top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

על האף, גוגול, קולודי, סירנו

עודכן: 13 ביולי

על האף

אבי גולדברג

ייסלח לי הקורא/ת על ששאלתי את שמו של סיפורו הקצר של ניקולאי גוגול, "החותם" ולא ייזקף לי את הדבר כגניבה ספרותית אלא כמי שנתלה באילנות גבוהים.

   ובכן בוקר  קיצי אחד התעורר החתום מטה משנתו בשעה מוקדמת למדי ומלמל "ררר" כפי שהיה עושה מידי בוקר בהקיצו. הוא נטל את חולצת הטי שהייתה מונחת על השידה שבסמוך - השחיל בה את זרועותיו והחליק את ראשו דרך  מפתח הצוואר הצר עד שבמחצית דרכה מטה סירבה החולצה להמשיך לגלוש. נתקלה במכשול. איבר השתול בפניו מנע  מהחולצה בעלת המפתח הצר להעבירה מעל הראש במורד הגוף.

נשאר הַמְּסָפֵּר  באפלת החולצה ורק במאמץ הסיר אותה. כשהביט בראי שבאמבט לבחון את פשר הדבר ראה לתדהמתו שחותמו, אותו איבר שבכבודו  הוא  נזהר תמיד בשעת התגלחת, הוא הוא האיבר הסורר אשר מנע את החלקת החולצה מטה. 

   האירוע השולי המתואר לעיל הוא צל קלוש לאשר התרחש לגיבורו של גוגול בסיפור הידוע "החוטם".  האססור הקולגי קובליוב, שהתעורר משנתו בוקר אחד בביתו בסנקט פטרסבורג ומצא שמקום שהיה שתול בו אפו מיום לידתו, ריק לחלוטין -  נטול אף!

 

 

ניקולאי גוגול צילום :ויקיפדיה

 

ובכן, כשחושבים על האף, האיבר המזדקר מהפנים, מסתבר ששמו אינו הולך לפניו. משוררים לא חרזו לו וסופרים לא הללו אותו. שלא כמו העיניים הבורקות או השיניים הצחות, השיער הגולש והשפתיים המלאות, לא זכה האף  לתהילה בלשון המעטה. האף הוא איבר שמלבד מקום אכסון לנזלת בחורף ושאיפת ניחוחות גוף מיוזעים בקיץ, אין בו תועלת רבה .

נראה שאי שביעות רצון מהאיבר הארוך הזה משותפת לרבים וטובים. יש שמענישים אותו ומעבירים אותו תחת ידיו של קוצץ אף כירורגי על מנת שייתן בו צורה. אחרים  סתם נטפלים אליו בפנייתם לזולת ב "אל תדחוף את האף שלך". ובכלל נחת מהאף רווים רק יצרני ממחטות. וכידוע הסובלים מכל בגינו הם בני עמנו שהפכו לשנינת  הגויים הלועגים לבני ישראל שאפם ארוך ומעוקל.

לכן בחר גוגול באף, להיות גיבור סיפורו, האיבר שניתק לפתע מפני גיבור סיפורו וחיפש לעצמו חיים משלו.

 אין ספק שהסיפור האניגמטי של גוגול מעלה תהיות על תפקידו ומשמעותו של האף, מלבד היותו איבר הממונה על החוש הריח ועל היותו מטרד א-אסתטי.

 בסיפור הילדים פינוקיו  פרי עטו של בן זמנו האיטלקי של גוגול, קרלו קולודי, יש לבובת העץ אף ארוך המיוחס לאופייה הפרובלמטי של השובבה. האיורים הרבים שליוו את המהדורות הרבות של הסיפור  מדגישים את אפו הארוך של פינוקיו כסימן היכר להיותו  שקרן. על אף שמלכתחילה היה האף רק איבר גוף "תמים" שגילף הנגר הזקן ג'פטו.

מפורסם לא פחות בשל אפו שהיה לו מקור לבושה, הוא סירנו דה ברז'רק שהיה גיבור המחזה הנושא את שמו, אותו כתב אדמונד רוסטאן.  המחזה  "סירנו דה ברז'רק" נסב על המאהב הרומנטי בעל האף הגדול סירנו דה ברז'רק, איש חיל שכה בוש היה באפו המכוער עד שלא גילה את רחשי ליבו הרומנטיים לאהובתו אלא בדרך עקיפין, ובעילום שמו.

  היצירה זכתה לפרסום רב מיד עם פרסומה ב1897 . בניגוד ל"חותם" של גוגול ול"פינוקיו" של קולודי, השתמש אדמונד רוסטאן המחזאי  הצרפתי  בדמות היסטורית ממשית.

 סירנו היה איש ספר וקצין אמיץ בצבאו של המלך לואי השלוש עשרה. הוא היה סופר שנולד ופעל בתחילת המאה השבע עשרה בפריז ולא בעיר ברז'רק בחבל הדורדון בדרום צרפת כפי שמרמז שמו. אמנם בעיר  ברז'ראק  מפארים שני פסלים בדמותו ובצלמו של סירנו המומחז את כיכרות העיר, אך למעשה סיראנו דה ברז'ראק לא היה בעיר מעודו.

 שמו רק מעיד על קשר עתיק יומין לנחלה שהייתה לאבות אבותיו באזור ברז'רק.

בניגוד לגיבור המחזה,  לא היה לסירנו הסופר הפריזאי אף ארוך והוא לא היה שבוי באהבה נכזבת  לבת דודתו. 

זכות גדולה עומדת לסירנו דה ברז'רק, בשל  דמיונו הפורה כסופר. הוא כתב את סיפורי המדע הבדיוני אודות מסעות לירח ולשמש, זמן רב לפני בן ארצו המפורסם יותר ז'ול וורן .

"סיפור קומי על אודות מדינות ואימפריות הירח" (1657) ו-"סיפור קומי על אודות מדינות ואימפריות השמש" (1662). הם  ספרים משעשעים,  שעלילותיהם היו רחוקות  מאות שנים  מהמצאת המטוס וכמובן מהלוויינים שהביאו בני אדם אל הירח.

ופטור מאף אי אפשי.. התוכן הדני הידוע אבי האסטרונומיה החדשה, טיכו ברהה, איבד את אפו בקרב חרבות סטודנטיאלי, ועל אפו הכרות הורכבה תותבת זהב.







 


כריכת הספר "סיפור קומי אודות מדינות ואימפריות בירח"

מאת סירנו דה ברז'ראק.

 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page