top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

הכחול והאפור*

עודכן: 2 ביולי

סטיפן ליקוק

 

סטיפן ליקוק, סופר ההומור הקנדי המפורסם, כתב סיפור איגיון nonsense על אודות מלחמת  האזרחים והוא מובא כאן, כנראה לראשונה, לקורא העברי. שמות מפקדי הצבא של הצבאות המופיעים בסיפור אמיתיים וכן המיקומים הגאוגרפיים. העלילה היא כמובן פרי עטו והוא עושה שימוש בסגנון שרווח אצל סופרים בריטים, הידוע בהם הוא לואיס קארול, אביה הספרותי של אליס מארץ הפלאות- " האיגיון"-.non sense

ליקוק מוכר אך במעט במחוזותינו אך הוא סופר קנדי ידוע שפרס על שמו מחולק מדי שנה בטורונטו.קבצי חלק מספוריו תורגמו לעברית ופורסמו 

 

 

 

 

 

 

 

הכחול והאפור*

 

מתוך קובץ סיפורי האיגיון של סטיפן ליקוק

 

 

[הכותרת לסיפור נבחרה בשל מקוריותה. קובץ של שבעים וחמש מפות יסופק לכל קורא בחינם תמורת שבעים וחמישה סנט. הצעה זו בתוקף כל עוד לא נגנזה]

פרק ראשון

הנוף היה עוצר נשימה. היה לילה. מעולם לא נראה נהר המיסיסיפי כה מרשים . תעלות בוציות היו גדושות , התפתלו מפה לשם בחשיכה תחת עצים שזורים באזוב ספרדי. כל מיני האזוב שלא ממין האזוב הספרדי, נסחפו בזרמו הזועף של הנהר. הכל היה מעבר ליכולת התיאור שלנו.

אגלסטון לי קארי רנדולף, בן וירג'יניה צעיר ,סרן בפלוגה--- של הגדוד ---- בחטיבה---,היה מסופח לארמיה של  טנסי וגם זה יותר מאשר ראוי לנו לגלות אודותיו, התמודד לשווא בזרם הבוץ הטובעני .מידי פעם שקע בתוכו מטה . לעיתים עלה מעלה. בפרקי הזמן הללו הוא תהה באם יוכל אי פעם לשוב ולהצטרף לפלוגה באותו גדוד אליה השתייך  ואשר את מיקומה לא ידע [באשר לא היה בידו באותה עת את המידע הצבאי ] . באותם פרקי זמן בהם הגיח מהבוץ הוא גם נזכר בחייו עד לאותו אירוע שדי בהם כדי לתת לקורא מושג מי הוא ומי היה בעברו.

הוא יכול היה עדיין לראות את אביו אריסטוקרט בן וירג'יניה זקן ,ששערו מאפיר: "קח את החרב הזו אגלסטון " אמר לו הזקן

" השתמש בה לטובת המדינה ולעולם לא למטרה אחרת: אל תחתוך  בה חבל ואל תפתח קופסת שימורים. אל תרפה ממנה לעולם עד שתשוחרר אדמת וירג'יניה".

"שמור על זוהרה ילדי : דהן אותה מידי פעם ותגלה שהיא חרב א' א' " .

האם הרהר אגלסטון באותם שברירי השניות בו עשה מאמצים אדירים לשרוד על מישהי נוספת – מישהי צעירה יותר? בוודאי שהוא חשב עליה ,"לך אגלסטון לך ! " היא עודדה אותו כאשר נפרדו באכסדרת הבית של אביו בו ביקרה "זו חובתך, חובתי נמצאת במקום אחר .אינני יכולה לשכוח שאני בת הצפון. עלי לשוב מיד אל עמי בפנסילבניה . הו אג, מתי כבר תסתיים מלחמה אכזרית זו?.  כך נפרדו הנאהבים.

לעת עתה אולי נותיר את אגלסטון צף בטרם שקע  בפעם השלישית, שהיא כמובן הייתה הפעם האחרונה- בכדי לסקור את המצב הכללי של הקונפדרציה? -נניח שכך נעשה.


פרק שני

באותו זמן היה  צבאה  של טנסי  פרוס כשאגפו הימיני  ערוך  לאורך נהר הטנסי ואגפו השמאלי נמשך לאורך נהר המיסיסיפי. אגפו העורפי פרוס על הגבעות הסלעיות של רכס הצ'יקסבה, והחזית פרוסה על הביצות ותעלות של נהר היאזו .  הערכות זו ,לפי מיטב הבנתנו בעסקי צבא, כששני האגפים מכוסים  והעורף מוגן, הייתה הערכות נוחה .

