במקום לנסוע נסתפק בזיכרונות משם
פריז : האריה מבלפור
צעיר צרפתי ושמו פלוני
ריימונד קינו
צעיר צרפתי אלמוני ומרושש,
התהלך עצב בשדרות אדגר קווינה, לאורך בית הקברות מונפרנס
כאשר ניגש אליו איש זקן בעל מראה מוזנח מאוד, כמעט קבצן.
"המצב לא טוב ,הא ?" המצב לא טוב , הא?" אמר הזקן.
"את זה אי אפשר לומר," ענה לו פלוני
" מתערב שזה בגלל שאתה תפרן".
" אתה אמרת. "
"מה תהיה מוכן לעשות כדי להשיג כסף?"
"הכל".
"אפילו שוד? "
"למה לא? "
"בוא אחרי". הם הלכו לאורך שדרות רספיי לכיוון פסל האריה מבלפורט.
"מדובר בדייר זקן שחי בקומה החמישית" הסביר הקבצן.
"הוא מחזיק את כל כספו בבית. כל לילה הוא נעדר מהדירה, יוצא למשחק קלפים, משמונה עד שמונה וחצי. השוער נעדר תמיד. ניתן לומר שהעסק מוכן."
"נעצור כאן"
הוסיף ונעצר בחזיתו של בניין מודרני ויפה ובהנהון ראשו הוא סימן היכן דירתו של השוכר.
"אז אל תעשה העוויות כאלה, אתה מושך אלינו תשומת לב."
הזקן משך בכתפיו.
" כרצונך", הוא הגיע לדלת הדירה וצלצל.
"מה אתה עושה?," שאל פלוני מבוהל
"זו הדירה בה אני גר" , ענה הזקן בחיוך.
הדלת נפתחה הוא סגר אותה מאחוריו, בזהירות.
פלוני הלך משם לאיטו , תוך שהוא מחשב את השורש הריבועי של
123,456,789, כדי להעביר את הזמן.
פיליפ נוארה בכיכר טרנה, חורף 1999
אבי גולדברג
מזוקן באפודת צמר ,נחלץ ממכונית, קומתו הגבוהה שפופה,
הביט ימין ושמאל וחצה במהירות את הכביש
אל הכיכר, שם פרחים בדליי פלסטיק כפריחת שדה באביב .
חורף פריזאי, התבוננתי בו ,חיפשתי את המצלמות,
לא היו מצלמות והוא היה לבד והצביע על פרחים
מוכר הפרחים, בסינר כחול ארוך עד קרסוליו, ליקט זר גדול .
הוא חזר לעבר המכונית צרור הפרחים חבוק אל חזהו
הוא היה שוב אלכסנדר המאושר ואלפרדו בסינימה פרדיסו.
לא היו מצלמות סביב אבל זו הייתה סצנת חורף של סרט בפריז.
אני הייתי המצלמה והסרט אצלי בזיכרון .
השבוע לפני חמש עשרה שנים מת פיליפ נוארה
Gay Parree
צ'רלס בוקובסקי
תרגם וצילם אבי גולדברג
בָּתֵּי הַקָּפֶה כְּפִי שדמינתָּ אֶת פָרִיז בֶּעָבָר
אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בְּהִדּוּר, סְנוֹבִּים, וּסְנוֹבּ גַּם הַמֶּלְצַר.
מַגִּיעַ נוֹטֵל מִמְּךָ אֶת הַהַזְמָנָה
מִתְיַחֵס אֵלֶיךָ כִּמְצֹרָע.
אֲבָל לְאַחַר שֶׁלגמת די מִיֵּינְךָ
מִיָּד מִשְׁתַּפֶּרֶת הרגשתך.
אַתָּה מַרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר,כְּמוֹ סְנוֹבּ בְּעַצְמְךָ.
שׁוֹלֵחַ מַבָּט מִתְנַשֵּׂא אֶל הַיּוֹשֵׁב מִשְּׂמֹאלְךָ
הוּא קוֹלֵט מַבָּטְךָ, וְאַתָּה מְעַקֵּם אֶת אַפְּךָ
קְצָת כְּמוֹ מִי שֶׁהֵרִיחַ צוֹאַת כְּלָבִים,
וְאָז מַפְנֶה אֶת מַבָּטְךָ לַצְּדָדִים.
