קומדיה או טרגדיה יוונית?
עלילת האופרה הקצרה והמוכרת "Palliaci", שפירושה "השחקנים" או "הליצנים", היא סיפור בתוך סיפור; שחקני קומדיה דל ארטה, תוך כדי מילוי תפקידם במחזה המגולל עלילת אהבים ובגידה, מסתבכים במשולש רומנטי אמיתי בו השחקן המגלם את הבעל המקורנן אכן מבין כי אשתו השחקנית בוגדת בו והמחזה סוטה ממסלולו, חורג מהטקסט המתוכנן לכדי רצח כפול המתרחש על הבמה בפני הקהל הנדהם.
האירועים באופרה זו מאלצים את השחקנים להמיר את הליברטו שהוכתב להם על ידי המחזאי כדי להביע על הבמה את רגשותיהם האישיים ולהפוך את הבמה לאתר של מציאות אלימה.
במשחק הדמוקרטי של הפוליטיקה הישראלית הופקד השלטון בידי 120 שחקנים או ליצנים, שאמורים לפעול על פי מחזה שהוכתב להם מראש בחוק, דהיינו לפעול כנציגיו הנבחרים של העם כשומרי הפיקדון היקר מכול בחברה והוא: שלטון החוק בידי הדמוקרטיה הייצוגית.
בית נבחרים אמור להיות הפורום המצומצם, הבמה עליה מועלה ההליך הדמוקרטי שהשחקנים בו הם חברי הכנסת המייצגים את העם שבחר בהם ושעל האינטרסים שלו הם צריכים להגן. על חבר הכנסת מוטלת החובה לפעול עבור בוחריו - זה תפקידו של כל חבר בבית הנבחרים, זהו מהות הביטוי "נציגי העם", שכל אצבע שהם מניפים אמורה לבטא את רצונם של עשרות אלפי בוחרים שבחרו בהם.
אולם בקומדיה דל ארטה הקרויה כנסת ישראל מתנהלת ההצגה מתוך חריגה בוטה מהטקסט, מהנורמה, מספר החוקים שהוא הליברטו, והיא התדרדרה לכדי מאבק אישי של הליצנים אלה באלה. בעלילה הדמוקרטית הישראלית נשכח הטקסט והשחקנים –ח"כים פנו לטפל באינטרסים האישיים שלהם והם מקדישים את מירב זמנם למלחמת ההישרדות הפוליטית שלהם. הרצח הכפול של אופרת הליצנים הוא רק השראה לאלימות המילולית לקנוניות, לחנופה ולשקר, להעמדת הפנים של הנבחרים הישראלים.
"La Comedia e Finita" - במילים אלו מסתיימת האופרה ושומה עלינו לשאוג כלפי כנסת ישראל כנ"ל, כך שילכו כל 120 הליצנים לדרכם ויבחר העם מבניו הצעירים נציגים שאינם נגועים, שאינם מקושרים, שאינם תאבי שלטון וכוח, שרק טובת הציבור לפני עיניהם. .נכון, זה נאיבי כמו קומדיה דל ארטה, אבל זה עצוב כמו טרגדיה יוונית
אבי גולדברג חום יולי 2012