גם מבלי לקרוא את השורה האחרונה בספר אותו תרגמה למופת מצרפתית רמה איילון ,בהוצאת עם עובד, "טוסון, אריזונה, דצמבר 1947" המציין את מקום בו נכתב הספר, אפשר היה לזהות את געגועי סימנון לפריז. כמו רובן של עלילות המפקח מגרה, ההתרחשות בספר היא שוב בעיר האורות והצללים, אלא שבספר זה ניכר בעליל חסרונה של העיר באותה עת בחייו של סימנון, וניכרים געגועיו אליה, כשנאלץ לחיות בארצות הברית עד שהחשדות שעלו נגדו בצרפת, בגין שיתוף פעולה עם הגרמנים יתבהרו עד תום.
למיטיבי הלכת בבירה הצרפתית, המפה שמשרטט סימנון במעקבים ובמרדפים אחר כנופיית פשע אלימה, מאפשרת לשוטט בפריז אחרת שחלקה כבר אינו קיים, מלבד שמות הפרוורים והרחובות, וחלקה עדיין השתמר כמעט כך שאפשר לזהות אפילו את בתי הקפה והמסעדות בהם סועד המפקח. סמטאות ציוריות של המארה השוקקות תיירים כיום ,היו גטו של מהגרים בשנות השלושים של המאה הקודמת, בניינים עתיקים ששופצו נדחסו באלפי מהגרים והזכירו באופיים ובתנאי החיים את שכונת נווה שאנן של תל אביב כיום. שדרות רישאר לה נואר שהייתה מיזוג של בתי מלאכה מפעלים ומגורים ותעלת סאן מארטן האופנתית כיום היו רובע מגורים למעמד העובד הנמוך . והנהר, הסיין, שימש עדיין כנתיב תחבורה ראשי, נמלי פריקה וטעינת מטענים זרועים לאורכו לחופי הכרך, מפעלי חברת הרכב סיטרואן ברובע ה 15 שעכשיו הפכו לרציף על שם אנדרה סיטרואן ולגן ציבורי מרהיב, העסיקו אלפי פועלי ייצור, קשיי יום. וכמובן מכל האזור הנקרא ברסי, שהיה זרוע מחסני יין, בו שוכן בית המרזח של אלבר הקטן, היו מגיעות אסדות נהר ופורקות בו את מיטב יינות צרפת, ברציפי עץ והובלו על קרונות ששרידי מסילותיהן עדיין קיימות, שם משתרע כיום פארק ברסי וגם המרכז החדש 'פלאס דה וון דה פראנס', ובו שוחזרו מחסני יין לבתי קפה ולמוקדי משיכה לתיירים.
העלילה היא עלילה סימנונית טיפוסית, שיש לקרוא אותה ברצף, כמו לצפות בסרט מתח, ללא הפסקות ללא מחשבה להיסחף יחד עם מחשבות המפקח המנסה ללכוד את הכנופיה שהשאירה גוויה במרכז הסואן של פריז בכיכר הקונקורד. הייתה בכך התגרות מפורשת שאתגרה את המפקח גדל הגוף שפעל ללא לאות עד לפתרון המלא. ובדרך, הטיפוסים ששורצים בשולי פריז הלא בורגנית: מהמרי מרוצי הסוסים, פועלי נמל שצובטים באחורי מלצריות, בעלי בתי מלון מדרגה נמוכה, נאלחים בלבושם ובנפשם, רקדניות בפולי ברג'ר, מגדת עתידות, שוטרים, גנבים, זונות ומהגרים ממזרח אירופה לרוב.
ברסי אחרי המהפך משוק יין למרכז תיירותי
הספר הוא גם שיר הלל ,געגוע לחיים בבירה שבה שתיית האלכוהול והנגיסה הטובה מתחילה עם שחר ואינה מסתיימת אלא כשהמפקח נופל שדוד מעייפות.
"מה למזוג לך בוס? קלוודוס אם יש לך, עם קלוודוס הוא התחיל .מוטב לסיים באותו משקה."
אבל לא רק קלוודוס יש בספר. מה שאין בו הם מים, לא מינראליים מאוויין ולא מוגזים מווישי ,ולא מי ברז. מגרה כשהוא צמא הוא לוגם בירה, כמוהו כל המפקחים המתכוננים למשמרת לילה ארוכה של מצוד אחר הפושעים כשהם מתרכזים במטה המשטרה בקז דה אורפבר. מי שמשוטט בעקבות הספר יכול עדיין להיכנס להיכל המשפט של פריז ,ולמבוך המסדרונות המקשר אותו עם תאי המעצר ומשרדי המשטרה.
הפעם ממקד סימנון את העלילה בבראסרי במסעדות בבתי המרזח של העיר והמשקאות נמזגים ללא הרף .
"מגרה ניגש להביא כוסות מהמדף פיקון גרנדין? אקספרו קסיס?" שואל המפקח את עוזרו
פיקון
קסיס
ברבות מעלילות מגרה מוזכר "המוסד" בראסרי דופין, הנשקף מחלונו של המפקח ואשר משם הוא מזמין תדירות בירות צוננות וכריכי ג'מבון. למעשה אין במקום זה בראסרי בשם הזה ובעבר בעת שנכתבו הספרים שכן בplace dauphine הסמוך Café Restaurant Aux Trois Marches
שכנראה היה השראה לתיאורי המקום. אכן, הקורא בספר טוב שיצטייד במפה של העיר או לחלופין יצא בעקבות הספר וישוטט בסמטאותיה.
משרדו של מגרה בקה דז אורפבר מטה המשטרה פריז
מספר ממקומות השתייה כמו פוקה ,מקסים פולי ברג'ר משמשים עד היום אבל המפקח מעדיף דווקא את המקומות הקטנים שכיום כבר לא קיימים וחלקם גם מומצאים לצרכי העלילה. חלק ממקומות המוזכרים כמו קאדרן ברחוב מובז ,יש בהם השאלת שם המסעדה לכתובת שונה, ולכן אין להם זכר במציאות.
"שתית פעם סוז אדוני השופט? זה משקה מר ,עם מ עט מאוד אלכוהול זה לא אפריטיף נפוץ"
כן המפקח מגרה ,יכולתי להשיב לו שבעים שנה מאוחר יותר, היה זה לפני חודשיים ,טיילנו חברים בעיירות צרפת וכמנהג המקום עצרנו לשתיית אפריטיף מידי יום בשעה אחת עשרה ,חבר שגרונו ניחר משתיית הפאסטיס ביקש משקה שונה והמלצתי לו על הסוז. שמחתי על אזכורו של משקה וותיק זה בספר.