זו  הזדמנות ראויה בכדי לומר כי בין המפקדים נערך דיון אודות חוקת ארצות הברית ובמיוחד בזכותן של המדינות לפרוש מהאיחוד. הגנרלים רכבו    במעלה ובמורד החזית : מר .א.פ. היל, מר לונגסטריט, ומר ג'וזף ג'ונסטון. שלושתם חיילים מעוטרים, המובאים בפניכם הקוראים בעת ובעונה אחת ללא תיאור נוסף.

אך מי היא אותה דמות גבוהה שחזותה מקרינה סמכות, שרכבה בסמוך לשלושת הגנרלים, ראשה נטוי כמו להקשיב לדבריהם [למעשה הוא לא הקשיב להם כלל] עיניו יוקדות בחיות, או שמא הייתה זו נפשו העצובה ?.

[בעצם ,אנחנו יכולים להשוות את מבטו לנורת  חשמל שכבתה]  מי הוא?.

זה היה ג'פרסון סי. דייויס ,נשיא הקונפדרציה, כפי שקוראינו בוודאי יהיו אסירי תודה ללמוד .

 

  היה  זה יום יפה והתאים לחלוטין למטרה . גנרל לונגסטריט אחז במושכות בעוד סוסו השחור מתרומם על רגליו האחוריות ביהירות, ובמספר מילים תמציתיות, באורך של כשלושה עמודים, נשא את דעותיו אודות חוקת ארצות הברית .

ג'פרסון דיוויס, ניצב  על הארכובות, מעביר דברי תוכחה מטלטלים, כשישה עמודים אורכם על סמכויות בית המשפט העליון, דברים מחושבים היטב במטרה לעורר סערת נפש בחייליו.

מיד לאחר מכן נשא גנרל א.פ. היל אף הוא נאום קצר, בסגנון צבאי ,ישיר וענייני, על יסודות עקרונות המשפט הבינלאומי, נאום שהסעיר  מאוד את החיילים. באותו רגע ממש התקרב אל נשיא הקונפדרציה קצין הזדקף לעמידת דום והצדיע . הנשיא דיוויס באותה דקדקנות חביבה שכה אופיינית לצבא הדרום, השיב לו הצדעה.

"שאתה תדבר ראשון?" שאל הנשיא   "או אני?"

"הרשה לי "  המשיך הקצין  "הוד מעלתך אני קצין צעיר בן וירג'יניה שניצל   מטביעה במי המיסיסיפי"  עיניו של דיוויס  אורו

  "טוב" אמר "בדוק מיד אם יש עוד ניצולים " ואז הוסיף בנימת עצבות

"הדרום זקוק להם : דוג את כולם, והבא אותם לכאן"

היה זה אגלסטון לי קארי רנדולף ,שעדיין נטף מי התעלה בהם היה ספוג, הובל בידי עבדיו הכושים הנאמנים שהצילו אותו. הנשיא דיוויס ,שאצר במוחו המורכב את כל מערך פריסת כוחות הצבא , ואת השתלשלויות ותולדות קרבות המלחמה , הביט בו במבט בוחן והפנה אליו מספר שאלות בכדי לעמוד על קנקנו ,כמו "מי אתה? היכן אתה נמצא? כמה זה תשע כפול שתיים עשרה?" וכיוצא בכך. משהניחו תשובותיו של אגלסטון את דעתו ,התיישב והרהר לרגע ואז המשיך :"בדעתי לשגר מישהו לאורך כל קו החזית של צבאות הדרום, כך שיהיה נוכח בכל הקרבות הגדולים ויסיים את שליחותו בקרב גטיסברג. האם תוכל לקחת על עצמך שליחות זו?  "  רנדולף הביט במפקדו בפרץ של גאווה.

"אני יכול"

"טוב " המשיך דיוויס

 " כדי לבצע משימה כזו עליך לשאת איגרות . מה יהיה תוכנן טרם החלטתי. אבל נהוג במקרים מסוג זה לכתוב אותן כך שתהיינה מחושבות, שאם תיפולנה לידי האויב לא תסכנה את כל המערך של הקונפדרציה. אבל העיקר הוא האם אתה יכול לשאת אגרות כאלה?' 

"אדוני הרי שמי רנדולף!"

