על המפגש הנפלא של סוכן אפ.בי.איי למי קושן עם השחקן היהודי אדי קונסטאנטין כתבתי ב2016, אך עתה משעלה בווידאו סטור של יס הסרט אלפאוויל בכיכובו של אדי קונסטאנטין בבימויו של ז'אן לוק גודאר, מצאתי לנכון לרענן את ההיכרות עם כוכב העבר.
בעוד הדיון הבלתי מסתיים באשר לשחקן האמור לגלם את ג'יימס בונד לאחר עידן שון קונרי הנפלא, הרי לגבי קודמו − למי קושן, הסוכן האמריקאי הקשוח, גיבור ספרי פיטר טשייני הבריטי, הוכרע הדיון אחת ולתמיד, וההיסטוריה הסינמטוגרפית כבר לא תשתנה, גם אם מי מהיוצרים ההוליוודיים ירצה להחיות את דמותו בסדרת טלוויזיה או לאמצו לסדרת מותחנים קולנועית חדשה.
כל מי שרוצה ללמוד על המאפיינים של מאצ'ו קולנועי פרה-בונדי, צריך לחזור אל סופר המתח הבריטי שפרסם את סדרת ספריו בין השנים 1936 ל-1951. כלומר, לפני שיאן פלמינג פרסם את "קזינו רויאל" ב 1953. גיבור ספריו של טשייני, למי קושן, הוא סוכן אף-בי-איי אמריקאי ציני וקשוח, והם עובדו כבר בשנות החמישים לסדרת סרטים בגילומו של שחקן זמר בלתי מוכר יחסית בשם אדי קונסטאנטין, והפכו להצלחה מסחרית.
אין בעלילות הספרים מקוריות רבה, וההצלחה שלה זכה טשייני נובעת מאימוץ סגנון הבלש הקשוח האמריקאי כפי שעוצב בידי האמריקאים ריימון צ'נדלר ודשיל האמט ואחרים בני זמנו. טשייני היה מראשוני הסופרים האנגלים שאמצו בדמות הבלש שלהם את סגנון התנהגותו ודיבור שהיו על גבול הגסות. כדי "להרחיק עדותו" הוא בחר עבור גיבורו בגיבור אמריקאי וסלנג ניו יורקי שנשמע קצת מלאכותי לעומת פניני הלשון שבהם השתמש דיימון ראניון באותן שנים, [ברנשים וחתיכות] סגנון שנשאב מהאזנה קשובה לגברים ולנשים שהסתובבו בברודווי − מהמרים, בריוני רחוב, בעלי מסעדות ושוטרי מקוף..
פן נוסף המאפיין את ספרי למי קושן של טשייני, הוא המונולוג בגוף ראשון. סגנון זה אופייני מאוד לסופרי הבלשים האמריקאים ריימונד צ'נדלר ודשיל האמט, אבל כמובן כבר התקיים אצל ארתור קונאן דוויל, שסיפר את עלילות שרלוק הולמס מפיו של ד"ר ווטסון בגוף ראשון.
השילוב של דיבור רגוע ובטוח של הבלש ברקע העלילה, דמות הגבר ששפתו קשה ואישיותו מחוספסת, עבד מצוין כשהעלו את העלילה על הבד בשחור-לבן. רבים מסרטי הפילם נואר לא ויתרו על המתכון הזה, וכך גם כשעלה בלש האף- בי-איי מבית היוצר של הבריטי פיטר צ'ייני על הבד.
אדי קונסטאנטין היהודי הקשוח עשה ללמי קושן האמריקאי מה שעשה אחריו הסקוטי קונרי לבונד האנגלי. הוא לקח את מאפייני הבלש הקשוח מהפילם נואר במיטבם, ויצק אותם בתוספת הומור עצמי לדמות הסוכן האמריקאי המסוקס. קונסטנטין חסר את הרגישות של האמפרי בוגארט ואת יחסו האבירי לנשים באשר הן נשים, ואת העומק החדש שהביא ג'ק ניקולסון לפינאלה של הז'אנר בציינה טאון של רומן פולנסקי. אגב, בתסריט המקורי של סרט מופת זה היה אמור ג'ק ניקולסון לספר את העלילה, אך בסופו של דבר התסריט שוּנה.
קונסטאנטין חסר גם את ה"נואר" השחור − העבר האפל והנוגה של קודמיו שבזכותו ניתן לז'אנר שמו − הבלשים שאיבדו את בת זוגם או את ילדם או הסתבכו בעת שרותם במשטרה בשתייה, בהימורים או בנטילת שוחד. קונסטאנטין קליל יותר ולכן הוא הפרוטו טייפ הבונדי, המתרחק מהפילם נואר לעבר המותחן המשעשע
מהלומותיו של קונסטאנטין במאפיונרים מנמל מארסיי, או בנבלים שבקסבה בקזבלנקה הלהיבו את הצופים הישראלים, שיותר מכול ידעו שאדי הוא משלנו. נשים נפלו לרגליו של בעל הפנים המחוטטות, שהגבריות שלו השתוותה רק לזו של בן דורו השחקן המקסיקאי-אמריקאי אנתוני קווין שגילם את זורבה היווני
אדי קונסטאנטין עבר לצרפת וכיכב בסרטים שהיו קופרודוקציות אמריקאיות צרפתיות וחלקם דוברי צרפתית, עד שזוהה לחלוטין כלמי קושן, שחקן של דמות אחת. אבל קונסטאנטין, כמו שון קונרי אחריו − בעל קסם ויכולות − המשיך בקריירה האמנותית שלו גם לאחר עידן למי קושן, ואפילו עבר, עקב תהפוכות חייו האישיים, להופיע בגרמניה
הילד היהודי מלוס אנג'לס שנולד ב-1917 כאדוארד קונסטנטינובסקי, ונפטר בויסבאדן בגרמניה ,הוא זכה גם להצלחה מסחררת כששר עם בתו טניה את הלהיט "גבר ובתו". ז'אן-לוק גודאר מגדולי הבמאים הצרפתיים של "הגל החדש" בחר בו לגלם תפקיד ראשי בסרטו "אלפאוויל דיסטופיה", הנחשב ליצירה חשובה ויוצאת דופן.
מרבית ספריו של טשייני לא תורגמו לעברית, וקשה מאוד למצוא אותם. בסרטי קונסטאנטין ללא תרגום אפשר לצפות ביו טיוב
