ש"י עגנון בספרו עד הנה, שנכתב על רקע שהותו המאולצת בגרמניה בשנות מלחמת העולם הראשונה, מספק פרטים מעניינים על תקופה זו בעיר ברלין, במהלך המלחמה הגדולה. הספר הגדוש פרטים וסיפורים כדרכו של עגנון הכורך דבר בדבר. בגלריית הדמויות העולות בנובלה, אחת היא של ידיד בשם פטר טמפר, העובד למחייתו בגן החיות של ברלין ומאכיל חיות טרף. העניין שמוצא עגנון בגן החיות בברלין אינו מוזר, באשר גן החיות היפה והמיוחד במבניו ובמגוון בעלי החיים ששוכנו בו לתצוגה היווה מוקד חשוב בעיר התעשייתית שהתפשטה במהירות מערבה בתחילת המאה העשרים.
הסופר ולדימיר נבוקוב שהגיע לעיר לאחר עגנון, בגל ההגירה מערבה לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, מתייחס אף הוא לגן החיות הזה בסיפור מוקדם ונשכח שלו ששמו מדריך לעיר ברלין.
הקמת גן החיות הגדול בברלין ב1844, השתלבה במגמה בערי אירופה הגדלות לאפשר תצוגת חיות אקזוטיות, לציבור הרחב. תקופת הקולוניאליזם האירופי באפריקה ובאסיה אפשרה לייבא ולסחור בבעלי חיים ולהביאם לגני החיות באירופה. מלחמת העולם הראשונה פגעה בגני החיות ואלו שנותרו על כנם ושרדו את המלחמה, נאלצו להצטמצם בשל הקיצוב במזון הדלק וכוח האדם. גם בברלין קשה היה לשמור על בעלי החיים בגן החיות ורק מחציתן שרדו.
על רקע זה מתנהלת בין הסופר לבין חברו פטר טמפר ידידו , שיחה שתחילתה תחלואי הבטן של אותו בר שיח שבאה לו מחמת אכילת בשר, ובסופה פטר טמפר הנ"ל מפייס את הסופר הצמחוני, ומציע לו לבוא עימו לגן החיות ולראות את זקן האריות בגן הידוע בשמו אדון פטרס החולה.
הסופר משיב כי הוא יודע באיזה אריה מדובר וכי כינויו הוא " הֶנְגֵה פטרס" ובהערת שוליים נדירה מוסיף עגנון " אריה חשוב מן האריות החשובים שהביאו מן הקולוניות הגרמניות שאפריקי, שמרוב חשיבותו קראוהו על שמו של האדון פטרס שהיה מושל מטעם גרמניא במושבות הגרמניות שבאפריקי, ומשום שהאדון פטרס נוהג היה בילידים לדון לתלייה על כל פשע קטן קראו אותו הֶנְגֵה פטרס, היינו פטרס התליין."
גן החיות ברלין תחילת המאה העשרים
שמו של קרל פטרס היה ידוע אותה עת בגרמניה, בשל שערוריות שהיה מעורב בהן. האיש בעל הדמיון והמרץ רצה שגרמניה כמו אנגליה תחזיק במושבות באפריקה. הוא למד באנגליה את השיטה הקולוניאליסטית על בוריה והקים את "החברה הגרמנית לסחר של אפריקה המזרחית".
קרל פטרס ארגן אוהדים לרעיון הקולוניאליסטי וכסף לממן את המסעות שלו ללב היבשת השחורה כשהוא מתמקד בחבל ארץ הגדול הנקרא כיום זימבבואה, שם מהעבר הילידי של האזור. פטרס, לא הסתפק במושבות הגרמניות בדרום מערב אפריקה (כיום נמיביה) טוגו, קמרון. בחישותיו הפוליטיות הביאו לו את הסמכות והגיבוי של השלטון הקיסרי בברלין להחזיק ולנהל שטחי ארץ גדולים בדרום מזרח אפריקה.
אכזריותו כלפי הילידים שהיו תחת חסותו, משכה בסופו של דבר תשומת לב שלילית בגרמניה, והוא נאלץ לשוב לברלין. כול התכסיסים הפוליטיים לחפות על מעשי רצח ילידים הגיעו לקיצם כאשר שנושא הפך ל"תפוח אדמה לוהט" בדיונים ברייכסטאג הגרמני, והוא נאלץ לתת את הדין על מעשיו, הורשע, סולק סופית ממעמדו באפריקה ב1896,ונשללו זכויותיו .
אלא שהאיש הנמרץ, החל מחדש את מסעותיו לדרום מזרח אפריקה והפעם לאחר גיוס כספים בלונדון. מטרתו הייתה למצוא את מכרות המלך שלמה ולהפיק מהם זהב . למצוא את אופיר התנכ"ית, שלדעתו טומנת בחובה עוד טונות רבות של זהב שיופק באמצעים מודרניים ויבטיח למשקיעים עושר רב.
לחיפושים אחר זהב המלך שלמה ,אחר אופיר ותרשיש , היסטוריה מרתקת המדלגת בין דמיון, למציאות בין ארכיאולוגיה לתאוות בצע. עשרות שנים לפני קארל פטרס, החזיק גרמני תמהוני אחר ,קרל מאוך בדעה שאופיר אינה נמצאת בהודו או בחצי האי ערב, אלא באפריקה. לאחר שנים של מסעות מפרכים ,קבע כי הארץ ממנה הביא שלמה המלך מאות טונות של זהב, נמצאת באפריקה, והאתר המדויק של אופיר הוא תל - חרבות הנקראת זימבבואה הגדולה.
ארכיאולוגים, כמו רודפי הבצע שקדמו להם, שחיפשו זהב בתל החרב לא חשפו בהריסותיו זהב, אלא כמה פסלים דמויי ציפורים. ציפורים אלה מופיעות על דגלה של זימבבואה החדשה.
דגל זימבבואה
מסעותיו של קרל פטרס בחיפוש אחר אלדורדו התנכ"ית והתעקשותו להיאחז בתגלית של קרל מאוך, לא הניבו דבר, אלא ספר מסעות מרתק "זהב אופיר של המלך שלמה".
ספר זה הצטרף לסוגה מרשימה של ספרי מסעות ודמיון של סופרים בריטיים מהמאה התשע עשרה, שתדלקו את הבהלה לזהב בדרום אפריקה, וכביכול נתנו לה אצטלה תנכ"ית: האימפריה הבריטית בעקבותיו של המלך הגדול - שלמה.
שמו של קרל פטרס נוקה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עשרים שנה לאחר הסתלקותו. כיום סולק שמו שהונצח קודם לכן כפי שסולקו שמותיהם של נציגי הממשל הקולוניאלי הגרמני, בנמיביה ובטוגו.
ספרו של קרל פטרס
זהב אופיר של המלך שלמה
