top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

לקראת ראש השנה

ה"כורח ההיסטורי" או גזירת הגורל המחייבת להעלות את היהודי לקורבן, לא נשכחה, גם אם לבשה פנים שונות, מאז נתנה הציונות ליהודי החדש מעטה ולבוש לאומי כאזרח ישראלי .


זירת ההרג המסורתית של יהודים בידי נוצרים הומרה באנטי ציונות רצחנית. היהודי הישראלי הוא המטרה במקום יהדות העולם. פגיעה באזרחי מדינת ישראל הריבונית, הפכה למטרה המקודשת של פלסטינים ואיסלמיסטים עם מימוש הציונות בארץ ישראל.


הטקס במינכן לזכר ספורטאים שייצגו את מדינת ישראל והתגובה של מדינת ישראל בחיסול והשמדת הפורעים, העלו שוב בזיכרון הלאומי את חוסר הישע של ציבור יהודי אל מול מרצחים בגרמניה, בטרם הייתה ליהודים מדינה.


ראש השנה ויום הכיפורים קרבים והפיוט ונתנה תוקף שעל פי מסורת נכתב בידי אמנון ממגנצא ,מיינץ, בגרמניה, בעצמו קורבן לפרעות הנוצרים של ימי הביניים יעמוד במרכז התפילה. הפיוט משקף הלך רוח אמוני, שפיפות ותודעת קורבן כנועה המכינה את האדם היהודי לגזירת הגורל ושוללת ממנו חופש בחירה בחייו. הדימוי של בני ישראל, היהודים , כבני צאן מתכתב עם הדימוי שניתן לקרבנות היהודים מאות שנים לאחר מכן בשואה הגרמנית הנוראה, על כי הלכו כבני מרון, בני צאן לטבח. אמנם הפיוט מתייחס לכל באי עולם, אבל יום הכיפורים הוא יהודי לחלוטין וכן ההליכה לטבח הנורא .

"וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם"


על גדות הריין הארוך ,שוכנות מיינץ , והעיירה בכרך כמעט בשכנות. במיינץ בה נכתב על פי המסורת הפיוט ונתנה תוקף בימי הבינים ובבכרך העיירה הציורית הנטועה לא הרחק ממנה, נטבחו יהודים באשר הם ,מאות שנים לפני הטבח שנערך בכפר האולימפי במינכן לפני חמישים שנה. היה זה מעין מימוש אפוקליפטי של ונתנה תוקף, מימוש גזירת הגורל ממעלה, משמיים, המתארת את תמונת טבח היהודי בחרב הנוצרי.


"מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה"


הגויים הם החרב להרוג בה את ישראל שחטא, [ראה כבר במלכים ב' יז ] זו הרציונליזציה של השלמה עם מסע הטבח של האספסוף הנוצרי בקהילות יהודיות שהתגוררו על גדות הריין בדרכו לקבר המושיע בירושלים. לימים, כתב שאול טשרניחובסקי , את הפואמה הנוקבת ברוך ממגנצא. הרקע הוא פרעות נוצרים הצועדים לאורך הריין במסע צלב וטובחים בקהילות היהודיות חסרות הישע בדרכם מזרחה אל ארץ הקודש.


ההתלבטות הנפשית של היהודי בין מעשה קידוש השם ,כלומר קיפוד פתיל חייו בכדי שלא לעבור על מצוות האל היהודי, בבחינת ייהרג ובל יעבור, לבין יצר החיים והצורך להגן על משפחתו וחייו , עולים כקונפליקט סוער בנפשו של ברוך היהודי העוקד את שתי בנותיו כקורבן על מזבח, השלמת מעשהו של אברהם ביצחק, ובעצמו במעשה פחדני מקבל עליו את עול הנצרות כדי למלט את חייו.


אך לא לאורך זמן. סערת הנפש הטראומה מהאירוע בו הרג, שחט את בנותיו כדי למלטן מאכזריות ההמון הנוצרי לא הניחה לנפשו והוא פורע את החוב כשהוא מעלה את העיר מיינץ באש, מבעיר אותה על מנת לכלותה על היושבים בה.


טשרניחובסקי מוסיף לפואמה את מעשה הנקם בנוצרים, את פעולת התגמול המתחייבת על היהודי המובס, היהודי הקורבן.


מתגובה של זעם לנקמה אצל טשרניחובסקי, לבושה והרגשת ביזוי לאומי למראה הטבח היהודים בקישינב ב1903 יוצא ביאליק. הוא כותב על אזלת היד והפחדנות של הגברים היהודים, בעלים ובנים ואבות המסתתרים ומצילים חייהם. אורי צבי גרינברג, כבר צועד הלאה וקורא להפוך את "קידוש השם" ל"מלחמות השם" לנקם, לפעולות נחרצות נגד הצוררים ,ושולל כל הבלגה והתקרבות יהודית.

כל שלושת משוררי דור התקומה, קוראים לצאת נגד גזירות הגורל וההשלמה עמן בניגוד לביטוי ב-ונתנה תוקף.


