המכשפה מפירנצה
אבי גולדברג
הקדמת דברים מאת הכותב
ברגיל אני כותב בהבלח זיכרון. כלומר, נזכר לפתע במפגש מעניין, ואז מעלה את הדברים בהקדם עלי מחשב.
זיכרונו של המחשב טוב משלי, ומשסיימתי, אני מניח לטיוטה. כך אירע בשבת האחרונה. בשעת בוקר מוקדמת נזכרתי במכשפה מפירנצה ,כפי שסופר לי לפני שנים רבות, ישבתי והקלדתי.
ביום א ' הסתבר לי כי המחשב הקיא מתוכו את הקובץ בו שמור היה הסיפור. כלומר לא נותר זכר ממה שכתבתי ,לא בסל המיחזור ולא בכול מקום מסתור אחר. בדרך כלל הייתי אומר שזהו מעשה שטן ,אלא שהפעם אני מייחס את ההיעלמות המסתורית למכשפה מפירנצה, שבדרך כישוף סילקה את הסיפור מהמחשב, בתקווה שאולי לא אשוב ואספר אודותיה.
משרד עורכי הדין בו עבדתי שכן בשדרות דוד המלך בתל אביב, מול בניין הרבנות. כדרכי עמדתי ליד החלון הפתוח לרווחה פולט ענני עשן סיגריה לחלל השדרה.
זו הייתה גם הזדמנות גם לסקור את השדרה ואת יושביה.
לעיתים מגיעות זעקות מהבניין שממול כשתיק גירושין מסתיים בכי רע, הבעל לשעבר או גרושתו פורצים בצווחות רמות, או בבכי.
אותו יום היתה השדרה שקטה. מבטי נפל על גבר שישב על ספסל ציבורי ראשו מורכן ועיניו בוהות ברוכבי האופניים שחולפים על פניו.
עד שסיימתי את עישון הסיגריה כבר נזכרתי בדוד שכולם קראו לו דודו והוא התעקש שיקראו לו בשמו המפורש. הוא היה קצין אפסנאות ברפידים, הפעם האחרונה בה ראיתי אותו, הייתה כעשר שנים לפני כן כשהזדכיתי על הציוד והנשק האישי, לקראת שחרורי משירות סדיר. הוא היה חביב, התעלם מחוסרים בציוד ואיחל לי הצלחה בחיים האזרחיים.
"גם אני משתחרר בסוף החודש, ועף מכאן"
לאן ? שאלתי אותו " לפירנצה לראות את פסל דוד"
מאז חלפו מים רבים בארנו מתחת לפונטה וקיו בפירנצה.
ירדתי וניגשתי אליו. הוא השתנה ונראה מבוגר מגילו , כמי שחווה משבר בחייו.
חייך קלושות כשהזכרתי לו מי אני ושאל "סיגריה יש לך ?" ואז הוסיף "תראו תראו עוד עוכר דין ,כאילו לא הספיק לי אחד מהם היום"
" אז מה קורה איתך גבר?" שאלתי ומיד הבנתי כי התנהגתי כשוטה. מי שואל גבר מדוכא היושב מול הרבנות מה מעשיו שם..
הוא עישן והשיב "אכלתי אותה, הבן זונה שייצג את איילת ניקה אותי לגמרי. אין לי לירה על התחת והבית ביד אליהו עבר על שמה. נראה לי שאחזור לקיבוץ עד שאעמוד על רגלי שוב"
לא הסתפקתי בכך הייתי חייב להרחיב את מראית העין של השתתפות בצערו, ושאלתי
" ומה נפסק לגבי הילדים?"
הוא קם מהספסל בזריזות שלא צפיתי שיש בו,
" לא הספיק לי עורך דין אחד היום, ועכשיו הופיע משום מקום עוד אחד, וגם טיפש "
הוא החל ללכת נמרצות כמעט בריצה מערבה בשדרה ואני דולק אחריו מנסה לפייסו, להתנצל, לשכך את חמתו.
עד שהלכנו והרחקנו צפון מערבה חלפנו על פני מסעדת קיטון בדיזינגוף
"ניכנס? נראה שאני חייב לך ארוחה וכוס בירה"
הוא הנהן ונכנסנו.
השתיקה של דוד נמשכה גם לאחר שחיסל רבע קילו כבד קצוץ ומספר פרוסות של חלה. לאחר מכן לא התנגד למרק הבית בו צפו כופתאות קרפלך חיוורות. רק אז החל לשפוך את ליבו.
אך פצה פיו וכבר נזעקה המלצרית אל שולחננו ושאלה בעצבנות לא מוסתרת, מנות עיקריות?
שהרי אותה מסעדה קיטון היתה קטנה , ובשעת צהריים עמדו הרעבים והציצו פנימה אם יש מי מהסועדים שסיים ארוחתו או נחנק, ובכל מקרה האם יתפנה עבורו, המציץ הרעבתן, ולו שולחנון.
