top of page
תמונת הסופר/תאבי גולדברג

ללכת ללכת: הליכה קבוצתית


אבי גולדברג - אפריל 2016


ההליכה הקבוצתית היא האנטי תזה להליכה המהורהרת הפילוסופית שמטרתה "ניקוי ראש" או טהור הראש ממחשבות מטרידות ופינוי מקום למחשבות חדשות.


אין אירוע מלכד חברתית יותר מאשר צעדות המוניות כמו "צעדת ארבעת הימים " של שנות העבר או הצעדה שבאה בעקבותיה הצעדה ביום ירושלים, צעדה שיש בה משום דבק חברתי התלהבות ,שירה והתלהטות חושים המגיעה לקתרזיס . זוהי יותר הפגנה של אחדות ושל השתייכות לקבוצה לאומית ,זוהי הליכה פוליטית, אמירה חברתית ולא אישית.הליכת במסורת טיולי ארץ ישראל,התקיימו כבר בחלק הראשון של המאה העשרים והן נועדו לקרב את הצועד לארצו מולדתו. ביטוי מוחלט להליכה 'פטריוטית ' מעין זה הינו השביל הקרוי שביל ישראל המושך אליו אלפי אוהבי הארץ.


כוח הקבוצה,הרגשת האחדות והשיתוף ששואב הצועד מהמוני הצועדים עימו,שולל בהכרח את יכולת ההרהור והפרטיות. כבר לא מדובר בהרגשת התעלות פרטית אליה יכול להיסחף ההלך בבדידות הדרך וזו גם לא בחירה אישית של הדרך המטפורית כבשירו הידוע של רוברט פרוסט:


הדרך שלא נבחרה


שְתֵּי דְּרָכִים הִתְפַּצְּלוּ בְּחֹרֶש צָהֹב

וַחֲבָל, לֹא יָכֹלְתִּי לִבְחֹר בִּשְתֵיהֶן

וְעָמַדְתִּי, טַיָּל יְחִידִי, לַעֲקֹב

בְּמַבָּט מְלַוֶּה הָאַחַת, מִקָּרוֹב

עַד רָחוֹק, עַד עִקּוּל, עַד הָאֵין;

בַּשְּנִיָּה אָז הָלַכְתִּי, כָּמוֹהָ נָאָה,

וְאוּלַי מְשַכְנַעַת יוֹתֵר, מִי יֵדַע,

כִּי הָעֵשֶׂב עָלֶיהָ אוּלַי לֹא נִרְמַס;

אֲבָל עֵת שָלַחְתִּי מַבָּט מְהֻסָּס

הֵן נִרְאוּ מְכֻסּוֹת בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה

[תרגום חגי רוגני]


גם צעדות למען מטרות חברתיות כמו הצעדה שארגן מרטין לותר קינג המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות או כפי שנקרא "המצעד הגדול לוושינגטון - "The Great March on Washington" , הייתה מעשה פוליטי למען שוויון זכויות לשחורים בארה"ב. הצעדה התקיימה באוגוסט 1963,היא אורגנה על ידי קואליציה של ארגוני זכויות אדם והיוותה ציון דרך משמעותי וסימבולי במאבק התנועה לזכויות אזרח בארה"ב . במצעד השתתפו בין 200,000 ל-300,000 איש. נאומו של מרטין לותר קינג "יש לי חלום" בפני מאות אלפי הצועדים שהתקבצו יחד, דומה לדינאמיקה הקבוצתית שהופעלה על מאות אלפי בני ישראל שיצאו בצעדה הראשונה המאורגנת ממצרים לסיני.


ההליכה המשותפת של מאות אלפי בני ישראל והערב רב שיצא עימם ,שימש לטקס השבעה המוני, תחת השפעה הקבוצתית המאחדת, קבלו על עצמם אלפי הצועדים, במעמד הר סיני את הדת החדשה ממשה מנהיגם, ללא שיקול דעת אישי וללא האינטימיות של פעולה רוחנית מרוממת וכפי שנכתב, תחת הרושם העז שהותיר בצועדים היושב במרומים הם קראו פה אחד : נעשה ונשמע .


