Heinrich Heine
Die Götter im Exil
(1853)
אבי גולדברג
מאמרו של היינריך היינה האלים בגלות נכתב בערוב ימיו ודן בסילוק האלים שקדמו לאל הנוצרי מהוויית חייו של המאמין בעולם המערבי, המודרני.
" כבר בכתביי הראשונים דנתי ברעיון שממנו התפתחה כתיבתי בהמשך, אני מתכוון בכך לנושא של ההיפוך במעמדם של האלוהויות היווניות -רומיות והדמוניזציה אותה עברו מאז השתלטה הנצרות על האמונה בעולם, עד שהם נתפסים כשדים. האמונה העממית מייחסת כיום קיום אמיתי אך מקולל לאותם אלים, השקפה זו יונקת ומכוונת בתואם מוחלט עם עמדתה התאולוגית של הכנסייה.
עמדת הכנסייה על אלילי העת העתיקה,הייתה שונה ומנוגדת לעמדת הפילוסופים בנושא זה, האחרונים תייגו את אותם אלים כמפלצת בעלת ראש אריה וגוף עז, כקן צרעות של שקרים וטעויות,כבורות של בני הארץ. הכנסייה בחרה עמדה שונה.כזו המכירה בקיומם וראתה בהם רוחות בשירות הרוע בו נאבקה הנצרות. בעקבות ניצחונו של ישו, הודרו מפסגת מושבם ממנו זהר כוחם בעבר, המשיח הנוצרי בן האלוהים, נטל את תפארתם מעל פני האדמה. הם,אלי העבר המיתי, שורדים מאז בחשכה, בערפילי חורבות מקדשים עתיקים או ביערות עבותים קסומים. משם, מאותם מקומות מחבוא הם מגיחים ומפתים את הנוצרים החלשים שהלכו לאיבוד לערוק מאמונתם הנוצרית ולשוב לאמונה הישנה באמצעות פרקטיקות שטניות, ובאמצעות פיתויי הגוף בתאווה ויופי, במיוחד באמצעות ריקודים ושירה.
דנתי בעבר בכל הקשור לנושא הזה, בטרנספורמציה שעברו האמונות העתיקות, דנתי בכל מה שקשור לנושא זה, של הדמוניזציה של אמונות הישנות שהתפתחו באופן טבעי במהלך השנים, והדרתן למעמד של כתות בשירות השטן, שבו מזוהים הדרואידים, אנשי הכהונה הפגאנית כמכשפים . דנתי בדמוניזציה זו של האלים, הן בחלק השני והן בחלק השלישי של ה"סלון"*, ואני מאמין שאני עושה זאת מאז ביתר שאת בכל דיון נוסף. מאז שהתחלתי להתעסק בנושא זה הצטרפו לדיון סופרים רבים , גם בעקבות הצעותיי וגם בהשראת הרמזים שנתתי על חשיבות הנושא והם עשו זאת בצורה הרבה יותר מקיפה, ויסודית ממני. ובהזדמנות זו רק אעיר כי התעלמות ואי אזכור שמו של המחבר ממנו נלקח הרעיון מלכתחילה וממנו נמשכת היוזמה לעסוק בו, בכתבי ממשיכי, אין בה כוונה זדונית אלא זו בהחלט שכחה בעלת חשיבות מועטה.
אני אישית לא רוצה להציב סטנדרטים כה גבוהים של כתיבה. אכן, בנושא אותו העליתי לא היה כל חידוש; אבל זלזול ברעיונות קיימים, תמיד מזכירה את עמדתו של קולומבוס בפולמוס 'ביצת קולומבוס'. כלומר כולם הכירו את הנושא של דמוניזציה של תרבות האלים הקדומה, אבל אף אחד לא טרח לדון בו . כן, במה שאמרתי לא היה כל חידוש, והוא מרחף כבר זמן רב בחלל העולם, ואף הועלה עלי דפוס בספרים בפורמטים מהודרים עבור אספנים וחובבי העתיקות.