" דיוויס בהכרת כבוד צבאית הסיר כובעו ואמר : "אני גאה לשמוע זאת סרן רנדולף" 

"ואני גם קארי!" המשיך גיבורנו.

דיוויס ,באצילות המיוחדת שלו הסיר את כפפותיו "אני בוטח בך סרן רנדולף"

"ואני גם לי!" הוסיף אגלסטון במהירות.

דיוויס קד בנימוס ופרף את כפתורי מקטורנו ."די בכך" אמר אני בוטח בך" אתה תישא את האיגרות .עליך לשאת אותן על גופך וכפי שאתה בוודאי מבין עליך לאבד אותן. להשליך אותן לנהרות ,לטמון אותן בגזעי עצים ,להסתיר אותן בסבך האזוב ,עליך לדבר אודותיהן בעת שנתך . "למעשה אדוני ,"  המשיך דיוויס ,במחווה זעיר של חוסר סבלנות –זו הייתה מגרעתו הבלעדית - "עליך לנהוג בהן כפי שמצפים מכל בלדר של צבא הדרום לפעול. העניין הוא האם אתה יכול  לבצע זאת או שאינך יכול?'

"אדוני ,השיב רנדולף ,מצדיע שוב בהגינות פשוטה "אני בן וירג'יניה "

"סלח לי " אמר הנשיא ,בעודו מצדיע בשתי ידיו "שכחתי את זה" .

 

 

 

 

פרק שלישי

רנדולף יצא לדרכו עוד באותו לילה ,רכוב על הסוס המהיר ביותר ,למעשה הרמך  הזריז ביותר שיכול היה צבא הקונפדרציה לספק. בני לווייתו למסע היו מועטים, רק כתריסר כושים, כולם נאמנים לו . רוכב היה בשבילים נסתרים  בהרי טנסי ,שבילים שאיש לא הכיר ושלא שורטטו מעולם עלי מפות. הוא חצה את נהר הטאהוצ'י ואת הטלהסי, המפחידים ספוגי הבוץ  ,והגיע אל מטהו של גנרל ברקסטון בראג.

באותה שעה חצה ברקסטון שבעה מילין  זרועי ביצות  ושיחים . החזית שלו התבססה על אזור הביצות של נהר הטוצ'י  ,בעוד עורפו  פנה בחדות והתבסס על אזור בו גדלו בצפיפות שיחי  קקטוס . קוראינו יכולים לקבל כך  מושג די טוב על  מיקום היערכותו של ברקסטון.  מעל ומעבר לו, לא יותר מאשר חמישים מילין צפונה משם ,בביצות הצפרדעים, חנה אויבו הבלתי מובס,של צבא הצפון גנרל גרנט . כל השטח שבין הצבאות היה גדוש בחוליות קדמיות  של צבאות הברית ושל צבא הקונפדרציה, מתבדחים ביניהם, בחברותא ,צולים קלחי תירס ויורים מידי פעם ירייה אקראית אחד ברעהו .

מבט אחד של גנרל בראג באיגרות שנשא רנדולף היה בו די .

"קח אותן מיד לגנרל הוד " הורה בראג .

"היכן הוא?" שאל אגלסטון בדייקנות צבאית.

בראג הניף את חרבו מזרחה. היה זה אופייני לאדם אשר אף בעת שרות פעיל נשא חרב קצרה, בעוד אקדחו ,שהיה מן הסתם טעון, השתלשל מאבנטו .אבל כך היה בראג. בכל אופן הוא הניף את חרבו ."שם מעבר לרכס הטוצ'קבה " אמר "אתה יודע היכן זה?"

"לא" השיב אגלסטון. "אבל אוכל למצוא אותו"

"מצא אם כן" אמר בראג "דבר נוסף . במילוי משימתך  הנוכחית אל תיתן לדבר להסיט אותך ממטרתך .התקדם בכל מחיר. אם אתה מגיע לנהר, חצה אותו בשחייה. אם אתה נתקל בעץ גדע אותו. אם נתקלת בגדר, טפס עליה .אבל אל תעצור ! אם תיהרג ,אל תשים לב. הבנת?"

"כמעט" השיב אגלסטון.

יומיים לאחר מכן הגיע אגלסטון למטה של גנרל הוד ,והטיל עצמו מסוסו התשוש

"קחו אותי לגנרל! " התנשף , הם הצביעו על בקתת עץ בה השתכן  הגנרל .

אגלסטון גרר את עצמו יותר מאשר פסע אל תוך הבקתה.