וְהָאֹכֶל כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ ,תָּמִיד מְעֻדָּן מִדַּי
הַצָּרְפָתִים חושְׁדים בתַבְלִינִים
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אַתָּה מֵבִין שֶׁכֻּלָּם שָׁם מְבֹהָלִים
חֲבָל ,חֲבָל ,עִיר כֹּה יָפָה מְלֵאָה בפחדנים,
וְאָז מוֹרִיד עוֹד יַיִן , וּפוֹקֵחַ עַין
פָּרִיז הִיא הָעוֹלָם , וְכֻלּוֹ כְּמוֹ פָּרִיז
ָ הרם כוסך לִכְבוֹדָהּ , בַּאֲשֶׁר הִיא כָּזוֹ.
פריז מונמרטר בר יין לפני שנות דור; צילם אבי
נפוליאון בפריז
ינואר 1998
בקולנוע הישן ברחוב מק מהון הקרינו את אחת מהגרסאות המקוצרות של "נפוליאון" , של אבל גאנס.
הסרט מ1927 בשחור לבן ,באולם הקטן בפריז הקרה היה דרמטי למרות האיכות הירודה של הפילם. יצאנו לאוויר הקר לאחר שלוש שעות של דרמת המונים, בשחור לבן ואפור . ברחוב ויקטור הוגו שוטטו זונות מכורבלות במעילים וצדו בעיניהן עוברים ושבים מעטים שצעדו במהירות אל פתחי הבתים או לבתי הקפה המחוממים.
נפוליאון סרט במאי אבל גאנס 1927
פריז חורף במטרו
תחנת המטרו
עמדתי מכורבל במעיל צמר שחור ארוך, מתגונן מפני משב הרוח הקרה שחלפה בתחנה הישנה ,המתנתי למטרו.
מי שזוכר את בורביל ,האסיר ,הבורח משבי הנאצים בדרכו אל החופש ,בסרט" האסיר והפרה" ,זוכר אולי את שלט הדרכים הגדול בו הוא נתקל ועליו חיצים לארבע רוחות השמים ועליהם שמות הערים בגרמניה . האסיר נזכר אסוציאטיבית ובהשאלה בשמות תחנות המטרו בפריז וביניהן ב Filles Du Calvaire . שם מסקרן .
התחנה הוקמה בשנת 1931 ,ושמה המוזר של תחנה זו בקו מספר 8 ,ניתן לה לזכר מסדר הבנדיקטיני שהוקם ב 1617 ,בשם זה "הבנות של קלוויר" . Calvaire הוא סלע הגולגותא עליו נצלב ישו.
הגולגותא הארמית תורגמה לאנגלית בהשאלה מהלטינית.
מסורת הנוצריות מזהות את הסלע עליו הוצב הצלב עליו נצלב ישו מנצרת ,כסלע אשר מתחתיו נקבר אדם הראשון. הסלע ואתר הצליבה מצויים כמובן בכנסיית הקבר בירושלים העתיקה.
פרננדל והפרה
פריז - רמלה
איסמעיל הוא צעיר המגיש את הקוסקוס הטוב ביותר מערבית למרוקו ,במסעדה פשוטה ברחוב סנט דניס.
איסמעיל הוא נכד לערבי יליד רמלה ,שארז מטלטליו בשנת 1948 ונס מזרחה לעבר הירדן ואחר כך התגלגל לארצות המגרב ומשם לצרפת . נכדו מגיש קוסקוס ומגלגל מילים בעברית ויידיש אותן קלט בקוסקוסיות פריזאיות בהן עבד ושהיו בבעלות יהודית ובהשגחת הבד"ץ פריז.
משפחתו של איסמעיל ,כך סיפר לי מגישה חומוס ליהודים וערבים ברמלה כמימים ימימה ,ויום אחד כשלא יפחד יגיע לפלסטין לבקר את מה שהיה בית סבו.