יש לי חלום: נאום בפני מאות אלפי צועדים



גם הצעדות המפורסמות של המנהיג ההודי מהטמה גנדי שהחלו ב 1904,הינן מעשה חברתי פוליטי מובהק. גנדי השתמש ברגליו לצורך יצירת מודעות ולהסב אליו את דעת הקהל. לאחר מכן בצעדה בנובמבר 1913 כפעיל חברתי בדרום אפריקה,הצטרפו אליו אלפים בודדים ובהמשך נסחפו אחריו המונים רבים,מאות אלפי בני אדם ל"צעדת המלח" המפורסמת ,הצעדה לדנדי בהודו ב -1930. אין בצעדות אלו של מחאה פוליטית סבילה שאר הרוח מהסוג של המטייל המתבודד אלא הן טורבינות ענקיות המייצרות אנרגיה אנושית ונותנות באחדות צועדיה כוח חברתי שלכל אחד מהם לא היה כיחיד. הצעדה של ויקי כנפו ממצפה רמון הייתה צעדה חברתית מודעת שיצרה הזדהות ציבורית אבל לא הצליחה לשנות את יחס השלטון כלפי תושבי העיירות הקטנות , אותו ניסתה הצועדת והמצטרפים אליה לשנות.

גנדי "צעדת המלח" 1930


הצעדה לרומא באוקטובר 1922 נשארה בגדר איום. מוסוליני המנהיג הפשיסטי,ידע לנצל את פחד השלטון מההמון הצועד במדים,שיחידיו מוותרים על שיקול דעת ומתמסרים לפסיכולוגיה הקבוצתית. האיום על ממשלת איטליה כי שלושים אלף לובשי חולצות שחורות מתומכיו של מוסוליני יעלו בצעדה על הבירה וייטלו את השלטון בכוח, די היה בו כדי להביא את המלך הרפה ויטוריו עמנואל למסור את מפתחות השלטון למוסוליני. זיגמונד פרויד בספרו "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני".עמד על אובדן יכולתו של היחיד של האינדיבידואל לקבל החלטות ללא השפעת "צו העדר" במצבים בו הוא נמצא בתוך ההמון .


Pilgrim progress

של ג'ון בוניין מהמחצית השנייה של המאה השבע עשר היא יצירה ספרותית בה מתוארת צעדה אלגורית, צעדה ממין אחר. היצירה שנכתבה בתקופה שבה אנגליה ידעה תסיסה דתית ,מטאפיזית ,בדומה לזו שעברה היהדות באותה עת עם התנועה המשיחית של שבתאי צבי ונתן העזתי, משתמשת בהליכה של המאמין הבורח מהרוע וצועד בנתיב המכשולים לעבר הטוב ,אל המקום השמימי.


כריכת הספר של בוניין


האלגוריה רחבת היריעה ,הינה יצירה דתית פשטנית בעיקרה ,המדברת אל הרובד הבסיסי ביותר של המחשבה האמונית ומעניקה לאתרים ולצועדים שמות סמליים. מקומות ועוברי האורח נושאים שמות בעלי משמעות רוחנית , והצעדה היא מטאפורה לדרך אותה צריכה לעשות הנפש של המאמין מהרע שבעולם הגשמי בה היא נמצאת אל הטוב המטאפיזי. מעבר של ההלך מהמקום הפיזי לאתר השמימי הוא מוטיב בנאלי,וחזרה למוטיבים הלקוחים מהספרות הנוצרית הרליגיוזית ובעיקר מהעיר השמימית האוגוסטינית.

מי ששם ללעג יצירות ספרותיות מסוג זה וגם דרכי מחשבה פילוסופיות חילוניות באשר להשגת האושר, היה וולטיר בספרו קנדיד, שגיבורו עוזב את אחוזת אדוניו דמוית גן העדן ,ועובר בדרך החתחתים של עולם מושחת.


