top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

בדידותו של לואיס שניצל

תבליט בעל מוטיב אנטישמי ברור מימי הביניים, נמצא גבוה על כותל כנסיית האם בעיר ויטנברג בגרמניה, ומכונה "חזירת היהודים". התבליט מתאר יהודים היונקים מפטמות חזירה ורב המביט אל עכוזה של החיה הטמאה ליהודים. מוטיב זה שהינו בבירור ביטוי אנטישמי, היה נפוץ בחלקים אלה של גרמניה ונעלם ,הוסר, ודווקא בעירו של לותר הרפורמטור הידוע, מתרגם התנ"ך לגרמנית, נותר על כנו.


בית משפט פדרלי, דחה השבוע עתירה של יהודי תושב ברלין, ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה, שקבע כי אין להסיר את התבליט והותיר אותו על כנו על אף תוכנו.


תבליט חזירה מיניקה יהודים, צילם אבי 2017


למרגלות התבליט הוקם אתר זיכרון המגנה את האנטישמיות ובכך מצא בית המשפט כי מדובר ברכיב היסטורי שאין מקום להסירו משום שהאיזון בין רכיב היסטורי וגינויו הושג.



לוח זיכרון וגינוי לאנטישמיות ולקורבנות השואה למרגלות כנסיית האם ויטנברג

צילם אבי 2017


דעת הקהל באנגליה עסקה החודש בפסק דין אחר, שזיכה את "חבורת קולסטון" צעירים שהועמדו לדין פלילי על הפלת פסלו של אדוארד קולסטון שהיה מאזרחיה הנכבדים של בריסטול ועסק בין היתר בסחר עבדים.


החבורה שהפילה את הפסל הציבורי "מטעמי מצפון" ולא המתינה שהעירייה תעשה זאת, זוכתה בדין.


פסלו של קולסטון מוצג במוזאון לאחר שהושחת צילום PA


בתקופה האחרונה מתנהל ויכוח ציבורי בעולם המערבי בדבר הלגיטימיות של הנצחת העבר גם כשהוא מכבד היסטוריה פוגענית, גזענית ,קולוניאליסטית.


אבל נשוב לברלין ,לגרמניה, ארץ החזירה מוירטמברג, שבשרה היה מרכיב מזון עיקרי בתזונת תושבי אשכנז . בעת שיקומה של גרמניה המערבית "הנס הכלכלי", לאחר המלחמה, נעזרו הגרמנים בריבוא "עובדים אורחים", בעיקר תורכים מוסלמים, שרובם לא חזרו לארצם ונותרו בגרמניה והחלו בשינוי הארוך של תרבות האוכל הגרמנית. התורכים אינם אוכלים בשר חזיר ,ולכן החלו להיפתח חנויות דוכנים ומסעדות בטעמי איסטנבול והמזרח, ה"קבב דונר", צצו בכול עיר וכפר גרמני. החזירה הגרמנית כבר לא הייתה נחוצה כל כך למטבח הגרמני.


האייסביין והקרטופל - שוק חזיר ותפוחי אדמה נסוגו בפני טחינה הפלאפל והשווארמה. לאחר התורכים הגיעו לגרמניה אלפי סיציליאניים במסגרת הסכמים המאפשרים תנועה חופשית וזכות לעבוד בכל רחבי האיחוד האירופי. הפיצרייה השתלטה על הרחוב הגרמני. לא עוד לחם שחור כבד, לא עוד נקניק דם ,מעתה יאמר בחוצות: פסטה, אנטי פסטי, ומלכת השולחן, פיצה סיציליאנה.


והחזירה הגרמנית ,זו שדמותה עדיין ניצבת בכנסיית האם בויטנברג? היא נותרה שם מבוישת. אך השפלת החזירה לא הסתיימה בכך. המגיע היום לברלין תמה על שפע מסעדות ודוכני מזון וייטנאמיים. במקום כל מסעדה או בית אוכל גרמני שסגרה שעריה הוקמה בזריזות מסעדה וייטנאמית. במקום כסאות הסבה נוחים מוצבים ספסלי עץ קשוחים נטולי מסעד או משענת אל שולחנות סגפניים ללא מפה צחורה, והגרמנים ,צובאים על הפתחים, ללחך מפנכות הווייטנאמיים מאכלים שאת שמותיהם קשה לבטא.


