מסעות שלומיאל מנשיא שבט שמעון ועד ביטניק אמריקאי
מסעות שלומיאל מנשיא שבט שמעון ועד ביטניק אמריקאי
אבי גולדברג | 29 באוקטובר 2024 | רןביק רוזנטל הזירה הלשונית 29 אוקטובר 2024 |
מנשיא מכובד של שבט תנכי ועד צייד האליגטורים הניו יורקי − דרך ארוכה עשה שלומיאל מספר במדבר ועד ניו יורק. אבי גולדברג סוקר את התפתחותו, למן התנ"ך, דרך היידיש וכלה בספרות ובקולנוע
לראשונה נזכר שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי בספר במדבר, כנשיא שבט שמעון. לאחר גלגולים וחיבוטי דרך, משמש כיום שלומיאל כתואר, ככינוי לאיש חסר תכונות, "לא יוצלח" − שלמיאל יידישאי, Schlemiel באנגלית האמריקאית − ומשתלב בספרות העולם. בשנת 1963 אומץ כגיבור בספרו המונומנטאלי של תומאס פינצ'ון, "V".
ראשיתו הקדומה של שלומיאל כשמו של נשיא שבט שמעון, אינה מבטיחה גדולות. שבט שמעון לא הותיר את רישומו, לא כל שכן נשיאו שלומיאל. במהלך הדורות איננו מוצאים את אימוץ השם שלומיאל, והשימוש שנעשה בו נותר כתואר לאדם שאינו מוכשר בלשון המעטה. מילון אבן שושן מגדיר את המילה שלומיאל כ"כינוי גנאי עממי לבטלן ולשוטה לא יוצלח, בדומה לשם חושם".
רוביק רוזנטל סוקר את קבוצת השמות חסרי המזל, שהפכו משם פרטי למותג לא מחמיא, ובדרך מסביר כי ההיפוך בשם כרוך גם במעבר העברית ליידיש: "שניים כאלה הם שלומיאל וירחמיאל, גם הם במלעיל. שלומיאל הוא אחד מן הצמד שלומיאל ושלימזל: השלומיאל שופך את התה הרותח על חולצתו של השלימזל. שתי המילים הן ביידיש. שלימזל היא מילה דו- לשונית: שלים (רע, מגרמנית)+מזל, תרגום של הביטוי הארמי 'ביש גדא'. לעומת זאת שלומיאל הוא דמות נכבדה מן המקרא, נשיא שבט שמעון, ושמו המלא שלומיאל בן צורי שדי. מה קרה לנשיא הנכבד שלומיאל בדרך למטחנה המלגלגת של היידיש? ככל הנראה המקור הוא במדרש התלמודי, המטפל בלי רחמים בדמות שנואה מן המקרא: זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. המדרש קובע ששלומיאל בן צורי שדי הוא-הוא זמרי, ובכך חרץ את גורל שמו הטוב לדורות הבאים. מדרש מאוחר מזכיר גם ששלומיאל מייצג את שבט שמעון, המקולל על מעשיו של שמעון בשכם".
עתה, משקנה לו שלומיאל מקום בשפת היידיש המדוברת על ידי מיליוני יהודים בגלות, הוא עושה את ההיפך מהמצופה ממשמעות שמו − שלומיאל צובר פרסומו וקונה עולמו דווקא ביידיש, כשהוא מחסיר את הו"ו והופך לשלמיאל במלעיל.
היידיש מצידה, כשפת המהגרים היהודיים במזרח אירופה, נשאה בחובה לקסיקון מעורב של שמות, פעלים וביטויים הלקוחים מהמקורות העבריים ומשפות רבות אחרות, שרווחו במקומות שבהם גרו היהודים מאות בשנים. בעיקר כוחה של היידיש היה אימוץ מילים מהגרמנית: השלפר, השליץ, השלוק, ואפילו השמוק (במחילה). בכפיות תודה לשמאלץ הטעים שקיבלה היידיש מהגרמנית, היא הפכה בנחרצות את השלומיאל התנ"כי לשלמיאל חסר התוחלת, ל"כלומניק", והריקה אותו בתמורה לקנקן התרבות הגרמנית.
הרב שלומיל שלא מועיל
בראשית המאה ה-19, נחשב כנראה הביטוי האידי שלמיאל כרווח עד כדי כך, שאפשר היה להשתמש בו בספרות הפופולארית הגרמנית ככותרת לספר של אדלברט פון שאמיסו: "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל" (במקור בגרמנית Peter Schlemihls wundersame Geschichte) - בחור ביש מזל המוכר את הצל שלו לשטן ויוצא למסע. ספר זה עשה לו שם בחוגי התרבות בעולם כולו, כמין פאוסט שלומיאלי שמוכר את צילו ולא את נשמתו, ונושא בתואר שלמיאל בכיתוב גרמני.
אתר האינטרנט "בלשון", מה-18 בדצמבר 2009, מרחיב על גלגולי השלומיאל-שלמיאל וסוקר אפשרויות למעבר השם ממקורו התנכי למקום הכבוד שאותו הוא תופס כיום. בין היתר הוא מעלה את הסברה שלמרות המקור הידוע, התנכי, אפשר ששלמיאל הוא ממקור עברי, מהמילים העבריות "שלא מועיל", דבר המתיישב טוב יותר עם המשמעות שניתנה למונח, שהרי שלומיאל התנכי אינו בשום פנים ואופן לא יוצלח או לא מועיל. סברות נוספות מגיעות עד לתשובות המהר"ל מפראג, ולדברים הנוגעים ברב שלומיל מאוסטריה, שאשתו ילדה 11 חודשים לאחר שעזב את ביתו.