הוד ,מעבר לשולחן הביט בו.

"מי זה שגרר עצמו לכאן?" שאל .

אגלסטון הושיט ידו "איגרות" ולאט "אוכל , ויסקי!"

"ברנש אומלל " אמר הגנרל ,"אתה תשוש .מתי אכלת לאחרונה?"

"אתמול בבוקר" לחשש אגלסטון

"אתה בר מזל" אמר הוד במרירות "ומתי שתית ויסקי " 

"לפני שבועיים " השיב רנדולף

"אלוהים אדירים !" הייתכן ? הוא הזיז עצמו ,"לכאן ,במהירות ,שתה את זה"

הוא הגיש לו בקבוק ויסקי. אגלסטון רוקן אותו בשקיקה עד לטיפה האחרונה.

"עכשיו גנרל " אמר "אני לשירותך" .

בינתיים הספיק הוד לקרוא את האיגרות

"רב סרן רנדולף " אמר "פגשת  את גנרל בראג?"

פגשתי"

"ואת הגנרלים ג'ונסטון וסמית."

" גם כן"

"היית בכל מקום ונכחת בכל הקרבות במיסיסיפי וטנסי?'

"אכן כן"  השיב רנדולף.

"אם כך" אמר הוד "לא נותר דבר מאשר לשגר אותך מיד לצבא וירג'יניה בפיקודו של גנרל לי . עלה על סוסך מיד ורכב לעבר גטיסברג .אל תשחית זמן נוסף"

 

פרק רביעי

היה זה בגטיסברג פנסילווניה ,שם פגש את גנרל לי.

שדה הקרב מוכר דיו ואין צורך לתארו. צבאות הצפון והדרום החזיקו בכפר השלו גטיסברג  ובסביבתו . שדות התירס הצהובים התערסלו בשמש .קולות המורים וצחוק תלמידים עליזים נישא בשדות השלף .אבל צל קדורני של המלחמה כבר הוטל  על הנוף .

מיד עם הגעת הצבאות הסיקו הפיקחים שבין האיכרים כי צרה עומדת להתחולל. 

גנרל לי היה ישוב בכובד ראש  על אוכפו, צופה בכובד ראש על השטח שלפניו.

"רב סרן רנדולף" אמר מצביא הקונפדרציה בכובד ראש "הגעת בדיוק בזמן. אנו עומדים לצאת לפעולה .אני זקוק לעצתך"

רנדולף קד " שאל כאוות נפשך" הוא השיב.

"איך נראית לך  פריסת הכוחות בשטח? "שאל לי.

גיבורנו הטיל מבט בוחן אל עבר השדה ."בכנות, היא לא נראית לי " אמר .

"מה הבעיה ?" שאל לי בלהיטות. "לא חשתי בדבר, מה הבעיה  ?"

" אגפך השמאלי" אמר רנדולף  "פרוס מידי לפנים ,הוא מזדקר "

"שומו שמיים" אמר לי פונה לגנרל לונגסטריט "הנער צודק! האם יש משהו נוסף?"

כן השיב רנדולף "ימינך מתעקלת ,היא פונה לכל הצדדים"

"אכן אכן!" אמר לי מטיח את ידו במצחו "לא שמתי לב לכך עד כה .אייצב אותה מייד. רב סרן רנדולף ,דע לך כי אם הדרום יינצל ,אתה ורק אתה הצלת אותו. 

"דבר נוסף" אמר רנדולף "האם התותחים  טעונים?"  

"רב סרן רנדולף " אמר גנרל לי ,אתה מדבר בכובד ראש

הצלת אותנו שוב .לא חשבתי על כך מעולם"

באותו רגע שרק כדור ליד אוזנו של אגלסטון, הוא חייך.

"הקרב החל " הוא מלמל . כדור נוסף חלף ביעף ליד אוזנו השנייה . הוא צחק ברכות לעצמו. פגז התפוצץ ליד רגליו . הוא פרץ בצחוק שאינו ניתן לריסון .דברים מסוג זה תמיד שעשעו אותו.

ואז הבעת פניו השתנתה לרצינות, "הכניסו את גנרל לי תחת מחסה" אמר לסובבים אותו, "הניחו משהו מעל לראשו " .

