"היא תלויה על הכותל המערבי "
הרדיו במכונית שידר הודעה משמחת על דבר שתי תמונות גנובות ממוזיאון ואן גוך באמסטרדם שנתפסו על ידי המשטרה האיטלקית ארבע עשרה שנה לאחר העלמם.
יש גם טובים בארץ המגף והם משרתים במשטרה הנלחמת במאפיה. לאחר הדיווחים האחרונים מאיטליה אודות ההרס והמוות שהסבה רעידת האדמה בעיירה העתיקה אמטריס בפרוג'יה, לא הרחק מאקויליה בה התרחשה רעידת אדמה קטלנית לפני מספר שנים, זו אכן ידיעה משמחת .
עשינו דרכנו ברכב מתוך גחמת קיץ וחצינו את הגבול משוויץ אל איטליה של רעידות האדמה ,הבנקים פושטי הרגל והתמונות הגנובות. מעבר ההרים סימפלון היה פנוי ביום ראשון בבוקר ובעמדת הגבול לא היה ניתן לאתר שוטר או מוכס לרפואה ובתוך שעתיים הגענו אל העיירה הקרובה ביותר על אגם מג'ורה :ורבניה.
בתי הקפה לאורך האגם היו מלאים במקומיים שלגמו קפה של בוקר.ברציף שלאורך האגם טיילו משפחות ב"בגדי שבת" והביטו לעבר הסירות שבאגם.
לאחר עירוי שתי כוסות אספרסו למחזור הקפאין יצאנו לשיטוט בדממת יום ראשון ברחובות הצרים של העיירה .על מי האגם השוקטים התרוצצו מספר סירות מנוע ועליהן צעירים בבגדי ים ,מנופפים ליושבים על ספסלים הציבוריים שלאורך הטיילת. מפרשיות שטו בעומק האגם וסירות משוטים חלפו סמוך לרציף. ורבניה היא עיירת מחוז חסרת השראה ולאחר חיפוש בויקיפדיה מצאתי אזכור על כך שהמנצח האיטלקי המפורסם ארתורו טוסקניני התגורר בה . זהו אותו איש גדל נפש שיוקרתו ומאמציו סייעו להקמת התזמורת הפילהרמונית בארץ ישראל ,בתל אביב ,והוא אף ניצח עליה בקונצרט הפתיחה ב1936.
מעט דרומה משם על גדות הלאגו מג'יורה שוכנת העיירה סטרצה וצפונה ממנה מרחק כארבעים קילומטרים במעלה האגם,מעבר לגבול השוויצרי החוצה את האגם ,שוכנות עיירות הנופש הידועות ,אסקונה ולוקרנו. כשצעדתי בצל אורנים עבותים לאורך הרציף חשבתי על הדוגית המהירה אותה השיט גיבור ספרו של ארנסט המינגווי ,הקץ לנשק,הסגן הנרי. בלילה שחור כשאהובתו קתרין לצידו הוא חותר מסטרצה,צפונה,עורק מאיטליה שסועת הקרבות במלחמת העולם הראשונה אל שוויץ השלווה. הוא חולף כאן ליד הרציף כנראה , בשייט לילי כשגשם יורד עליהם. האוהבים מתחמקים מסירות משטרת הגבול השוויצרי ומגיעים עם שחר לחוף מבטחים. בדרך הם חולפים על פני האיזולה בלה –האי היפה ,אחד המקומות המתויירים ביותר בצפון איטליה,מאות מטרים מהחוף של סטרצה . מהרציף של ורבניה אי אפשר לראות את האי הקטן ,אך הדמיון משיט אותנו לאי זה עליו נבנה ארמון מפואר וגנים בסגנון שרווח אצל אצילי אירופה במאה ה17 .אל אי זה מגיע הצייר החובב היהודי אמריקאי פידלמן. פידלמן הוא דמותו הטראגית קומית של ברנרד מלמוד הסופר היהודי אמריקאי. הוא מגיע לאיטליה על מנת ללמוד מציירי הרנסאנס את אומנות הציור המושלם. פידלמן השלומיאל נקלע לכל סיטואציה מביכה אפשרית ובין היתר נופל טרף בידי סרסור זונות איטלקי המחרים את דרכונו ומחזיק אותו בשבי בבית הזונות.
ונוס מאורבינו צילום ויקיפדיה
הסרסור מציע לפידלמן את חירותו אם יאות להעתיק את הציור הנודע 'ונוס מאורבינו' ,התלוי על אחד מקירות הארמון שבאיזולה בלה. המזימה היא לפרוץ לארמון להסיר את המקור של טיציאן ולתלות העתק משובח שעל פידלמן לצייר. בתמורה יזכה האחרון בדרכונו ובחופש המיוחל. עלילות פידלמן והפריצה הנועזת ,שוד היצירה הידועה של טיציאן,הם ממיטב הסיפורים הקצרים . ברנרד מלמוד מצליח לשמר את הנפלא שבתלאות היהודי ,מן מנחם מנדל נודד באיטליה ,שיש בדמו יותר מקורטוב של עצב ושמחה של יהודי העיירה המחפש את עתידו בעיר הגדולה ומוצא עצמו חסר כול.
התמונות של פידלמן: כריכת הספר
מזימות האיטלקים ששדדו את המוזיאון באמסטרדם ושתמונות ואן גוך ששדדו התגלו אצלם כעבור 14 שנים, נרקמות כנראה אצל בני העם הטמפרמנטי כל העת. הקושי לעמוד נוכח יצירות ששוויין כה רב ,הפיתוי לשדוד את 'הולדתה של ונוס' , יצירה גדולה ממכחולו של איטלקי בן עמם בוטיצ'לי אינה בר כיבוש.
הולדת ונוס צילום בויקיפדיה
המזימה הקומית לשוד מוזיאון האופיצי בפירנצה והעברת התמונה על גבי אסדה בשייט במורד נהר הארנו נרקמת בין סניור מנטיסטה לצ'זרה והמימוש באמצעות איש הזרוע האלים ה"גאוצ'ו" הם מהקטעים היותר מבדרים בספרו של תומאס פינצ'ון ' v. ' שהתפרסם לראשונה בשנת 1961.
"היא תלויה [התמונה הולדת ונוס] על הכותל המערבי באולם לורנצו מונקו" מסביר מנטיסטה לשרירן מוונצואלה ה'גאוצ'ו' את תכנית השוד. תומאס פינצ'ון הוא אחד הסופרים המעניינים והמסקרנים בארצות הברית. הוא שומר על פרטיותו בקנאות וספריו הם חומר קריאה ועיון אנציקלופדי,דומה למתכונת שבנה ג'ימס ג'וייס ביוליסס שלו ארבעים שנה לפני כן. הספרים של פינצ'ון רוויים רמזים, אזכורים,בדיון בלול במציאות,והקורא נדרש לסבלנות רבה בניסיון הפענוח של הספרים.
כשהשמש נטתה מערבה יצאנו בדרכנו חזרה בדרך ההרים המחברת את ארץ המגף לשכנתה השלווה.
לפני יום כיפור התשע"ז