בשבת חורפית נסענו לאבו גוש לכנסיה הצנועה "גבירתנו של ארון הקודש" ,לשמוע מיסה של באך, מוזיקה ליטורגית במשכן הראוי לה. הכנסייה הוקמה על גבעה המזוהה עם קריית יערים התנכ"ית, אליה הובא ארון הברית ובה העלה אבק במשך עשרים שנה ,עד שהמובילים העבירו אותו לשכון בבית המקדש בירושלים עם חורבן המקדש נעלם ארון הברית.
שורות שורות ישבו חובבי מוזיקה והאזינו למקהלה ששוררה בקולות רבים, ראשים נדו בקצב המוזיקה או היו אלו תנועות פרקינסון קצובות. מבטי בכול מקרה שוטט אל תקרת העץ המאוירת בה תוארו גברים רכי מבע בכותנות לילה בצבע שנהב ,מכתפיהם צצו כנפיים. מרחפים הם למעלה סביב הצלב. מן הסתם היו אלו מלאכים שיצאו בשליחות האל בחיפוש אחר ארון הברית שנעלם.
בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה, נשלחתי למעבדה בפרוור תעשייתי של פריז, לחתום על חוזה מסחרי שעניינו איסוף שליות נשים לאחר לידתן בבתי חולים בישראל ושינוען במכלי קירור לפריז לתעשיית הקוסמטיקה כממרח המיועד לשמירת עור הפנים ,עם או ללא תוספת צבעי מאכל וחומרים משמרים.
כנסיית גבירתנו של ארון הברית: צילם אבי
בשעות אחר הצהריים, לאחר ששבתי לעיר,שוטטתי בשדרות אלישע. בכניסה לבית הקולנוע הכריז שלט פרסום צבעוני על הקרנת סרט הרפתקאות שעיקרו: מציאת התיבה האבודה -ארון הברית ,בידי ארכיאולוג שכינויו אינדיאנה ג'ונס.
המיתוסים וסיפורי העם חיים ונושמים ומזינים את עצמם . "גבירתנו של ארון הברית" ה-Notre Dame , היא הגבירה מַרִיָה, שמבין ירכיה הגיח המשיח, ללא התערבות בעלה הנגר יוסף. תמיד ריחמתי על הילד ישוע שלא זכה לאב נגר ולא יכול היה לסמוך על המלאך שהפרה את אימו, שירכיב עבורו אפילו שידת איקאה.
משיב אבדות ישנות
בעוד צלילי המיסה הנוצרית מנסרים בין כתלי הכנסייה שב מבטי את המלאכים שבתקרה שבמבט שני כבר לא נראו לי כה תמימים. הבנתי שאותה גבירתנו כנראה לא יכולה הייתה לתרום שליה למעבדת השליות הפריזאית ,מאחר שעוברה בידי רוח מכונפת.
מסורת העיבור שלא כדרך הגבר, מתחילה כבר בגן העדן ,על פי האמונה שרווחה אצל הנוצרים הקתארים שהתגוררו באיטליה ובדרום צרפת , על פי אמונתם ,חווה, האם הראשונה, עוברה מזנבו של הנחש [התגלמות השטן] ולא בפאלוס של אדם.
עדויות מתועדות של בני הקהילה הקתארית בעיר אורבייטו באיטליה, מלמדות כי החטא הקדום,על פי אמונתם, הוא עיבור חווה בידי השטן בדמות הנחש, באמצעות הזנב!
הקתדרלה באורבייטו צילם: אבי
אמונת עיבור נשים בידי מלאכים רווחה גם אצלנו במקורות כפי שרווחה אמונה בדבר עיבור נשים בידי אלי האולימפוס ,בציבור היווני.
"בראשית כא: א וַיהוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְ-הוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" . על פי פילון האלכסנדרוני [ידידיה הכהן] היה עיבורה של האם העברייה הראשונה, שרה, בידי מלאך בעוד אברהם משתעשע עם הגר. גם שאול התרסי [פאולוס] באיגרתו אל הגלאטים מסביר כי עיבור שרה היה שלא כעיבור הגר, מזרע בעלה אברהם.
שוב הבטתי בתקרה והבנתי שהמלאכים המשייטים על תקרת הכנסייה בגלימות ליל שמתחתן לא מסתתר אלא יצר,מחפשים בת זוג מתאימה מבין חברות המקהלה הצעירות ששוררו מתחתם .
שרה אברהם והמלאכים מרק שגל מתוך wikiart
חוקרי מקרא סבורים הביטוי הרווח במקורות "בני אלוהים" נותר דו משמעי. מספר חנוך, החיצוני, אפשר ללמוד כי מנוח חשד באשתו, אמו של שמשון, שתפסה סיבוב עם מלאך והרתה לו. גם ללמך אביו של נוח לא היה כה נוח, באשר היה סבור כי בנו ,הצדיק בדורו ,הוא בן למלאך מעופף ולאשתו הפרפרית.
משנסתיים הקונצרט, ובטרם עטו הגברים על השירותים הציבוריים ,נותרתי על עומדי מחשש שמלאכי התקרה אינם מלאכי השלום אלא קופידונים מנוסים, המחכים להזדמנות כדי שיוכלו להסתער על בנות זוגנו במטרה לנעוץ בהן זנב או אבר מכונף אחר, בעוד אנו מרוקנים את שלפוחיותינו.
[על מלכודת החומוס של אבו גוש פעם אחרת, כשאחלים מייסורי בני מעיי.]