ג'ורג' סימנון
סימנון ופסל של המפקח מגרה
משבר ההגירה החריף המטלטל כיום את אירופה בעקבות קריסתן של עיראק וסוריה ובריחת אלפי אזרחים מהן מערבה, מעסיק את החברה האירופאית המתמודדת בין קושי כלכלי וחברתי בקליטת פליטי החרב לבין ערכיה: כבוד האדם − ובכלל זה כבוד הזר והאחריות לחייו − וזאת כשהשמדתן של קהילות אזרחיות שלמות במהלך מלחמת העולם השנייה עדיין צרובה בזיכרונה הקולקטיבי של אירופה.
משבר ההגירה הנוכחי אינו יוצא דופן באופיו או בממדיו למה שחוותה אירופה במהלך המאה העשרים. די להזכיר את הטרנספר של אזרחים ממוצא גרמני משטחי פולין המזרחיים בתום מלחמת העולם השנייה, שנאמד במיליוני אנשים שגורשו אל גרמניה ההרוסה. גל מהגרי העבודה מארצות המגרב ומתורכיה ששטף את אירופה בשנות השישים נאמד אף הוא במיליוני בני אדם.
העשור השלישי של המאה העשרים עמד בסימן של גל הגירה לצרפת − ארץ שאיבדה שנים מועטות לפני כן, במלחמת העולם הראשונה, יותר גברים צעירים יותר מכל אומה אחרת באירופה.
ההזדקקות לידיים עובדות למען שיקומה הכלכלי של צרפת הביאה לשינוי במדיניות ההגירה ולהגירה של כמיליון וחצי זרים לצרפת בין השנים 1921 ל-1931, ובכלל זה כ-150,000 יהודים ממזרח אירופה.
המשברים הכלכליים והפוליטיים שהתחוללו בשנים אלו החלישו את החברה הצרפתית, ויש התולים בהתרחשויות בעשור זה את הסיבה לקריסתה המהירה של צרפת בשנת 1940
ב 1931 החל ג'ורג' סימנון, עיתונאי וסופר צעיר, לפרסם את סדרת ספרים המפקח מגרה סדרת ספרי בלש המתבססת על דמותו של מגרה.
שזכתה להצלחה מסחררת כלל-עולמית. כתיבתו של סימנון יכולה לשמש צוהר לאווירה החברתית בצרפת בשנים שבהן נכתבו ספריו. כבר בספרו פיוטר הלטבי, מסדרת המפקח מגרה, שתורגם אף הוא לאחרונה בסדרה, עולות נימות אנטישמיות וסלידה מאורח חייהם של המהגרים היהודים ושאר המהגרים הגודשים את פריז. עיר זו תוארה ככאוס אורבני , הקורסת תחת גל המהגרים הנדחסים אליה, בדומה לתיאורים של קהילת המהגרים התל אביבית בשוליה הדרומיים של העיר.
סימנון אינו כובש את סלידתו מהזרים, כפי שכבר כתבו המבקרים עם פרסום התרגום לעברית.
ספר ההמשך בסדרה שתרגומו התפרסם לאחרונה, בראשו של אדם סימנון מרכך את כתיבתו והוא אינו כה בוטה בתיאור הזר, והקסנופוביה שלו נותרת סמויה ועולה מן המכלול. המפקח מגרה מתואר כצרפתי האולטימטיבי, איש גדל מידות וחסון שמוצאו כפרי. זהו מוצא שמבטיח את הטוהר האתני ואת שימור מאפייני הלאום, דבר שטופח על ידי הוגים אירופאים מחוגי הימין במאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים.
במרכז הסיפור נאשם שהורשע בפרשת רצח כפול של מיליונרית אמריקאית ובת לווייתה. המורשע הוא צעיר כפרי שהגיע לעיר הגדולה פריז, איבד את שיווי משקלו הנפשי וביצע רצח אכזר. המפקח אינו שלם עם פענוח הרצח ועם גזר הדין שהוטל על הצעיר, וממשיך לחקור את הפשע תוך שהוא חודר לחוגי הזרים בפריז.
בקפה "לה קופול" הידוע ,מתכנסים זה לצד זה עשירים פזרניים ובראשם אמריקאים ומהגרים זרים, דלפונים המכלים יומם בבטלה על כוס קפה או גביע יוגורט. סלידתו של הסופר מדמויות אלו ניכרת בתיאור התנהגותם, בין אם עשירים הם ובין אם הם מהגרים חסרי כול . ברור למפקח המשטרה כי נבטי הרוע נזרעים בלבות מהגרים ממורמרים, ורצונם בפריעת הסדר בחברה הצרפתית הבורגנית, די בו כדי להצית את יצר הרע עד כדי ביצוע פשעים מחרידים שצעיר צרפתי תמים, כמו זה שהואשם בפשע הנתעב, אינו מסוגל לבצעם.
ההיפוך בפענוח תעלומת הרצח על ידי המפקח − הטלת האשם על המהגר העני , במקום על הצרפתי הכפרי, מאפשר לסימנון להתיישר עם האתוס הצרפתי באותה תקופה , ובכך גם להביע ביטוי סלידה ממעשי פשע המבוצעים על ידי זרים שהותר להם לשהות בצרפת.
במהלך החתירה לגילוי האמת, מתפרשים מעשי הרצח כמזיגה של תאוות בצע ותסכול שמקורם בזרים המאכלסים את פריז . עלילת הספר ופענוח תעלומת הרצח משקפים רתיעה ודחייה ,של הקהילה הצרפתית המקומית נוכח המוני המהגרים הנמצאים בצרפת. הייחוס החוזר של הפשע והריקבון המוסרי הרוע − כמו בעלילת פיוטר הלטבי − למהגר, לזר, עולה בבירור כמאפיין בכתיבתו של סימנון באותן שנים.