top of page

האף

  • תמונת הסופר/ת: אבי גולדברג
    אבי גולדברג
  • 25 בספט׳
  • זמן קריאה 2 דקות

 

                                         האף

                                                                    מאת שולה ברנע




אַך עָתָה זֶה צִלְצְלָה מַזְכִּירַת קֻפת הַחוֹלִים שֶׁלִּי

ממנה נוֹדְעָה לִי הַהַפְצָצָה הַחֲדָשָׁה שֶׁעוֹלְמֵי עַל פָּנָיו יִתְהַפֵּךְ בְּשֶׁלָּהּ.                                                                                                

בִּשְׁכוּנָתֵנוּ חֲדָשָׁה כְּזוֹ תַּחְלִיד בִּמְהֵרָה. אֲמִתּוֹת הֲלִיכוֹתַי- שֶׁמְְעַן הָלַךְ לְמֵרָחוֹק וּבְרֹאשׁ חוּצוֹת, עַל כֵּן אֲחַזְתַּנִי תִּמָּהוֹן אֵימְתָנִי, הָיִיתִי חִישׁ צְרִיכָה לְהַצְפִּינוֹ-אַךְ זוֹ הַפְּרוֹבְּלֵמָה הָרֵלֵוַונְטִית.   גְּדִילָתוֹ שֶׁל חָטְמֵי- כן הַנִּקְרָא חֵדֶק הַפִּיל, תָּחֵל כָּל 365 יָמִים בְּמִילִימֶטֶר. כַּעֲבֹר שָׁנָה-יִתְקַדֵּם מִלִּפְנֵי פָּנַי בְּמִילִימֶטֶר -אִי שָׁם בִּקְלַסְתֵּרֵי  הַשַּׁבְּלוֹנִי, שֶׁחַי בְּשַׁלְוָה מְסֻיֶּמֶת בְּאִיֵּי מְגוּרָיו בֶּטַח.                                            