הזמנו .
ושיחתנו שרק החלה הותנעה מחדש.
"אתה זוכר שאמרתי שדבר ראשון אחרי השחרור אני מתעופף לפירנצה לראות את פסל דוד? אז כשהשתחררתי עבדתי שישה חדשים בעבודות מזדמנות, וכשהיה בידי סכום מספיק לרכישת כרטיס טיסה וקצת כסף לשהייה בפירנצה, המראתי.
שלושה ימים הייתי בעיר הנפלאה, וכול יום הלכתי לצפות בפסל השיש הענק, שבו דוד מוצג בגודלו של גוליית. לאחר שסיימתי את הכריך האחרון ישבתי על מדרגות הגלריה, עישנתי את הטוסקאנלו האחרון שנותר, ובכיסי לא נותרו די צ'נטיזימי לאספרסו אחרון.
ברחבה שלפני חלפה אישה יפהפייה חצאיתה הדקה התבדרה ברוח אחר הצהריים. גם אם תעמוד חודש תמים על גשר הפונטו וקיו לא תראה יפה ממנה.
היא חייכה לעברי ואני זיהיתי את הדיילת מטיסת אלאיטליה מרומא לפירנצה. נופפתי לעברה מתוך נימוס, והיא פנתה בפניה מהירה של תשעים מעלות והתקרבה אלי עד שיכולתי להריח את ניחוח הבולגרי שנדף מגופה.
"אז נגמר הכסף וגבונדו?"
" באת להשוות את הגודל שלך עם זה של דוד ? "
נדהמתי מהדברים שאמרה, לא התאימו לחזותה האצילה
"זה מוכח במחקרים, ראיתי את זה בסקירות של אלאיטליה על התיירות לפירנצה. מכנים זאת "סינדרום הכלי הקטן" כ44% מהגברים הבאים לראות את פסל דוד יותר מפעם אחת, מונעים מדחף להשוות את שלהם לזה של הפסל, אינפנטיליות של גברים"
היא צחקה צחוק של סופיה לורן ושיניה הבהיקו כמו מחזירי אור
"לא פעם תפסו שומרי המוזאון תיירים שחשפו את ...
קח את הצ'ימידן ובוא אחרי. אל תדאג. אני גרה בדירה מרווחת של חברים אמריקאים שכל השנה נעדרים מפירנצה ומגיעים רק לקראת חג המולד לפני שהם ממשיכים לסקי בהרי האלפים. יש מקום לאסופי כמוך אם תתנהג יפה".
חצינו את הארנו מתחתם זרמו מים ירקרקים בעצלות קיץ, המשכנו עוד מספר דקות עד שהגענו לדירה.
הנחתי את הצ'ימידן והיא בקשה את הפספורט שלי
" בחורה צריכה להיות זהירה" אמרה וצחקה. כשתרצה להמשיך בדרכך תקבל אותו. "
הימים עברו בנועם ,מדי פעם יצאה לורנצה לטיסה ושבה לעת ערב, והסתערה על הארוחה שהכנתי ולאחר למיטה אותה הצעתי.
עוד שבוע חלף ועוד אחד, וכוחי החל להתדלדל. הבחורה הייתה בלתי נלאית. לורנצה הייתה תאוותנית ואני הייתי מרוקן.
"אתה לא אוכל נכון " כך טענה כלפי. ואני כבר התחלתי לחפש דרך מפלט ממלכודת הדבש הזו. אך אליה וקוץ בה כפי שנאמר. הדרכון שלי נעלם בנבכי הדירה הענקית ולא יכולתי למצוא אותו על אף החיפושים הנרחבים.
ערב אחד כשלורנצה התאכזבה מיכולותיי בין הסדינים, הודיעה לי. מחר תקבל את הדרכון שלך ותוכל להתעופף לשדות אחרים.
בבוקר המתנתי דרוך כשהיא יצאה מהמקלחת מוכנה לסיור פרידה בעיר.
" בוא אני רוצה להראות לך פסל מיוחד"
לא שאלתי פסעתי בדממה אחריה עד הדומו ,שכבר הכרתי לאחר שבועות של בטלה בעיר. היא הביאה אותי ללא דיבורי יתר לפסל ששמו הוא "מרים המגדלית החוזרת בתשובה". דמותה של מרים בפסל הייתה כשל מכשפה בלה.
לורנצה הסבירה " היא הייתה היפה נשים בריוויירה של הכינרת לפני אלפיים שנה, אפילו ישו נפל שבי בקסמיה, ועוד מספר גברים, וכך יצא שמעה כפרוצה, כמופקרת שחסדיה משביעים שועים ועשירי ארץ, אלא שאותם גברים היו צבועים ועזבו אותה לאנחותיה והתחסדו, ואפילו גינו את המופקרת מעל דוכן הכנסייה שבכפר נחום. מריה או מרים כפי שאתם קוראים לה, חזרה בתשובה הסתגרה במנזר ליד הירדן, וכך נראתה ."