גם במחילות המלומדים, באותן מחילות קבורה של הלימוד האקדמי , נדון הנושא והמשכילים שתלו בו כל מיני רעיונות נוראיים יותר אפילו אם נשווה אותם להיגיון השרירותי על פיו נערמות עצמות אדם בקטקומבות.
כן, אני מודה שמלומדים מודרניים דנים בנושא המוזכר, אך הם, אם ניתן לומר, עוטפים אותו בדעותיהם המבולבלות כמו שעוטפים מומיה עתיקה בסרקופג, בשפתם המדעית המופשטת. שפת המלומדים שהציבור אינו יכול כלל לפענח, ותופש את דבריהם כאילו הם נאמרים במצרית עתיקה.
ממערות קברים אקדמאים אלה חילצתי חזרה את הדיון בנושא והשבתי אותו לחיי היום יום, בכוח הכישוף של המילה הרגילה המובנת וזאת בכוח "האומנות השחורה" של סגנון נהיר, בריא ועממי !"
אלו הם דברי הפתיחה רוויי הסרקזם של היינריך היינה, במסה המעניינת אודות הרדוקציה של דתות העבר ההלני-רומי עם עליית הנצרות.
כדרכו של היינה, אין הוא נכנע לכללי הכתיבה המקובלים, כתיבתו המסאית מלווה בסיפורי עם הרווחים באירופה, הממחישים את התיזה על פיה האלילים הקדומים הקדם - נוצרים חיים ונושמים [לפחות בלב המוני העם ] הוא משלב סגנון מסאי עם אותן אמונות ואותם אלים עתיקים שלא התפוגגו ולא מתו אלא מסתתרים ועולים מידי פעם ומגיחים מתוך אגדה עממית, מתוך משל, או בסיפור מוסר עממי. רוצה לומר בהתנגשות האמונה הנוצרית החדשה באלים האולימפיים של העבר הרחוק, בה דחק האל הנוצרי את האלים והוריד אותם ממקומם הנישא בתרבות האירופית, לא נכחדו אמונות העבר אלא נדחקו לקרן זווית . אלא שכידוע האלים ובכללם האל המונותאיסטי, ובנו המשיח הנוצרי הם פרי רוחו הסוערת של האדם, ועל כן הם ימשיכו להתקיים כל עוד יהיה להם דורש בזיכרון וברוח האנושית.
האלים שהודרו בידי שליחי הכנסייה, רק החליפו את מחלצותיהם בבלויי סחבות ואת מקום משכנם הנישא ,במערות ולנבכי יערות עבותים, והם מסתתרים באגדות העם. מחופשים מי לדייג עני או איכר קשה יום ומי לדג זהב או צפרדע, כמו ל"ו הצדיקים שזהותם נסתרת בדמות חייט עני או סנדלר רש, ואפשר למצוא אותם רק בסיפורי חסידים.
העת המכונה הרומנטית בתרבות אירופה החזירה למרכז התרבות את עברה האלילי הפגאני שנזנח עם כיבוש התודעה האירופאית בידי הכנסייה הנוצרית החל מהמאה הרביעית לספירה . גלריית האלים שמילאה בעבר את רחבי האימפריה הרומית ומחוזות רחוקים בצפון היבשת ובמזרחה, סולקה בתהליך מתמשך בידי הכנסייה המיסיונרית. נושאי הצלב והאמונה בשילוש הקדוש הותירו אך מעט לדמיון מעברם ההיסטורי של ההמונים. במקום פולחני חג וברכות הטבע ואליו, במקום הקרבת קרבנות לאלי היער, במקום הילולות דיוניסיות, מוזיקה קרנבלים, הותירה הנצרות רק טעימה ולגימה קטנה מגופו ומדמו המדומיין של ישו בטקס המיסה הקתולי.
