כמה הערות בענייני דיומא
ביעור חמץ, או בדיקת מצפון
נראה שלרבים קל יותר לבדוק חמץ מתחת למיטה והארונות מאשר לבדוק את מצפונם.
זו אולי מסקנה פשטנית אבל מתבקשת לאור המתרחש במציאות חיינו. אז אולי הגיע הזמן לנער את המצפון ולדבר נכוחה :
גם כיום שבעים ושש שנים לאחר הקמת מדינת ישראל, חלק מהיהודים הכשרים למהדרין בוחרים להמשיך לחיות בגטו תודעתי בעוד חלקים משמעותיים מבני העם הישראלי שופך דמו להגן על מולדת משותפת.
א.גיוס לצה"ל אינו פריווילגיה, ולא מצווה, ולא טובה שמאן דהוא עושה מטוב ליבו, זה חוק הקיום הראשון של מדינה ריבונית בלב ג'ונגל מדיני עוין .
רבים מתושבי מדינת ישראל הגיעו אליה כפליטים ונרדפים, הם או הוריהם, ובחרו לראות בה מולדת, ארץ דמוקרטית בה שוויון זכויות וחובות לא נמדד לפי מידת תיתורת המגבעת ולא לפי אורך הציציות ולא לפי צבע הכפייה או הגלבייה. ישראל היא מדינה דמוקרטית בספירה הציבורית ויהודית בספירה הפרטית. אמונה דתית ועבודת האל הם עניין פרטי חשוב ליחיד ולקהילה האמונית בה הוא חי. בצאתו מאוהלו עליו להיות אזרח בדמוקרטיה המתגוננת כבר שנים על קיומה ובטחונה. כולנו זכאים להגנת המדינה על חיינו. אך הגנת המדינה על אזרחיה אינה מילה חלולה ויש למלא אותה בתוכן: בחובת שרות בצבא, ובתמורה חייבת המדינה, להגן על כולנו. לאפשר לכל אחד לשוב לאוהלו ולחיות את חייו הפרטיים על פי אמונתו. אין פרישות והסתגרות משירות להגנת המדינה יכול להתקיים כצו אמוני, למניין דרושים עשרה יהודים, לאוגדה נחוצים ריבוא מהם.
אזרח שאינו מכיר בחוקי מדינת ישראל, שאינו מכיר בחובתו המלאה כאזרח להתגייס לצבאה, אינו ראוי גם לקבל את הנוחות וההגנה שמדינה זו מעניקה . אין מי שדמו כחול ומיוחס וראוי שיחוסו עליו מדמו הסמוק של אזרח אחר כשמדובר בהגנת המולדת, שאם לא כך יורחב הגטו הגלותי ויהיה לגטו ישראלי.
ב. במדינה שנסחפה לטרגדיה של השביעי באוקטובר ,לחטיפת ולרצח המוני של אזרחים על גבולותיה, ראוי היה כי הנהגתה תתפטר ללא שיהוי, למצער עליה לתת לעם לומר דברו במערכת בחירות הוגנת. מגיע לעם שתתייצב ההנהגה לאלתר לבחירה מחדש או להדחה.
ג. ישראל נמצאת במצב הגרוע ביותר מאז כינונה . כתוצאה של מספר החלטות מדיניות כושלות, ותעוזת שכניה, חשופה המדינה לכל חזית ואיום בטחוני ומדיני שאפשר לחשוב עליו. הצהרות סרק המושמעות בהבל פה, וחוסר היכולת של הנהגת המדינה להודות כי כשלה וכי חרפתה התגלתה ברבים, היא אסון כשעצמו.
ד. הפסקת הלחימה בעזה מתבקשת. החזרת כל החטופים שעדיין חיים היא צו אנושי עליון. יש למחול על הכבוד הלאומי המדומה שממילא כבר גָּלָה ולהפסיק את הלחימה לאלתר. את הכבוד הלאומי צריך לשקם במצפון נקי ולא בהתעלמות מהמחדל הנורא מהכשל שאולי רק השבת יתרת החטופים תוכל לתקן מקצתו.
קיומם של ארבעה גדודי חמאס המחכים להשמדתם, כמטרת מלחמה שאין בלתה, היא אגדה מזרח תיכונית שכבר אינה מתקבלת על דעת איש. טרור לובש צורה ופושט צורה, ברפיח לא ימתינו גדודי חמאס לכיליונם, חזקה עליהם שהם מצאו דרך לחדור לחלקי רצועת עזה ולהתארגן בצורה אחרת.
ה. את המאבק באויבי ישראל יש לתכנן מחדש, לאור לקחי התקופה האחרונה, ובכלל זה על כישלון יוהרת הכוח ביום פקודה, בד ובד עם כריתת בריתות ומתן יד למי שמוכן לשתף פעולה. הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב הוא פסוק יפה אך אי אפשר להפכו לאבן פינה מדיניות החוץ של ישראל .