יתוש באוזן
אבי גולדברג ה' ,תשרי תשמ"ג
כיליד הארץ העברית הייתה שפתי.כיום אני מתקשה יותר ויותר להבין את שלכאורה נאמר בה.
מצד העברית המדוברת , איבדתי תקווה להפריד בין המילים, ההברות והנהימות המהוות משפטים המשוגרים במהירות בזק מתוך אברי ההגייה הבלתי מפותחים בעליל של צעירי ארצנו, ולאוזני על אף שהצטיידתי במכשירי עזר, נשמעות כמו נאקת כלבי ים כשטמפרטורת המים יורדת מתחת לנקודת הקפיאה.
מלל לא מובן זה המחבר את הנאמר לרצועה אחת ארוכה של צליל אנושי לא מפוענח , מזכיר לי את ילדותי כשהצטרפתי לאבי לתפילות ראש השנה ויום הכיפורים בבית הכנסת . הקהל המתנועע ומלמל מילים ומשפטים מסידור תפילה בחיפזון כה רב עד שמשמעותן נסתתרה מאוזני הצעירות .
לכן אני מסתפק בתקשורת כתובה, בעיקר.
והנה, גם טקסטים כתובים שאמורים להיות רהוטים ומובנים לקורא עברית הופכים מעורפלים עבורי.
לדוגמא אביא קטע אקראי מתוך כתבה בעיתון יומי:
"בשנתיים האחרונות אין סוף שבוע שבו לא מתקיים ריטריט כלשהו, בכל חאן, מלון או מתחם אירוח בישראל ■ איך נהפכו הריטריטים מהפוגה מדיטטיבית צנועה לטרנד לוהט שמגלגל כסף גדול? בענף התיירות משוכנעים שמדובר בשינוי עומק: "גדל כאן דור צעיר שלא מתעניין במלונות 5 כוכבים, הם מחפשים חוויה, להרגיש".
מהו טכס ה'ריטריט המדיטטיבי' ? האם הוא בעצם 'שינוי עומק' כמו צונמי שיגיח ממעמקי הכנרת ויהפוך ל'טרנד לוהט'למחפשי "חוויה להרגיש" ?
והיכן היא זו ארץ הפלאות המתוארת בכתבה , בה התקיימו הטכסים המדטטיביים בכול סוף שבוע בשנתיים האחרונות, כשלתומי חשבתי, שמגבלות קורונה על אירוח הִדִּירָה אפילו 'ריטריטיסטים', מושבעים מהטכסים המסתוריים הללו?
והיכן הוא החאן בו אוכל להשקות ולהאביס את גמלי העייף בעוד אני מצטרף ל'טרנד הלוהט' המגלגל כסף גדול? כמו מחפשי הזהב החוצבים בהרי הסלע הרחוקים .
והנה כתבה נוספת מן העיתונות העברית שהתקשיתי בה :
"התשובה לפשניסטה המקומית היא מודל היברידי מקומי, שניזון מאתרים ומחזאי הטרנדים הגדולים בחו"ל ומספק אופנה איכותית ,משלוחים מהיום למחר, אפשרות החזרה או החלפה על חשבון המותג וחנות פיזית”
אני מבין שהכתבה מספרת על המאבק המוצלח בתנועה הפשניסטית בארץ.
מסתבר שנמצאה נוסחה שתסייע להיאבק בתנועה ותצליח בדיכויה . בארצנו, כך עולה מהאמור, אימצו מודל על פיו יוחלפו המדים של הפשניסטים באופנה "על חשבון המותג ובלבד שזה יעשה בחנות פיזית".
מסתבר גם שהמודל למאבק בפשניסטים אינו מקורי והוא הותאם למודל שהצליח מאוד באיים ההיברידיים לחופי סקוטלנד, שם הפשיטו את הפשניסטן המצוי ממדיו ואילצו אותו להחליפם בחצאיות צמר משובצות הקרויה קילט.
יוזמה מבורכת נקטו בבית החולים אסותא באשדוד, להנגיש את המבוכים , המחלקות, והמכונים, בשילוט המסדרונות הארוכים לבאים בשעריו.
עקבתי אחר השילוט המופיע בתצלום, לא הצלחתי להבין את
תכנו.
. צילם אבי באסותא אשדוד
מה למחפש את מכון ההדמיה ולמהויות הנקראות אגפים מהלכים, [וגם שוכבים.] או מוטב מי הם האגפים המהלכים שגם שוכבים?
אולי צריך להבין את האמור שלא כפשוטו ? אשדוד היתה אחת מחמשת ערי "סרני פלישתים" בטרם הפכו את דיונות הזהב לעיר הרובעים.
כן, באשדוד, מקום בו הוקם בית המרפא היפה הזה, בין גבעות החול המעטות שטרם נעשקו, נשבה בשעת בוקר מוקדמת של שבת אחרונה התשפ"ב ,רוח ים תיכונית ושרידי החרס של האל דגון הפזורים מן הסתם מתחת לבית החולים חרקו, והדי גניחות תושבי העיר הקדומים יורדי הים האמיצים, ילידי קפריסין וכרתים, שהוכו בעפולים, [טחורים] נישאה בבריזת הבוקר.
אולי האגפים המהלכים הם אותם סרני פלישתים, השליטים הענקמוניים המהלכים או שוכבים, מטופלים לאחר שנים כה רבות בבית החולים אסותא, המרפא אותם מהקללה שהטיל ארון הברית על אחוריהם .
ואם לא הבנתם את הכתוב ,הטילו את האשם לא בי, באשר אני את חטאי הפקרתי בחוף הרצליה כמחויב בראש השנה : "תשליך במצולות ים כל חטאתם".
שנה טובה
אבי