אם נגזר מוות משמיים על היהודי, עליו לקחת לאותו מקום גם את הפורעים את הרוצחים, הנוצרים או המוסלמים וזאת גם אם הפיוט הוא על קבלת הדין ואינו מורה לעשות כן .


מתמיה יותר, יוצא דופן הוא מה שקרוי הפרגמנט של הספר הרבי מבכרך שכתב היינריך היינה, שנולד על גדות הריין ושר לו את השיר הידוע על לורליי, זו שהצוק ממנה ניבטת זהובת השיער, נמצא בסמוך לעיירה בכרך.


פרגמנט מובנו קטע מיצירה שלא נמצאה בשלמותה, שחלקים ממנה אבדו . היינריך היינה כתב את תחילת הספר הרבי מבכרך ב1824 ולאחר מכן בחר שלא להמשיך ולכתוב את המשכו ולהוציא אותו לאור כפי שהוא, על שלושת פרקיו הראשונים בלבד. הוא עשה זאת באופן מתמיה שנים רבות לאחר שכתב את הפרקים הראשונים לספר . כלומר, במשך שנים החזיק בתחילתו של רומן שרצה לכתוב על הרבי מבכרך, ולבסוף הוציא לאור שלושה פרקים בלבד.


רב התמוה ביצירה זו על המובן. ובעיקר עולה השאלה לגבי התנהגותו המוזרה בלשון המעטה של אברהם, הרבי מבכרך גיבור הספר החלקי . כשכתב היינה את היצירה בתחילת המאה התשע עשרה, כבר הייתה העיירה בכרך מוכתמת בהיסטוריה של עלילות הדם שהתרחשו בה בימי בביניים, ובעיקר ידועה עלילת הדם המונצחת בכנסייה שהוקמה בעיירה לזכרו של וורנר, הילד שכביבול נרצח בידי יהודים ומדמו נאפו מצות חג הפסח, כמיטב מסורת עלילות הדם.


יש להניח שהיינה בחר את העיירה בכרך דווקא בשל העבר עקוב הדם שלה והושיב בפתח העלילה, בליל הסדר, את הרב אברהם [דמות דמיונית] לשולחן ומסביבו בני משפחתו ובני קהילתו. לפתע מבחין הרב בשני אושפיזין זרים המטמינים מתחת לשולחן הסדר גוויית תינוק נוצרי. הוא מבין כי נרקמת עלילת דם נוספת וכי עוד באותו לילה הוא ובני ביתו יישחטו בידי פורעים נוצרים תושבי העיירה. הרבי אברהם ואשתו שרה, נעלמים בחשאי באמצע טכס הסדר, ללא שהודיעו ליתר הנוכחים את הרעה הצפויה להם ומפליגים בחשכת הליל על הריין אל פרנקפורט. בורחים נמלטים על נפשם ללא שהזהירו את אורחיהם .




בפרק השני מתוארת סצנה חדשה. בה הם מגיעים ביום החג של פסח לגטו היהודי בפרנקפורט ומשתתפים בתפילות היהודים. רוחם טובה עליהם והעט הקלה של היינה מתארת את עזרת הנשים בהומור.


הרבי החסוד אף הוא נמצא בבית הכנסת ומתפלל בין היתר תפילת קדיש לזכר בני עדתו שנותרו סביב שולחנו ומן הסתם נטבחו באותו ליל סדר ממנו מילט את עצמו.


ההנחה שהתפתחות הרומן הרבי מבכרך הייתה משנה את פשר הדברים שמוצגים בראשיתו, מתבדה, לאור החלטתו המודעת של היינה להשאיר אותם בעינם ולא להמשיך לפתח את העלילה ולהסביר את פשר התנהגות הרב.


אין צורך להיות פרשן ספרותי כדי לקרוא את הדברים הנכוחים ולראות בהם את חוסר מוסריות בהתנהגות רב הקהילה הממלט עצמו ומציל את חייו ומותיר אחריו את אותם בני עדתו ככבשים, כבני מרון לגזירת שמיים.


ואולי יש בכך ציות לגורל השמימי מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, וליהודי אין מה לעשות.


שמו של הרבי מבכרך הונצח ברחוב בתל אביב. מדוע מכול יצירות היינה מצאו להנציח את הרבי הספרותי הזה? אני מציע להמיר את שם הרחוב במנגינות יהודיות ,מחרוזת משיריו של היינה, בה מצטיירים החיים היהודיים באור אחר.


שנה טובה יותר

אבי

ספטמבר 2022

7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

קור ארקטי

קור ארקטי מאת ארלדור אינדריסון על מות  המהגר כמי שאינו אמון על פענוח  תת המודע החברתי ,מעוררים שני ספרי מתח שקראתי  לאחרונה ושעלילתם מתרחשת  באיסלנד הקפואה והאחר בישראל ושבשניהם מהווה המהגר הזר יעד לר

bottom of page