האחים גרים, הנס קריסטיאן אנדרסן, ווגנר, גתה, וולטר סקוט, סופרים משוררים ומוזיקאים בני התקופה הרומנטית נרתמו להעלות מנבכי העבר מסורות עתיקות ובהן אלים, אלות ומלאכים. פולחני שדה ופולחני יער. הניבלונגים הגרמאנים והטרולים הנורדים, שבו לספרות ולאופרות. סיפורת גותית חדשה התפתחה ניזונה מחרבות העבר, ממקדשים חרבים ואכלסה אותם מחדש בערפדים ויצורי דמיון, שיד הנצרות טרם שולטת בהם.
החזרה אל שורשים פגאניים אלו היה תוצאה של ראקציה, דחייה, לא רק של הדת הנוצרית אלא גם של הנאורות, של האמונה המודרנית שבאה לשלול את מקום האמונה הדתית הקדומה ושמה את האדם במרכז היקום ושוללת אגב כך את הקסם המאגי של העבר האלילי. ארכיאולוגים גרמנים צרפתים ואנגלים חפרו את העבר הקדום של טרויה, של בבל, אשור ומצרים והחזירו את ההוכחות לקיום האלוהויות האבודות לעולם שנטש אותן.
ניטשה הפילוסוף השנוי במחלוקת שכמו היינה קודמו העריץ את התרבות ההלניסטית ואת תרבויות המזרח, בהיותו פילולוג וחוקר, הציב בפסגת משנתו הפילוסופית, את גיבור העל - אדם החדש בדמותו של זרטוסטרא, דמות הלקוחה מתוך המיתולוגיה הפרסית, מתוך הדת הזורואיסטית. גם ההכרזה הפרובוקטיבית שלו בספר המדע העליז, על מות האלוהים, הייתה התגרות בעצם קיום האל הנוצרי והחלפתו באדם, או באדם המושלם, העל- אדם, בדמות איש העבר הפגאני שקדם לנצרות, בדומה לעברים הראשונים, כובשי כנען, בטרם השתלטו על תודעתם כהני הדת היהודית, או כפי שאירע לגיבורי המיתולוגיה ההלנית ש"סורסו" בידי הפילוסופים .
גם הרצון לתת לכול תופעה בקיום האנושי הסבר הגיוני, בנוסח ביקורת התבונה הנאורה של קאנט, או של הסוציאליזם המרקסיסטי, היוו לצורך חברתי או כמיהה להותיר את העבר המיתי בזיכרון הקולקטיבי, וכתחום שיש צורך לפרשו מחדש.
דמות של אלה נורדית ? מכשפה אוחזת בזנבו של דג?
בגבול הרובעים פרנצלאור ברג וודינג בברלין נמצאת ה"שכונה הנורדית", כל כך על שם שמות הרחובות שכולם של ערים בארצות סקנדינביה. בפאתי השכונה חולף ערוץ עמוק, לא של נהר אלא שיקוע קרקע בו שתולות מסילות ברזל, נהר של מתכת, של צפירות ושכשוך גלגלי מרכבות הברזל על פלדת הפסים.
רק פלונית, אלה נורדית קדומה, עומדת על גדת נהר הפלדה ודג בידה, כמו תזכורת לעבר בו הערוצים היו רווי מים ודגים למאכל.
אצלנו, בני דת משה, קדם התהליך שעבר על אירופה הנוצרית. המאבק של האל יהוה אלם של בני ישראל באלילי כנען, סימן את שחר קבלת האמונה המונותאיסטית .
הציווי המוקדם של האל יהוה למאמיניו היה לבלעדיות, לנטישה מוחלטת של כל אמונה באלים אחרים ששכנו בכנען. בצווי שלא לעשות להם פסל או תמונה המייצגת אותם ,למחוק כל דימוי או צורה מוחשית שיכולה להביא לאדם קשר גשמי לאל או לאלילים.
במשכן האלוהים של שבטי ישראל הוצב ארון קודש מסתורי, כל פולחן מלבד הקרבת קרבנות ליהוה נאסר .
