מאה שנים ל"ארץ הישימון" ת"ס אליוט
פסח, פסחא, וישועות
זוהי רשימה מעובדת שנכתבה לקראת הפסח לפני שנתיים כשהקורונה הייתה בעיצומה. מאז התווספה לקורונה המלחמה האכזרית שמנהלים הרוסים ומעשי הזוועה שהם מבצעים בעם האוקראיני.
בחודש אפריל השתא מלאו מאה שנים לפרסומה של הפואמה ארץ הישימון, הנחשבת בעיני רבים לפואמה המודרניסטית המשמעותית ביותר שנכתבה . יצירה אניגמטית ומלאה קודים תרבותיים שכתב המשורר ת"ס. אליוט יליד ארצות הברית שאימץ במהלך חייו את האזרחות הבריטית והמיר את דתו מפרוטסטנטי לאמונה האנגליקנית קתולית. הוא זכה בפרס נובל לספרות 1948
שורת הפתיחה של הפואמה מצהירה כי אפריל הוא האכזר בחודשים
חודש אפריל של המגפה והמלחמה , הוא חודש האביב, הפותח גם את הפואמה המודרנית של ת"ס אליוט "ארץ הישימון" בבשורת המוות.
I. The Burial of the Dead
April is the cruelest month, breeding
Lilacs out of the dead land, mixing
Memory and desire, stirring
Dull roots with spring rain.
Winter kept us warm, covering
Earth in forgetful snow, feeding
A little life with dried tubers.
קבורת המתים
"אפריל האכזר בחודשים
הלילך מגיח מהאדמה המתה, מערב
זיכרון ותשוקה, גשם אביבי מסיט שורשים עמומים
החורף שמר על חומנו, כיסה
את הארץ בשלג נשכח, מזין
את תחילתם של חיים בפקעות יבשות." [תרגום אבי]
https://youtu.be/-zHY7_aiTHw - סרטון בו מוקראת הפואמה
אליוט כתב את הפואמה תחת הרושם הנוראי שהותיר בו הטבח האכזר של מלחמת העולם הראשונה ואובדן חיי מיליונים. על מוראות המלחמה נוספו קורבנות הצעירים של השפעת הספרדית, דור שלם של מיליוני בני אדם שנכחד. על אף שהיה איש נוצרי מאמין, לא נמצאו ניחומים בפואמה שכתב ורק ייאוש וניהיליזם עולים ממנה נוכח החיים המודרניים.
השנה פסח ופסחא דרים בכפיפה אחת. עבור היהדות הפסח הוא החג המשמעותי ביותר בלוח השנה בו יצאו שבטי בני ישראל מעבדות לחירות ואוחדו לעם שקיבל עליו את האמונה באל האחד. אצל הנוצרים הפסחא מסמלת את תחייתו של ישו. עבור שתי הדתות זוהי ההזדמנות לסמכות דתית כלשהי להעפיל מהבינוניות של טקסי בעור החמץ ומהסתמיות החילונית של ריטואל הסדר, או מתפילות בכנסיות ולומר את דברה. הזדמנות שנגוזה. ככול שחולפים הימים ומוראותיהם, רק שידפון של סטטיסטיקות מוות מפי פקידי רשות אפורים ללא מילה מההנהגה רוחנית.
גם אחינו הנוצרים שקועים עד צווארם במציאת מסתור מהמגפה, ומהמלחמה ללא מנחם רוחני וללא מדריך שינווטם בעת רעה זו.