מהיכן הגיעו למעלה מעשרים אלף וייטנאמיים לברלין ועוד אלפים רבים לכול רחבי גרמניה?. שתי קהילות וייטנאמיות מתקיימות בברלין. האחת מצאצאי ה"עובדים אורחים", שהמזרח גרמנים קיבלו כעובדים אורחים מצפון וייטנאם "האחות הקומוניסטית של הד.ד.ר." לביצוע עבודות נחותות שהגרמנים הסוציאליסטים לא הסכימו לעבוד בהן. כשנפלה החומה ושני חלקי גרמניה אוחדו, הסתבר כי אלפי עובדים וייטנאמיים וצאצאיהם החיים בתנאים לא משופרים, כאלה שאפילו את השפה הגרמנית אינם דוברים, שהורחקו מהציבור הגרמני, חושקים בגרמניה המאוחדת ומנעמיה. חיש קל התאקלמו האנשים מאסיה בכלכלה הפורחת, ומסעדות, חנויות מכולת, ועסקים אחרים החלו להתנהל על ידם.


קהילה נוספת הם הווייטנאמיים מהדרום שנסו מווייטנאם ,אנשי הסירות שחיפשו ומצאו מקלט בגרמניה והתאקלמו בה. בשוק האסיאתי בליכטנברג ברלין, אלפי סוחרים ועסקי יבוא המזון האסיאתי פורחים, והחזירה? רגליה נדחקו.


עדיין נותרו חובבי שניצל מיותמים. אלו שבאים לברלין ללגום בירה ולאכול שניצל מבשר, "לבן" והם אנא יבואו?. אותו ציבור מבוגר שלא גדל על צמחונות וטבעונות ופירותיות, ועשביות, אלה שטעם הלוף עוד מעלה בהם זכרונות, אלה המתגעגעים לסטייק לבן בפיתה של נלו, כל אלו לאן יביאו את שוועתם?

ובכן, המוסד של לואיס ,בית השניצלים אקסטרה לארג' - שרד!

לואיס כבר לא שם אך הנצרים שלו לא הקטינו את השניצל


כדי להגיע אל המקום של לואיס הניצב כבר עשרות שנים ברובע בנויקלן בשכונה בשם ריקסדוקרף, חולפת המונית על פני הסיוט של החזירה, רחוב שאוכלים בו רק "בשר חלאל" הרחוב הארוך זוננאלה, הרחוב השמשי, שהוא רחוב ערבי לחלוטין, שפליטי סוריה וקודמיהם מארצות ערביות אחרות מנהלים בו מסעדות וחנויות לממכר מצרכים המוכרים לנו, בני הארץ , וכשאתה חולף על פניו אינך מבחין בינו לשוק רמלה, לוד, עכו או יפו.


מסעדת השניצלים של לואיס היא כאי למשייט רעב בים גדול , מפלט ומזור לאוהבי שניצל מבשר לבן. בריקסורף, היום שכונה קטנה ברובע נויקלן ,שהוקמה לפני שנים רבות על ידי מיעוט בוהמי נרדף , הקים לואיס, גם הוא מהגר שהגיע לברלין מוינה, מקדש לתרבות השניצל.


ההלך, אם חשקה נפשך בשניצל בגודל של האי קפריסין, לך שמה.


מרטין לותר, 500 שנה

כיכר העיר וויטנברג סקסוניה גרמניה, צילם אבי גולדברג


בישראל חגגו השנה את מאת השנים שחלפו מאז הצהרת בלפור 1917 -2017. ביעף חלפו השנים . ההצהרה לא הייתה תעודת קלף כתובה בעט סופרים, ולא מוסגרה, אלא מכתב קצר, מודפס במכונת כתיבה של מזכירות שר החוץ הבריטי ,הלורד בלפור ,ממוען לבן משפחת רוטשילד.