בתוך דקות געש הקרב בכל החזיתות .צבא הקונפדרציה נוהל להלכה בידי גנרל לי , אך למעשה על ידי גיבורנו. אגלסטון היה בכל מקום. סוסים נורו תחתיו ופרדות  נהרגו קרסו לידו ומאחוריו, פגזים התפוצצו מסביבו אך באומץ וללא חת   הוא המשיך לנופף בחרבו לכל הכיוונים ,רוכב לכל מקום בו התלהט הקרב. הקרב ניטש במשך שלושה ימים.

ביום השלישי, רנדולף, מעילו קרוע לגזרים כובעו מנוקב ,מכנסיו בלויים חסרי תוחלת ,עדיין עמד לצידו של לי ,מעודד ודוחף אותו.

רכוב על הרמך שלו ,הוא טס מפה לשם לכל חלקי שדה הקרב ,מסיט את הארטילריה ,מוביל את חיל הפרשים, מעודד ומדריך את הרגלים. למעשה ,הוא היה הקרב עצמו.

אך מאמציו היו לשווא .

הוא פנה בעצבות לגנרל לי ."זה חסר סיכוי" אמר.

"מה חסר סיכוי " שאל לי

הצבא, אמר רנדולף. "עלינו לסגת".

"רב סרן רנדולף" אמר מצביא הקונפדרציה "אני מציית לתובנה העליונה  שלך .אנו חייבים לסגת"

שעות מספר לאחר מכן היו  כוחות הקונפדרציה ,מוכים אך לא מובסים, נסוגים  דרומה לעבר וירג'יניה. אגלסטון ,שקוע במחשבות רכב לאחורי הצבא הנסוג. כשהתקרב באיטיות אל בית חווה , יצאה אישה –נערה – אצה אליו בזרועות פתוחות "אגלסטון !" היא קראה. רנדולף הטיל עצמו מהסוס ."לאונורה" הוא לחש ."את כאן! עם כל הסכנה ,הכיצד?

מה מביאך עד הלום?' 

"אנו מתגוררים כאן " אמרה ליאונורה "זה הבית של אבא, זוהי החווה שלנו . גטיסברג היא ביתנו. הו אג ,זה היה נורא ,המולת הקרב ! לא יכולנו להירדם בגלל זה, אבא ממש נסער ,אבל היכנס ,בוא בבקשה, ארוחת הערב כמעט מוכנה"

אגלסטון התבונן רגע בצבא הנסוג .חובה ואהבה נאבקו בליבו ."אשאר" הוא אמר.


פרק חמישי סיכום

הקרב נדם .המאבק הסתיים. הפצעים הגלידו. צפון ודרום אוחדו. מזרח ומערב הרבה פחות מכך. מלחמת האזרחים הסתיימה. גנרל לי מת. גנרל גרנט קבור בניו יורק . היוניון  פסיפיק נוסעת מאומהה לסאן פרנסיסקו. קיים חוק איסור לשתיית אלכוהול בכל ארצות הברית. תפוקת הבשר המעובד  שברה השנה את כל השיאים.

אגלסטון לי קארי רנדולף  שרד, בריא ונמרץ ,זורח  ושמח ,חופשי ומאושר ,וכך הלאה..

שיער שיבה זרק ברקותיו [מעט ממש לא הרבה] ,והליכתו איבדה משהו מגמישותה [אך במעט] גוו כפוף  משהו [אך לא ממש מעוקל ] .אך הוא עדיין חי שם בחווה שבגטיסברג ולאונורה, עכשיו כמוהו ,אישה זקנה ,עדיין לצידו. למעשה אפשר לראות אותו מידי יום, זהו האיש הזקן שמראה לך את שדה הקרב תמורת חמישים סנט ומסביר לך כיצד הוא ניצח בקרב הגדול.

 

*הכחול והאפור הם צבאי מדי צבאות הדרום והצפון במלחמת האזרחים.

 

 

 

 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

אחד אחד ובאין רואה

אחד אחד ובאין רואה אבי גולדברג זה התחיל כך , רכבתי על האופניים על רציף תחליף  עץ   סינטטי בנמל תל אביב, חלפתי על פני מסעדת היוקרה "מול ים" ובזווית עיני אני קולט את נחמן יוצא מדלת צדדית של המסעדה  צועד

חור במציאות

חור במציאות/ סיפור קצר מאת אגי רגנר  [לקוח מספר הנושא אותו שם] אגי רגנר הוציאה לאור שלושה ספרים, קבצים של סיפורים קצרים : חור במציאות , מה שאתה רוצה, רק לא תה. סיפוריה שופעים הומור ואופטימיות מהסוג ש

bottom of page