ככל שהתמשכה השהייה במגדל האשפוז שברחוב ויצמן בתל אביב , ככל שהתרגלה האוזן לאוטומט המכריז "הגעת לקומה 4 : מחלקות אשפוז א, כ, ו' " או "למרפאות לבריאות השד לטיפול בפוריות הגבר " ,ככל שהתרגלתי לקפה הבוקר ב'מטבח האזורי' השוכן בסניף ארומה למרגלות מגדל הצמוד כעלוקה למגדלי האשפוז , הבנתי שהערות שהתחלתי לרשום יתפחו לרשימות . הרשימות כדרכן של גרורות ,אותם תאים שבאים להסירם במגדל האשפוז, רק פורצות את התודעה לכיוונים נוספים. החלטתי להיאבק בהן , להטיל בהן משמעת וסדר.
ריח חריף של חומרי הניקוי בחדרים ,הבהוב נורות קריאה לאחות מחדר פלוני. מיטה מתגלגלת במסדרונות המגדל הרחבים בדרכה לחדר הניתוח שבמעבה הבניין הישן. פעם נקרא הבניין איכילוב ועכשיו הוא מותג כ"בניין הראשונים" . צינורות ונימים משתלשלים מזרוע או ממסכת חמצן חולפת המיטה, מתגלגלת בלא קול על פני קהל מבקרים הנוהר במסדרונות בכיוון ההפוך, עמוס בשקיות גדושות מזון לבעל או לאח מאושפז באחד מנבכי העולם הממוזג.
קצב החיים במגדל האשפוז מונוטוני, מכסה על המאבקים המתרחשים בכל אחת ממאות המיטות המוצבות סדורות קומה מעל קומה מחלקה לצד רעותה בסדר אלפביתי. רק חלופי הצוות הרפואי ומשק הבית מידי שמונה שעות על פי שעון חיצוני, מפרים שגרה קבועה מונוטונית ,שגרה של הישרדות בחיים ודחיקת המוות . צוות עייף מותש מעביר את המטופלים לידי צוות רענן שבא לטפל למשך שמונה שעות נוספות בחולים .
בחוץ שולט זמן השעונים. שעון קיץ והשעון על לוח המחוונים ברכב ושעון
תחנת הרכבת . קול אורלוגין קורא חצות ומותיר מעט שינה לפני השיבה למיטת החולה. ושעון קוקייה המקרקר מידי שעה ומעיר נמים באשמורת לילה אלא אם יושתק בפגיעת נעל בית . בחוץ מגיח יום ויורד לילה ,חילופי עונות, יממות ,אביב וקיץ . בפנים בין חלונות הזכוכית האטומה הכול מתרחש מחוץ למעגל הזמן. במגדל האשפוז בתוך המחלקות ,בחדרי הניתוח והמרפאות אין שעון ואין זמן. קיים רק סמן עת אחד - מחזור המשמרות המתחלף בשבע בבוקר בשלוש אחר הצהריים ובאחת עשרה בלילה. זה זמן הניאון הקבוע. אור יקרות מכוכבי התקרה המונמכת . בתוך ימים הוא נכפה עליך האור הקר. הוא השמש והירח המאירים את כל אורחותיך בין אם אתה מאושפז או תומך בחולה וסועד אותו .זה השעון שעל פיו מתנהל זמנך :זמן הניאון האדיש שרק המשמרות המתחלפות, מפרות אותו שלוש פעמים ביממה.
התחלה . יש התחלה כזו שאין שליטה בה . זו התחלה שבאה עם הכאב עם התפרצות המחלה עם התאונה. אינך מזמן את התחלת הביקור בחדר המיון הוא נכפה עליך. למגדל האשפוז אין נכנסים כפי שנכנסים לאולם הקולנוע החשוך .שם יש פרסומות יש התחלה ויש סוף. שם באורח פלאי נדחסים החיים לשעה וחצי. קרני האור הנשלחות אל עבר המסך מפנס קסם. על המסך הבוהק קיימת התחלה שנבחרה על ידי היוצרים. הבמאי התסריטאי והשחקנים בחרו מי יחיה ומי ימות . ההתחלה מבטיחה שזה יקרה לדמויות שעל המסך ולא לנו. האריה השואג של מ. ג. מ ,האורות ,הזרקורים של פוקס המאה העשרים או הבתולה בטוגה רומאית המניפה את לפיד החירות של קולומביה הבטיחו לנו שזה רק סרט . קסם של חיים שטוו היוצרים שגם קבעו את סופם של הדמויות ללא שיעברו בחדר מיון. מופיעה הכתובית FIN"" ומיד אוחזים הצופים בידיהם במסעדי המושבים באולם החשוך . מוחים דמעה ונאנחים בהסתר בטרם יעלו האורות . הכתוביות רצות על המסך מפרידות בין קודש לחול בין תרמית הסרט לחיים שבחוץ. והקהל נודד בפסיעות קטנות אל עבר ה Exit , השלט המואר תמיד באדום מעל דלת היציאה . חולף מתחת לשלט, עובר באזור הדמדומים במעברים חשוכים אל אור שמפציע מבחוץ .שמש אפריל הבהירה מכה בעיניים וצופרי המכוניות הולמים באוזניים.