החנוכייה של ארסן לופן
קטע מתוך הספר "תל-אביב קיץ קטלני"
פריז עירו של ארסן לופן. כשנכנסתי, היה האור שנשפך על המפות הצחות וכלי הכסף של מסעדת השף הוותיקה, רך ונעים. אל השולחנות שהוזמנו מראש כבר ישבו האורחים, והשולחן הקטן שהזמנתי ניצב בפינה אינטימית, כמו חיכה לזוג רומנטי שיסעד את מיטב תבשילי בריטני ויערפל ראשו ביין בורדו שצבעו אדום עמוק.
האם ציפיתי לאווה?
כאיש חשדן הייתה ההיכרות אחר הצהריים בפארק מונסו חפוזה מדי, מקרית או מתוכננת, תהיתי, מדוע שבחורה צעירה תתיישב דווקא לידי מכל באי הגן ותפתח בשיחה גלויית לב. מחשבתי נדדה לאחד מסיפורי ארסן לופן אותו פושע פריזאי, דמות הג'נטלמן בעל אלף הפרצופים המתעתע ביריבו הגדול שרלוק הולמס, וכדי להגחיכו נקרא הבלש הרלוק שולמס, וד"ר ווטסון ידידו עוזרו מכונה ווילסון:
בבניין שחזיתו פונה לרחוב מוריו 18 וחדריו נשקפים אל פארק מונסו, מעל הספסל הירוק עליו ישבנו אווה ואנוכי אחר הצהריים, והחלנו לרקום ידידות פריזאית, כמו שנים רבות קודם לכן על אותו ספסל עם מסייה דה סטאניסלאס מתבצע שוד כך פותח הסיפור שגיבורו ארסן לופן ויריבו שרלוק הולמס.
מכל שכיות החמדה שברשות הברון המתגורר בדירה נעלמת רק חנוכייה יהודית. חשדו של שרלוק החוקר את הפשע נופל על האומנת הצעירה שמחלון חדרה נשקף הספסל עליו ישבנו. וחשדי נפל על אווה הפולנייה הצעירה שישבה לצידי על ספסל ירוק שעליו ישב ארסן לופן כשתכנן את תעלול גניבת החנוכייה. כל המחשבות הללו התפוגגו כשבפתח המסעדה הופיעה אווה, לבושה בשמלת ערב שחורה ושערה אסוף, מחפשת אותי במבטה.
המלצר ליווה אותה לשולחן וכבר התמוססו כל חשדותיי והתחלפו, כפי שתמיד קורה בנוכחות נשים מקסימות, בפעילות פרמונים מוגברת.
פארק מונסו
בין טהיטי לאלג'יר
מתייר הבננות, ג'ורג' סימנון אל הזר אלבר קאמי
אבי גולדברג
לאחרונה התגלגל לידי ספר בשפה הצרפתית מאת ג'ורג' סימנון. הספר נכתב בשנת 1937 ושמו "תייר הבננות". שם מסקרן, ולאחר מספר דפים אל תוך הספר מתחוור לקורא הביטוי "תייר בננות" ככינוי דופי המתייחס לצעירים חסרי כול שהגיעו על סיפון אוניות אל טהיטי הרחוקה במטרה לחיות חיי בטלה על חופי חול בצל עצים, ולהזין עצמם מפרי עצי בננות וקוקוס ולהתענג על נשות האי ,כפי שדמיינו את גן העדן הארצי ואת חייו של הצייר גוגן על האי. סופם של אותם תיירי בננות היתה אכזבה מכך שגם האי מהחלומות הוא יישוב ארצי בו עליהם לשלם לילידים עבור מזונם ולהוסיף ולשלם עבור חסדיהן של אותן הנשים המוכנות למכור אותם, בבחינת סדנא דארעא חד הוא.
בד בבד עם כתיבת סדרת הספרים המתבססת על דמותו המוצקה של המפקח מגרה ממשטרת פריז ,כתב סימנון ספרים המכונים "הרומנים הרציניים", . Les romans dures.
