קלון
אין איש יכול לחמוק מהמולת כיכר העיר. צרחות התגרנים מגיעות ממקלט הרדיו במכונית, ממסך הטלוויזיה אל ביתך פנימה, מעל צג המחשב ובטלפון הנייד. כיכר העיר נספחת אל האזרח המחפש שלווה ורוגע ושקט באשר הוא נמצא.
ובשבוע שחלף נמכרה בכיכר העיר סחורה חדשה, קלון שמה, ורוכלים בה הרבה.
פניתי לאוצר המילים המקראי ומצאתי אותה, את המילה, שוכנת לה שם בהיחבא, בושה ונכלמת, בחברתן של המילים נִקְלֶּה וקללה.
טיפשות
כבוד היועץ המשפטי לממשלת ישראל לשעבר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור, אמריטוס, ואבי המהפכה החוקתית לשעבר, תומך בהסדר משפטי מקל לבנימין נתניהו ראש הממשלה לשעבר. כן, מר ברק אהרון, עטור הזכויות והתארים, הסָב שב השיער, שב מהכפור שאליו הכניסו אותו ואת משנתו נהגי הבולדוזרים שעלו על בג"ץ (בינתיים רק בלשונם), ותומך בחמימות בעטור שיער מכסיף אחר: נתני-הוא: בן ניתאי, בנימין נתניהו, בנג'מן ניתאי, שהיה שר אוצר, ושגריר ישראל באו"ם וראש ממשלת ישראל, וידיד מערכת המשפט. כיום נאשם בפלילים.
על כגון דא כתב המחזאי בן המאה השנייה שלפני הספירה, פובליוס טרנטיוס אַפֵר (טרנס), בתרגומי החופשי: "גם גדולים ונכבדים אינם פטורים מאמירת שטות החומקת מבין שפתיהם".
שנאה
לפני שמונים שנה, ב-20 בינואר 1942, התכנסה ועידת המוות, שבה הוחלט על צורת יישום "הפתרון הסופי", בפרוור שליו של ברלין, בוואנזה. רשימת החיסול שהוכנה כיוונה להביא למותם של כמה שיותר יהודים בזמן הקצר ביותר. יום ארור של שנאה.
שמונים שנה אחרי השנאה ממשיכה לפעפע בקרב עמי העולם ובקרבנו אנו, הישראלים, כאילו לא היה די במה שכבר התרחש.
בריש גלי פרסם "משורר" בשם מואיז בן הראש כתב שטנה: "זכור את אשר עשו לך האשכנזים", פרפרזה לפסוק המקראי "זכור את אשר עשה לך עמלק", שנאה הבוקעת מנפש ישראלית הומייה, מי היה מאמין.
על כך כתב בזמנו ישראלי אחר, עודד פילבסקי ז"ל, באותו עיתון:
"מהותי"
לכל אנטישמי – אני יהודי
לארץ ישראל השלמה – אני פלסטיני
לגזענים לבנים – אני שחור
לזקפת הקוממיות – אני גלותי
למגלומניה היהודית – אני גוי
לניאו-נאצים האירופאים – אני ערבי, טורקי וכורדי
לשונאי זרים – אני פועל זר
לשונאי נשים – אני פמיניסט
לאריסטוקרטים – אני פשוט עם
לגנרלים זחוחי דעת – אני סרבן.
מיקרובים
שנה שלישית לתוך המגפה ומוטציותיה ומלבד השמות שהיא עושה בבריאות מיליוני אנשים, היא גם מפרנסת את הגותם של רבים, מגיני חופש האדם, זכויות האזרח והפרטיות בכל רחבי העולם.
מיליוני מפגינים המוכרים את פרטיותם חינם באינסטגרם, טוויטר, פייסבוק או בכל אופציה חושפנית שניתנת להם, וגם אלה הנותנים את זרועם לקבלת חיסונים לקראת חופשות אקזוטיות באפריקה ובטיבט או בהרי האנדים, אלה הנוטלים סמי מרץ, או תמיסות הרגעה, המקבלים גלולות להורדת לחץ דמם, לאיזון הסוכר במחזורם, להחלפת מסתם בליבם, ולהפחתת הדיכאון בליבם. אלה המתירים חיסון תינוקותיהם שאך באו לעולמם, כנגד דיפתריה, טטנוס, שעלת, פוליו, חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח, מתנגדים בעוז בשם זכויות הפרט שלהם לחיסון נגד הקורונה. זכותם.
אך זכות הציבור הלא מתוחכם, שאינו חרד לזכויותיו אך חרד לחייו, שלא יבואו בקרבו שומרי זכויות אדם שאינם מחוסנים המסכנים את בריאותו.
כל מי שרוצה להבין את ההתנגשות בין האינטרסים הנ"ל יפנה במטותא לפקודת בריאות העם, שהיא עדיין החוק בספר החוקים של מדינת ישראל.