הבאים למגדל האשפוז אינם דמויות בסרט . הם הובאו לכאן ברגעי חייהם הקשים. כדי להגיע למקור הכאב הם מופשטים ממחלצות. מוותרים על הצמיד ,שעון היד, החולצה, התסרוקת. הם עכשיו רק כאב וכתונת האשפוז הרחבה התכולה ,נעלי בית ,ושקית נוזלים שקופה המזינה את זרועם . קיומם עכשיו הוא בדפי רשומות רפואיות, בנוסחאות תרשימים וגרפים המפרידים אותם לחלבונים, לנוזל פלזמה ולהדמיות של רקמות פגומות.
עכשיו הם גיבורים בסרט שכותרתו "החיים" והתסריט מורה להם להילחם בסוף , להרחיק את הכתובית fin ,שמישהו רשם במחזור הדם שלהם ,בתאי הגוף שלהם. בסרט "החיים" את מקום הבמאי והמפיק והתסריטאי ,תופסים הרופאים והאחים והאחיות, מובילי כסאות הגלגלים והמיטות במגדל האשפוז . הם נמצאים שם בכדי להרחיק מהחולים את הסוף, לחלצם מהמערכה האחרונה ולתת להם עוד סיבוב על הבר של החיים במקום אינפוזיה משתלשלת. הם שם כל הזמן שאינו מתחלף כדי להכתיב להם עוד פרקים של קיום הרחק מהמיטות המתכווננות וכסאות הגלגלים ועמודי המתכת נושאי שקיות האינפוזיה. כדי שיוכלו לצאת משם ולשכוח את המגדל ואותם עצמם. אל אותה שכחה כבדה המאפשרת לחזור אל היומיום המבורך.
רשימות ממגדל האשפוז 2
18 לחודש אפריל ,2019 כמעט פסח
על דלת הזכוכית הרחבה בכניסה למחלקת האשפוז הודבקה מודעה המבקשת שלא להכניס חמץ ולכבד את מנהגיהם של שומרי החג נטול החמץ.
נראה שהשתא ניצלנו .החזית החרדית טרם התייצבה במסגרת הקואליציונית. בחוץ מדברים על נצחונו של הקוסם בבחירות אבל בנבכי המגדל אפשר עדיין להעלים עין מהחמץ.
בשנה הבאה יצטרכו בני משפחות והמבקרים לעבור דרך גלאי חמץ החל בכדי למנוע חדירת פיתה לבית הרפואה . בחוץ סגריר, האביב ממאן לבוא הזדהות עם מצב הרוח העכור של המאושפזים.
עכשיו נרדמה ר' כשבקבוק שלישי של אינפוזיית הנוגדנים מוחדרת לווריד מיוסר בזרוע ימין בטפטוף איטי. הראש מוטה לעבר הכתף הפה פעור כדי מחציתו והשיער הבהיר סתור בין הכריות העיניים עצומות . מעלה ממאגר הדמויים את תמונות הצלוב.
האביב מסרב להגיע לתל אביב צילום :אבי גולדברג
ראובן האח נכנס מחליק לחדר. מכבד את התנומה ,מסיר את מגש האוכל שלא נגעה בו .ר' מתעוררת והוא משדל אותה להשאיר לעצמה משהו ממנת האוכל לשעה מאוחרת יותר והיא מתרצה בביצה קשה ומצה ראשונה.
עוד זה יוצא וזה בא. מנקה ובידו כוס רחבה מהסוג המוצב בכניסה לבתי קברות לנטילת ידיים קשור בשרשרת לברז. מפזר רסיסי מים מהכוס על הרצפה ומנגב במגב .הוא עושה את מלאכתו ללא מילים ואינו מבקש שאזוז ממקומי. בין לבין מגיחה אחות במדים ירוקים ומחליפה את בקבוק הנוגדנים ומחברת מנה נוספת. השכנה לחדר מגיעה. נראה שמצבה מאפשר לה גם שיטוט בקניון הצמוד לבית החולים ולחזור לחדר למועד בו מתקיים ביקור הרופאים היומי. מטלטליה ארוזים בשקיות נייר מהודרות של מעצבים. אין להסיק מתכולת השקית על מדאובי בעליה.
