדירה קטנה במונמרטר, להכיר את פיקסו ולתפוס ראש עם איב מונטאן וז'וזפין בייקר. עברתי בפריז בדרכי לפלשתינה, ממליץ בחום."

SS ile de France

" ומה עם המבצע המורכב עליו עבדתי חודשים? מה עם הארכיאולוגים האנגלים על סיפון האושן המצפים לגאול את  שערי עזה מהדיונות?"

"דלידה, תחליטי האם להמשיך להיות עזתית, משת"פית של הבריטים או אולי להיות זמרת מהוללת בפריז. במקרה הגרוע אם לא תוכלי לשיר תוכלי להיות זונה בסנט דניס, זה עדיף על החום והזבובים כאן. תחליטי מיד כי הרכבת  לתל אביב יוצאת עוד חצי שעה. אני מקים קומונה במונמרטר במקום הקומונה ההיסטורית. סילביה מלונדון מצטרפת אלי וגם אשתו של תת סגן שר המושבות האנגלי ארצ'ימבולד וגם בלה מחולון, ואשתו של הנציב העליון והקוף שלו, נחיה ביחד . גם פריד אל עטרש או חוזליטו מוזמנים ויצטרפו, כך תוכלו לשיר בבוקר בקרונות המטרו ולקושש מעות לקיום הקומונה. אגאתה הנינה האבודה של דזירה ואהובה  נפוליאון הבטיחה לקלף כל בוקר תפוחי אדמה בקנטינה הקואופרטיבית שלנו. יחד נהיה בריגדה בינלאומית, אנרכיסטים בסטייל פריזאי, אם נרצה אקשן ניסע לברצלונה להילחם בפשיסטים של פרנקו או לדולומיטים להילחם במוסליני השחצן. יש מספיק אקשן בפריז ובסביבתה בלי זבובים על הפנים וחול בנעלים וחורבות בתים ואין ספור יתומים וקומץ של תורכים וגרמנים המתבצרים בגבעה 24 שאינה עונה."

"מה את אומרת?"

Josephine Baker by Jean Chassaing (1905–1938)

דלידה היססה, היא לא ידעה מה בדיוק מציע לה היווני החתיך שהגיע בשליחות הוד רוממותו מלך אנגליה לנהל מבצע חילוץ עתיקות ועכשיו הוא מדבר בהגיון ודמיון פורח על בריחה לפריז על עתיד וורוד של קריירה ווקאלית או משכב בתשלום.

"איך נגיע לפריז?" שאלה

איך הגיע לנין לסנקט פטרסבורג?  איך הגיע נפוליון לווטרלו בבלגיה? איך הגיע הרצל לירושלים?" שאל השיב לה דימיטרי.

"איך באמת?"

״כל אחד בדרכו, לנין בקרון רכבת אטום, נפוליאון בכרכרה, הרצל בארון קבורה, כל אחד על פי מה שיעד לו הגורל . ובאשר לנו אין בכלל בעיה. אני נושא דרכון דיפלומטי שניתן לי לצורך משימה שאין בדעתי לבצע. נגיע ברכבת החיגא'זית לנמל חיפה ומשם באניית הפאר איל דה פראנס לריוויירה הצרפתית ומשם ברכבת הכחולה לפריז. את תאהבי את החיים הטובים, גם אם הם יהיו קשים , העיקר תשכחי את עזה והמזרח התיכון, ותהיי זמרת מפורסמת כמו אום כולתו'ם וג'ורג' מוסטאקי. "

"אני אצטרך להתמסר לך ? "

״לא ממש, לא , מסתבר שנשים ממילא מחפשות את קרבתי, ובאניית הפאר וברכבת הכחולה השירות כולל גם צחצוח נעלים, אז את פטורה מהכול"

״נשמע טוב חוואג'אה דימיטרי"

״עכשיו לפני שיבינו מה שקורה, עלינו לשאת רגלים ולהסתלק מכאן"

דלידה היססה, היא לא ידעה מה בדיוק מציע לה היווני החתיך שהגיע בשליחות הוד רוממותו מלך אנגליה לנהל מבצע חילוץ עתיקות ועכשיו הוא מדבר בהגיון ודמיון פורח על בריחה לפריז על עתיד וורוד של קריירה ווקאלית או משכב בתשלום.

"איך נגיע לפריז?" שאלה

איך הגיע לנין לסנקט פטרסבורג?  איך הגיע נפוליון לווטרלו בבלגיה? איך הגיע הרצל לירושלים?" שאל השיב לה דימיטרי.

"איך באמת?"

״כל אחד בדרכו, לנין בקרון רכבת אטום, נפוליאון בכרכרה, הרצל בארון קבורה, כל אחד על פי מה שיעד לו הגורל . ובאשר לנו אין בכלל בעיה. אני נושא דרכון דיפלומטי שניתן לי לצורך משימה שאין בדעתי לבצע. נגיע ברכבת החיגא'זית לנמל חיפה ומשם באניית הפאר איל דה פראנס לריוויירה הצרפתית ומשם ברכבת הכחולה לפריז. את תאהבי את החיים הטובים, גם אם הם יהיו קשים , העיקר תשכחי את עזה והמזרח התיכון, ותהיי זמרת מפורסמת כמו אום כולתו'ם וג'ורג' מוסטאקי. "

"אני אצטרך להתמסר לך ? "

״לא ממש, לא , מסתבר שנשים ממילא מחפשות את קרבתי, ובאניית הפאר וברכבת הכחולה השירות כולל גם צחצוח נעלים, אז את פטורה מהכול"

״נשמע טוב חוואג'אה דימיטרי"

״עכשיו לפני שיבינו מה שקורה, עלינו לשאת רגלים ולהסתלק מכאן"

את הסיפור על תשעת פרקיו שמעתי מנכדם של דימיטרי ודלידה בבית קפה קטן בבלוויל  פריז ב19 באפריל 1989. פרטים אינטימיים שנודעו לי מהם אודות דמויות ידועות שהתרוצצו בפלשתינה בכובעי טמבל והטיפו לכיבוש הארץ ולציונות וירדו למנהטן או שהפכו ליהלומנים באנטוורפן או לבעלי בארים בהמבורג, הותרתי באמתחתי עד שתגיע השעה לפרסם אותם.