מקובל בקרב הקוראים והמבקרים כי בין ספרי הבלש , לבין הספרים "הרציניים" קיים חיץ וכי מדובר בשתי סוגות נפרדות, הראשונה הפכה אותו לאחד הסופרים הנמכרים והעשירים במאה העשרים, ואילו הסוגה השנייה התקבלה בהערכה מסויגת.
תייר הבננות ג'ורג' סימנון
הצל שהטיל סימנון סופר הבלשים המצליח והמתוקשר על סימנון הסופר הרציני, מנע ממנו להשיג את המעמד הספרותי הנכסף של סופר מוערך בחוגי הספרות.
סימנון היטיב להציג את מצבו הקיומי של האדם, והמחיש בספריו את מצבו של האדם המודרני הנתון לתעתועי הגורל גם בספרי המפקח מגרה אך ההכרה בגדולתו של סימנון כסופר מהזרם האקזיסטנציאליסטי הרציני, ברחה מפניו . קהל הקוראים והמבקרים לא יכול היה להינתק מהתדמית הקלילה שבנה לעצמו הסופר יליד בלגיה, כרודף נשים, כסף וחיים טובים.
כדרכו של סימנון הוא מתמקד בגורלו של אדם אחד, "הגיבור הסימנוני", שהוא בדרך כלל אדם, שעד לרגע מסוים בחייו מסתיר תהליך תסיסה נפשי המבשיל לכדי משבר, הרגשת ניכור ותסכול מול המציאות הבלתי מובנת. אפשר לכנות את הגישה הזו בפשטנות כשם הסרט "עצרו את העולם אני רוצה לרדת" של בילי קריסטל .
צילם אבי
במהלך השייט לעבר טהיטי, מתנגשת המציאות בחלומו של אוסקר דונדייה הצעיר לחיי פרישות בטבע . אל הסיפון עולה קפטן לאגרה, המואשם ברצח קצין צעיר מספינתו. הוא מוחזר לבירת טהיטי, פפיטה כדי להישפט שם. הסיבה לרצח היא בת טהיטי צעירה ששני הגברים חשקו בה. במשפטו של הקפטן לאגרה, הנאשם ברצח, נראה הנאשם מרוחק לחלוטין ואינו מתגונן מפני האשמה. מבחינתו, מה שקרה היתה תאונה, משחק הגורל . לעומת זאת, על דונדייה הצופה במשפט משפיע ההליך ואווירת השחיתות ומערכת הצדק הקולוניאלי שאופפת אותו, עד כדי ערעורו המוחלט.
הוא הולך עד הסוף המר. המסע לטהיטי מסתיים בהתאבדותו.
הסופר הצרפתי אלבר קאמי זכה בזכות ספריו הזר והדבר, בפרס נובל לספרות . ספרו של קאמי הזר נכתב מספר שנים לאחר צאתו לאור של ספרו של סימנון, תייר הבננות, עלילתו מתרחשת אף היא מחוץ לצרפת, באלג'יר.
הזר אלבר קאמי
במהלך עלילת הספר [הזר], מתבצע רצח , על חוף הים בדם קר של ערבי ילידי בידי צרפתי תושב אלג'יר ,מרסו, רצח שמבחינתו של הרוצח הוא חסר משמעות, כמעט אקראי. בספר הזר, של אלבר קאמי, מתוארת התנהגותו של מרסו הרוצח כדומה לזו של הרוצח הקברניט לאגרה בספר תייר הבננות של סימנון.
הנאשמים של סימנון וקאמי נותנים את הדין על מעשי הרצח . השיפוט החברתי והמוסרי של הרוצחים נראה חסר משמעות נוכח הניכור של הנאשמים עצמם ממעשיהם בעת המשפט, בשני הספרים אין הם מבקשים רחמים או מביעים חרטה על מעשיהם. הם אינם משתמשים במידת הצביעות שמציעים להם סנגוריהם כדי לזכות ברחמי בית המשפט ולהיחלץ מגורלם, נראה כי הם מתייחסים למתרחש כאל גזירת גורל.
אפשר לראות בספר תייר הבננות של סימנון השראה לכתיבתו של אלבר קאמי את הזר, יצירה שזיכתה אותו בפרס הנובל הנכסף.