המכתב, בן פחות ממאה מילים, שנסיבות כתיבתו נתונות עד היום לפרשנות פוליטית , ושעיקרו סולידריות עם השאיפות הציוניות של העם היהודי, תוך סיוגן באי פגיעה בזכויות אזרחיות והדתיות של ציבור שכבר יושב בארץ, הפך למסמך מכונן.


הצהרת בלפור הקצרה הייתה תשובה חיובית וזהירה של ממשלת בריטניה שאך גיבשה את מדיניות החוץ שלה לגבי הטריטוריות העומדות ליפול לידיה עם נפילת האימפריה העותומנית בסוף מלחמת העולם הראשונה.


די היה בהצהרה הלקונית, במענה מדיני רשמי לתביעות שהעלתה התנועה הציונית שהוקמה על ידי העיתונאי המחזאי והחולם המדיני תאודור זאב בנימין הרצל, כדי לפרוץ את המחסום הבינלאומי שעמד כנגד מימוש פרץ רעיונותיו הציוניים של החוזה.


השנה היא גם שנת המאה לפרוץ המהפכה הבולשביקית ,המהפכה שתוצאותיה טלטלו את העולם שנים רבות. סביר שבהלכי הרוח השוררים כיום בעולם תמוזער חשיבותה של מהפכה שאי אפשר להפריז בחשיבותה. המהפכה הקומוניסטית היא פרי הגות ,וגיבוש רעיונות על חברה צודקת יותר של קארל מרקס , שכתביו היו הדלק הרעיוני שסחף את מיליוני מדוכאים לשנות את המשטר הצארי הרוסי, ולביטול ההיררכיה החברתית, במהפכה שהרעידה את העולם כולו.


בעולם מציינים החודש את מלאת 500 שנה לרפורמציה בכנסיה הקתולית. 31 באוקטובר 1517 ,הוא התאריך בו נעץ מרטין לותר הנזיר והתאולוג הצעיר את תשעים וחמש התזות שלו על דלתות הכנסייה בוויטנברג, בהן התריס נגד הכס הקדוש ברומא , ומשם החל להתגלגל כדור השלג ששינה לחלוטין את האמונה ותפיסת הדת של מיליוני מאמינים נוצרים קתוליים, ופתח דרכים חדשות לעבוד את האל הנוצרי, לשינוי הפולחן הדתי ובשינוי מבנה הכנסייה לצנועה יותר ופחות סמכותנית, בכנסיה הלותרנית ,ואחיותיה הכנסיות הפרוטסטנטיות.


התגלמות הרעיון הציוני של הרצל ,והגשמתו במדינת ישראל, חלחול משנת קרל מרקס לכדי כוח חברתי מניע המונים לרסק את המונרכיה העתיקה לבית רומנוב וכינון צורת ממשל שטרם נראה כמוה מעולם, קרי ברית המועצות, התרסת מרטין לותר בכתביו כנגד רומא בדרישה לרפורמה בכנסיה הנוצרית, והקמת הכנסייה הפרוטסטנטית, מלמדת על עוצמת המילה הכתובה, הרעיון המנוסח.


שלושת זרמים חברתיים מדיניים המכוננים הללו, הרפורמציה, הקומוניזם והציונות, משמעותם ההיסטורית היא כי מחשבות ורעיונות במוחות קודחים, וניסוחם בכתב למניפסטים חברתיים, כוחם ככוחות הטבע.


כדרכם של מקומות לידה ופעילות של הוגים ומהפכנים סוללי נתיבות, הפכה העיירה וויטנברג שבסקסוניה אנהלט, שבמזרח גרמניה ,מרכז פעילותו של הרפורמטור וחבריו למרכז "עלייה לרגל" .הדרך הכפרית המובילה לעיירה הרדומה, חולפת על פני שדות ומטעי פרי מוריקים. העיירה הוסיפה לשמה את השם "עירו של לותר" והיא נקראת באופן רשמי מאז 2012 Wittenberg Lutherstadt והוכרזה כאתר מורשת בינלאומי.