ראובן האח נכנס שוב ומציע שאצא קצת לטייל כדי שיחליף מצעים. בין האנשים העובדים כאן יש רבים הקרובים במעשיהם וכוונותיהם למלאכים .
ניצלתי את הזמן וירדתי לדואר. הסניף נמצא בשדרות שאול המלך . בתל אביב סללו את דרכי המלך בסמיכות. שדרות שאול מרוחקות משדרות דוד כמטווחי הכידון ששאול עלול שוב להטיל בצעיר האדמוני .
כשיוצאים ממגדל האשפוז חולפת הדרך אל סניף הדואר בין היבשות. ביבשות כוונתי לבנייני המשרדים הצפופים הנקראים בשמות 'אסיה' 'אירופה' ו'אמריקה'. דחוסות היבשות במשבצת כה קטנה, עד שאי אפשר להבחין בתפארתו של בית אסיה ,מבנה גלי רחב בסיס המיתמר מעלה בהדרגה ובתנועה גלית מיוחדת.
בית אסיה צילום ויקיפדיה
בחזרה למגדל . המעליות השווייצריות נעות במהירות ובהשקט. כל מעלית מזוהה בספרה לועזית A,B,C . המחלקות מזוהות באותיות עבריות : פנימית א' פנימית ב' , סדורות לאורך מסדרון כפלוגות בחילות היבשה.
נכנסת ג' ,אינני מכיר אותה. היא באה לברך את ר' שאף היא אינה מכירה אותה והביאה עמה אריזת פלסטית של גלידת פלדמן ובה עוגיות שאפתה. היא מבקשת רשות לנשק על הראש ולהתפלל לשלומה.
ממכון ההדמיה מודיעים שהתפנה מקום לבדיקת סי. טי.
ממתינים במכון ההדמיה במיטה שגולגלה לכאן. נעים בין המחלקות ,למכונים ולחדרי ניתוח, רק על ידי "מגלגל מורשה" הדוחף את החולה בכיסא גלגלים או במיטה .כמו נהגי מוניות גם הם תורמים תובנות חיים לנוסעים .
'תודה' אומרת ר' כשהגענו ליעד.
"גברת אל תגידי תודה ,תגידי אמן" אתנחתא "אמן זה בגימטריה מלאך".
בסמוך,ילד קטן במיטה גדולה למידותיו. הוא נבלע בה. מלווה בבני משפחה עמוסי סלים. נראה שהגיעו מרחוק. הם מטלטלים את חפציהם עימם מהמחלקה למכון ההדמיה. בלילה ישנים על הכורסאות במבואה לבניין. הנשים מכוסות במטפחת ראש ולבוש ארוך, והגברים בבגדים ממורטטים פניהם לא גולחו כבר מספר ימים. הילד שוכב דומם במיטה הגדולה בין הסדינים התכולים, עיניו עצומות .
ממתין על ספסל מתכת לפני דלת מכון הסריקה .מידי פעם יוצא מישהו מכריז בקול בשם המטופל ומכניס את מיטתו לאפלת המכון. בהיסח הדעת שלפתי מתיק הגב שקית בוטנים קמוטה, שנחבאה בגודש המסמכים הרפואיים הנאגרים בו. לעסתי בוטנים בהיסח הדעת.
" אפשר לקבל ?"
האישה שישבה על הספסל לימיני שאלה. עד לאותו רגע לא הבחנתי בה. "בבקשה" הצעתי לה.
"זו לא חוצפה מצדי?" שאלה.
היא גברת בשנות השישים לחייה ,לידה על כיסא גלגלים בפיג'מה תכולה בעלה ממתין לבדיקת סי. טי. שאלתי אותו בנימוס אם הוא רוצה בוטנים והאישה מהרה להשיב במקומו:
"בצום ,לא יכול לאכול". היא לעסה את הבוטנים והמשיכה
"גם אם לא היה בצום לא היה מעז לבקש ממך בוטנים ועוד ללעוס אותם בבית חולים."
הבטתי בה, על ראשה כובע קש תיתורתו צרה סרט צבעוני מקיף אותו.
נראתה כאוהד קבוצת כדורגל אוסטרית במגרש קפוח שמש, אלא שתחת אורות הניאון בקור הממוזג של אולם ההמתנה זה נראה מוזר.
החזרה למחלקה מתמהמהת. המוביל מתעכב. ר' מאבדת סבלנותה. עוברים ל 'אובר' ,אני מוריד אותה מהמיטה ומושיב אותה על כיסא גלגלים ודוחף חזרה למחלקה .