top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

בגלל כובע טייסים בלגי

אבי היה כובען, אבל אני נשבע שהסיפור אינו קשור לכך כלל וכלל, את העלילה הזו או לפחות תמציתה שמעתי מקפטן אמיתי בשר ודם וכובע טייסים.



כששאלתי את ידידי השבדי לארס, מה הוא קורא בעיון כה רב, השיב כשהוא סוגר את הספר שעל כריכתו דיוקנאותיהם של מדינאים שבדים : "הספר הוא אודות השבדים שניסו לשמור על הניטרלית השלווה של שבדיה, ונפלו קרבן למזימות ולתככים הבינלאומיים ".

ולאחר הרהור ממושך :


המסקנה העולה בספר היא שהשבדים תוקעים את האף שלהם בצלחתם של אחרים ללא הרף ".

הוא חזר ללגום את הבירה המהולה באקווה ויט שלו,

אחר שהתבונן בי, הניח את הכוס הצית סיגריה ושאל

" מה אתה לא מבין?"

השבתי בקצרה לא אופיינית לי שאיני מבין את תשובתו.

"תראה ידידי, על פרסי נובל שמעת?

"ודאי" השבתי לו, לפחות על כך שמעתי כמו כולם.

"אז זה המנגנון הבינלאומי הכי חטטני שהמציאו השבדים, תמורת פרסים וכסף שהם מבטיחים, הם מקבלים מכתבים מכול העולם, ובהם קורות חיים של אלפי אנשים העוסקים בכול תחומי החיים, וכך יושבים מאות אנשים בימי החורף וקוראים אודות מדענים, סופרים ,מדינאים מניו זילנד ורומניה מזימבבואה ונמיביה, הכל כביכול על מנת לחלק פרסים, אך למען האמת, מתוך שעמום וחטטנות גרידא במתרחש במדינות אחרות".


"ניחא" אמרתי, "זו רק נקודת השקפה אקסצנטרית שלך, של שבדי מסתגר ושונא זרים"

"אם כך ידידי ,נראה בעליל שאינך מבין דבר מעבר למתרחש בשכונה שלך בעזה ובירושלים. מסתבר שיש צורך להרחיב את אופקיך לפחות באשר לארץ "השקטה" שלנו .

נראה שלארס היה תחת השפעתו העזה של ספר הקונספירציות אותו קרא בשקיקה:

"על הרוזן ברנדוט שמעת?" שאל

"כן" השבתי והוא מיד הבין שתשובתי מאולצת ופרט לשם שהעלה איני יודע עליו דבר.

"היה דיפלומט שבדי ממשפחת אצולה, צאצא רחוק של המרשל ברנדוט שנטש את נפוליאון בונפרטה, ברח צפונה לשבדיה לאחר שקיבל הצעה להתחתן בבית המלוכה השבדי שהיה זקוק בדחיפות לדם צעיר.

הוא, הרוזן פולקה ברנדוט, צאצאו, שימש שליח של האו"ם לישראל הצעירה ב1948. בחש ורצה לתווך בין הערבים לישראלים. מן הסתם, הצליח להרגיז את הטרוריסטים של שטרן, ונרצח בירושלים. הם מעולם לא נתפסו. זהו תיק סגור.


היה לפניו איש יקר מהמשפחה העשירה בשבדיה, ראול ולנברג, פעל בבודפשט הונגריה ב1944 להצלת יהודים. העיר שוחררה בידי הצבא האדום והם האדומים, סילקו את הצדיק הזה לנצח. תיק סגור."

הוא שאף מהסיגריה שהתקצרה ושאל "עוד?"

הנהנתי ,בחוץ החלה אפלה יורדת על אף השעה המוקדמת. חורף שבדי.


"דאג המרשלד שוודי יקר, מזכיר האו"ם, רצה להסדיר את היחסים בקונגו לאחר שהבלגים התקפלו מהקולוניה שלהם ב1960 , והשחורים המקומיים התנפלו אחד על השני בעזרת שכירי חרב לבנים ומעורבות של שירותי ביון זרים כמובן. לומומבה מצד אחד צ'ומבה מצד שני. האמריקאים והאנגלים מחרחרים ביניהם ריב והאדון השבדי המרשלד, בעניבת פרפר, יצא בשליחות להסדיר את העניינים שם, להשכין שלום. בדרך לשם בטיסה מעל זמביה, אני חושב, התרסק לפתע מטוסו. זהו תיק סגור"

הוא מעך את הסיגריה במאפרה הצית נוספת ושאף מלוא ריאותיו עשן.