שתי כנסיות ימי בינמיות המרוחקות אחת מרעותה אך מאות מטרים ,הם הציר בו פועל הזיכרון של עריסת הרפורמציה. כנסיית הטירה ודלתות העץ המסיביות שלה בהן נעץ לותר את תשעים וחמש התזות המתריסות שלו כנגד הכס הקדוש, עומדת על מכונה מצד אחד של העיר העתיקה. דלתות העץ המקוריות עלו בעבר באש ובמקומן הוצבו שערי מתכת מקובעים, המקום פועל כמגנט המושך אליו מאמינים ותיירים ככל אתר היסטורי, אך הוא נטול סימני קדושה מיותרים.


כנסיית סנט מרי ,המכונה כנסיית האם של הרפורמציה, בה הטיף לותר כל חייו ,נצבת בקצה השני על ציר הזיכרון ,שבו אתרים נוספים ,כמו ביתו של לותר, ביתו של לוקס קרנך ושל פיליפ מלאנכתון ,פתוחה אף היא לקהל המגיע להתרשם מפשטות המבנה גדל הממדים ,שכבר היה קיים שנים רבות לפני שלותר החל להטיף בו את משנתו.


לוקס קרנך, הארוחה האחרונה של ישו


בן זמנו, וידידו הצייר וחרט העץ לוקס קרנך האב, הציב על מזבח הכנסייה טרפטיך, ובו מוטיבים מרכזיים לנצרות ובמרכזו סצנת הסעודה האחרונה של ישו ,אלא שהפעם בניגוד לארוחה האחרונה בציורו של לאונרדו דה וינצ'י, שצוירה עשרות שנים קודם לכן, השולחן עליו סועד ישו ותלמידיו, עגול. הפורטרטים של קרנך הם המקור הבלעדי לידע שלנו לדמותו של לותר ,בני משפחתו וחוג החברים שפעל עמו.


מחוץ למבנה על קירות המבנה המסיבי של הכנסייה ,כדרכן של כנסיות חרוטים באבן או מפוסלים בשקעים דמויות וסצנות הקשורות לנצרות. במרומי הכנסייה אפשר לזהות בתבליט, את אחד המוטיבים הקלאסיים של האנטישמיות, חזירה מניקה מעטיניה יהודים ורב מרים מאחור את זנבה ונובר באחוריה.


תבליט אנטישמי כנסיית האם בוויטנברג


יהודי חזיר, Judensau

היה מוטיב אנטישמי שרווח בין המאות ה 13 עד ה 18 בגרמניה ושמעטים כמותו טרם סולקו, הכיתוב "שם המפורש" מעל הסצנה נועד לפגוע ולהכפיש את האל היהודי. הדרישה של תנועה המבקשת לסלק גם שריד זה מכותלי הכנסייה טרם נענתה.


למרגלות הכותל בו חקוק המוטיב האנטישמי הונחה אנדרטת זיכרון המעלה את זכר ששת המיליונים שנרצחו בגין שנאת יהודים.


לוח זיכרון לנספי השואה כנסיית האם בוויטנברג


השנה לבשה העיירה חג עם מלאת חמש מאות שנה לרפורמציה, בכיכר העיר הוצב שולחן ענק ולאורכו תשעים וחמישה מושבים כבדים ובגב כל אחד מהם רשומה אחת מהתזות.


שולחן 95 כסאות בכיכר העיר


וויטנברג השוכנת על גדות האלבה, בסקסוניה, נמצאת בלב אזור שתושביו בחרו בבחירות האחרונות לבעוט בממשל הגרמני ולבחור במפלגת האלטרנטיבה הקיצונית ימנית, וזאת למרות מיליארדי היורו שהשקיעה ממשלת גרמניה בשיקום וסיוע לחבל הארץ שהיה במשך עשרות שנים תחת הממשל הדכאני של מזרח גרמניה הקומוניסטית.


סתיו 2017

8 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כיצד להיעשות סופר מקורי בתוך שלושה ימים

על לודוויג ברנה “וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר”. אזהרה זו של קהלת, באה למי שמחפש את היושר והאמת בכתיבה. ועוד אמר “בִּקֵּשׁ קֹה

bottom of page