חנה ארנדט מאזכרת ב"כתבים יהודיים" (תרגום: איה ברויר, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2012) את היינריך היינה והשלומיאל בשפה הגרמנית. בשירו "שבת המלכה" (,Prinzessin Sabbat Hebräische Melodien) − בחלקו הרביעי של השיר, שבו מדבר היינה על יהודה הלוי, מצאצאי "שלמיל השלמילים" – הוא שלומיאל בן צורישדי המוזכר בספר במדבר כנשיא שבט שמעון − קושר היינה את שמו לביטוי 'שלימזל'. זאת, באמצעות הטענה המבודחת כי בעומדו קרוב מדי לאחיו זמרי, ראש בית אב בשבט שמעון, נהרג אף הוא בשוגג כאשר ערף פנחס הכהן את ראשו על שהתעלס עם אישה מדיינית (במדבר כה). באתר במה, בביקורת על ההצגה "החייל האמיץ שווייק" בכיכובו של אבי קושניר, נכתב על "הצגה מבדרת על חייל שלומיאל במלחמת העולם הראשונה".
בשביס זינגר וביג לבובסקי
המעבר של מיליוני מהגרים יהודים ממזרח אירופה, ברבע האחרון של המאה התשע עשרה עד לעשור שלפני מלחמת העולם השנייה, הביא עמו את שפתם המשותפת − היידיש. מיליוני דוברי יידיש שהתיישבו בארצות הברית הביאו עימם ביטויים, שמות ומונחים יהודיים. אלה הוטמעו והועתקו להוויה ולסלנג הניו יורקי, ואחר כך התפשטו ברחבי ארצות הברית. בין אלה אפשר למצוא את בײגל, בלינצ'ס, חוכֶם, גנֶב, חוצפֶּה ואין ספור אחרים, שהפכו לחלק מהשפה האמריקאית.
הסוכן העיקרי או המוכר ביותר, מלבד פיליפ רות וגיבורו פורטנוי, בהעברת ההוויה היהודית לזירה האמריקאית והשתלת שלמיאל מיידיש לאמריקאית, היה הסופר האידי הידוע בשביס זינגר, שהתגורר בניו יורק. רצונו העז של בשביס זינגר לפרסם את יצירותיו באנגלית, וצימאונו לפרסום בין קוראים שאינם יהודיים, דבר שהעניק לו בסופו של דבר את פרס נובל לספרות, הביא בין היתר לפרסום "שלומיאל איש חלם". על בסיס סיפורים אלה נוצר הסרט "הרפתקאות שלומיאל" − וכך חדר השלמיאל יחד עם הבייגל והלקס לתרבות האמריקאית.
הפרוטגוניסט בספרו של תומאס פינצ'ון שנזכר בראשית הרשימה הוא בני פרופן, שמוצאו היהודי נוכח ומוגדר כ"שלימזל יו-יו אנושי". בני פרופן אינו יהודי המשתייך לקהילה היהודית ואינו משמש כאב טיפוס יהודי בספר. להפך, כמו לאופולד בלום של ג'יימס ג'ויס, הוא משמש כאנטיתזה לדמות היהודי הרווחת בסביבתו (דבלין וניו יורק בהתאמה). תומאס פינצ'ון משתייך לדור סופרי שנות השישים, שראשיתו באלן גינזברג, ג'ק קרואק ואבי הופמן, דור שמרד בכל הערכים המקודשים לחברה האמריקאית התעשייתית. סופרים אלה עושים בספריהם שימוש בהומור פרוע, בתיאור חיים קומונליים, מין פרוע ושימוש נרחב בסמי הזייה ובמוזיקת רוק.
הנווד השלימזל בני פרופן וחבורתו הפרועה חיים את הערכים הללו. פינצ'ון בוחר בביטניק היהודי המוכתר בתואר ה"שלימזל", נווד חסר מנוח שאינו רוצה להשתקע או לשנות את חיי הקומונה הפרועים. בדומה להיפוך הכפוי של יוליסס, הגיבור ההומרי ללאופולד בלום היהודי − משפשף הסוליות על מדרכות העיר דבלין של גיי'מס ג'וייס − גם תומאס פינצ'ון הופך את גיבורי התרבות הפופולארית האמריקאית של שנות החמישים מן המאה שעברה − "קפטן אמריקה" ו"סופר מן" − לבני פרופן שלמיאל ול"יו -יו אנושי", המתפרנס לעת דחק כצייד אליגטורים לבקניים בתעלות הביוב של ניו יורק.
התגלמות הדמות של השלימיאל בקולנוע האמריקאי אפשר למצוא בסרטם של האחים כהן, "ביג ליבובסקי". בסרט שתי דמויות ראשיות − האחד המתעקש לקרוא לעצמו Dude והשני, וולטר סובצ'נק (ג'ון גודמן), יהודי ותיק מלחמת וייטנאם. מדובר בשני חובבי באולינג המתעקשים לא לעבוד או להשתלב בחיי היום יום הקדחתניים.
הן לאופולד בלום והן בני פרופן הם ממוצא יהודי, שניהם "אנטי גיבורים", שלימזלים ושלומיאלים במשמעות הניתנת למונחים אלו על פי ערכי החברה שבה הם חיים. אבל הם גיבורים של שני יוצרים גדולים, ג'ויס ופינצ'ון, הרואים בבלום ובבני השלימזל את סוכני החיים העירוניים המודרניים