האמונה באל הרחיקה את מאמיניה ככל האפשר מהקשר לאלים אחרים, וממוחשיותם, אסרה על קיום פולחניהם החושניים, והמירה אותם בייצוג ערטילאי של אל אחד ויחיד בענן " וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן".
התעוררות העניין באלילי העבר הביא את המחקר האירופאי גם אל המרחב המסופוטמי, אל חצי הסהר הפורה אל חופי כנען. שפות עתיקות הוחיו, שרידי אלילים ופולחנים כנעניים נחשפו ,הוויה קדומה ששררה במרחב השמי לפני השתלטות האמונה היהדות והאיסלם נחשפה במלוא הדרה.
הרצון להשתלב בתרבות עבר אלילית מפוארת זו רכשה לה אוהדים במאה העשרים בקרב האינטליגנציה הארץ ישראלית, בקרב חוגי אומנים ובעלי חזון שראו את הצורך של העם החדש השב לציון להתחבר למרחב הכנעני הטריטוריאלי באמצעות עברו המשותף, ושפתו. לזנוח סממני קיום יהודים גלותיים ולבנות את יליד הארץ כעברי חדש, הראוי לחיות בארץ הגדולה שבין הנהר לים. תנועה שכונתה בלגלוג על ידי שלונסקי "הכנענית", שם שדבק בה פעלה פרק זמן קצר של עשרות שנים בישראל ובתחילתה בשנות השלושים של המאה הקודמת בשיתוף רעיוני עם מייסד התנועה הרווייוניסטית, ז'בוטינסקי, נותרה בגדר רעיון ,ביטוי ונעלמה עם התעוררות הזרם האלטרנטיבי שכבש לו מקום בתודעה הישראלית, התודעה היהודית המשיחית- טריטוריאלית, שהתעצמה לאחר מלחמת ששת הימים וראתה לפחות במרחב השמי הקדום, אם לא בתושביו, חלק מארץ אבותיה.
הוגה הרעיוני של התנועה הכנענית היה עדיה חורון [גורביץ'] ובין חבריה היו הסופר אהרון אמיר ,יונתן רטוש, עמוס קינן, והפסל יצחק דנציגר, אם למנות רק אחדים מהם .
ברלין ינואר 2024 :
האלה אינאנה, ברלין צילם אבי
את האלה אינאנה- נאנאיאה, היא עשתורת – ענת- ונוס- נוגה, מוטבעת על חזית בניין ברחוב הערמונים [קסטניאנאלה] בברלין. פגשתי בה ביום קר ומקפיא והנה מה שכותב עליה, על האלה, הזו דוד שחר בספרו יום הרפאים:
"הרי זו הזדמנות חייו [של ברל רבן א.ג.] לפגוש אותם פרסים הממשיכים עד עצם היום הזה לעבוד לאל אהורא מאצדא ולאלה אנאהיטא, הקשורים באיזה שהוא אופן לא ברור בתורת זורואסטר ובפולחן האש ובקדושת המים והאדמה, אבל מה שחשוב היה לו יותר מכול היה האלה אנאהיטא, אלת הפריון והיצירה והמים ,ומה קשרים סמויים יש בינה ובין אלת האהבה נאנאינה הקשורה בכוכב נוגה, הוא ונוס שקשור באינאנא ובאפרודיטי ובאישתר ובעשתורת והקשרים שבין עשתורת לאלה ענת."
גם דוד שחר כמו היינריך היינה משאיר מקום ויותר מכך, בספריו לאלי המזרח הקרוב, ערש התרבות הקדומה, אלה שנדחקו מפני האל היהודי מונתאיסטי -יחידאי . הוא הציב לתנועה הכנענית, שהייתה בעלת מאפיינים של תנועה רומנטית - פוליטית, נוסח הרומנטיקה לאומיות האירופית של המאה התשע עשרה, מצבה ספרותית במסכת ספריו "היכל הכלים השבורים" .
*היינה מתייחס אל מאמריו על הסלון, שהיה תצוגת הציור הצרפתי 1831 בפריז.