מצעד האיוולת, ברברה טוכמן
כותרת המשנה של הספר מצעד האיוולת של ברברה טוכמן הוא "מטרויה ועד וייטנאם" כותרת זו נתנה משום שהספר נכתב בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת ולא הכיל מטבע הדברים אירועים מאז ,כמו קריסת ברית המועצות או ההכרזה באו"ם על פלסטין כחברה משקיפה.
טוכמן מתחילה את סיפור האיוולת ההיסטורית בעלילות טרויה, הדברים מוכרים וידועים לכל בן תרבות. בני טרויה [איליום] הנמצאים במצור יווני ממושך זה תשע שנים ,נופלים קורבן למעשה מרמה כשהם מתפתים להרוס את חומת עירם ולגלגל לתוכה סוס עץ ענק שקרביו מלאים בלוחמים יווניים. האיוולת שבהכנסת סוס העץ שימשה אין ספור משוררים, סופרים ,ציירים ופסלים אולם הוא גובש בעטו של וירגיליוס באיניאדה שנכתבה כאלף שנה לאחר האירוע ההיסטורי אם אכן אירע.
הכנסת סוס הפיתיון לתוך חומות טרויה מלווה בלבטים ובאזהרות ובמיוחד מפיו של לאאוקון ,כהן במקדש אפולו המשוכנע כי מדובר במלכודת פתאים ומטיל חניתו אל סוס העץ . הטרויאנים אינם משתכנעים ומעדיפים את סיפורו של החייל סינון היווני שנשלח לבלבל את דעתם ומתפתים להכניס את סוס העץ. לאאוקון נענש על ידי אתנה , אלה התומכת בפולשים, כאשר שני נחשי ים מגיחים וחונקים את לאאוקון ואת בניו, היוונם מגיחים מבטן סוס העץ ומחריבים את טרויה.
טענת ברברה טוכמן היא כי הסיפור מלמד על פרדיגמה ל"תכונה אנושית טבועה, של התמכרות לנקוט מדיניות המנוגדת לאינטרס העצמי".
מצעד האיוולת ראשיתו בכישלון מנהיגי טרויה לראות את המלכודת הניצבת בפניהם והתעלמות מאזהרות מפורשות. הספר ממשיך בסקירה של אירועים היסטוריים בולטים בהם מנהיגים הולכים שולל אחרי מקסמי שווא ,שבויים בחנופה ואגומניה המביאים אסונות על עמים.
מדינת ישראל קמה בארץ ישראל כנגד כל הסיכויים. תפקידם של מנהיגי המדינה שבדרך ושל המדינה לאחר הקמתה היה והינו לשמור על הפלא הזה בתוך הים הערבי הסוער שמסביבו. ישראל הצליחה להתבסס ולהגיע להישגים ,לא במעט בזכות ראייה פרגמאטית שיכולתה העצמית ומשאביה הקיומיים מוגבלים ועל כן התנהלותה הפוליטית צריכה להיות בהתאם.
מאידך עולה גל עכור של מדיניות משיחית ,מגלומניה חסרת שחר, בעוצמה מהסוג שנחוותה על ידי העם היהודי רק בתקופת שבתאי צבי ,משיח השקר שהצליח להוליך שולל מאות אלפי יהודים ולהשית עליהם טרגדיה. כמו צונאמי המתחיל בעומק הים ,כך הגל הזה שתחילתו בחדרי חדרים ועל גבעות חשופות בשומרון ,מתודלק באמונה עיוורת הזויה בדבר נצח ישראל ,בכוחו של הגניוס היהודי ובעיקר בשרירי שמשון .מה שהיה נחלת מעטים הולך ושוטף את ההמונים ומדביק גם את ההנהגה הלאומית .האמונה המדינית המשיחית בכוחו הבלתי מוגבל של צה"ל ,וביכולת של ה' צבאות לכונן בית מקדש על הר הבית ולשעבד שלושה מיליוני פלסטינים לנצח הופכת לנחלת העם ומנהיגיו.
האמונה הדתית בכוח שהניע את יהושע בעת כיבוש כנען ,אמונה המתודלקת על ידי ממסד דתי אינטרסנטי ועושי דברם והנתונים להשפעתם ,נותנת רוח גבית לאיוולת המתקבעת לכדי אסון. הסוס הטרויאני שלנו הוא עזה והגדה המערבית ,הניסיון להכילם במסגרת מדינית אחת עם מדינת ישראל בין כשטחי פרוטקטוראט או במסגרת של מדינה אחת ,היא איוולת שסופה טרגדיה טרויאנית. לאאוקון, שלנו כמו זה של סיפור טרויה, נרצח לפני שהביא לשינוי המיוחל בדעת הקהל. סוס העץ שלנו מאוכלס במיליוני ערבים, יום אחד הם יגיחו ממנו וינכיחו אותנו עם האמונה השקרית בכוח הכוח בה אנו אוחזים.
ראו הוזהרנו.