  לֹא מִיָּד תִּקְפֹּץ הַשַּׁעֲרוּרִיָּה לְאַנְשֵׁי סְבִיבָתֵנוּ בָּעֵינַיִם. הַמִּילִימֶטֶר הָרִאשׁוֹן הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי יִבָּלְעוּ לְלֹא מַרַגָּשׁ-הַמִּרְוָח מֵהַמָּקוֹר יֻכְחַשׁ.  בְּרַם אַרְבַּע פְּעָמִים שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ אַחֲרֵי הָאֵרוּעַ-יַגִּיעַ אֵפִי לְפָנַי, לַמַּכֹּלֶת, לַקּוֹלְנוֹעַ, לַחֲבֵרִים וְלִשְׁאָר.                                                                                               בֵּין הַשְּׁאָר רוּחַ קָרָה תְּבַדְּרוּ לִפְנֵי פָּנַי וְאַף צִנָּה יַחְטֹף לְלֹא מַאֲמָץ. הַאִם אֲעַטְּפֵהוּ בְּצָעִיף הַתּוֹאֵם לַבֶּגֶד? הַאִם אַתְחִיל לְאַפְרוֹ כְּחֵלֶק אוֹרְחָנֵי בְּעוֹרְרוּת הַבּקֶּר שֶׁלִּי? עִטּוּשָׁיו- יתְחַזְּקוּ מֵעֹצֶם מְחִלּוֹתָיו וַאֲרִיכוּת הַנְּחִירִיִּים? הֶעָגִיל אֶעֱדֶה עָלָיו כָּעֵת? כְּנֶזֶם בְּאַף חֲזִיר יֵאָמֵר, שֶׁכֵּן מֵרֹב קִשּׁוּט-יֻכֶּה הַמִּתְבּוֹנֵן בְּסִנְווּרָיו וְתֻטֶּה הַדַּעַת מֵהָאֹרֶךְ. אֲבָל לְאָן הָלְכָה מִדַּת אֲמִתּוּתִי לְטַיֵּל?  הַפִּינוֹקְיַת נִהְיֵיתִי חֵרֶף יָשְׁרִי?! דּוֹדוֹתַי אָמְנָם חִידְקָנִיּוֹת, יָדוּעַ, כִּי הִתְהַלְּכוּ בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ  בַּמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת, וְהִזְהִירוּ הַמְּדִיצִינִים, כִּי הַדְּבָרִים קוֹפְצִים דּוֹר וְנוֹחֲתִים בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם וּבַזְּמַן הַלֹּא צְפוּיִים בְּיוֹתֵר.                                                                                                  אַךְ אֶצְלִי-מַדּוּעַ?  הַאֶפְשַׁע בֶּעָתִיד-עַל כִּי מָנְעוּ מִמֶּנִּי זוֹהֵר בְָּמָה? הַאַשְׁחִית דַּרְכֵי בְּנֵי נְעוּרִים, בַּעֲלֵי חֹטֶם זָב? אַךְ מָה לִי  כי אלִּין.  עֵינַי דַּוְקָא בּוֹלְטוֹת בְּזוֹהֲרָן כָּעֵת יוֹתֵר, קׅבְלוּ הֵן עֹמֶק יֶתֶר וְיַרְקוּתָן מְלַבֶּבֶת עֵין כֹּל. אָז בְּכָל רַע חָבוּי גַּם טוֹב.  בַּלַּיְלָה בְּמַחְשַׁכִּים-עֵת אָחוּשׁ בְּזִיעַ שְׂמִיכָתִי, הֲנֵרוֹמָה אַט אַט מֵחָזִי בְּשֶׁל הִתְאָרְכוּת החוטם - אֲזַי שַׂרְעַפֵּי ינגסו בִּי. הַאִם לְכַסּוֹת בשְּׂמִיכָה אוֹתִי מֵעָלָיו אוֹ מִתַּחְתָּיו- מֵרֹב הַדִּילֶמָה-אֵין עֵינַי מוֹצְאוֹת מָנוֹחַ.  חָכָם אֶחָד בַּעֲצָתוֹ אֵלֵךְ אָמַר: "אֵם דֶּרֶךְ אַחַת מִכְּזָבַת-בְּאַחֶרֶת תֹּאחַז" שֶׁקֶר אַתְחִיל לְהַלֵּךְ בַּכֹּל. שֶׁקֶר וְלֹא לַחְדֹּל. כַּעֲלִיסָה שֶׁבָּלְעָה פֹּה וָשָׁם שִׁקּוּיִים וְזֶה הֶשיב  לָהּ אֶת הַשַּׁבְּלוֹנָה הַמֻּבְנֵית אוֹרְגִּינָלִית עָלֶיהָ .וְשָׁבָה לְגַדְלוּתָהּ הַיְּשָׁנָה וְהַמְּנַחֶמֶת.                                                                                            כְּבָר בַּמַּכֹּלֶת מָחָר אֲתַמְרֵן לָתֵת שְׁקָלִים עֲשָׂרָה פָּחוֹת בְּמַטְבֵּעַ מְזֻיָּף-וְאֶת הַחֶדֶק אֶמְדֹּד- בִּי אָדוֹר נֶדֶר כִּי יִנְשֹׁר מִילְמֶטֶר אֶחָד לְפָחוֹת. אַךְ לְהַתְמִיד בְּשֶׁקֶר צָרִיךְ, פֶּן יָשׁוּב הַגֹּדֶל, מַשְׁמָע הַלָּה כֵּן קוֹבֵעַ!  מָה אָמְרוּ יַלְדֵי דּוֹדוֹתַי לְנֹכַח חִדְקָן? הַקּוֹלָם נָשְׂאוּ בִּצְחוֹק? הַמְּמַשְׁחֲקֵיהֶם  חָדֵלוּ?   

הַמִּן הַתּוֹרָשָׁה חָשְׁשׁוּ? "ג'וּק קָטָן ,עַל מָה תָּלִין? מִדּוֹתֶיךָ הֵן נָאוֹת עָלֶיךָ, מְשּׁוּשֶׁיךָ, הֵן מְשׂוֹשׂ שֶׁמְּחָתְךְ, כְּשֶׁהֵן מְטִילוֹת אֵימָה עַל נָשִׁים קְטַנּוֹת, הַגְּדוֹלוֹת פִּי מֵאָה מִמְּךָ-מַבְּסוּט אַתָּה- חָלָאס, בִּצַּעְתָּ אֶת הַיּוֹמִית בִּמְכַסָּתָהּ." הָיִיתִי מַחֲלִיפָה עִמּוֹ תַּפְקִיד בְּהַרְתָּעָה, אִם כִּי עִם קַבָּלַת הַפְּרִיזוֹרָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל פָּנַי- כּוֹחַ הַהַרְתָּעָה שֶׁלִּי מְנַצֵּחַ. "הֶרֶף לַתּוֹפָעָה! מִצִּיתִי אוֹתָךָ כְּבָר דֵּי".



 

ree

 

 

 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
משחק הוגן

כולם זוכרים את הנשיא ניקסון [או שלא] ואת משחק הפינג פונג בין נבחרות ארה"ב לסין ב-1971 שפתח את "דיפלומטיית הפינג פונג" וחימום היחסים בין ...

 
 
 
על קברים ומשקפי שמש

סיפור זיקוקי דינור מאת שוקה דינור אמילי היא חברה קרובה שאני מאוד אוהב. היא יודעת את חיבתי לסיפורים אז כמה ימים לפני חג הפסח האחרון היא...

 
 
 

תגובות


bottom of page