התבונן בי ואמר, אותי כבר לא ירצחו, אני לא שבדי חשוב, ואני לא מתערב בעניינים של אחרים. ואל תסתכל עלי כך, אני אמשיך לעשן אפילו הסרטן לא יכול לרצוח אותי..

ותוסיף את אולף פלמה" הוסיף לפתע.

"מי זה" שאלתי אותו, לא ידעתי אם זה סוג סרטן שמדבירים בעשן או עוד דיפלומט שבדי שנעלם בסיר של קניבלים בגינאה ניו פפואה.

"ראש הממשלה השבדי. גם אותו רצחו."

"למה?"

"כי גם הוא כמו כול האחרים תקע את האף שלו בעסקי אחרים, תעב את הקפיטליסטים האמריקאים ורצה לבצע בשבדיה ניסוי בכלכלה קומוניסטית.

נרצח והתיק סגור".

כלומר?

כלומר מעולם לא תפסו את הרוצחים של כול השבדים הנכבדים הללו. תפסו את הרוצח של יצחק רבין ,תפסו את הרוצח של קנדי, תפסו בצרפת את המתנקש בחייו של הגנרל דה גול [למרות שנכשל בהתנקשות] והוציאו אותו להורג. רק שירות הביטחון הכללי בשבדיה לא הצליח לפענח את תעלומות הרצח".

נפרדנו בלחיצת יד ויצאנו לרחוב הרוגע בעיר הקטנה בוראס, השלג נערם בחוץ, והשלווה נראתה לי לפתע מאיימת.


חזרתי למחרת בטיסת ס.א.ס מגטבורג לפריז.

בסוף השבוע נגהה השמש החורפית על גגות האבץ של פריז, מהמרפסת הזעירה השקפתי על העוברים והשבים בסמטה הצרה מעבר למעקה המסורג. מולי מעבר לסמטה ישב כהרגלו קפטן ז'אן קלוד, הבלגי הזקן. נופפנו לשלום ושאל כיצד עבר עלי מסעי בסקנדינביה.

"מתי אפשר לטייל בפארק". בגילו הוא נזקק כבר לבן לוויה.

נפגש למטה בשעה שלוש.


פסענו בזהירות, מקל ההליכה של ז'אן קלוד הקיש מעדנות על ריצוף עתיק יומין, ואני סיפרתי לו בקול רם, בכדי להתגבר על חרשות הזיקנה שלו על השיחה עם חברי השבדי. כך דימיתי אותנו למיסייה אוגוסט דופן ובן שיחו, יצירי הרוח של אדגר א. פו, משוטטים באותם רחובות.

ז'אן קלוד, כדרכו, סיפר בדרכו האיטית בשיטוטים אלו, על מעללים מעברו המפואר כטייס בן שבע עשרה במלחמת העולם השנייה. נער בלגי שנחלץ עם הכוחות הבריטיים הנסוגים מחוף דנקרק לאנגליה. שם כפי שכבר סיפר לי אינספור פעמים התנדב לר.א.ף ושירת כטייס קרב עד שקליע מירי נגד מטוסים חדר את שלדת תא הטייס ננעץ בנעלו וריסק את כף רגלו. היה זה באחת הגיחות הליליות בשמי המבורג. אחת מני רבות שנמשכו במהלך שבוע קיצי של 1943, מפציץ הלנקסטר הוותיק שלו היה מאלה שהשתתפו בהשטחתה של העיר המבורג, ובהרג עשרות אלפי תושביה.

נקישת מקל ההליכה שלו על המדרכה הזכירה את צליעתו מאז.

אך ז'אן קלוד לא נתן לצליעה לקרקע אותו וכשהמלחמה הסתיימה התקבל כטייס בחברת התעופה הבלגית סבנה. בשנת 1959 פרש מהטיס אל ביתו הכפרי ליד דינאן על גדות המז. שכנו לכפר היה אלברט האלמן, אביהם של ניקול וז'ורז' השוטה שכולם קראו לו טנטן בשל תסרוקתו שהזכירה את הדמות המצוירת הלאומית של בלגיה.


אלא שטנטן המצוייר היה פיקח כשד ואילו ז'ורז' השוטה היה צעיר רפה שכל שמעלתו היחידה, כך סיפר לי ז'אן קלוד, הייתה יכולתו לשמור על מוצא פיו כשז'אן קלוד היה נכנס לבית אביו אלברט האלמן ועולה אל יצועה של ניקול היפה בתו ,אחותו של השוטה. עד שאבא אלברט היה חוזר היו הנאהבים מוצאים פורקן לתשוקותיהם והשוטה היה משחק בכניסה לבית במתנות שהביא לו ז'אן קלוד ממסעותיו ברחבי העולם.