דונטלו הפסל ידע היטב לתאר את המצב האנושי אליו מגיעה אישה כשבזים ומשפילים אותה, כשגברים מנצלים אותה ולאחר מכן מכנים אותה פרוצה. נקמת מרים המגדלית הייתה קללה רעה - פגיעה בפריון הגבר. מריה הפכה למכשפה המקללת וקללותיה הפכו לגורלות "
באותו יום קבלתי את הדרכון ,נשיקה על הלחי, ומן הסתם גם קללה מסוג של מריה המגדלית החוזרת בתשובה .
חזרתי לארץ.."
מכשפה צילם אבי
המלצרית שבה והסירה את הצלחות. דוד הוסיף ניגוב חלה אחרון של רוטב גולש שנקרש על צלחתו הריקה.
"קינוח?"
דוד כבר נטל את היוזמה והזמין שתי מנות קוגל חם וגם "קומפוט הבית"
שתקתי, כבר חשדתי שהבחור שנעלב מסקרנותי ליד הרבנות ראוי לגורלו, יהא אשר יהא.
" שבתי לארץ, נשאתי את איילת לאישה, למדתי באוניברסיטה יצאתי למלחמת יום הכיפורים, שבתי לביתנו והתחלתי לעבוד בחברת מודדים. כל אותה תקופה ארוכה ניסינו להרחיב את משפחתנו הקטנה, אך לשווא. רופאים, מומחים, קוראות בקפה ,קברי צדיקים, הילולות של הבאבא סאלי ועוד עשרים באבאות בחלוקים מרוקאיים ,ונחיל רבנים אשכנזים בקפוטות ושטריימלים, ושום תחת הכרית, וצנון תחת הפיג'מה, הילד המיוחל לא בא.
אז התוודיתי, מוצא אחרון ודחוק. איילת לא האמינה למשמע אוזניה,
” היה לך רומן עם מכשפה איטלקייה? השתגעת? אלה הן הגרועות ביותר. לא קראת על סופו של רומיאו ? לא ראית את האופרה טוסקה? "
היא חזרה כעבור יומיים עם כרטיס לפירנצה. "יש לך שבוע למצוא אותה ולבטל את הקללה! אחרי זה לרבנות "
נסעתי - חזרתי בפחי נפש. לורנצה נעלמה כאבן שהושלכה למעמקי הארנו, היו שסיפרו כי היא נכנסה למנזר אי שם במרומי האפנינים, ואחרים סיפרו כי היא מסובבת ראשי גאוצ'וס בארגנטינה, ההורגים איש את רעהו רק כדי לזכות בחסדיה.
"אז היום הסתיים הקשר המשפחתי שלך לאיילת ברבנות בגלל המכשפה מפירנצה?"
"לא בדיוק, איילת הייתה דווקא בסדר. היא הייתה מוכנה למרות הכול להישאר נשואה שלא באושר איתי. אלא שאני נפלתי במלכודת אהבה טיפשית שטמנה לי צעירה שפגשתי בבאר מנוחה. התאהבתי בה, בלילות שביליתי לאחר ימים של עבודת מדידות בדרום הלוהט. לאחר שלושה חודשים הודיעה לי כי היא מעוברת!"
הוא קרב את צלוחית קומפוט השזיפים אל שפתיו וינק את המשרה הסמיכה בצקצוק שפתיים שהביא אותי למסקנה כי מגיע לאיש כל הרע שנפל בחלקו.
קינח בשרוול מזוהם את שפתיו והמשיך "סיפרתי לאיילת את שאירע, חטפתי סטירה מצלצלת ותביעת גירושין ולאי חלוקת הרכוש שלנו, הכול עבר אליה"
מנקי ארובות תפקידם לוודא שמכשפות לא נלכדו בארובת הבית
צילם אבי
כששבתי דרומה וסיפרתי למדלן אהובתי הדרומית [ידעתי ששמה הוא בעצם כשמה של המגדלית הנוקמת] כי אני עומד בפני הליך גירושין מכוער שירושש אותי, היא צחקקה ואמרה:
"אידיוט, בחרתי בך רק כדי שתשלם מזונות ותחזק כלכלית אותי ואת שימי ואת הרך הנולד, עוף מפה אהבל, חשבת לרגע שהילד הוא ממך? "
אז הבנתי שדוד לא באמת קולל לא בידי מכשפה ולא בידי אף אחד אחר. אלא שהוא סתם אוויל משריש.
מאז ועד היום איני טס לפירנצה.