קנדיד עובר מסע הפוך מאשר קריסטיאן גיבורו של ג'ון בוניין, מסע לאיבוד התמימות ,מסע שסופו אינו בעיר שמימית אלא בהכרה כי העולם שבכאן הוא אכזר ומציאותי מאוד.


הליכתו של קריסטיאן היא התקדמות בדרך פיזית ריאלית אך כאמור הינה אלגוריה ל להתקדמות רוחנית להכרת הטוב ,להכרת האל הנוצרי. קנדיד מאידך הולך מהטירה המוגנת בה החל את חייו הנעימים אצל מיטיבו,אל אל העולם האמיתי קנדיד הוא אדם הראשון היוצא מגן העדן את הארץ האכזרית ארץ הקיום האנושי,אלה הן שתי הליכות מנוגדות.



קנדיד מאת וולטיר


מאז הליכתו של הגלילי הצלוב בדרך הירושלמית, הויה דולורוזה ,התפתחה המסורת הנוצרית של הליכה מייסרת בעקבותיו של הצלוב ישו או הליכות אל הקדושים הנוצרים באשר הם. עליות לרגל אינן נחלת העבר.


ירושלים


מזה שנים קיימת חזרה - come back - של ההליכה האמונית שמעולם לא פסקה והיא הולכת ומתגברת בכל רחבי העולם הנוצרי. אתרים מסורתיים כמו סנטיאגו דה קומפוסטלה זוכים כבר לאלפים רבים של צועדים, וחברות מסחריות ,בתי מלין ומסעדות רק ממשיכים להתרבות על הנתיב הסוחף עוד ועוד צועדים. אולם גם אתרי אמונה ,קברות קדושים ואתרי ניסים אחרים, הופכים למקור הליכה וצעידה המונית של מאמינים וסקרנים.

היינריך היינה המשורר היהודי המומר כתב את הפואמה "העלייה לרגל לקוולר"


מריה הקדושה מקוולר


בחלון עמדה האם

במטה שכב הבן.

"אינך רוצה לקום, וילהלם,

בתהלוכה להתבונן?"


"חולה אני כל כך, אמא

שלא אראה ולא אשמע:

על גרטכן המתה אני חושב

ולבי על כך דואב."


"קום, לקוולר אנו יוצאים

טול ספר ומחרוזת תפילה

שם תרפא לך אם האלוהים

ללבך החולה תביא גאולה."


מתנופפים דגלי כנסייה

שירי כנסייה שרים

שם בעיר קלן שעל הריין

הצועדים עוברים.


האם מצטרפת להמון

את הבן היא מובילה

היי ברוכה מריה,

שרים שניהם במקהלה"


כך פותחת הפואמה של היינה , [בתרגומה של ענת פרי]

שאולי יש בה ציניות ואולי התרגשות דתית אמיתית ,את התיאור של עלייה לרגל לכנסיה במערב גרמניה, לא הרחק מהגבול ההולנדי,כנסיה שהפכה בתוך מאות שנים למוקד חשוב המושך אלפי מאמינים בנתיבים המוליכים אליו. אתרי עליה לרגל עתיקים באנגליה סקוטלנד אירלנד סקנדינביה זוכים לעדנה מעורבת, הם משרתים צורך דתי ומאידך מאפשרים להלכים שאינם חדורי אמונה דתית להשתמש בדרכים אל אתרי פולחן כדרכים לחזור אל הטבע. אולם אליה וקוץ בה ,הפופולאריות של דרכים אלו הופכת את ההליכות לצעדות חברתיות ולמעשה קהילתי.אין לשכוח שהצעדות הרוחניות הללו הינן "צאצאי" הצעדות הפרועות בהשראת האפיפיורים המיליטנטים של המאה ה 12 שדחפו מאות אלפי מאמינים נוצרים למסעי צלב ,שהיו לכל עניין ודבר מסעות מלחמה ,ביזה והפקרות בחסות נציגו של האלוהים הנוצרי עלי אדמות מרומא, השולח מאות אלפי מאמיניו למסע מזרחה אל עבר

הקבר הקדוש.



כריכת הספר עליה לרגל איאן בראדלי







7 צפיות0 תגובות
bottom of page