וכך משפסענו באיטיות על מדרכות עיר האורות, הייתי אני הפעם המספר וז'אן קלוד הזקן, שעזב את מכורתו בלגיה כרוך אחר אהובה אחרת [ניקול המעוברת נישאה לכפרי אחר] ,הקשיב למעשיותי משבדיה הרחוקה.


הקפטן הזקן, הקשיב לדברי ברוב קשב ללא שהעיר דבר עד שסיימתי בציטוטים מהשיחה המוזרה אודות השבדים שנרצחו ללא שמעשה הרצח שלהם פוענח עד היום.

לפני שהתיישבנו בבית קפה אל שולחן קטן בקרן הרחובות רי דה טוריין ורי פרנק בורג'ואה, הצביע הקפטן במטה ההליכה שלו על חנות שעכשיו הייתה גלריית תמונות, ואמר " כאן הייתה חנותו של כורך הספרים הבלגי החשוד בפרשת "החברה של גברת מגרה".

ואז התנשם הקפטן הקשיש ואמר:


"ראשית תזמין לנו קיר רויאל, ושנית אתה עומד לשמוע ממני לראשונה את האמת על רציחתו של דאג המרשלד מזכיר האו"ם השבדי המהולל, שרצה להשכין שלום, בקונגו המשוחררת מעול הקולוניאליזם הבלגי, אך לא מתאוות הבצע והתככים הבינלאומיים".


הופתעתי. אכן ידעתי כי מטוסו של המזכיר המכובד מדגם די. סי. 6 התרסק ללא סיבה נראית לעין מעל שמי זמביה בדרכו לקונגו, ידעתי כי החשד להתנקשות מכוונת בחייו ריחף מאז , אך מעבר לכך לאיש לא היה פתרון לתעלומה הזו כפי שלא נודעו עקבותיו של ולנברג, ולא פוענח הרצח של אולף פלמה..

לאחר שלגם מהכוס הצרה את המשקה המתקתק קינח את פיו וסיפר:


אתה זוכר את הסיפורים שלי אודות ז'ורז' השוטה שכולם כינו אותו טנטן? הנער שאחותו הייתה אהובתי בכפר הולדתי בטרם ברחתי ממנה ומאחריות לילד שעמדה ללדת לפריז?. ובכן, הנער הזה שכבר היה למעשה איש צעיר חמד יותר מכול את מדי הקפטן של חברת סבנה אותם לבשתי בגאווה עד לפרישתי מהטייס. וכשהחלטתי לנטוש את הכפר ולעבור לפריז רציתי לפצות אותו על אותם ימים יפים בהם עמד על המשמר בעוד אני ואחותו מתעלסים. ארזתי את המדים ששכנו כבר תקופה ממושכת בארון העץ הישן, בנייר עטיפה חגיגי ונתתי אותם, מכנסיים חולצה מקטורן וכובע טייסים וסמל החברה הרקום עליו לטנטן.

לא ארכו הימים והשוטה לבש את המדים בגאווה ויצא לרחובות דינאן הסמוכה, ועוברי אורח קדו בראשם למראה הקפטן הצעיר. נתמלא השוטה בגאוות שווא ובוקר אחד יצא לבריסל. הגיע לשדה התעופה והצטרף לטיסת סבנה שיצאה לקונגו, המושבה הבלגית לשעבר. איש לא חשד בקפטן ,שאינו אחד מצוות האוויר של הטיסה. וכשהתיישב במושב במחלקה הראשונה, סברו הדיילים כי הוא טס על מנת להטיס מטוס אחר של החברה בחזרה מלאופולדוויל.


כשנחת הצעיר לאחר טיסה ממושכת, הסתובב במשרדי חברת התעופה סוקר בעניין את הנוף, עד שניגש אליו אדם לבוש בבגדי מתיישב בלגי, הציג עצמו כבעל חווה בסבך היערות הרחק מהבירה, הזקוק לטייסים מיומנים להטסת מטוס קטן במשימת תובלה .


החוואי לא פקפק בכישורי הקפטן הצעיר ולאחר ששלשל לכיסו תשלום נאה על חשבון המשימה, דהרו השניים בג'יפ אל מעמקי הג'ונגל העבות. ליד בית החווה המתינה חבורה של אנשים שתקנים לחוואי ולשוטה דמוי טנטן הלבוש במדי קפטן.


החוואי הציג את הקפטן הצעיר ואמר "הוא בלגי אפשר לסמוך עליו, הוא יהיה טייס המשנה בטיסה."

הקבוצה השתקנית צעדה לעבר מסלול עפר מהודק שבורא ביער העבות . מדי פעם התבונן החוואי בשעונו והמתין להודעה במכשיר הקשר האלחוטי המסורבל אותו נשא אחד מהחבורה.

אף אחד מהם לא הסביר לז'ורז' מה המשימה אליה הם יוצאים במטוס פוקר ישן

שעמד מוכן להמראה על המסלול המאולתר.


Photo By Lars Söderström - טראנס אייר שבדיה מהדגם שהטיס את דאג המרשלד D.C.6



כעבור מספר דקות התקבלה הוראה להמראה לכיוון דרום מזרח, ז'ורז' הניד בראשו וצעד אחר הטייס הראשי אל תא הטייסים של מטוס הפוקר המאובק וחגר את עצמו למושב טייס המשנה.

לאחר ההמראה התבונן על השמיים סביבו עד שהטייס שלצידו הצביע אל האופק אל מטוס אזרחי גדול מדגם די. סי. 6 שהתקרב למסלול טיסתם מעל צמרות העצים, האיש שלנו ראה בעיני רוחו את טרזן מגיח לפתע מן הסבך שמתחת ומציג את עצמו בפניהם. הוא לא ידע מה עומד להתרחש, כשהאיש מאחוריהם שלף את המקלע הכבד והכין אותו לירי אל עבר מטוס הנוסעים האיטי שהתקרב אליהם עד לטווח בו יכול היה לראות את מבטם המבוהל של הטייסים המבוהלים במטוס הנוסעים הגדול, למראה הפוקר הקטן שצץ לידם. לא חלפו שניות והמקלע פצח באש תופת אל עבר המטוס הגדול. ז'ורז' הבין במוחו הרפה כי נקלע למזימה זדונית וניסה להטות את היורה מאחוריו ולהפסיק את הירי. החלפת המהלומות נמשכה וגם הירי, ולאחר שהמטוס הגדול נפגע והתרסק בסבך היער גם הפוקר הקטן העלה תימרות עשן ועמד בפני התרסקות. הניסיון להנחית אותו בשלום נכשל והוא התרסק במרחק של קילומטרים ספורים משם. המטוס בו ישב מזכיר האו"ם השבדי דאג המרשלד הופל בידי מתנקשים לבנים בלגים שלא רצו לוותר על נכסיהם בקונגו ולהשלים עם הפינוי. "


שתקתי לפני שהשבתי. "עוד תיאוריית קונספירציה כמו רבות לפניה והרבה שעוד יבואו, ידידי הקפטן".

"לא, חברי הצעיר. לרצח הזה יש כובע ."

כלומר?


במהלך החקירה הבינלאומית של התאונה, הגיעו אלי יום אחד חוקרים שבדיים שהיו מטבע הדברים יותר מעוניינים בגילוי האמת, לאחר שמטוס הנוסעים השוודי ובו בן ארצם המכובד מזכיר האו"ם אבדו .

הם הציגו לי את כובע הטייסים שלי, זה שהענקתי לז'ורז' השוטה ושאלו אותי אם אני יודע כיצד התגלגל הכובע למרחבי הג'ונגל האפריקאי ונמצא כמה קילומטרים מאתר ההתרסקות של מטוס מזכיר האו"ם. כמובן שלא חשדו בי ,אך רצו הסבר כיצד הכובע שבבטנתו היה רקום שמי, נמצא בג'ונגל . כמובן שלא הסברתי להם דבר ולא חצי דבר. אבל לאחר שנרגעו הרוחות והחטטנות של הרשויות שככה, טסתי ללאופולדוויל. אחרי שהייה של שבוע ורחרוח בעיר האפריקאית שפעם הייתי בה בן בית, בדקתי יומני הטיסה, ותשאלתי דיילות שהיו בטיסה שהביאה את השוטה לנמל התעופה לאופולדסוויל. נודע לי על החוואי הבלגי שגייס את השוטה למשימה.


"הסתפקתי בכך הדרתי רגלי משם, וסתמתי פי עד היום. אגב חברך השבדי צדק, אין אומות העולם אוהבות שזרים מתערבים בענייניהם"





38 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

אחד אחד ובאין רואה

אחד אחד ובאין רואה אבי גולדברג זה התחיל כך , רכבתי על האופניים על רציף תחליף  עץ   סינטטי בנמל תל אביב, חלפתי על פני מסעדת היוקרה "מול ים" ובזווית עיני אני קולט את נחמן יוצא מדלת צדדית של המסעדה  צועד

אתנחתא, בית בעולם

אתנחתא, בית בעולם אבי גולדברג חלום החופשה הישראלי העדכני השתנה. טעמם של הישראלים התעדן, לא עוד שהייה בבתי מלון מפוארים, די למועדוני "הכול כלול" על חופי ים לבנים. את מקומם ממלאים רכיבת אופניים אתגרית,

bottom of page